החיים, גבירותיי ורבותיי, הם אכן קופסה של שוקולד. במשפחתי נהוג להעביר במשך שנים ארוכות את אותה בונבוניירה מתולעת, המכילה שוקולדים מתפוררים ושברי תולעים שאף הן כבר נפטרו בשיבה טובה. אני היחיד מבני משפחתי שעוצר את הסבב, ופותח את הקופסה (שהרי ידוע שלא ניתן להעביר קופסאות פתוחות במתנה).
כך יוצא שמפעם לפעם אני פותח את הבונבוניירה שמגישים לי החיים, ואני מוצא בה תולעת או אכזבה גדולה. ולפעמים, אני מוצא שם אושר גדול.
שמי יובל שטיינברג, מבטאים את זה YOVAL, אם אתם ממש רוצים לדעת. אני מתגורר בגפי בתל-אביב, אחרי כמה שנים של זוגיות מלבבת שהסתיימה ביום עצוב אחד.
אני אוהב לצחוק על החיים, למרות שעד היום הם צחקו עלי יותר. בשעות הפנאי אני קורא, רואה טלוויזיה ועושה את עצמי מהרהר.
יש לי חברים טובים שמקיפים אותי, שרלי אחד, בעל"ש (בעל לשעבר) שאני מאוד אוהב, וגם טור קטן שבו אני מספר לכם את החוויות הזניחות והלגמרי-מיותרות שפוקדות אותי.
אני איתכם כאן, בכל יום ראשון (להוציא אירועים מיוחדים), ואתם מוזמנים להיות איתי גם.
נא להמתין...
