>  >  > 

מי שחלם

הטלפון צלצל
''דפנה, הרי ביקשתי לא להעביר אלי שיחות!''
''מצטערת. זו אמא שלך. היא בהיסטריה מוחלטת.''
הוא משך את השיחה באי שקט, מקוה שהסיבה אינה חמורה מדי.
''אדיר... שדדו אותי.''
הוא נבהל
''מה קרה?''
''שדדו אותי. אני בבית חולים. תגיע בבקשה.''

אמו היא אישה עצמאית למדי, אינה תלויה באיש ואינה אוהבת לערב את ילדיה בחייה ולכן, אם ביקשה את בואו, כנראה שאירוע שעברה, היה קשה. אדיר משך את מעילו מהקולב וכשיצא בחופזה ממשרדו, הפטיר למזכירתו:
''בטלי את כל הפגישות. אני אדבר אתך מהאוטו.''
במחשבה שניה, השאיר את מכוניתו ולקח מונית, הישר לבית החולים. כשהגיע, אמו כבר היתה חבושה בדרכה החוצה ושני שוטרים גבו ממנה הודעה. כשהתקרב, טרטר מכשיר הקשר שלהם והם פנו הצדה, לקבל את ההודעה.

''גב' יובל, כנראה שמצאו את התיק שלך. האם תסכימי להגיע עכשיו לתחנת המשטרה?''
היא הסתכלה אל בנה וכשאמר לה שהתפנה לכל היום, נסעו אחרי הניידת אל תחנת המשטרה.

בתוך התחנה, הכניסו אותה אל חדר שבו חלון זכוכית גדול המשקיף אל חדר אחר בו ישבו ארבעה צעירים חבולים.
''את מזהה אותם?''
''כן. שני אלה תקפו אותי''
היא רעדה אך הסבירו לה שהם לא יכולים לראות אותה.

''ומי השלישי?'' שאלה.
''הבחור הזה נאבק עמם בגינה הציבורית הסמוכה למקום שבו הותקפת. שכנים שראו את המהומה שם, הזעיקו אותנו. מהעדויות עלה כי הוא הכשיל את מי שנשא את התיק ואחז בו כדי לעכבו. השני בא לעזור והעניין התפתח למאבק אלים.''
''אז מדוע הוא עצור?''
''הוא לא. הוא עוכב כי הם ביקשו להגיש נגדו תלונה על תקיפה.''

קצין המשטרה פתח את הדלת וקרא לשוטר שעבר במסדרון.
''שחררו את נועם, הבחור האתיופי. רק תבקש ממנו להמתין עד שאצא אליו.''
גב' יובל ובנה יצאו אחריו ובדרך החוצה פגשו את נועם, מפונס בעינו הימנית וצולע מעט. הגברת קרבה אליו והודתה לו ואדיר הצטרף ושאל אם הוא זקוק להסעה.
''אם לא אכפת לכם, אני צריך לחזור לגינה. התיק שלי נשאר שם. ''

הם נסעו, אך התיק לא נמצא. נועם נחרד.
''מה קרה? מה היה בתיק הזה?''
נועם חייך חיוך מר
''בערך כל מה שיש לי.''
''כלומר?''
''כל הרכוש שלי היה בו. ''
''מה זאת אומרת?''
''עזבו.... סיפור ארוך. ''
נועם נופף בידו והתרחק מהם. אדיר רדף אחריו ותפס אותו.
''רגע. איפה אתה גר?''
הוא לא ענה והלך משם.

עו''ד יובל הסיע את אמו לביתה והמתין עד שאחותו תגיע. אחר-כך חזר למשרדו. תחילה קיבל מקצין המשטרה את שמו המלא של הבחור הצעיר, נועם ברוך. אחר-כך התקשר לחבר מהפרקליטות הצבאית וקיבל את המידע. הבחור סיים שירותו לפני כחודשיים, לאחר שירות באחד מיחידות החוד של חיל הרגלים. הוא הוכר כחייל בודד משום שאמו נפטרה באתיופיה ואביו נישא בשנית.

עו''ד יובל יצא אל המקומות שבהם נועם הסתובב והשכנים סיפרו על הבחור העדין שעובד בעבודות מזדמנות ומתקיים בדוחק, נזהר שלא להיקלע לחיי הפשע וחולם על לימודים. מחשבה מטורפת חלפה בראשו. יש לי דירה גדולה ומאז שנפרדתי מהחבר שלי, אני לגמרי לבד וחדר לבחור המקסים הזה, זה המעט שאני יכול לעשות בשם אמי ובשם המדינה כפויית הטובה שלנו.

הוא הפציר בשכנים להתקשר אליו כשנועם יגיע ואכן, כעבור יומיים הגיע צלצול. הוא מיהר לשם והזמין את נועם לשיחה קצרה.

נועם הקשה:
''מה העניין?''
אדיר שיקר לו
''יש הבטחה שהבטחתי לאמי. תעזור לי לקיים אותה?''
''אני שומע. ''
''היא הכריחה אותי להבטיח שאמצא אותך ושאדאג לך.''
נועם משך כתפיו
''בוא אתי... בבקשה.''

