>  >  > 

סיפור אהבה - חלק רביעי

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    רונן מחליט לעשות ארוחת ערב כיד המלך. הוא יודע כי הוא בשלן טוב ולכן הוא מחליט להפתיע את אודי. הוא הולך להכין לו ארוחת מלכים. הוא מפעיל את מוחו מה לעשות. ''זה חייב להיות פשוט אבל מקורי וטוב.'' הוא אומר לעצמו. הוא הולך למטבח, כאשר בידו פיסת נייר ועט ומתיישב. הוא בונה תפריט. העט בין שיניו והוא חושב. 

    ''לעשות פילה בקר ממולא?'' הוא שואל את עצמו, ''לא. זה קצת מסובך וזה הרבה עבודה.'' הוא מחליט. 
    אולי בקר ביין? אולי עוף ממולא? אולי דג בעשבי תיבול? אולי בכלל משהו חלבי? 
    רונן מתלבט. כותב ומוחק. לבסוף הוא מחליט. 

    הוא יכין עגל חלב בתנור בשמן זית, ליקר תפוזים, גרגרי כוסברה, גרגרי חרדל, פלחי לימון, פלפל גרוס ושיני שום. כתוספת הוא יכין תפוחי אדמה אפויים בתנור עם פלחי שומר, חמאה, רוזמרין, קליפת לימון מגורדת, שום קצוץ ומעט פטרוזיליה. הוא יכין סלט ירוק עם חסת משי, רוקט, צנוברים מטוגנים בשמן וסויה, עגבניות שרי ופלחי אגסים מטוגנים בחמאה. שעועית ירוקה חלוטה קלות, אפויה בתנור עם סומסום, מעט רוטב סויה, קצת דבש, ג'ינג'ר, ואגוז מוסקט. 

    ולקינוח? רונן מאמץ את מוחו. לא בא לו לעשות עוגה ולא מיני קרמים וגם לא מוס כלשהו. הוא רוצה לעשות משהו פשוט. לבסוף הוא בוחר באגסים ברוטב יין אדום עם טיפת דבש, טיפת ברנדי, סוכר חום, מקל וניל, קורט קינמון וקורט ציפורן. 

    ''זהו! התפריט מוכן!'' אומר לעצמו בחיוך רונן. הוא בוחן את התפריט ושביעות רצון מופיעה על פניו. הוא קם ממקומו לובש שקט ג'ינס ממורט ויוצא אל הסופר על מנת לקנות את כל המצרכים הרצויים. הוא יודע כי חייב הוא להתחיל בהכנות כבר היום, מכיוון שמחר הוא יום עבודה ויודע הוא כי לא יחזור הוא בשעה מוקדמת, כך שאין לו הרבה זמן להכנות ולבישולים. 

    הוא הולך אל הסופר בצעד קליל. הרוח מנשבת בעדינות. רונן מייחל בלבו כי מחר ירד גשם. הוא רוצה לשבת ולאכול עם אודי לאור נרות וגשם חזק בחוץ. הוא רוצה לחמם את הלב באינטימיות מרבית. הוא מגיע אל הסופר לוקח עגלה ומתחיל לעבור בין המדפים. הרשימה בידו והוא יודע בדיוק מה הוא צריך. אין הוא מתפתה לכל הפיתויים האורבים לו בדרך. רק כאשר מגיע הוא אל מדף השוקולדים הוא נשבר. 

    הוא בוחר שוקולד עם מילוי קרם אגוזים ושקדים. ביד רועדת מתאווה הוא פותח את העטיפה, קורע את עטיפת נייר הכסף וחותך לעצמו חתיכה גדולה. הוא עוצם את עיניו ומתענג על טעם השוקולד. כאשר הוא פוקח את עיניו, עיניו בורקות, נוצצות מעצם התענוג אשר אותו הוא חווה באותו הרגע. הוא שולח את ידו וזורק לעגלה עוד ארבע חפיסות כאלה. ''שיהיה!'' הוא אומר לעצמו בחיוך. אין הוא מסוגל לעמוד מול שוקולד. שוקולד הוא תאוותו הגדולה ביותר. תמיד הוא שמח שמביאים לו מיני שוקולד מיוחדים. אבל הוא נהנה גם משוקולד פשוט, שוקולד פרה של עלית. הוא ממשיך הלאה. 

    העגלה הולכת ומתמלאת. הוא מגיע אל הקופה, מניח את המצרכים שהוא בחר על המסוע. הקופאית מעבירה את המוצרים אחד אחד. רונן מתבונן על פניה. צעירה, עדינה, מאופרת בכבדות מצועצעת. ''בטח מרוסיה,'' הוא חושב בלבו. הוא חושב שאם הוא היה צריך לעבוד בעבודה שכזאת הוא היה מתאבד ולא עובד. אך לאחר רגע הוא שוכח מהעניין, משלם בכרטיס אשראי ויוצא עמוס כל טוב מהסופר. הוא עוצר מונית ונוסע לביתו. כאשר נכנס הוא אל ביתו הטלפון מצלצל. הוא מניח את השקיות בכניסה על הרצפה, ורץ אל הטלפון האלחוטי אשר מונח על השולחן בסלון. לרגע הוא מקווה כי אודי יהיה מעבר לקו. 

    ''הלו?'' הוא אומר מתנשף. 
    ''היי! מאיפה אני מוציא אותך שאתה ככה מתנשף?'' רונן שומע את קולו של עידו חברו הטוב. 
    ''היי,'' אומר רונן ומתיישב על הספה, ''אני כרגע חזרתי מהסופר,'' הוא מוסיף. 
    ''נו? ומצאת משהוא?'' שואל עידו בבת צחוק. 
    ''מה? גם בסופר אפשר למצוא?'' שואל רונן כלא מאמין, למרות כי שמע הוא סיפורים על כך שגם בסופר אפשר למצוא כאלו אשר מחפשים. 

