>  >  > 

הלוואי שיכולנו לעוף

היה כל כך קר, מחוץ לבית ובתוכו. הדבר היחיד שחימם אותי היה סדין דק מימי הקיץ, ואתה.

שנינו לא אמורים להיות כאן, כבר חשוך ותיכף יתחילו היריות מבית ג'אלה, אך אין לנו מקום אחר לחמם את עצמנו בו. אבא שלך זרק אותך מהבית שלשום ואין לך איפה לישון, וכל כך קר בחוץ. מהחלון ניתן היה לראות את הבתים מעבר לוואדי ואוויר ירושלמי חדר מבעד למספר התריסים שעדיין לא מוגנו בסלון.

הגעת לפני שעתיים, לפני כן ניסית לחזור אל ביתך. התחננת על הברכיים בפני אביך שיחדול מלהיות ''כזה'' ומשסירב התחלת לצעוק על אמך מדוע היא לא עושה דבר. בסופו של דבר בכית בפניהם, מאז שהיית קטן הם לא ראו אותך בוכה בדמעות גלויות, תמיד ניסית לעצור בעדן מלצאת מגרונך.

הרמת אלי טלפון, קולך עדיין שבור היה מן הפגש עם הוריך. שאלת אותי איפה אני, עניתי שבדיוק עמדנו כולנו לעזוב לבית קרובים בחיפה, ביקשת שאשאר, אמרת שאתה חייב לראות אותי. ניסיתי לשכנע אותך שמסוכן עכשיו להישאר בשכונה אבל שבר אותי לשמוע שאין לך בעצם לאן ללכת. אז אמרתי להורים שלא אסע, שאני ''פשוט חייב!'' ללכת מחר לבית ספר כי נזכרתי שיש לי מבחן ענק מחר ושאני מבטיח, שגם אם לא ישמעו יריות, אני אשן הלילה במקלט.

בסביבות השעה שבע וחצי כבר התחלתי לדאוג. התקשרתי לסלולארי שלך אך ענתה המזכירה האלקטרונית. כשלבסוף שמעתי את הדפיקות בדלת מיהרתי לפתוח לך , שתבוא, שתיכנס, רק אל תישאר בחוץ, מסוכן הלילה.

פתחתי את הדלת, פניך היו אדומות, רעדת מקור וכל שלבשת היה חולצה קצרה וצעיף שחור... מה אלו לעומת עוצמת הקור הלילה. חיבקתי אותך חזק חזק, אפילו יותר מתמיד, קשה לי לדעת אם עשיתי זאת בשל העובדה ששמחתי לראות שאתה בסדר אחרי שכבר דאגתי לך, אולי בעצם ניסיתי לחמם אותך מעט או שפשוט ניסיתי לנחם אותך אחרי שהתחננת בפני הוריך.

נישקתי אותך, הצמדתי שפתיך לשפתי והרגשתי לשונך. ידי הועברו על שיערך וחשתי כי המקום היחיד בגופך שלא היה קפוא הוא פיך. מיד הבאתי לך סוודר ומיהרתי למטבח להכין לך משהו חם לשתות. כמובן אחרי שהשכבתי אותך על הספה בסלון וכיסיתי אותך בשמיכת צמר שאומנם הייתה דקה, אך כיסתה את גופך והתחלת לרעוד בתוכה.

הדלקתי את האור במטבח וניגשתי לעבר הקומקום.
''לא...'', ניסית לצעוק לעברי בקולך הצרוד, ''כבה את האור...''
מייד הבנתי וכיביתי את האור. את התה הכנתי לך בחשיכה.

התיישבתי לצידך על הספה בסלון, הבית היה כולו חשוך, ככה כל לילה מאז שהתחילו היריות. התיישבת ולגמת לגימה ראשונה מן הספל.
''חם'', לחשת.
ליטפתי את פניך ואמרתי ''אני חושב שיש לך חום''.
העברתי את שפתי על המצח שלך בזמן שאתה לוגם מן התה והרגשתי את האדים העולים מן התה מצטברים על פניי.
''אל תדאג. יהיה בסדר. כל עוד אנחנו ביחד יהיה בסדר'', חיבקתי אותך חזק חזק.

לפתע נשמעה ירייה. הכדור ניפץ את אחד החלונות במטבח.
העברתי ידיי על גופך. הרמתי את חולצתך והרגשתי את עור ''הברווז'' שסימן עד כמה קר היה לך.
נשמעה ירייה נוספת, אני לא יודע אם היא נכנסה לבית. הבטנו אחד בשני. הכנסת ידך אל חולצתי ואני המשכתי מעביר ידי על בטנך. הבטתי בעיניך וקרבתי עוד לפניך. נשכתי את שפתיך האדומות והרחקתי מעט פני מפניך. עצמת עיניך ויכולתי לראות את לשונך יוצאת מפיך. הרגשתי את אדי נשימתך על פני.

שנייה לפני שלשוני בלשונך נגעה נשמע צרור יריות. כמה תמונות נפלו וכד נשבר, אך הרגשתי בטוח. בידיך... בגופך החם. העברתי ידי על פניך, התחלת לנשק את כף ידי. את אחת האצבעות התחלת לנשוך ואז המשכת ונישקת לאורך ידי עד שהגעת לצווארי. זרם של חשמל עבר בגופי ונשימותי נעשו כבדות.

התהפכנו, עכשיו אתה שכבת מעלי. שילבנו את כפות ידינו יחדיו ואתה ישרת את ידיך וגופי כך היה מתוח. התחלת לנשק אותי נשיקות ''קטנות'' על המצח והלחיים כשלפתע נשמעה ירייה אך היא נהדפה ע''י החלון הממוגן.

הורדת ממני את החולצה שלבשתי. נשארתי עם הגופייה שלבשתי מתחת.
''קר לי...'', אמרתי.
''אני אחמם אותך, אני אחמם אותך...'', אמרת והורדת את חולצתך ונשארת בג'ינס.
בלהט התחלנו לנשק אחד את השני ולחבק ולגעת ולהרגיש... ולחמם.
יריות כבר נשמעו ברקע כל הזמן.

כשאני שכוב על הספה אתה התיישרת מעלי.
מבטינו נצטלבו.
העברתי ידי על בטנך כשאתה רכון מעלי.
התיישבתי גם אני במקביל אליך.
החזקתי ידיך.
היריות מבחוץ רק נתחזקו, אפר החל למלא את אוויר הסלון בו ישבנו.
חיבקתי אותך ולחשתי לאוזנך ''הלוואי ויכולנו לעוף''.
''רחוק... ככל שאפשר. רק אני ואתה'', אמרת.
''אני לא צריך דבר. רק אותך'', הוספתי.
''בוא... עזור לי לעוף'', אמרת.

הלכנו ונכנסנו למרתף.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...