במקום להשתמש במילה "זנות", או "שירותי ליווי", הטרמינולוגיה בקהילה הגאה היא "תמיכה", כשתומך הוא הצרכן והנתמך הוא המוצר הנצרך. איך הדבר קורה לעיני כל ואין אף רשות המטפלת בכך? מדוע אנחנו לא מתגייסים כקהילה, להילחם בתופעה הבעייתית והנפוצה?

עם כל הווירטואליות שסביבנו, גבולות הזהות האותנטית שלנו עלולים להיטשטש, ואנחנו עשויים למצוא את עצמנו משחקים תפקיד ולא חושפים את האני האמיתי שלנו בפני אנשים איתם אנו באים במגע אונליין. ד"ר אורי שפר-שלו ותומר עזריה מפתחים במרכז הגאה מפגשים מיוחדים שנועדו להוריד את הלחץ מסצינת הדייטינג, ומאפשרים לאנשים להכיר פנים אל פנים, בסביבה נעימה ולא מאיימת. ראיון

פתח את הגריינדר, צא מתל-אביב, סע דרומה או צפונה, העיקר שתתרחק מבירת ההומואים, המַכַּה של האוחצ'ות הים תיכוניות, הציע העורך. אז עליתי על האוטו, לתור את הארץ בחיפוש אחר גבולות הקהילה, ובדרך אל הפריפריה הנידחת איבדתי את כולם - כמיטב הקלישאות - רק כדי למצוא שוב את עצמי האובד על איזו דיונה

אפליקציית הדייטינג הפופולרית מבוססת אמנם על חיפוש לפי מיקום, אך פרצת אבטחה חמורה שפוגעת בפרטיות הגולשים ומאפשרת לאתר את המיקום המדויק של מנויי השירות - עד לרמת החדר בבניין - גרמה לחברה לבטל את אפשרות החיפוש לפי מיקום במדינות הנחשבות עוינות להומואים. לפי מספר דיווחים צפויה החברה להכריז על שינוי המודל המאפשר חיפוש מבוסס מיקום, אך כפי הנראה מדובר בשמועה שאינה מבוססת

החברה הישראלית היא חברה פתוחה ושמרנית בו-זמנית. יש בה פתיחות רבה להומואים, בתנאי שהם לא חיים את חייהם באופן פומבי מדי. לכן, כשצילומים שלי מאתרי היכרויות הגיעו לידיה של ליאורה, כתבת הרכילות של "מעריב", החלטתי להקדים ולפרסם את הצילומים בעצמי - ולהתגאות בחיים שלי ובגוף שלי / טור אישי

כולנו רוצים אהבה אבל נוטים שלא למצוא אותה או מאבדים אותה מהר יחסית. אז אולי אנחנו בכלל בורחים ממנה? ואם כן, למה זה קורה?