    ''כן!'' אומר עידו בביטחון, ''תשמע, אתה זוכר את קובי החבר של רועי החבר שלי?'' שואל עידו. 
    רונן חושב, הוא מעביר את השם בראשו ואז הוא נזכר במי מדובר. ''כן, כן! אני זוכר, נו?'' 
    ''אז לפני איזה חודש הוא ירד לעשות קניות בסופר בבן יהודה, אתה יודע כזה בסוף שבוע, אני חושב יום חמישי.'' עידו משתהה קמעה. 
    ''נו?'' שואל רונן כולו סקרנות לשמוע את ההמשך. 
    ''אז הוא הולך בין המדפים ורואה איזה בחור צעיר שעושה לו עיניים!'' 

    ''נו?'' אז מה קרה? שואל רונן. 
    ''אז קובי התחיל לדבר אתו ובסוף הם הלכו לבית של קובי.'' אומר עידו בקול נרגש. 
    ''וזה כל הסיפור?'' שואל רונן באכזבה. 
    ''לא!'' אומר עידו ארוכות. ''היה להם זיון פיצוץ! קובי אמר לי שבחיים שלו לא היה לו כזה זיון אחלה!'' 
    ''זה הכל?'' שואל רונן מאוכזב. הוא רצה לשמוע על הכרות, על סיפור אהבה, לא על זיון. 
    ''למה, מה חשבת?'' אומר עידו בחיוך. ''שיצא מזה איזה סיפור אהבה מהאגדות?'' 
    ''כן, משהו כזה,'' ממלמל רונן בעצב. 
    ''אה,'' אומר עידו בבוז מופגן, ''אתה והדמיון שלך! הלו!? אנחנו פה בכדור הארץ?!'' הוא ממשיך בקול צוחק. 

    ''מה יש?'' רושף רונן, ''לא יכול לצאת גם איזה סיפור אהבה? זה תמיד צריך להיות זיון ושום דבר מעבר לכך? אני לא מבין?!'' הוא אומר בכעס מודחק. 
    ''מה אתה לא מבין?'' צוחק עידו, ''מה, אתה לא מחפש זין?'' 
    ''אוף אתה!'' כועס רונן, ''אתה יודע כי אני מחפש הרבה מעבר לכך!'' 
    ''ומה יוצא לך מזה? שאתה לבד כבר מעל שנה וחצי!'' יורה בו עידו. 
    רונן נפגע ומשתתק. 

    ''יאלה, צא מהבאסה, מה קורה לך?'' ממשיך עידו כאשר אין הוא שם לב כי רונן לא עונה לו. 
    ''תתחיל לחפש זין, אני מבטיח לך שתמצא, ואולי מזה יצא איזה רומן קצר! תתחיל לחיות!'' צוחק עידו. 

    לרונן עומדות הדמעות בעיניים. קשה לו לשמוע את הדברים הללו. הוא מרגיש כמה עידו מחוספס לעומתו, כמה הוא, רונן מעודן. לא! הוא לא מחפש זין! הוא מחפש אהבה. 
    ''עידו, אני מחפש קשר, אני מחפש אהבה.'' הוא אומר בשקט, ''אני...'' עידו מתפרץ אל תוך דבריו. ''כן! יופי! תמשיך לחפש עד שתישאר לבד בלי אף אחד.'' אומר עידו באכזריות. 
    ''נכון אתה צודק!'' אומר בציניות רונן. הוא לא רוצה יותר להתווכח על כך. 
    ''אני יודע שאני צודק!'' אומר בגאווה עידו. 

    רונן מקשיב לדבריו של עידו. לבו מתעצב. הוא שם לב עד כמה עידו בעבורו אטום לרגשותיו. עד כמה אין הוא מקשיב לכל מה שמסתתר מעבר למילים. עידו לא שומע אינטונציות, הוא שומע רק מה שאומרים לו. הוא עסוק כל הזמן בזיונים. רונן מנסה לזכור מתי היה לעידו חבר לאחרונה, אפילו חצי שנה לאחור, ואין הוא זוכר. 

    ''נו? מה אתה שותק? ספר מה קורה אתך? איך בעבודה? עם מי היית לאחרונה?'' דוחק עידו ברונן. 
    רונן משתהה רגע, ''בעבודה בסדר, אתה יודע?! מעבר לזה... רונן חושב היטב האם לספר לעידו על ההכרות עם אודי, ולבסוף הוא מחליט כי אין לו רצון לספר. ''אין לי שום חדש לספר.'' הוא מוסיף בלאקוניות. 

    ''בסוף עוד תגדל מסביבו קורי עכביש!'' צוחק עידו. 
    רונן מעלה על שפתיו חיוך לשמע ההלצה. ''מתי רואים לך?'' הוא שואל את עידו. 
    ''אני יודע?'' אולי יום שבת. מתאים?'' שואל עידו. 
    ''בעקרון כן, אבל בוא נדבר ביום שבת לקראת הצהרים ואז נחליט?'' 
    ''סבבה!'' עונה עידו, ''יאלה ביי!'' הוא אומר במהירות ועוד לפני שרונן מצליח לענות, הוא סוגר את הטלפון. 

    רונן אומר ביי לאוויר וסוגר את הטלפון ומניח אותו על השולחן. הוא מתרומם מהספה באיטיות והולך לכניסת הבית. השקיות מהסופר מחכות לו בשלווה. הוא מרים את השקיות וצועד אל עבר המטבח. הוא מדליק את האור. מוציא את כל מצרכי המזון שהוא קנה ומתחיל לסדר אותם במקומם. 

    הוא ממלא סיר במים ושם אותו על הגז על אש גדולה. הוא לוקח קערה גדולה אשר מחסה לה, ושופך לתוכה את ליקר התפוזים ולאחר מכן את שמן הזית. הוא מקלף מספר רב של שיני שום, לוקח את הבשר ועושה חריצים, ולאחר מכן דוחף פנימה את שיני השום. לאחר מכן הוא מפשפש בארון התבלינים עד שהוא מגלה צנצנת עם גרגרי כוסברה ועוד צנצנת עם גרגרי חרדל. הוא שופך בנדיבות אל הקערה את גרגרי החרדל ולאחר מכן בזהירות רבה הוא שופך גרגרי כוסברה. 

