"ארץ אררט" הוא ספר שכל גיבוריו קוויריים וכולו משל מתוחכם ומורכב. הוא מחלץ את המושג "ספרות גאה" מהבנאליות והבינוניות, ומשיג את הגביע הקדוש של כתיבה קווירית: לכתוב ספרות טובה, ראויה, אמיתית. קריאת חובה

רציחתם של הומואים במועדון באורלנדו עורר את ההומופוביה ושנאת-הקהילה גם בישראל. התבטאותו של ח"כ אוחנה והעיסוק התקשורתי בזהותו המינית של הרוצח מצטרפים לחגיגה, ומסמנים את אותו שיח שעושה דה-לגיטימציה לכאב ולפגיעה המכוונת בלהט"בים / דעה

אמיר אוחנה הוא לא נציג "שלנו", כקהילה, הוא פשוט עוד חבר כנסת מטעם הליכוד, שהוא במקרה גם הומו. הוא - בצעד ישר ויוצא דופן, יש להודות - הניח את כל הקלפים על השולחן כשאמר שיצביע נגד הקהילה אם יהיה בכך צורך. הוא סימפטום לשינוי ולא השינוי עצמו. אז מדוע אנחנו עדיין דורשים ממנו לייצג אותנו או תולים בו תקוות?

ירון "שוכח" לאכול במשך ימים שלמים. אמיר נתקף בהתקפי אכילה המלווים בהקאות. אורן שוחרר משירות צבאי עקב תת משקל. "הפרעות אכילה נוטות להתפתח בתגובה למצוקה רגשית, והעיסוק באוכל הופך להיות לדרך ההתמודדות של האדם עם קשיים פסיכולוגיים בחייו", מסביר הפסיכולוג ד"ר עופר מאורר. "גברים הומואים רבים חשים מחויבים להתאמן ולשמור על רזונם כדי להצליח למשוך בני זוג פוטנציאליים, כך שהסיכוי להופעת הפרעת אכילה והפרעה בדימוי הגוף גבוה ביותר"

כיצד ייתכן שמדינה שמרנית-דתית מאשרת נישואים בין בני זוג מאותו המין, מה שללא ספק חורג מההסכמה הקתולית, אך בו בזמן לא מאפשרת לבצע הפלות? בעוד שהפלות חותרות תחת הסדר החברתי הקיים, נישואים גאים מאשרים את ההגמוניה ורק מחזקים את השמרנות. מוטב שהזכויות שהקהילה משיגה תהיינה מעוגנות בסובלנות והכרה עמוקה בחופש הבחירה של בני-אדם, ולא בפעולות שמגבות את המבנה ההטרו-נורמטיבי הקיים

מסרטון התועבה של "הבית היהודי" נגד נישואים גאים ועד נאום ראש הממשלה לחברי הקהילה - במערכת הבחירות לכנסת ה-20 עלו נושאים להט"ביים למרכז סדר היום הציבורי, ואפשר לקוות שהם ישארו על הפרק. כעת מגיעה שעת המבחן האמיתית לראש הממשלה ולתאים הגאים, שצריכים להפעיל לחץ חזק על הנבחרים ולדרוש לקיים את ההבטחות שפיזרו טרם הבחירות. פרשנות

זהו, גבירותיי ורבותי. המאבקים הסתיימו. אפשר לאחסן את דגל הגאווה עמוק בארון. לסגור את בית דרור, את איגי, את האגודה. לנתק את קווי התמיכה והעזרה ללהט"בים, כי אין בהם צורך יותר. לפי הליכוד, ראש ממשלתנו אמר "הומואים ולסביות", ולכן אנחנו צריכים לקפוץ לדום, לנשק את רגליו ולומר תודה, כל הדרך אל הקלפי. אבל השנה היא 2015, ונמאס להסתפק באמירות ריקות מתוכן, נבובות וחסרות משמעות. ועל הדרך להבין שה"ברכה" הידידותית של נתניהו לקהילה מעידה בעיקר על הסיכון שהמפלגה הזו משקפת ללהט"בים בישראל / דעה

חבר יצא מהארון וסיפר לי שמתחת לחזות השמחה שלו, הוא מרגיש קצת עצוב וקצת בודד, בעיקר בימי שישי. בעיקר כשהוא יוצא, עם חברים, למסיבות ובילויים. שדווקא בתוך הביחד, הוא מרגיש הכי לבד. איך קורה שכל כך הרבה אנשים מרגישים את זה, ולמה אנחנו מחביאים כל כך הרבה עצב מתחת לחזות השמחה והמחוייכת

אל תזמינו אותי לחתונות שלכם, כל עוד לי אסור להתחתן. אל תשלחו לי הזמנות לברית/ה, כל עוד המדינה לא נותנת לי אפיק הגיוני ושפוי להורות. אל תצפו שאשאר חבר שלכם, אם אתם מצביעים למפלגות שלא נותנות לי מקום ולא מכירות בזכויותיי

מצביעי הבית היהודי משולים לאיש המכסה את עיניו בידיו ומביט לעולם מתוך חרך זעיר שנבקע בין אצבעותיו. חרד מפני כניסת האור אל שמורות עיניו, נבוך מן האפשרות להיחשף לערכים אוניברסליים - וגם יהודיים, ומלאי אמונה - של אהבת האחר שגם הוא נברא בצלם. לכן על הציבור הדתי הנאור (וכן, יש כזה) לאמץ את הנישואים החד-מיניים המחזקים, בתורם, את המסורת היהודית ויאפשרו להומואים ולסביות להקים בית בישראל