>  >  > 

זמר מפוחית

הלילה הוא נוקש עקבים על קיר האבן הנושק לחוף הילטון, מתופף בקצב אחיד ומנסה להכניס סדר במחשבותיו. הוא לא יכול. אין שום הגיון במה שעבר עליו בחודשים האחרונים, מאז פגש את יריב, נער השעשועים ונסיך הכריזמה, האיש שסחף אותו למערבולת של אהבה כוזבת, עלבונות והשפלה.

לפני ארבעה חודשים התגנב בחסות החושך לפאב רוחש גברים, סופג למדיו הכחולים את ריחות העשן, הניקוטין והאלכוהול וחוגג את השחרור הקרב. יריב התקרב אליו, גבוה, מרשים ויהיר והציע לו להצטרף לחבורתו הרועשת.

באותו לילה, כבר היה בין סדיניו להרפתקה חפוזה ומאז הוא אתו.

כחודש אחרי, הפך יריב להיות מישהו אחר, פראי וחסר סבלנות, מתנשא ואנוכי ורע. שחר ניסה להסביר את התנהגותו של אהובו בלחצים כלכליים, בכישלון הפרוייקטים שהגה ושעבד עליהם בחודשים האחרונים ובעיקר הבליג. הוא שתק כשיריב לגלג עליו לפני חברים, כשפירט את מעשיהם במיטה בפני זרים או כשניתק את טלפון כשחברים התקשרו אליו.

הנקישות על הקיר התעצמו בזעם כאשר נזכר במסיבת יום ההולדת שארגן ליריב ושאליה הזמין את חבריו הקבועים לאחת המסעדות המובילות בעיר. לאחר הבירה השניה, הציע יריב שיתכופף מתחת למפה הכבדה שהיתה על השולחן ושימצוץ לכל יושבי השולחן, לראות אם יזהה לפי המימדים והטעם את אהובו. גם כשהאורחים ניסו לדחוף אותו אל מתחת לשולחן, הוא הדף אותם אך החליט להתייחס למקרה כאל סתם בדיחה לא מוצלחת.

הוא טעה. המצב רק החריף והגיע לשיאו הלילה.

יריב חזר הביתה עם שני זרים. הוא סיפר לו שהם מהשטחים והם אלה שסיפקו לו חלפים לרכבים שקנה ושמכר. אחר-כך קרא לו למטבח ואמר לו שבתמורה לחלפים, כדי לחסוך בכסף, הגיע אתם להסכמה שיספק את הפנטזיה שלהם - לזיין קצין ישראלי. שחר חשב שהוא צוחק אך יריב המשיך ודחק בו לעלות על מדיו ולשתף פעולה. כשסירב, הטונים עלו ושני האורחים באו אל המטבח וניסו להתערב. באותו רגע, כל הזעם העצור, כל העלבונות שהפנים וכל האכזבות שחווה התנקזו לכח אדיר שהכניע את השלושה והותירם על הרצפה, מתפתלים בכאב.

שחר עזב את הדירה עם תיק גב שאליו דחס את חפציו המעטים ומכיון שלא היה לו לאן ללכת בשעה הזו, ירד אל הים, להעביר את הלילה.

נגינת מפוחית ליוותה את רוחו הסוערת וריככה את הרעש שהלם בראשו. כעשרה מטרים ממנו ישב צל שנשף במפוחית את הצלילים. שחר משך את תיקו והתקרב אל הצל, הוא ביקש לשבת ליד וכשמנגן הרים את עיניו, זיהה לבושתו את דרור הגוץ, הבחור שהיה כמה פעמים מטרה לצחוקם של יריב ושל חבריו. שחר נסוג אך דרור הזמינו.
''שב , זה בסדר.''
שחר התיישב ושתק.

''משהו עובר עליך. אם תרצה, אני טוב בלהקשיב''
מבלי להבין אך הדבר קרה, מצא שחר עצמו מגולל באוזניו את סיפורו מהחודשים האחרונים. דרור הביט אליו.
''תגיד לי בחור, מתי בפעם האחרונה הסתכלת במראה''
''מדוע אתה שואל? ''
''כי אם היה מביט בה, היית רואה שכמו שאתה נראה, אתה בהחלט יכול להשיג משהו טוב יותר.''
''אולי, אני לא יודע.''