נועם התרצה והם נסעו משם לדירתו של אדיר, דירה מפוארת ומאובזרת. אדיר הציע לנועם לשתות וכששב מהמטבח, מצא אותו להפתעתו דווקא ליד הספריה העמוסה.
''אוהב לקרוא?''
''כן.''
אדיר לא מצא טעם ללכת סחור סחור.
'' נועם, אני יודע שאין לך מקום לגור בו. אני יודע שאתה רוצה ללמוד. יש לי כאן מקום בשפע ואנו רוצים לגמול לך. האם תרשה לנו?''
''למה?''
''ככה.''
''אתה מציע לי לגור כאן?''
''כן.''
''ואתה סומך עלי?''
''במאת האחוזים ''
נועם היסס והתנה
''בתנאי שאני משלם בנקיון ובהחזקת הבית.''
''הולך.''

נועם עבר לגור שם והרושם הראשוני לא הטעה. הוא היה ישר, צנוע וחרוץ. עבד במקום שאדיר סידר לו ודאג בסוף יום העבודה לבית שהבריק מתמיד. לפעמים גם הפתיע בארוחות גורמה שהתאמן להם בימי המוצבים. בין לבן ניגש לבחינות, אסף שקל לשקל להרשמה לאוניברסיטה וקרא, קרא הרבה.

ערב אחד אדיר חזר מהעבודה והוא מצא את נועם בסלון עם אלבום תמונות ביד, מהטיול האחרון בפראג.
''אם לא הייתי מכיר אותך, הייתי חושב שאתם נאהבים.''
אדיר התבלבל.
''על מה אתה מדבר?''
''עליך ועל הבחור החמוד הזה. מה שמו?''
''ירון. קוראים לו ירון. חבר טוב מתקופת הלימודים.''

נועם קם לענייני הבית ואדיר שקע בספה. נורית ורודה נדלקה אצלו. ברבות השנים, בעיקר בחדר הכושר, רכש מיומנות מדהימה לזהות את הגאים שבקהל. מבע העיניים, תנועת גוף וכל הרמז, הקל שבקלים, הספיקו לו כדי לזהות מטרות, אלא שהפעם החיישנים היו נעולים. האם נועם יודע? האם נועם בחבורה? כששאלות קודחות במוחו, הוא הסתכל אל שותפו לדירה בעיניים אחרות. הברווזון המוזנח שהגיע אל סף ביתו הפך לברבור תחת עיניו והוא אפילו לא שם לב.
''אתה צריך משהו?''
''לא.''
''אם כן, אני יוצא לריצה. להתראות.''

נועם היה בגופיה צמודה שהדגישה קוי גוף מעוצבים ובמכנסי ריצה שחשפו ירכיים מפוסלות וכך נעלם מאחורי הדלת, למסלול היומי שנמתח על 10 קילומטרים. כששב, נכנס אל המקלחת ויצא עם מגבת לגופו וטיפות מים גדולות נוצצות על עורו הכהה.

כשעבר ליד המראה הגדולה, הבחין באדיר צופה בו מהמרפסת, מרותק ונפעם. נועם התעכב ואדיר נכנס פנימה והתקרב. הוא הניח את ידו על כתפו ונועם הסתובב אליו. הוא היה גבוה ממנו בחצי ראש. המגבת נשרה ונועם התגלה בכל תפארתו. ידיו של אדיר נגעו בכל פיסת עור חשופה, בכל איבר שרטט. נועם שלח זרועות ארוכות ושלף את אדיר מבגדיו, וכשהם עירומים נפלו צמודים אל השטיח העבה. אדיר הדף את רעו לאחור וכשנשכב על גבו, שם לבו אל התורן הרם שנישא בגאון על קו האופק.

הוא רכן ונשק אותו. נועם ניסה להתרומם אך אדיר ריתקו אל גבו והמשיך לענגו. נועם התקומם, הפך את אדיר על גבו ונמתח לצדו, לחיבוק ארוך ועורג. אדיר הפנה את גבו, מצמיד את עכוזו לחלציו של נועם ושולח יד מכוונת לקראת החיבור הסופי. אדיר נשך שפתו כשהרגיש את חברו בתוכו והתחיל להרקיד את האגן בקצב מתגבר, עד להבזק, עד למפץ הגדול.

קרן שמש ראשונה חדרה מבעד התריס ריצדה מעט ונחה על הכרית שלידו. נועם הושיט יד ומצא שאדיר כבר יצא לאימון של הבוקר ובמקום את פניו על הכרית, מצא שם תיבת קרטון קשורה בסרט. הוא פתח אותה ובה מצא מכתב

יקירי.
את הטפסים שהחבאת, שלחתי במקומך.
כיון שלא ידעתי את תגיב, נתתי את מספר הטלפון שלי.
אתמול הודיעו לי שהתקבלת למינהל עסקים וקרן המילגות מעניקה לך מימון מלא.
איחוליי.

נ.ב.
קפוץ לצהרים.
לא מתחשק לי להתגעגע אליך עד הערב.

רק שלא אתעורר מהחלום הזה.

נועם זינק מהמיטה, רגלו הסתבכה בשטיח והוא השתטח על פניו, חובט את פרצופו ואת איבריו ברצפת האבן. הוא אסף עצמו ושמח על הכאב החד שעטף את גופו כי כאב כזה הוא, יותר מכל, עד נאמן שהוא אינו בחלום, שזו המציאות החדשה של חייו.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...