    הוא מקלף עוד שיני שום וזורק אותם אל הקערה. הוא ממיס כף דבש במים חמים וגם אותם הוא שופך אל הקערה. הוא טוחן אל תוך הקערה פלפל שחור, טוחן מלח ומערבב. הוא טועם וממצמץ בשפתיו. ''טעים,'' הוא אומר לעצמו, ''אבל חסר לי משהו,'' הוא מוסיף. הוא ניגש אל ארון התבלינים ומחפש. לבסוף הוא מוצא את שחיפש. אגוז מוסקט. הוא לוקח מגררת דקה ומגרד את אגוז המוסקט ישר לקערה. הוא טועם שוב, ''מושלם!'' הוא אומר לעצמו. 

    הוא מכניס את הבשר לקערה, הופך אותו בפנים על מנת מכל צדדיו הוא יספוג את הרוטב, מכסה במכסה ומכניס אל המקרר. הוא שוטף את השעועית היטב, חותך אותה בצדדים ולאחר מכן זורק אותה למים הרותחים. הוא חולט את השעועית ומוציא אותה מהמים להתקרר. הוא מוציא את חסת המשי ושם בקערה מאד גדולה. הוא מפריד את העלים בזהירות ולאחר מכן ממלא את הקערה במים. הוא לוקח עוד קערה ואליה הוא מכניס את עלי הרוקט. גם את קערה זו הוא ממלא מים. ''זהו להיום.'' הוא אומר לעצמו. ''מחר אני אצטרך לעשות את הסלט, את המנה האחרונה, לשים את הבשר בתנור ולעשות את תפוחי האדמה.'' הוא אומר לעצמו בסיפוק. 

    הוא מלקק את שפתיו בתאווה כאשר הוא מעלה בדמיונו את טעם המאכלים אשר אותם מבקש הוא להכין. הוא מכין לעצמו כוס שוקו והולך אל החלון הגדול אשר בסלון. הוא מתבונן החוצה בעניין. הוא שם לב כי השמיים מתקדרים. ''יופי, מחר ירד גשם. אני שמח!'' הוא אומר לעצמו ומחייך חיוך של אושר. הוא הולך אל חדר השינה שלו ומדליק את הטלוויזיה. בא לו להתבטל, ומה יותר טוב מלהסתכל על ה''טמבליזיה'' כך הוא קורא למכשיר הזה. 

    הוא מתיישב על מיטתו, שם את כוס השוקו על השידה ולאחר מכן חולץ את נעליו. הוא מסיר את ז'קט הג'ינס, מסיר את מכנסיו ואת החולצה ונכנס מתחת לשמיכה החמה. הוא מחליף ערוצים בקצב מכיוון שאין הוא מוצא שום דבר מעניין לראות. לבסוף הוא סוגר את הטלוויזיה. הוא נשכב על גבו כאשר הוא מסדר מתחת לראשו שתי כריות. הוא עוצם את עיניו ונזכר באודי. הוא מחייך. הוא חושב על מחר, על ארוחת הערב. 

    הוא מציין לעצמו לקנות מחר בדרך הביתה פרחים ועוד משהו חשוב, לומר לבוס שלו כי מחר הוא יוצא מהעבודה בדיוק בחמש. אין הוא רוצה לאחר מכיוון שיודע הוא כי הבישולים מחכים. הוא מחייך לעצמו שוב ומתהפך אל צדו. הוא מכניס את ידו השמאלית מתחת לכרים, רגליו מקופלות אל עבר בטנו. הוא משפיל את מבטו אל עבר בטנו ומחייך. הוא נזכר במגע ידו של אודי על בטנו, כמה היד היתה חמה, עדינה, רכה. ''הוא אוהב את הבוטן שלי,'' הוא אומר לעצמו מאושר. ''הוא אוהב את השעירות שלי,'' הוא מוסיף לעצמו. ''מעניין איך הגוף שלו נראה בלי בגדים, את שלי הוא כבר ראה בכל הדרו,'' הוא אומר לעצמו כאשר לבו גואה בו. 

    הוא מרגיש געגועים לאודי, הוא מרגיש בחסרונו של אודי. לקח לו קצת זמן להבין את זה. אין הוא מצטער על הזמן שהוא לקח לעצמו, בזמן הזה הוא עשה לעצמו סדר במחשבותיו, סדר בהרגשותיו. כאשר הוא דיבר עם אודי ביום ראשון בבוקר, עדיין לא היה לו ברור מה הוא הולך לעשות עם הקשר הזה. הוא רצה להיות בטוח כי פועל הוא נכון עם עצמו, וכי אין הוא יוצא עם אודי, או מכונן עמו מערכת יחסים רק בגלל שאודי היחיד שעומד כרגע אל מול פניו. 

    כאשר חזר הוא אל ביתו באותו לילה מהעבודה, הוא שם לב כי הולך הוא לשמוע את ההודעות במזכירתו מתוך צפייה למצוא הודעה מאודי. אך האם צפייה זו היא סימן טוב? איך בכלל אפשר לקבוע מה הוא סימן טוב? הוא בדק את עצמו היטב. האם הוא נמשך אל אודי? האם אודי מוצא חן בעיניו? האם טוב לו לידו? הוא שם לב כי אודי יכול להעיק לפעמים בשאלותיו. נכון! הוא שואל שאלות נכונות ומעמיקות, אבל בשבילו שאלות אלו הן לפעמים מעיקות, מכבידות, כבדות. לא הכל חייבים לדעת בזה הרגע! לא על הכל חייבים לדבר בדיוק ברגע הנתון. 

    הוא הרגיש כי מול אודי הוא יכול להיפתח. מול אודי הוא יכול להרשות לעצמו להיות הוא, מבלי לחשוב בכלל איך אודי מקבל זאת. בכלל הוא שם לב כי אודי מאד סבלני בנוגע לבעיות אישיות, אבל אין הוא סבלני ברצונותיו. כמו רץ הוא וממהר הוא להיכנס למיטה. בעיניו מצב זה לא מצא חן. הוא הרגיש כי אודי מבקש להשכיב אותו רק כדי לגלות האם הוא טוב במיטה או לאו. הוא יודע כי הכימיה במיטה מאד חשובה, אבל לא עד כדי כך אם ניצב למולו אדם נפלא, רגיש, נבון, אוהב, פתוח, מקבל, חכם ואינטליגנטי. 

