>  >  > 

לנקום באהבה

הזעם היה גדול ובלתי נשכח.
הוא היה חייל בסדיר שהושלך מביתו, לאחר שנודע לאביו כי הוא אוהב גברים. בחופשות שוטט ברחובות, מחפש בית ואהבה, וכך מצא את נמרוד. היה ברור לשניהם כי הוא צריך לשלם בגופו בעבור המיטה ללילה, וככל שהיה לו קשה עם זה, הוא חשב, בתמימותו, כי אין לו ברירה אחרת. הוא אטם את מוחו ואת רגשותיו, גם כאשר הפנטזיות של נמרוד היו על גבול הטירוף. נמרוד הבטיח לו בית בתנאים, והוא חי את המשוואה שאומרת כי עליו לשלם על סטייתו, והוא שילם בדממה.

כמעט חצי שנה היה שם, עד אותו יום ששי בערב שבו נמרוד הגיע ואתו נער שעשועים חדש עם עיניים עצובות ופחד גדול.

''אל תיקח את זה אישית, נדב, אבל אתה כבר משומש''. הוא לא הבין.
''עד מחר, אני רוצה אותך מחוץ לבית.''
''אבל...''
''אין אבל. הוא צריך את החדר שלך. הלילה הוא יישן בחדר אצלי''.

הלילה היה טרוד במיוחד. הוא ארז את מעט מטלטליו, ומן החדר הסמוך שמע את נמרוד צועק, לפעמים מכעס, לפעמים בתשוקה. כך או כך, קולו היה גס ובהמי, והתערבב בבכיו של הנער, שביקש אהבה, ובזעקות כאבו. כל הקללות הדהדו במוחו ומחשבות על נקמה התחילה להבשיל. הוא ישלם על כך.

מאז חלפו 11 חודשים, והוא כבר אזרח בראשית דרכו. התלות האנשים הפחידה אותו, והוא ביקש שיבוץ בבסיס סגור. הוא היה נחוש להצליח. החיים ברחוב חישלו אותו. מכל קושי שעבר הוא למד, ומכל נפילה הוא קם חזק פי כמה. במקום שנדרש לתת 100% הוא נתן כפליים, והפירות לא איחרו לבוא. הוא הפך לאחד החיילים האהודים. מפקדים סימנו אותו כהבטחה, אך קיבלו בהבנה את רצונו לסיים את השירות.

כשקרב מועד השחרור, קישר אותו מפקדו עם חבר ילדות, איש עסקים מצליח, ונדב הפך ליד ימינו, מעין עוזר קרוב. השכר היה הגון, והבוס, שלמד להעריך ולאהוב אותו, נתן לו יד חופשית. גם כשביקש לעבוד חצי יום וללמוד נענה, ואף שכר הלימוד שולם כמענק לעובד. כל מה שנגע בו העלה אותו אל מסלול ההמראה הבטוח.

אך בתוכו נשאר דבר מה סדוק, ובאותו פתח קטן השתכנו שארית הזעם ושבועת הנקם. הוא לא שם לב כיצד אותם יצרים אפלים גוזלים ממנו את שמחתו, ומשיבים אותו אל מקומות ואל זמנים שרצה מזמן לשכוח. להט הנקמה בער בו ושרף אותו מבפנים.

הלילה, כמו בפעמים קודמות, הוא ירד אל המקום שבו פגש את נמרוד. כהרגלו, התלבש כצעיר במסע לחיפוש עצמי. תרמיל גדול, ג'ינס קרוע וחולצת פלנל משובצת. זיפים בני יום השלימו את המראה. נמרוד היה שם, ומתגובותיו הבין כי הוא אפילו לא קישר את הנער הרצוץ עם הצעיר היפה והחסון שמולו. נמרוד סבב אותו במחול הצרעות הידוע. שום דבר לא השתנה בו , הוא נשאר אותו בחור חלקלק.

''היי. מגיע מרחוק?''
''כן. מהצפון''.
''ומה אתה עושה כאן?''
''מעביר את הלילה''.
''רוצה להעביר אותו אצלי?''. נמרוד לא חשב לאבד זמן. הוא היה ישיר ביותר.
''למה לא''.

