>  >  > 

עוד לילה לבן

התעוררתי. היה עדיין חושך בחוץ. לא מצאתי את עצמי. הסתכלתי בשעון, השעה הייתה 2:30. שוב התעוררתי באמצע הלילה. לא יכול לסבול את זה יותר. הדלקתי את מנורת הלילה. נשמתי עמוק. הרגשתי עייף, מתוסכל. השתדלתי לא להעיר אותו. הוא התעורר בכל זאת.
''אני מצטער… ניסיתי לא לעשות רעש... אני כבר מכבה את האו...''
''זה בסדר...'', ענה לי. מבטו המנחם חדר אלי.
עצמתי את עיניי. שוב נשמתי.
''זהו. מחר אנחנו שוב הולכים לרופא, הוא חייב לתת לך משהו חזק הפעם''.
''לא לא... אני בסדר... יהיה בסדר...'', עניתי, מיואש. נתתי לו נשיקה, כיביתי את האור. ידעתי שמכאן אין דרך חזרה ושהלילה כבר לא אצליח להירדם.

קמתי וניגשתי למטבח. מזגתי לעצמי מים, התיישבתי ליד השולחן. פתאום ראיתי אותו בא מחדר השינה. הלב שלי התמלא. כבר פעם שלישית שקם להיות איתי השבוע. פעם שלישית שהערתי אותו. מסכן שלי. קמתי לחבק אותו. להרגיש אותו. להודות לו שהוא איתי במצב הזה שאין ממנו מוצא.
''תודה לך מתוקי, אני אוהב אותך כל כך''.
הוא הסתכל אליי ישר בעיניים, חייך אלי את החיוך השובה שלו והרגיע אותי, כמו שרק הוא יודע.
''אני לא יודע מה לעשות יותר... אני מרגיש אבוד. החוסר אונים הזה הורג אותי''.
''בוא נחזור למיטה... נדבר בחושך, אולי זה ירדים אותך קצת''.

הוא החזיק לי את היד ומשך אותי לחדר. הוא עצר אותי בדלת ונישק אותי. הרבה זמן שלא התנשקנו ככה. בסערה. בתשוקה. אשמתי. הייתי עייף. ומרוכז בעייפות שלי.

לאחר מכן הוא הוביל אותי למיטה... הוא ידע בדיוק מה צריך כדי להרגיע אותי. הוא הכיר אותי יותר טוב מכל אחד אחר בעולם. הכיר כל חלק בגופי. הכיר את כל מצבי הרוח שלי, את מגרעותי, הכיר אותי. כמו שאני.

עצמי את עיניי והרגשתי איך כל חלק בגופי נרגע ומתמסר אליו ולמגע שלו. כל כך התגעגעתי אליו. איזה מזל שיש לי אותו. לאט לאט הרגשתי שאני נרדם... שאני סוף סוף נרדם!

הייתי מאושר. מאוהב. מסופק. וסוף סוף... ישן, כמו תינוק.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...