    הוא התרגש מהבנתו כי אודי אדם מפנק, תומך ואוהב. אבל הוא הבין כי על-יד אדם שכזה הוא יהיה חייב לדבר לעיתים קרובות ואין הוא אוהב לדבר. אוהב הוא להביע את עצמו באמצעות הציור. אין הוא אוהב מילים מיותרות. אין הוא אוהב שיחות נפש ארוכות מדי, עושה הוא זאת לעצמו למכביר. הוא שקל את הפלוסים ואת המינוסים ולבסוף הוא התעצבן. ''הכל לא שווה כלום!'' הוא אמר לעצמו בכעס. מה שחשוב זה אם אני מרגיש אליו דבר מה, האם הלב שלי מתרגש לשמע קולו, האם הלב שלי קופץ כאשר אני רואה אותו, האם אני נמשך אליו ונכון לא רק אל גופו, זה מה שחשוב. 

    כאשר הוא הבין כי כך הם פני הדברים הוא התקשר אל אודי. הוא ידע כי אודי סבל במשך הימים הללו. הוא הרגיש את כל מה שעובר עליו. היו כמה פעמים בהן הוא רצה להתקשר, אבל עד שהוא לא הבהיר לעצמו את הדברים הוא לא התקשר. הוא ידע! הוא חייב לומר האם כן או לא! הוא אמר כן, והוא מאד שמח על כך. הוא סיים לשתות את כוס השוקו שלו והלך לישון. 

    אודי קם עם שחר שמח וטוב לב. החשש נעלם, הכאב נעלם, ועימם נעלמה המועקה הרבה בה הוא היה נתון. הוא התעורר ושמע את קול הגשם בחוץ. הוא הפנה את מבטו אל עבר החלון, מתבונן על הגשם הניתך לקרקע. ''בחוץ קר ואילו בבית חם,'' הוא אומר לעצמו בסיפוק. הוא חושב מה להביא לרונן היום בערב. 

    הוא יודע כי הולך הוא להביא בקבוק יין טוב, אבל מעבר לזה הוא רוצה להפתיע את רונן בעוד משהו. ''מה כבר אפשר להביא לגרגרן שכזה?'' הוא שואל את עצמו. הוא הופך בשאלה ולפתע עיניו מאירות. ''שוקולד! אני אביא לו שוקולד!'' הוא אומר לעצמו בסיפוק. הוא חושב על חנויות שוקולד טובות והוא נזכר כי ברמת השרון יש חנות מעולה של שוקולד. כן יש גם בהרצליה, החנות של מקס ברנר, או שזה ברעננה? הוא לא זוכר. את החנות ברמת השרון הוא מכיר היטב. הוא מחליט כי היום הוא יעבוד רק עד ארבע אחר הצהרים ולאחר מכן הוא ייסע לרמת השרון על מנת לקנות ה- ר- ב- ה שוקולד. 

    הוא מגחך לעצמו. ''הוא בטח לא יסתפק בכמה חתיכות,'' הוא אומר לעצמו בחיוך. ''אז צריך לקנות לו הרבה שוקולד.'' אודי קם ממיטתו בתנופה ורץ אל המקלחת. הוא עושה את כל הפעילויות של הבוקר במהירות ויוצא את הבית ונוסע אל עבודתו. בדרך הוא עוצר בחנות פרחים וקונה זר קטן. ''פיצוי לענת על כל הסבל שהיא עברה בימים האחרונים!'' הוא אומר לעצמו בסיפוק. 

    הוא נכנס למשרד כאשר על פניו חיוך מאיר עיניים ''בוקר טוב,'' הוא אומר לענת ומגיש לה את הזר. ''סליחה על כל מה שעברת,'' הוא אומר לה בחיוך מתנצל. ענת פוערת את פיה. ''תודה,'' היא אומרת לאחר רגע ארוך של שתיקה. אודי לא עונה אלא מחייך ופונה אל חדרו. ענת בוהה בו כאשר הוא נכנס אל חדרו. אין היא מבינה מה עובר עליו. איך מאתמול להיום השתנה לו מצב הרוח בקיצוניות שכזו. היא מחייכת לעצמה, מריחה את הפרחים ולאחר קמה ממקומה על מנת לשים את הפרחים בכד ובמים. 

    היום עובר על אודי בנעימים. כאשר מגיעה השעה ארבע הוא מתכונן לצאת אך באותו הרגע ענת נכנסת אליו למשרד ואומרת לו כי ממתין לו אדם בחוץ. 
    ''הוא קבע פגישה?'' שאל אודי בחוסר סבלנות. 
    ''לא, אבל הוא מאד מבקש לדבר אתך,'' אמרה ענת. היא שמה לב כי אודי מכין את עצמו לעזיבה. 
    אודי חכך בדעתו. תוך כדי אנחה הוא אמר לענת להכניס את האדם למשרדו. 

    האדם אשר נכנס אל משרדו הציג את עצמו כשותף בחברה גדולה. הם מחפשים משרד רואה חשבון, מכיוון שהמשרד הקודם עשה להם כמה בעיות והם החליטו לוותר על שרותיו. אודי ניסה להרגיע את עצמו. הוא לא אוהב שתוכניותיו כך משתנות, בכזאת מהירות. הוא הקשיב רוב קשב, ולאחר מכן פתח בדין ודברים עם האדם היושב למולו. השיחה הלכה והתמשכה. אודי הציץ בחטף בשעונו, ''השעה חמישה לחמש!'' לבו החסיר פעימה. ''כבר מאוחר.'' הוא אמר לעצמו, אך הוא הבין כי אין בידיו ברירה. השיחה הסתיימה. אודי לחץ את ידו של האדם והבטיח כי יגיש הוא הצעת מחיר על שירותיו ביום ראשון בבוקר. הוא ליווה את האדם אל דלת המשרד, אמר שלום מנומס ופנה בריצה חזרה אל חדרו. הוא חטף את תיקו ואת מעילו. סגר את כל האורות (ענת הלכה אל ביתה בחמש) בדק אם הכל בסדר, ולאחר מכן יצא את המשרד כאשר הוא נועל אותו היטב. 