הכל היה אותו דבר. אותה דירה, אותו ריח כבד. אותן תמונות מפתות. וכשנכנס, שם לבו שהמחשבה על הנקמה היתה ערטילאית מדי וכי מעולם לא פרט אותה לתכנית מוצקה. למעשה, אין לו מושג מה הוא הולך לעשות עכשיו . נמרוד נהם: ''רותם...''. בחור צעיר יצא מהחדר. נמרוד חייך אליו בחיוך של עורב. ''לך... ותחזור רק בעוד שלוש שעות''.

הבחור גמגם. ''אני לומד... אני לא אפריע...''.
''צא. אל תענה לי''. הבחור התכווץ, נטל מעיל מהקולב ופנה לדלת רועד ומבויש.
''רגע...'', נדב בלם אותו בדרכו החוצה. ''אפשר לדבר אתך לפני שהוא הולך?''

נמרוד היה חסר סבלנות אך הסכים, אולי משום שלא היתה בכוונתו לאבד את הזיון הטרי והעסיסי שלפניו. נמרוד סימן ורותם נבלע בחדר, ממתין להוראות.

''אתם בקטע של שליטה וכח, לא?''
''בערך''.
''זו הפנטזיה שלי. תגיד לו שיישאר''.
''לא מתאים לי''.
''או-קיי. אני הולך''. נמרוד התרצה והורה לרותם לחזור בעוד שעה.

רק הדלת נסגרה וכבר נמרוד נעמד עירום מולו, מנסה להפשיטו. מה עכשיו?
''אכפת לך אם אתקלח קודם?''. נמרוד לא אהב את העיכוב הנוסף אך לא היתה לו ברירה.

מעבר לדלת הנעולה הוא החל לחקור את נמרוד. הלה סיפר לו מערכות היחסים שיש לו עם רותם ועם האחרים. נמרוד נשמע מרוצה מעצמו כשסיפר על הצלחותיו בקרב נערי הרחוב הנטושים. הוא סיפר בהנאה גלויה על רפיסותם של הצעירים חסרי הבית ועל מה שהם מוכנים לעשות בשביל מקלחת, בשביל אוכל חם, בשביל מיטה ללילה. התיאורים היו מחליאים. הזכרונות עלו וצפו והזעם והגועל גאו.

''ורותם... כמה זמן הוא כאן?''.
''רותם זה סיפור מיוחד... יש בו משהו מאוד מועיל. מה שהוא עבר, הרג אצלו את הרצון החופשי. אפשר לעשות אתו כל מה שעולה על דעתך. וחוץ מזה...הוא חוסך לי עוזרת בית...''. נמרוד צחק כאילו סיפר את הבדיחה הטובה בעיר.

נדב הרטיב את ראשו ויצא מהמקלחת.
''בוא, תראה משהו''.
נמרוד שלף ערמה של תמונות. הוא והילדים שאסף.
''ותדע לך, שרק בגלל שאתה מוצא חן בעיניי, אני מראה לך אותם. לא כל אחד זוכה...''.

רותם חזר והביא עמו טיפות מהגשם שבחוץ.
נמרוד הרים ידו להכות אותו, ורותם התקפל מהאימה. כף ידו של נדב בלמה אותו.
''מה אתה עושה? זה רק גשם''.
''אל תתערב. יש חוקים בבית הזה''.
נמרוד עקף אותו, אך לא הצליח להגיע לרותם. נדב הדף אותו ממנו. נסיון מטופש להרים כיסא, זימן לפרצופו אגרוף כואב.
''אתה, תאסוף את החפצים שלך. אתה בא אתי''.

רותם לא ניסה להתווכח. הוא באמת איבד כל חשיבה עצמאית. בריצה מבוהלת אסף את מעט הדברים שהיו לו שם. נמרוד ניסה להתרומם, אך עקב נעלו של נדב ריתקה אותו לשטיח.
כשרותם חכה מוכן ליד הדלת, משך נדב חופן של תמונות מהמגירה ובטון שלא היה מבייש איש מאפיה קשוח, הזהיר אותו שלא ינסה לעקוב אחריהם.

''ומה עכשיו? ''
''אתה לשם לא חוזר...בינתיים אתה בא אלי''.
וכשהגיעו, ''תתפשט''. רותם ציית. הוא כבר ראה בעיני רוחו עוד מסכת התעללויות, אבל לא היה בו כח להתנגד.
''תסתכל על עצמך. חבורות חבורות... אין מישהו בעולם שצריך לעבור את זה''.

