>  >  > 

דני ואני

הדמות הכהה נשענה על עמוד התאורה הכבוי בקצה הרחוב. כך קבענו להפגש, בקצה הרחוב לפני חנות הממתקים, ליד העמוד שהנורה בו כבויה. הערפל ששרר באותו לילה היה כבד והגשם לא הפסיק לרדת. לא כל כך סימפטי לצאת כך בלילה, כשאתה לא ממש בטוח את מי אתה הולך לפגוש.

בצ'אט הקולי הוא נשמע חמוד. הוא תאר את עצמו - בן 32, שיער קצוץ, פנים מחוטטות קמעה, שפתיים עבות, שעיר בחזה. הוא סיפר שהוא אדריכל, גר לבד ברחוב הסמוך וכבר שנה ללא בן זוג. באיזשהו שלב הפרטים האישיים היו מיותרים. היה משהו בקולו שגרם לי נוחות והסכמתי שנפגש.

לבשתי את הטרנינג החורפי, כיביתי את המזגן ויצאתי לפגישה חנוט בתוך סוודר עבה, מעיל ארוך ומטריה. התקרבתי לדמות הכהה וככל שהתקרבתי הרגשתי איך הלב שלי פועם בחוזקה. יש משהו שמרגש אותי בפגישות מהסוג הזה, ההליכה לקראת משהו שאין לך מושג איך יסתיים.

המקום שדני עמד בו היה חשוך מידי כדי שאוכל לראות את פניו בבהירות, אך הנפנוף לשלום והושטת היד שלו הרגיעו אותי. הושטתי לו יד.

''נעים מאוד, יובל'', אמרתי ושנינו שתקנו.
תמיד, אבל תמיד אני משתתק ברגעים כאלה, אין לי אף פעם מושג מה להגיד.
''הגשם חזק. אולי נכנס מתחת לסוכך?'', הוא שאל ואני הסכמתי.
נעמדנו שנינו צמוד לחלון חנות הנעליים ושתקנו.
''זה מביך אותי'', אמרתי.
''גם אותי'', הוא הוסיף.
''קר לי'', אמרתי.
''אני קפוא ורטוב'', דני המשיך.

מכונית בודדת עברה ברחוב והתיזה מים על המדרכה. שנינו קפצנו מהמקום, מנסים להציל את מה שנשאר יבש. המשכנו לשתוק. האורות בדירות ממול החלו כבים, עבר זמן ושתקנו. שותקים ורטובים.

''הכל בסדר?'', שאלתי.
''ואצלך?'', הוא ענה.
הוא שאל לדעתי על אפשרות לעבור מקום והסכמתי.
''אצלי, אצלך או טיול בהימלאיה?''
הוא בחר בטיול להימלאיה. שנינו צחקנו והתחלנו לצעוד לעבר ביתי.

נכנסנו לבית, הדלקתי את מפזר החום והתישבנו על הספה הזוגית, רטובים ומנסים להפשיר. חלצתי נעלים והצעתי גם לדני. הוא חלץ את שלו וקרבנו רגלים, קרוב מאוד למפזר החום. הכנתי תה עם קוניאק וחזרתי לשבת לידו. היינו כל כך רטובים שהדבר הנכון ביותר לעשות היה לפשוט את הבגדים ולתת להם להתייבש.

''אני לא מנסה לנצל הזדמנות'', אמרתי, ''אבל נראה לי שאם נחליף בגדים, אז יהיה לנו יותר נעים''.
דני הסכים.

התפשטנו. לדני היה גוף נעים. הוא לא שרירי אבל יפה, הוא לא חלק אבל שערות גופו כאילו צוירו בידי אמן. הבאתי לו בגד יבש, אך דני העדיף להשאר כך. הסכמתי. ישבנו שנינו ערומים, אינטימיות גדולה בינינו. ערומים ושותקים ליד התנור שמנסה להפשיר את שנינו. לא היתה התרגשות מינית, אבל היה משהו מדהים בנוכחות שלו לידי, חייכתי והרגשתי בנוח.

דני החל מספר על עצמו, על העבודה שלו, על הבתים שהוא מעצב והאנשים שהוא פוגש. הקול הנעים שלו היה מרגיע, התיאורים שלו היו פלסטיים כל כך שיכולתי לראות בדמיוני הכל, את הבתים, הרהיטים ואת האנשים עבורם עבד. דני דיבר ואני שתקתי. לאחר מכן סיפרתי לו קצת על עצמי. הרגשתי לא בנוח שסיפור חיי נשמע כל כך שטוח. הוא חייך, ושם את היד שלו על הברך שלי והמשיך לספר על הטיולים שלו בעולם, ואני, כמו במופע שקופיות, יושב, מאזין ומדמין את הפירמידות במקסיקו ואת חופי הזהב של תאילנד.

הקוניאק החל לתת בי את אותותיו. הרגשתי איך הראש שלי מתחיל להסתובב. מולי ראיתי מדבריות וגמלים, עצי קוקוס גבוהים עם תאילנדים שמטפסים עליהם, דירות ענק של עשירי עולם, הכל מסתובב ומתערבב בראש ואני לא מצליח לפקוח עיניים. הרגשתי את עצמי מרחף באויר, נישא על עננים ואני שקט ורגוע.

התחלתי להרגיש חום נעים עובר בכל גופי, משהו שקשה לי לתאר, אבל הרגשתי שאני בטוח מאוד במקום שאני נמצא בו. שמעתי את דני לוחש לי מילים לא ברורות, שמעתי את קולו המרגיע מדבר אלי, כאילו מאפשר לי לרחף בבטחה בין זרועותיו. נרדמתי, הרגשתי אותו קרוב אלי, הכי קרוב שאפשר, דני נרדם גם הוא.

השעון צלצל בערך בשעה 9:00 בבוקר, כמו תמיד, למרות שזו שבת ואפשר היה לישון עד מאוחר. דני היה לידי, מחבק אותי צמוד אליו, חיוך על פניו, נעים ורגוע. נשארנו חבוקים במיטה עוד כמה שעות, לא רצינו שהחיבוק הזה יפרם. הוא לא.

קרוב לשעות אחה''צ המוקדמות הרגשנו רעב. דני הציע שנצא, אך אני הצעתי שנכין משהו וכך היה. אכלנו וחזרנו למיטה. שכבנו שנינו במיטה, עדיין ערומים, מספרים אחד לשני על מה שהיה ועל מה שעכשיו. כשהערב ירד דני אמר שהוא חייב לעבור אצלו לכמה דקות ויחזור. הוא חזר אחרי שעה. אנחנו כבר שנתיים ביחד.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...