>  >  > 

בכף ידו של אדוני - א

השעה היתה כמעט שתיים בלילה כשחזרתי הביתה. הייתי מת מרעב, אז בדרך קפצתי לאכול איזה המבורגר. עמדתי ליד הדלפק וחכיתי בתור. בינתיים הסתכלתי קצת מסביב. בשולחן פינתי ישבה חבורה של כמה בחורים שהסתכלו עלי ואחד מהם סימן לי להתקרב אליהם. הוא היה טיפוס שרירי, מרשים, פנים נאות, די חתיך. בוא נגיד, מסוג הביריונים שאתה לא מתעסק איתם.

''כשאתה מזמין תביא לי גם בירה'', הוא אמר, או יותר נכון ציווה. ''תביא לעצמך'', עניתי. ''הילד מתחצף?'', הוא שאל בחיוך מאיים. ''אני אעשה אותך כזה קטן'', הוא אמר וסימן באצבעותיו גודל של חצי סיגריה, ''יותר קטן מהביצה שלי''. עשיתי חשבון מהיר והחלטתי לציית, מה אכפת לי לעשות לו טובה. כעבור כמה דקות חזרתי לשולחן שלהם ובידי הארוחה שלי והבירה של הבחור.

''בוא, שב'', הוא אמר ואחר החברים שלו קם ופינה לי את המקום לידו. כשישבתי החבר שלו התיישב בחזרה, ככה שהפכתי להיות סנדוויץ' בין שני בחורים שריריים. גם שני החברים ממול נראו די מאיימים, כך שלא היה הרבה לאן לברוח. ''אני ירון'', הוא הציג את עצמו. ''נעים מאד, אני דני'', עניתי והתחלתי לאכול. הם היו כבר לקראת סיום הארוחה ונראו משועממים ומחפשים איזה עניין. ''אז מה דני, איך האוכל?'', שאל ירון תוך שהוא לוקח לי צ'יפס מהצלחת וביד השניה נותן לי כאפה קטנה על העורף. ''קח, שתה קצת בירה'', הוא אמר ודחף את הבקבוק שלו לפה שלי. לא יכולתי לסרב ושתיתי.

''עוד סיבוב?'', הוא שאל את החברים שלו, וכשכולם השיבו בחיוב אמר לי ''עשה טובה דני, תביא לחבר'ה בירה''. ''אני באמצע האוכל'', אמרתי. ''מה זה?'', הוא שאל ותפס לי את העורף בכף יד שלו, שהתגלתה כחזקה הרבה יותר ממה שנראה. הוא קרב את הפרצוף שלי לפרצוף שלו עד שכבר לא יכולתי לראות את כל הפנים שלו, אלא ראיתי רק את האף שלו בתור כתם מטושטש, ושאל ''אתה מזיז ת'תחת שלך בטוב, או שזה יהיה ברע?''. זה היה מפחיד וקמתי בלית ברירה. רציתי לקחת את הפאוץ' שלי, ופשוט להיעלם. אבל החבר שלו שישב בצד השני שלי, מוטי, שם את היד שלו על הפאוץ' ואמר ''זה בינתיים נשאר אצלי, עכשיו אל תעצבן אותי ותזוז, כי אני צמא''.

הלכתי והבאתי בירות קרות לכולם. ''אפשר לקבל את הפאוץ'?'', שאלתי. ''מישהו שיחרר אותך?'', שאל מוטי שהתגלה כעצבני כמעט כמו ירון. הוא קם, כשהוא מתנשא מעלי ככה שהגעתי לו בערך לצוואר. ''שב. אתה תלך כשנגיד לך ללכת'', פקד. התיישבתי ושוב הפכתי לסנדויץ' בין ירון ומוטי. ''תמשיך לאכול'', ציווה ירון. המשכתי והרגשתי בערך כמו שהמבורגר מרגיש כשמוחצים אותו בין שני חלקי הלחמניה.

''נו, איזה שפוט סידרתי לכם?'', שאל ירון את החבר'ה שלו, כשהוא שם את היד על העורף שלי. ''עשר אתה, ירון'', הם ענו. בינתיים מוטי התחיל לחטט לי בארנק, שהיה בתוך הפאוץ'. ביקשתי שיפסיק, אבל סטירה מהכיוון של ירון השתיקה אותי. במהלך השעה הבאה התרוצצתי בין השולחן לבר, מתוזז על ידי ירון והחברים שלו. מביא להם מאפרה, שתיה, בוטנים.

