שלום...מקובצים כאן טורים אישיים שאני נהנה (מאוד!) לפרסם במגזין העליז של GoGay. כתיבה היא סוג של התערטלות, ונדמה שאין פומבית מזו האפשרית ברשת. לא, לא התערטלות כזו...אני מתכוון (בהקשר הנוכחי) להזדמנות להיחשף ולגעת, לניסיון המאוד אינטימי לתפוס את הרגעים האלה, שבורחים מהר מדי: אתם יודעים הרגעים שמבעד להמולה משאירים קסם, ואז אופס, הם כבר לא שם. אז הנה, זהו, שקט עכשיו מסביב, הפומביות הרועשת התפוגגה ונותרנו פה לבדנו. אז תעשו סיבוב בין הטורים: אני מקווה שהרגעים האלו יגעו גם בכם, שתקראו ושתתגעגעו למה שאין.
נא להמתין...