    הוא המתין למעלית בחוסר סבלנות, מסתובב בעצבנות הלוך ושוב לפני המעליות אשר לפניו. הוא התבונן על שעונו, ''השעה עשרה לשש, ככה הלכו לו שעתיים!'' הוא היה נרגז. כאשר ראה הוא כי המעלית מבוששת לבוא הוא פנה אל המדרגות. יורד את שתים עשרה הקומות בנשימה אחת. קופץ על כמה מדרגות יחדיו, יורד בריצה מטורפת. הוא צריך לנסוע לרמת השרון כדי לקנות שוקולד לרונן וגם לקנות יין טוב. 

    תוך כדי ריצה הוא נזכר כי באותו רחוב ברמת השרון יש גם חנות יין טובה. ''אני אתפוס שתי ציפורים במכה אחת, מצוין,'' הוא אומר לעצמו תוך כדי דילוגים וריצה. לבסוף הוא מגיע אל קומת הקרקע ויוצא בריצה מהבניין. הוא מגיע אל מכוניתו נוטף מים מהגשם היורד ונכנס פנימה. הוא מתניע ומיד נוסע לכיוון רמת השרון. 

    התנועה מתנהלת לה בעצלתיים. נתיבי איילון פקוקים, הוא מנסה לברוח דרך שדרות רוקח, אך גם שם יש תנועה רבה המתנהלת באיטיות רבה. הוא פונה ליד מגרשי הטניס מול הדר יוסף, התנועה נעשית יותר דלילה. הוא מגיע אל הצומת המרומזר לפנות ימינה, אבל טור המכוניות המאותתות מוציא אותו משלוותו. הוא מחליט לנסוע ישר אל עבר רמת החייל, אל עבר עתידים ומשם לחתוך דרך צהלה. כל הכבישים מלאים ועמוסים ברכבים. הוא נוסע לאט, כל רגע הוא בודק את השעון. דווקא עכשיו מחוגי השעון נעים במהירות. 

    השעה כבר שש וחצי והוא עדיין לא בצומת הכפר הירוק. הוא מגיע אל רמת השרון בעשרה לשבע. נוסע במהירות אל עבר רחוב אוסישקין, מחפש בעיניו את חנות השוקולד או היין. הוא מגלה את חנות השוקולד ומחפש מקום חניה. איו! הוא עולה עד הכיכר וחוזר בחזרה מחפש בצד הזה חניה. לבסוף הוא מוצא חניה דחוקה. הוא מחנה את מכוניתו ורץ אל עבר החנות. 

    למזלו החנות עדיין פתוחה. הוא בוחר קילו שוקולד במילויים שונים ובטעמים שונים, משלם ויוצא את החנות. הוא מחפש את חנות היין ולאחר זמן הוא מוצא אותה. הוא קונה יין מובחר מצרפת ומחליט כי אין זה מספיק. הוא קונה עוד שני בקבוקים. משלם ויוצא. השעה שבע ועשרים. 

    עכשיו הוא צריך להגיע לתל-אביב, לנסוע הביתה, להתקלח ולנסוע אל רונן. הוא הבטיח להיות בשעה תשע ואין הוא אוהב לאחר. שונא הוא כי מאחרים להגיע אליו, ומשום כך הוא שונא לאחר אל אחרים. לדעתו אדם שמאחר מזלזל בזמנו שלו ושל אלו המחכים לו. הוא נכנס אל מכוניתו, מתניע ויוצא לדרך. גם לתל-אביב יש תנועה. בצומת ראשונים ברמת השרון הוא מתלבט האם לנסוע דרך צומת הכפר הירוק ומשם דרך נאות אפקה, או האם לנסוע דרך איילון ולהיכנס לתל-אביב דרך רחוב פנקס. 

    כאשר הרמזור מתחלף לירוק הוא מחליט כי הוא יסתכן וייסע דרך איילון. הכביש עמוס לעייפה. הוא מגיע אל ביתו בשעה שמונה ועשרה. הוא רץ אל ביתו, את השוקולד והיין הוא משאיר במכונית. הוא נכנס לבית, טורק את הדלת ורץ לחדר השינה שלו כאשר בדרך הוא כבר מתחיל להתפשט. הוא בוחר לעצמו בגדים נקיים ורץ למקלחת. למרות כי חשב הוא לעצמו כי בערב הוא יתגלח שוב, הוא מוותר על הרעיון. הוא מתנגב בחטף ומתלבש במהירות. הזמן רץ, הזמן טס, ואין הוא מחכה לו. 

    הוא יוצא מהבית בעשרים לתשע, מבושם היטב, רחוץ ונקי, לבוש בגדים פשוטים אך יפים. הוא נכנס אל מכוניתו במהירות מכיוון שהגשם עדיין יורד. מתניע את הרכב וכן, עכשיו לרונן! לבו עולץ בקרבו, שמח ומאושר. הוא מרגיש כי היום יהיה היום. היום הוא יצליח להכניס את רונן למיטה. היום הוא יצליח להרגיש את גופו העירום של רונן צמוד אל גופו. הוא יודע זאת, הוא מחכה לכך, הוא משתוקק לכך! 

    רונן אכן סיים את עבודתו בחמש. הוא לקח מונית אל ביתו והגיע במהרה. הוא נכנס אל הבית ומיד פנה אל המטבח. אבל לאחר רגע הוא הבין כי הוא הולך לבשל ולכן הוא הלך להחליף בגדים. לאחר שהוא לבש טרינינג מרופט הוא חזר למטבח. הוא הוציא תבנית מהארון ואליה הוא הכניס את הבשר, אל הבשר הוא מוסיף לימון אותו הוא קצץ לפרוסות דקות מאד. הוא הצטער על כך כי הוא לא הוציא את הבשר בבוקר מהמקרר על מנת הוא יהיה בטמפרטורת האוויר בחוץ. 

