בוקר.
חפפתי שיער וצחצחתי שיניים במקלחת בו-זמנית, אני נהיית טובה בזה, כבר לא נכנס לי שמפו לפה ומשחת שיניים לעיניים.
אין לי שום סיבה לעשות דברים מהר, אבל כבר התרגלתי.
קושרת מגבת מסביב למותניים ונעמדת מול המראה.
הלוואי והייתי בכמה סנטימטרים יותר גבוהה, אני רוצה לחשוב שזה היה נותן לי נוכחות שונה ואז גם הייתי יכולה להסתכל לבנות לתוך המחשוף.
כמעט תמיד אני מקללת את החזה שלי. אלא אם אני במחזור ואז אני מרוצה מהחזה ומקללת את המחזור.
השיער שלי נראה נורמלי אחרי המקלחת, חבל שתוך כמה שעות הוא יחזור למצבו הרגיל.
אולי אני צריכה להסתפר שוב קצר. דווקא היה לי יפה, אבל נראיתי נורא לסבית.
רגע, להיראות לסבית זה רע?
זאת האידיאולוגיה המפגרת שלי - לשבור כמה שיותר סטיגמות לא משנה באיזה תחום, לצערי, במקרה הזה, זה אומר שאני צריכה להסתרק לפני שאני יוצאת מהבית.
משננת לעצמי את המנטרה "ג'ל גורם לנשירה", אולי זה ישכנע אותי שעדיף שיער ארוך מאין שיער בכלל.
עם הציפורניים אין לי בעיה, אני לא כוססת אותן, אף פעם לא כססתי. כשאין לי ברירה אני גוזרת, עכשיו אחרי המקלחת הן ממש נקיות.
אני עושה שרירים מול הראי, אני שרירית מדי. שנים של אימונים עושים את זה לבנאדם. לפחות גם בבטן יש לי שרירים.
נראה לי שאני הבנאדם היחיד בעולם שאוהב את הבטן שלו.
לובשת מכנסיים, לא ממהרת ללבוש חולצה.
הכתפיים שלי רחבות מדי. לכווץ אותן אני לא יכולה. אני מנסה להתנחם בעובדה שבגיל מאה ומשהו אני לא אצטרך ללבוש את הספוגים האלה שזקנות שמות על הכתפיים.
מתלהבת מסימני השיזוף שלי.
בוחנת את הפנים שלי מקרוב, אפשר להתרגל אליהן.
מבט אחרון לפני שאני מסיימת להתלבש.
מפהקת עוד פעם אחת ויוצאת מחדר האמבטיה.
יום חדש התחיל.
נא להמתין...
