>  >  > 

שניים במחיר אחד

אתמול פתרתי את אחת מהבעיות הגדולות ביותר בעולם שלנו. ללא ספק מגיע לי לזכות בפרס ישראל. בעצם פרס ישראל זה קטן מדי. לפחות פרס נובל. אני כבר רואה אותי עומד על הדוכן כשעיני כל העולם נשואות אלי, ומודה לאלוהים ולאמא שלי. כמובן שאני מתעלם מהעובדה שאני לא מאמין באלוהים ושאמא שלי לא מדברת איתי מאז שיצאתי מהארון, אבל בחלומות הכל נראה הרבה יותר אופטימי.

אני לא יודע אם כדאי לי לספר לכם עכשיו. לפי ההקדמה תצפו למשהו כל-כך גדול ומהפכני וזה בעצם כמו כל ההמצאות הגדולות של זמננו פשטני וטריוויאלי. מצד שני אני לא אדם אנוכי ואני רוצה ששאר האנשים בעולם ייהנו מזה בדיוק כמוני. אני מניח שהכל התחיל ביום שראיתי את דקל.

דקל הוא גבר יפה, סקסי, חכם, מצחיק ובקיצור מדהים. דקל הוא גם סטרייט. לא סתם סטרייט אלא סופר סטרייט. אפילו סרגל לא מצליח להיות כזה ישר. הוא לא הומופוב או משהו כזה, אבל הוא לא מוכן לשקול אפילו התנסות אחת עם בני המין המועדף.

אני חושב שהוא ידע מהרגע הראשון שהתאהבתי בו. אני חיפשתי שותף לדירה והוא הגיע לראיון. הוא סיפר על עצמו באריכות באותו יום אבל הריכוז שלי היה בגומות החן שלו ובחיוך הממיס שהוא שלח לכיווני כל עשר שניות. הוא כנראה רצה להסיח את דעתי מהעובדה שהוא מוזיקאי מובטל שאין סיכוי שיצליח לשלם שכר דירה בזמן.

בערב התלבטתי קשות אם לקבל את סטודנט מסביון שאמא שלו מביאה לו מלא אוכל או את דקל. שבוע אחר-כך דקל כבר סידר את החדר שלו בדירה. מראש הוא הבהיר לי שלא מפריע לו שאני הומו אבל הוא ממש לא בקטע. מה לא ניסיתי כדי לגרום לו לשנות את דעתו. מילאתי את הבית בסרטים כחולים של סטרייטים והייתי מסתובב עם מגבת במשך שעות בבית אבל זה לא עזר. דקל אמנם נכנס לאווירה המחרמנת במיוחד שארגנתי אבל לא הסכים לקבל אפילו מציצה אחת קטנה. אחרי זמן מה החלטתי לוותר. הבנתי שעדיף שנהיה שאם לא זוג אז לפחות ידידים. זו כנראה ההחלטה הכי מטופשת שעשיתי בחיי.

אני ודקל נהינו החברים הכי טובים. מעולם לא חשבתי שאני ארגיש כל-כך קרוב לסטרייט. הרגשתי שהוא מבין אותי כמו שאף אחד לא מצליח. פיתחנו לנו שפה משותפת ובדיחות שרק אנחנו הבנו. הוא היה מנגן לי שירים חדשים שהוא כתב ואני הייתי מתמוגג. גם הוא הרגיש אותו דבר כלפי. לא פעם הוא אמר שאני גורם לו להצטער שהוא לא נולד הומו. לא ראיתי לאן זה מוביל אז כמובן שלא לחצתי על הברקס. ואז פגשתי את שי.