    הוא הדליק את התנור וכיוון אותו לחום המתאים, ובעוד התנור מתחמם הוא שטף את השומר וקילף תפוחי אדמה ולאחר חתך אותם לפרוסות דקות. את השומר הוא חתך לפלחים דקים ביותר. בעודו עובד הוא נזכר כי שכח הוא לקנות פרחים. הוא עוזב את הכל ורץ לטלפון. הוא מביא את האלחוטי למטבח, הוא בודק על המקרר ומגלה את מספר הטלפון של חברת השליחויות. 

    הוא מתקשר ומזמין זר פרחים גדול, מוסר את מספר כרטיס האשראי שלו, את הטלפון ואת הכתובת וסוגר. התנור חם. הוא מכניס את הבשר לתנור עם המרינדה. הוא קוצץ את הפטרוזיליה, מקלף שום וקוצץ גם אותו. הוא מגרד קליפת לימון וסוחט חצי לימון לקערה. שם שמן זית. ממיס חמאה במיקרו ומוסיף את החמאה לשמן זית ולכל המרכיבים ומערבב היטב. הוא גורס פלפל שחור ומלח לקערה ולאחר מכן מכניס את פלחי תפוח האדמה ופלחי השומר. 

    הוא מכניס את הכל לתבנית חרס גדולה ושם בצד. הוא שוטף את החסה היטב וגם את הרוקט היטב. הוא מוציא את עגבניות השרי ושוטף אותן היטב. מכיוון שהן קצת גדולות הוא חותך אותן לחצאים ושם בקערה גדולה. הוא שוטף את האגסים וחותך אותם לחצאים, ואז כל חצי הוא פורס לפרוסות דקות ביותר. הוא לוקח מחבת, ממיס חמאה על חום נמוך וזורק את האגסים לבפנים. הוא מערבב בזהירות. לאחר מכן הוא מכניס פנימה כפית דבש ומערבב היטב. הוא נותן לאגסים להתבשל קמעה עד שהרוטב מסמיך ואז מוריד אותם מהאש. 

    הוא מוציא את האגסים מהרוטב ושם אותם בקערה. הוא לוקח מחבת נוסף ושם בו שמן זית. הוא מחמם את המחבת היטב ואז זורק פנימה כמות נכבדה של צנוברים. הוא מטגן את הצנוברים עד שהם מעט משחימים ואז הוא מוסיף שתי כפות סויה. הצנוברים רוקדים במחבת. לאחר זמן קצר ביותר הוא מוריד את המחבת מהאש ושם אותו בצד לצינון. 

    הוא שוטף היטב ארבעה אגסים גדולים הוא בכוונה לא מוריד מהם את העוקץ. הוא מכניס אותם לסיר. לסיר הוא מכניס יין אדום, מוסיף חמאה ושם את הסיר על הגז, אש גבוהה. הצנוברים התקררו ואותם הוא מוסיף מעל האגסים בקערת הסלט הגדולה. הוא קורע את החסה ואת הרוקט בערבוביה בידיו ושם מעל הצנוברים. את הקערה הוא שם בצד. היין בסיר האגסים רותח, הוא מקטין את האש, מכניס פנימה דבש, סוכר חום, מקל וניל, קינמון וציפורן. הוא מכסה את הסיר במכסה זכוכית. הוא נותן לאגסים להתבשל בחום מאד מאד נמוך. 

    הוא לוקח את השעועית ושם בקערה, לקערה הוא מוסיף סויה, דבש מומס במעט מאד מים חמים, ג'ינג'ר, אגוז מוסקט, מוסיף שום כתוש, טוחן פלפל שחור ומלח ומערבב היטב. הוא מכניס את השעועית לתבנית קטנה ומכניס את התבנית לטוסטר. ועכשיו הוא ניגש להכין רוטב לסלט. 

    השעה שבע, ואין לו הרבה זמן. הוא לוקח שייקר ומכניס לתוכו שמן, מיץ לימון, אגוז מוסקט, סוכר חום, פלפל גרוס, מלח גרוס, פפריקה מתוקה ומעט מאד פפריקה חריפה. הוא סוגר את השייקר במכסה שלו ומנער היטב. הרוטב מוכן. הוא בודק את הבשר, ''הריח נפלא!'' הוא אומר לעצמו כאשר הוא פותח את התנור. הבשר מתבשל היטב. הוא סוגר את דלת התנור ורץ לסלון להביא אגרטל. 

    הפרחים עדיין לא הגיעו ועבר כבר המון זמן מאז שהוא דיבר עם חברת השליחויות. הוא מתקשר אליהם שוב, ובעודו ממתין הוא שומע צלצול בדלת. הוא סוגר את הטלפון ורץ לפתוח את הדלת. בפתח עומד שליח חתיך עם זר פרחים ענק בידו. ''כאן גר רונן תלמי?'' הוא שואל בחיוך. 
    רונן מחייך אליו, ''כן! זה אני!'' הוא אומר. 
    השליח מגיש לו את זר הפרחים. 
    ''תודה,'' אומר רונן, ''חכה רגע,'' הוא מוסיף. 
    הוא נכנס עם הזר אל המטבח ושם אותו על השולחן. הוא לוקח את הארנק שלו ומוציא עשרים שקל. הוא חוזר לכניסה ונותן לשליח את הטיפ. 

    ''תודה רבה!'' אומר השליח כאשר מבט של פליאה בעיניו. 
    ''בבקשה,'' אומר רונן בחיוך המקרין טוב לב וסוגר את הדלת. 
    הוא רץ למטבח מוציא מספריים מאחת המגרות וגוזר את הגומי המלופף מסביב לגבעולי הפרחים. הגומי משחרר את הזר והוא נפרס לנגד עיניו. הוא ממלא מים באגרטל ומוציא מזמרה מאחת המגרות. הוא קוצץ עלים מיותרים, הוא קוצץ חלק מגבעולי הפרחים לפני שהוא מכניס אותם אחד אחד לאגרטל. לאט לאט הוא יוצר זר מרהיב ביופיו. לאחר שהוא מסיים, הוא לוקח את הזר לסלון. 