רותם הביט. הוא פתאום שם לב כי מזה זמן רב הוא לא הסתכל על עצמו, על גופו. גוף בהיר, ארוך ורזה. שיער רך ואדמוני עיטר את חזהו וגלש למטה עד שנעלם מאחורי התחתונים אך לא יכול היה לכסות את הסימנים הכחולים והסגולים שסימנו את היסורים שעבר. נדב הוציא משחה צוננת ומשח את הפצעים. ובלילה, וכשרותם נרדם על הספה בסלון, נשבע נדב כי הנקמה הגדולה שלו לא תהיה בחבלה ובכאב שיגרום, אלא בחמלה ובאהבה שיוכל לגלות למרות מה שעבר.

ואכן, עם הזמן החמלה שחש כלפי רותם, הפכה לאהבה. רותם התחזק עם הזמן. נדב גרר אותו עמו לאימוני הסיף, ורותם התלהב. הם בילו את השעות הפנויות בזירה, שולפים ודוקרים זה את זה. בגלל הנסיבות שהפגישו אותם היה בפעילות הזו קסם מיוחד, קסם שהופך דבר הנחזה להיות אלים ואכזרי למשחק של חיזור ואהבה.

חלפו שבועות וחודשים ורותם גילה את הצחוק, את השמחה. פעם, כשנדב חזר הביתה מעבודה, הוא שמע אותו – בפעם הראשונה – שר במקלחת. היה לו קול מדהים. ורק בשעת מעשי האהבה רותם נשאר נסוג, עצור ומבוהל, מעין גוף שתוכנת לרצות את זולתו בכל מחיר. כל מה שנדב עשה, לא שחרר אותו מחותם הקורבן שיד אכזרית טבעה בו.

ערב אחד, כשישבו בבית קפה, עבר נמרוד לידם בתחפושת הטורף המוכרת שלו . רותם קפא אך יד אוהבת שנחה על כתפו השיבה אותו לחיים. נמרוד התיישב סמוך אליהם.

''רוצה שנלך?'', נדב הניח יד תומכת על ידו שרעדה. ''לא, אני נשאר''. רותם הישיר מבט אל האיש שהיה אימתו במשך חודשים ארוכים, ובצעד מפתיע קם לעברו ופנה אל הנער שאתו.
''ברח, בחור, ברח כל עוד אתה יכול. הטינופת הזו תהרוס אצלך כל חלקה טובה''. נמרוד קפץ ידו להלום, ורותם הרים את כוס המים שניצבה על השולחן ורוקן אותה על פרצופו הנדהם. ''שלא תעז''. נמרוד שקע בכיסאו כמו בלון שאיבד אויר והביט בעניים כלות כיצד הציד שתפס נמלט מטלפיו.

מטען של טון ירד ממנו והוא הזדקף בבת אחת. בבת אחת, הפך לגבר. בלילה, כשנדב היה על סף הירדמות, הוא חש מגע לח וחם חולף על צוארו. רותם חיבק אותו מאחור ונישק את עורפו. ידיו גלשו אל הבטן החלקה של נדב , אל הטבור, אל חלציו . רותם משך אותו בכתפו והשכיבו על גבו. הוא כרע לידו ואסף את האיבר המופתע אל פיו. היתה זו מציצה אחרת, לא של מכונה חסרת רגש אלא של אדם שאוהב. לשונו היתה משוחררת ופראית, שונה מהלשון המוכרת, הלשון המכנית.

נדב התעורר אליו, ביקש להתיישב אך נדחף לאחור. רותם. זו היתה הפעם הראשונה שרותם גילה רצון משלו, רצון עצמאי, ונדב שמח על כך. הוא סבב את נדב מכל צדדיו, בתשוקה שהתגלתה מחדש והתמקם מאחוריו. נדב נשאר במקומו, וחיכה לצעד הבא. סיף ארוך, דק ומוצק נצמד אליו, מפלס את דרכו לתוכו. רותם נע בקצב מתגבר ובכל תנועה שלו השתחרר מהפחד ומהחולשה וממלא את החללים הריקים באומץ ובעוצמה. רותם גמר ונדב הסתובב אליו.

קרן בודדה של ירח חדרה מהחלון. די היה בה כדי לראות שפניו של רותם זרועים באור אחר. אור של שינוי והתחדשות, אור שנקמה וזעם אינם יכולים לגלות, אור ששמור רק לאהבה.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...