יצאתי לאחת ממיליון מסיבות הגייז שיש בשישי בערב והוא היה שם. אחרי כמה השורות השנונות הקבועות יצאנו משם לכיוון הדירה שלי. זה לא היה חדש לדקל. הוא ידע שלעיתים קרובות אני חוזר עם סטוץ והוא לא הפריע. זה היה מין הסכם שהיה בינינו. אחרי לילה של התפרקות הדדית שי גילה לי שהוא בסך הכל בן שמונה עשרה ושהוא צריך מקום לישון ללילה. למרות שבדרך כלל אני לא אוהב שסטוצים נשארים לישון הסכמתי. הוא פשוט היה כל-כך חמוד. בבוקר נתתי לו את הטלפון שלי ונפרדנו. זו כנראה ההחלטה הכי מטופשת שעשיתי בחיי.

יצאתי עם שי עוד כמה פעמים אבל הדגש בשבילי לא היה על היציאה אלא על החזרה הביתה למיטה (ופעם אחת בחדר מדרגות). הוא הצחיק אותי ומאוד נהניתי איתו אבל לא יותר מזה. לא ראיתי לאן זה מוביל אז כמובן שלא לחצתי על הברקס. אחרי כמה שבועות נמאס לי מהזיון הקבוע עם שי והתחלתי להתחמק ממנו. הילדון לא ויתר. הוא אפילו הגיע לבית שלי ללא הזמנה והייתי צריך לשלוח את דקל לגרש אותו.

דקל לא הבין מה קרה פתאום. הוא אמר לי שהוא חשב שיש ביני ושי משהו רציני. אתמול שי הצליח לתפוס אותי. חזרתי מהעבודה והייתי הרוג מעייפות ואז הוא תפס אותי. הוא רצה לדעת מה הוא עשה שגרם לי להתחמק ממנו. לא היתה לי תשובה. בסוף גמרנו אצלי בחדר (תרתי משמע). הוא נרדם מיד אבל אני לא יכולתי לעצום את עיני. משהו הפריע לי. הבנתי שהחיים שלי הגיעו למבוי סתום כבר מזמן ואני סירבתי לראות אותו.

הייתי מאוהב לגמרי בדקל. לא יכולתי לחשוב אפילו על קשר עם גבר אחר. מצד שני דקל לא היה שלי לגמרי. אמנם היינו כמו אחים בנפש אבל מבחינת הגוף לא קיבלתי שום דבר. ידעתי שאני חייב להגיע להחלטה. האם אני נשאר בקשר האהבה המוגבל מאוד שיש לי עם דקל או שאני עוזב אותו ומנסה להמשיך הלאה. לפנות בוקר הגעתי לידי החלטה סוף סוף. זו כנראה ההחלטה הכי חכמה שעשיתי בחיי.

אחרי ששי עזב בבוקר ודקל יצא לעבודה אני נשארתי בבית וליטשתי את ההחלטה שלי. ככל שחשבתי עליה היא נראתה לי יותר ויותר גאונית. תמיד הסתכלתי על אהבה כדבר שלם ומוחלט. ככה כולנו מרגילים את עצמנו לחשוב. ראייה צרה כזו מנמיכה את הסיכויים שלנו להגיע לאהבה כזו. אנחנו מצפים מאדם אחד שימלא אותנו בצורה מוחלטת וכאלה אנשים לא קיימים. אני הבנתי שצריך לחלק את האהבה לחלקים וכל אחד מהם לקחת מאדם אחר. אני למשל אחלק את האהבה לשני חלקים. החלק הרוחני והחלק הפיזי. את החלק הרוחני אני אמשיך לקבל מדקל ואמשיך לאהוב אותו מבלי להתייסר. את החלק הפיזי אני אקבל משי כשאצטרך. ההבדל היחיד יהיה שמעכשיו אני לא ארגיש רע בקשר לזה. אני לא אחפש את אותו אביר על סוס לבן שיהיה בשבילי הכל. אני אוותר על חלומות הילדות המטופשים על אותו ''אחד'' ואסתפק במה שיש לי. עכשיו כבר לילה ואני שוכב במיטה. שי שוב נרדם לצידי אחרי הזיון. היישום הראשון של ההחלטה שלי. אז למה אני מרגיש כל-כך רע?

מוקדש באהבת עולם לבן. תודה שאתה החבר הכי טוב שלי בעולם.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...