    השעה חמישה לשמונה. ''זה הזמן להתקלח!'' אומר לעצמו רונן בחיוך. הוא הולך לחדר השינה שלו מתפשט ונכנס למקלחת. הוא שוטף את עצמו היטב, מתגלח ומתלבש בבגדים יפים. הוא צועד אל המטבח. הריח מטריף את דעתו. הוא פותח את דלת התנור, הבשר מוכן. הוא מוציא את הבשר ומכניס את תבנית החרס עם תפוחי האדמה וסוגר את דלת התנור. הוא מכסה את תבנית הבשר על מנת לשמור על החום. 

    הוא מוציא מהארון שתי צלחות חרס ענקיות שדודה שלו הכדרת עשתה בשבילו במיוחד. הצלחות צבועות בחום אדמה ומעוטרות בדוגמאות אינדיאניות. הוא מוציא סכו''ם יפה, שתי כוסות יין ושתי כוסות לשתיה קרה, ואת כל זה הוא לוקח לסלון. 

    הוא מביא מפת תחרה עדינה ופורס על השולחן לא לפני שהוא שם בצד את אגרטל הפרחים. הוא מסדר את הצלחות בקפידה אחת מול השניה, שם את הסכו''ם, שם את הכוסות ואז שם בצד את אגרטל הפרחים. הוא מביא מהכוננית שעליה המערכת והדיסקים שני נרות צבעוניים גדולים מאד ומדליק אותם. הוא ניגש אל המערכת ומתלבט איזו מוסיקה לשים, לבסוף הוא מחליט כי מוסיקה קלאסית תתאים לאירוע. הוא מחפש משהו לא רועש במיוחד אבל שיהיה בו נפח, משהו עשיר. הוא בוחר לשים את שתי שישיות כלי הקשת של בראהמס. הוא מכניס את הדיסק למערכת ומיד נשמעים ברחבי הסלון הצלילים הענוגים. 

    רונן מחליש את העצמה, רוצה הוא עצמה חלשה אשר רק תלטף את האוזניים. ''זהו! הכל מוכן!'' הוא אומר לעצמו בסיפוק. הוא הולך לכניסה וסוגר את האור הראשי בסלון ומדליק את האור הצדדי, אור רך, מלטף, יוצר אווירה עמומה, רומנטית. ובשילוב הנרות? רונן חושב איך כל זה יפיל את אודי בפח כי כך הוא רוצה. 

    הזמן מתקרב לשעה תשע ורונן מתרגש. לבו פועם במהירות. הוא מחכה לרגע בו הוא ישמע את צלצול הפעמון בדלת. הוא נושם עמוקות והולך להתבונן דרך החלון בסלון החוצה. גשם יורד בחוץ. גשם חזק מאוד. הוא רואה כי יש רוח חזקה. ברק מפלח את השמים, לרגע אור גדול, לשניה הסביבה מוארת באור גדול, לשניה הוא רואה בבירור הכל ואז פתאום חשכה. הוא עומד ועומד ולפתע... צלצול בדלת. רונן מחסיר נשימה. הוא צועד אל הדלת במתינות. הוא פותח את הדלת. 

    בפתח עומד אודי, שערותיו רטובות מהגשם וכך גם ז'קט העור שלו. עיניו בורקות ופיו מחייך חיוך של שימחה ואושר. רונן עומד ומסתכל עליו, אודי עומד ומסתכל עליו. 
    ''ערב טוב.'' אומר אודי בקול מתוק. 
    ''ערב מצוין.'' מתעשת במהרה רונן ומזמין את אודי להיכנס. 
    ''קח!'' אומר אודי ומגיש לרונן שתי שקיות גדולות. 

    ''תודה,'' אומר בפליאה רונן, ''מה זה?'' הוא שואל ומסתכל על פניו של אודי בסקרנות. 
    ''תגלה לבד!'' אומר אודי בחיוך גדול. ''זו הפתעה גדולה בשבילך ואני מקווה שאתה תאהב את מה שיש בפנים.'' הוא מוסיף וקורץ לרונן בעינו. 
    רונן מלווה את אודי לתוך הסלון. 
    ''ואוו.'' קורא אודי, ''איזה ריח מדהים! מה עשית?'' הוא שואל את רונן ומעיניו מבע של חום ואהבה גם יחד. 

    ''זו ההפתעה בשבילך!'' אומר רונן בחיוך רחב. 
    אודי מתבונן על השולחן, רואה הוא את השולחן ערוך בקפידה, רואה הוא את זר הפרחים המרהיב, שומע את הצלילים החרישיים הבוקעים מהרמקולים ולבו מתרחב. ''את כל זה הוא עשה בשבילי!'' הוא אומר לעצמו בסיפוק. הוא מתיישב על הספה ורונן מתיישב לידו. 

    ''מה שלומך?'' שואל אודי. 
    ''טוב מאד.'' עונה רונן ופותח שקית אחת, את השקית הכבדה. הוא מגלה בפנים שלושה בקבוקי יין צרפתי מעולה. הוא מסתכל על אודי בחיוך, ''תודה לך.'' הוא אומר בחיוך גדול. קולו מביע חושניות, רוחב לב, אהבה. 

    ''תפתח את השקית השניה,'' אומר אודי בקול אשר אומר הפתעה גדולה. 
    רונן נושך את שפתו התחתונה בעודו פותח את השקית ומוציא את קופסת הקרטון המהודרת. הוא פותח אותה בזהירות רבה ומגלה בפנים, הרבה, ה- ר- ב- ה שוקולדים. פיו נפער בתימהון. הוא מסתכל על אודי בחוסר יכולת לומר את אשר על לבו. לבו רוגש, משתולל, עיניו מתחילות לדמוע, הוא לא יודע מה לומר לאודי, הוא לא יודע איך להביע את תודתו. הוא מתבונן על תוך הקופסה ועל אודי וחוזר חלילה. הוא נושם במהירות ובכבדות. דמעה בודדה, יחידה זולגת על לחיו, אין הוא שם את לבו לכך. אודי מתבונן עליו ברוך, מעיניו נשקפת הבנה, מתיקות, הוקרה. 

