>  >  > 

בחגים קשה שבעתיים

גם היום, כששנינו עברנו את גילאי ה-20, קשה לי להצביע מי בדיוק אשם ביחסים הכל כך גרועים שיש בין בן דודי לביני. יתכן שבגלל שבעשרת שנות ילדותינו הראשונות גרנו באותו הבנין, נוצרה ביננו תחרות טבעית בה כל אחד רצה להוכיח להוריו, או יותר נכון לאביו, שהוא זה שמוצלח יותר.

אם אהיה אוביקטיבי אוכל בפירוש לאמר שתמיד אמיר היה יותר ''גבר''. בזמן שאני שיחקתי עם בנות הרחוב ב''חדר מורות'' אמיר תמיד שיחק ב''שוטרים וגנבים''. כשאני בחרתי להתחפש בפורים לארנב, אמיר התחפש לחייל. כשאני הייתי בחוג מלאכה הוא היה בחוג ג'ודו. כשהיינו רבים, אני זה שהייתי חוטף את המכות, למרות שאני גדול ממנו בשנתיים. אולי השנתיים זאת הסיבה ששנאתי אותו יותר.

בשעה 17:20, כשאמי צועקת לי להזדרז, ואני מלביש את חולצתי הצמודה, צלצל הטלפון. רותם היה על הקו. הוא איחל לי חג שמח ואמר שהוא מתגעגע כבר מעכשיו. כל כך היה לי כיף לשמוע אותו וכל כך עצוב שבליל הסדר אני צריך להיות בלעדיו.

יצאנו מהבית ונסענו לכוון הדוד יעקב שגר בפרדס חנה. הנסיעה מהקריות אורכת שעות מעטות. נוסעים כולם בואן הכחול - סבא וסבתא, אבא, אמא, אחי הקטן ואני. סבתא כרגיל מתווכחת עם סבא ואחי הכוסון, שקטן ממני, ב8- שנים, בטלפון עם חברה שלו. אני כל כך שונא לנסוע לדוד יעקב, כל כך מפחד מהמשפחה הרעה הזאת, שיתחילו לחתקר אותי. אני מנסה להיות מוכן לכל תסריט אפשרי.

מסורת הנשיקות הצבועות. חוץ מהדודה, שהיא באמת מותק, ולה נתתי נשיקה מהלב, אני מנסה לברוח מכמה שיותר אנשים. דוד יעקב טופח לי על השכם ובני דודיי מחבקים אותי בזה אחר זה. וכן, גם אמיר, חיוכו מרוח על פרצופו, מחבק אותי כמו שאנחנו החברים הכי טובים בעולם.
''דרך אגב'', הוא אומר, ''את גלית יצא לך להכיר?''. כמובן שלאמיר יש את החברה הכי יפה בעולם, ואפילו אני מסכים עם זה. אני נבוך, לא ידעתי שהיא תהיה גם בליל הסדר… חשבתי מה יקרה אם היא תבוא, אבל כנראה שבחרתי להדחיק. מה קרה, הם נשואים? אין לה משפחה משלה?

סבא קורא לכולם. אחרי 10 דקות מתישבים. ''תכבה את הסיגריות המסריחות האלה'', אומרת סבתא לאמיר ואמיר נאלץ לציית. מתחילים לקרוא את ההגדה, כל אחד בתורו, ואני חושב על רותם וכמה שאני מת לראות אותו ולגעת.

תורי הגיע, ובעשרת המכות אני מסתכל על אמיר החסון והשזוף מבסוט מהחיים, ומוסיף אותו כמכה נוספת למכות מצריים.

''הגיע זמן לאכול'', אומר מנכ''ל ליל הסדר סבא ושקשוק הכלים נשמע.
והנה, באמצע הסדר מצלצל הטלפון של אחי וחברה שלו על הקו. הוא הולך לצד ומדבר איתה.
''נהיה דון ז'ואן, אחיך'', אומר אמיר. אני נאלץ להסכים.
''מה איתך?'', מקשה דוד יעקב, ''יש איזה מישהי?''. אמא מתערבת ואומרת ברוב טיפשותה ''לא, לדקיק יש ידידות''. אני מרגיש מושפל. ''עזבו את הילד'', מתערבת סבתא. אמיר ממשיך, ''תגיד, מתי היתה לך החברה האחרונה?''
''תשאל את גלית'', אני פותח חזית, אך כמובן קורץ לגלית כדי שהיא לא תעלב. מתוקה החברה שלו.

''עדי, את מתרגשת לקראת החתונה?'', שואלת מאיה בת דודתי את עדי בת דודתה, שמתחתנת, והיא מחזירה לה תשובה כלשהי.
''לאט לאט הם אנשים קטנים, יש להם חברות, חברים, משפחה, ילדים…'', אומרת סבתא. גלית מנשקת את אמיר והוא מלטף לה את השיער. לכולם כיף ורק אני מרגיש שאני הולך לבכות.

זה עבר, אני מנסה לנחם את עצמי, מתרכז ברגל הקרושה שהונחה בצלחתי ללא אישור מקדים.
גבירותי ורבותי, מערכה שניה. אמיר מתחיל להסביר לי איך למצוא בחורות. הוא מאשים אותי שהבגדים שלי והג'ל שלי לא מספיק מושכים ושאני לא יוצא כמוהו למסיבות. ''מקסימום תפרסם מודעה בפורומים באינטרנט'', הוא מציע, ואחי הקטן והמתוק מסתכל עלי ומתבייש שיש לו כזה אח לא יוצלח.

''אני בטוח שהוא מזיין'', אומר אלכסיי מהעבודה של דוד יעקב ומחייך אלי חיוך של ג'וקר, שלא שווה יותר מחיוך של קלף 2 תלתן.
''אל תדאג, בסוף תמצא מישהי'', מסכם דוד יעקב.
לא יכולתי להתאפק והדמעה נזלה על לחיי ונאלצתי 'לקום להתפנות'.

עם זנב בין הרגליים אני חוזר הביתה. הולך לישון ומוציא את כל הדמעות על הכרית. יש לי את רותם והוא כל כך חמוד ורגיש. אני אוהב אותו מאד וגם הוא אותי. נקודת האור היחידה בחיי. אז למה אני צריך להתבייש בו אם אני כל כך כל כך גאה בו? גם לי יש אהבה, אהבה מיוחדת, יפה ועדינה. אני לא כזה לוזר בסך הכל.

למחרת אני ורותם יושבים בדשא על כסא הנדנדה וראשי מונח על רגליו, ידיו מוחות הדמעות מעיניי. בשנה הבאה, אנחנו מבטיחים, נהיה ביחד. ''אפילו אם נהיה רק אתה ואני'', הוא אומר. גם לו לא היה לו קל וגם אותו שאלו שאלות.
הוא מלטף את ראשי ואומר לי שהוא מתגעגע תמיד, אבל בחגים קשה לו שבעתיים. הוא רוכן אלי ומנשק את מצחי.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...