אחר כך הם התחילו להשתעמם והחליטו לזוז. ''בוא'', פקד עלי ירון. התחלתי לחשוב על הבריחה שלי. יתר הסועדים במקום לא נראו כאלה שרוצים להתעסק עם החבורה שנפלתי לידיים שלה. ידעתי שאני צריך לפעול לבד.

יצאנו החוצה כשאני מוקף חומה אנושית גבוהה וחזקה הרבה יותר ממני. ליתר בטחון, היד של ירון נשארה דבוקה כל הזמן לעורף שלי. כשהגענו למכונית שלהם פתח אחד הבחורים, עוז, את הרוכסן של הג'ינס שלו והתחיל להשתין על אחד הגלגלים. השתן שלו נזל לאורך הצמיג והרטיב את החול.

''אתה רואה את הצמיג, דני?'', שאל עוז. ''כן'', עניתי. ''הוא נרטב'', המשיך עוז כשחיוך על פניו, ''רד על ארבע ותלקק אותו טוב טוב, לפני שאני מתעצבן''. נראה שהוא נהנה לאללה מההתעללות בי. הוא הפיל אותי לקרקע ועם הרגל שלו דחף לי את הראש לצמיג. בעוד אני מלקק, הצטרפו החבר'ה לעוז והשתינו את כל הבירה שהם שתו בערב, עד שנוצרה שם שלולית בוץ.

''עכשיו תאכל את זה'', אמר עוז ודחף אותי לכיוון החול הרטוב. הרגשתי שאני הולך להקיא מכל האוכל שאכלתי בצירוף ריח קוקטייל השתן של ארבעת הגברים הזרים האלה. קמתי ואמרתי ''לא רוצה''.

נראה היה לי שירון חוטף את הסעיף. הוא תפס לי את הזין והביצים ביד החזקה שלו והפנים שלו התעוותו בכעס. חשבתי שעוד שנייה הוא תולש לי את הזין מתוך המכנסיים הקצרות שלי. התקפלתי כולי, אבל למרות הכאב העצום לא צעקתי. ''אני אדרוך עליך ואמעך אותך כמו חרק'', הוא צעק, ''אתה הרכוש שלי עכשיו, מה שאני אומר אתה עושה, ברור?'', הלפיתה שלו באזור הזין שלי הלכה והתעצמה והרגשתי שהכל מיטשטש סביבי.

פתאום, משום מקום, שמעתי קולות של צעדים מתקרבים. ''מה יהיה ירון, אה, מה יהיה איתך?'', שמעתי קול סמכותי וגברי. ירון עזב בבת אחת את האחיזה הקטלנית שלו באוצר שלי והתמוטטתי על הברכיים. מלמטה ראיתי נעליים ומעליהם מדי משטרה. הרמתי עוד קצת את הראש, וראיתי בהמשך המדים שוטר שחום, נאה, עם שפם שחור וחמוד ופנים קשוחות. הוא לא התייחס אלי בכלל, שם למטה על החול, מתחת לרגליים שלו, ופנה לירון.

''עוד פעם יצאתם לצייד? כמה פעמים צריך להגיד לך לא לעשות את זה כאן?'', אמר בכעס, ''עכשיו בתור עונש תשחררו אותו'', המשיך ופנה אלי ''טוס לי מהעיניים לפני שאני אתחרט''. ירון ניסה להתווכח. ''קובי'', הוא פנה לשוטר. ''אל תעצבן אותי עכשיו... אתה יודע שהוא שלי''.

אני כבר לא חיכיתי לשמוע את המשך הויכוח. חטפתי את הפאוץ' שלי מהידיים של מוטי ונמלטתי מהמקום. כשהייתי במרחק בטוח לא התאפקתי, עצרתי והסתובבתי לאחור. ''יא חתיכת אפס ירון'', צעקתי, ''רק באה המשטרה ופתחת את התחת כמו נקבה בלי למרוח וזלין אפילו. אני אהיה שלך כשהחרא שלך יהיה שווה זהב''. לא חיכיתי לראות את הפנים ההמומות של ירון ותפסתי ספרינט כדי להיעלם מהמקום.

רצתי איזה רבע שעה מחשש שהם ינסו לעקוב אחרי ולמצוא אותי, עד שהעזתי לעצור. הלב שלי רעד מרוב פחד והתרגשות, אבל הרגשתי שלפחות השפלתי בסוף את הענקים האלה. אני זה שאמר את המילה האחרונה.

הגעתי הביתה, פתחתי את הפאוץ', הוצאתי את המפתח וחטפתי שוק. הארנק עם כל התעודות לא היה בפנים.

תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...