דרור הציץ בשעונו, קם וניער את בגדיו.
''מאוחר, אני צריך לזוז. שיהיה לך לילה טוב.''
''לילה טוב.''
דרור התרחק משם, ומיד חזר.
''סליחה. אני לפעמים כל-כך אטום. יש לך איפה לישון הלילה? ''
שחר הביט אליו.
''זה בסדר, אני אסתדר''
''עזוב שטויות, בוא אתי''

הדירה של דרור היתה בעצם חדר ענקי מעוצב בחדר הסבה מזרחי. מזרון מכוסה בבד הודי רקום, המון כריות צבעוניות, עמודי קטורת ונרגילה, נרות ריחניים ותאורה עמומה. דרור שלף מאחורי ארון העץ הישן מזרון , הניחו על הרצפה ועליו מצעים נקיים.
'' אתה רוצה להתקלח?''
''כן. אם אפשר.''

שחר קיבל מגבת ומכנסיים קצרים וכעבור כמה דקות, יצא נקי וחדש. דרור נכנס אחריו וכשיצא בבגדים קצרים, שחר שם לב לשינוי. דרור היה בעל גוף אתלטי למדי וכל הגוציות נעלמה. על הרצפה נח מחוך רפואי. שחר שאל
''נפצעתי בלבנון וזה המתנה שקיבלתי לכל החיים. הדבר הזה צמוד אלי, בכל פעם שאני מרגיש כאבים, אני צריך ללכת עם זה.''
''וכל עם ישראל מפסיד את הדבר האמיתי.''

שחר חייך בפעם הראשונה הערב. דרור נבוך, פשט את חולצתו ונכנס למיטה.
שחר המשיך לשבת על המזרון שנפרש לכבודו והביט אל השמיכה שעלתה וירדה בקצב נשימותיו של הגבר המנסה להירדם. שלוה ורוגע עטפו אותו והוא משך אליו פמוט והדליק את הנר שעליו. ריח משכר התערבל באויר והאור העמום שנגלה, הספיק לו כדי לעיין בספרון הקטן שהיה שם.

דרור התעורר
''קרה משהו?''
שחר נבהל.
''לא, כלום. סליחה שהערתי אותך''
שחר שלח יד לכבות את הנר.
''עזוב. זה בסדר''

דרור התיישב ונשען אל הקיר. הסדין שכסה אותו נשמט ונגלה חזה מחוטב ושעיר. שחר בהה בו וסילק את מבטו.
''תשתה משהו. אני צמא למים.''
''כוס מים גם בשבילי.''
''לא יכול להירדם, אהה ?
''לא, לא מצליח.
''רוצה לדבר''
''לא, לך לישון. אני אהיה בסדר''

דרור קם והתיישב לצדו של שחר.
''אמרתי לך, אני טוב בלהקשיב''
שחר הסתכל עליו.
''הכל מוזר. בתחילת הערב היית זר מוחלט ועכשיו אני מרגיש קרוב אליך כמו שלא הרגשתי כלפי יריב בכל החודשים שהיינו ביחד. אהבתי אותו, אבל הוא לא היה חבר. אף פעם. ''
''תשמח. קיבלת שיעור. אולי טיפה יקר אבל אתה תתאושש.''
ובאותו רגע, הדבר ששחר רצה יותר מכל זה חיבוק מהגבר היקר שנמצא לידו ודרור קלט את זה. הוא הניח יד על כתפו ומשך אותו אליו.
''יהיה בסדר, אל תדאג.''

שחר הניח יד על ירכו של דרור
''תודה חבר.''
דרור השתהה ואחר כך לחש לו.
''לך לישון. בוקר חדש מחכה לך.''
''כן. בוקר לא ברור''
''תשמע. דלתי פתוחה עד שתתארגן. הנה, יש מפתח בשידה שם''
''אתה בטוח?
''כן, אני בטוח.''

דרור נעמד, בדרכו אל מיטתו ושחר הביט אל הגוף החסון שניצב מעליו. מבטו אמר הכל ודרור נשאר במקומו. שחר הזדקף ונעמד מולו. פנים מול פנים, חזה מול חזה, ירך מול ירך. החשמל זרם שם בטירוף. הידיים נכרכו זה סביב זה והשפתיים נצמדו. הבגדים נשרו ושני הגברים העירומים התפתלו על המזרון כשני צלופחים השוחים בים של תשוקה, וכשבא רגע הפורקן, שטף גל לבן את הסדינים.

אחר-כך קרסו זה על זה ונרדמו חבוקים.

הבוקר שבא למחרת, קידם את פניהם בחיוך רחב. שחר הביט אל הגבר שלצדו, כיצד הוא מתרפק על הרגעים האחרונים שלפני ההתעוררות.
''בוקר טוב''
''ונפלא''
שחר ליטף את ראשו של דרור . אכן בוקר נפלא זרח בחלון שממול.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...