    ''איך ידעת?'' הוא שואל את אודי תוך כדי גמגום המילים. 
    ''ניחשתי, לא ידעתי.'' עונה אודי בקול חלש ונרגש. 
    ''אני לא מאמין,'' לוחש רונן. הוא מסתכל על אודי במבט מצועף עקב הדמעות. ''תודה.'' הוא לוחש. הפה רועד ומתעוות קלות, הדמעות זולגות חרש על הלחיים. אלו הן דמעות שימחה, דמעות של אושר בעל יתואר. 

    אודי מתקרב אל רונן ומחבק אותו חזק. רונן משעין את ראשו על כתפו של אודי. 
    ''אני שמח שקלעתי בול למטרה.'' אומר אודי בקול רך ושקט. 
    רונן לא עונה. אודי מרגיש את התרגשותו של רונן ומאפשר הוא לרונן את הזמן עד שהוא נרגע. רונן מתיישב, ''אתה לא יודע עד כמה הצלחת לרגש אותי.'' הוא אומר לאודי במתיקות, כאשר הוא מוחה את דמעותיו בגב ידו. 

    אודי מתבונן עליו במבט אוהב. 
    רונן קם ממקומו והולך למטבח. אודי קם אחריו וצועד אחריו אל המטבח גם הוא. 
    ''איזה ריח מדהים!'' אומר אודי כאשר הם נכנסים אל תוך המטבח. 
    ''תודה,'' אומר רונן בחיוך. הוא ניגש לתנור ומציץ פנימה. לדעתו תפוחי האדמה כבר מוכנים. 
    ''הכנת ארוחת ערב לבד?'' שואל אודי ופליאה בעיניו. 
    ''כן,'' עונה רונן לא מבין מדוע אודי מתפלא על כך. 
    ''אז בנוסף לכל אתה גם בשלן?'' שואל אודי בחיוך. 

    ''אני יודע לבשל לא רע,'' מצטנע רונן. 
    ''אפשר להתחתן אתך?'' שואל אודי בקול צוחק. 
    ''תגיש בקשה בשלושה העתקים וההנהלה תדון בעניין בכובד ראש!'' עונה רונן בבדיחות הדעת כאשר הוא מנער את השייקר עם הרוטב לסלט. 

    ''תביא נייר ונייר קופי ואני מיד רושם לך בקשה!'' צוחק אודי. 
    רונן לא עונה וצוחק יחד עם אודי. 
    ''הוא לא יודע עד כמה אני רציני.'' אומר לעצמו אודי תוך כדי צחוק. 
    ''הוא לא יודע עד כמה אני מוכן לומר לו כן.'' אומר בלבו רונן ומתבונן על אודי הצוחק. 

    רונן מוציא את תבנית החרס עם תפוחי האדמה מהתנור. ריח ענוג מתפשט במטבח, ומשם אל כל הבית. הוא מוציא מהארון שתי תחתיות עץ עבות ונותן אותן לאודי ''שים אותן על השולחן בסלון,'' הוא מבקש. 
    אודי עושה כבקשתו. רונן צועד אחריו עם תבנית תפוחי האדמה ומניח הוא אותה על אחת התחתיות. הוא חוזר למטבח יחד עם אודי ונותן בידו את קערת הסלט הגדולה. הוא לוקח את תבנית הבשר ושניהם צועדים חזרה אל הסלון המואר באור נרות רך ועדין. כמו כן האור הצדדי אשר משרה אווירה רומנטית, חושנית, מלטפת. 

    רונן חוזר אל המטבח ומוציא את תבנית השעועית מהטוסטר וחוזר אל הסלון עם עוד תחתית מעץ עבה. הוא מניח את התחתית על השולחן ועליה הוא שם את התבנית. הוא חוזר למטבח ומוציא מהמגרה העליונה חולץ פקקים, וחוזר לסלון. הוא מגיש לאודי את חולץ הפקקים. אודי מתיישב על השטיח בצד של הספה הגדולה ורונן למולו, גם הוא על השטיח. רונן חולץ פקק מאחד הבקבוקים ומוזג את היין לכוס של רונן. הוא ממלא את הכוס עד תומה ולאחר מכן הוא מוזג לעצמו. 

    שניהם מחייכים אחד לשני. 
    ''לחיים,'' אומר אודי ומרים את כוסו באוויר, רונן מרים את כוסו גם הוא. הם נוקשים כוס בכוס ולאחר מכן לוגמים מהיין. 
    רונן קם ממקומו ומתחיל ללכת למטבח. 
    ''מה כבר שכחת?'' שואל אודי בקול המביע מורת רוח מכך שרונן הולך. 
    ''אני מביא שתייה קרה.'' אומר רונן מתוך המטבח. תוך רגע הוא חוזר עם קנקן של לימונדה עם עלי נענע ופלחי לימון. הוא שם את הקנקן על השולחן ומתיישב. 

    ''מתי הספקת לעשות את כל זה?'' שואל אודי במתינות תוך כדי לגימת יין. 
    ''היום'' עונה בסתמיות רונן. 
    אודי מביט עליו כלא מאמין לדבריו. ''היום? את כל זה הכנת היום?'' הוא שואל בפליאה רבה. 
    ''כן.'' עונה רונן ומביט עליו במבט האומר: ''מה אתה מתפלא? אני לא מבין!'' 
    ''אתה מדהים אותי בכל פעם מחדש!'' אומר אודי ולוגם עוד טיפה מהיין. 
    ''תודה.'' אומר רונן במבוכה רבה. ''נתחיל לאכול?'' שואל רונן לאחר רגע קט. 
    ''כן!'' אומר אודי תוך שהוא מושך את המילה כן באריכות. 

    ''אתה רוצה שאני אסביר לך מה יש לאכול? או שאתה רוצה לאכול מהכל?'' שואל רונן בקול רך. 
    ''אני רוצה לאכול מהכל!'' אומר אודי פסקנית. 
    רונן פורס את הבשר, הוא לוקח את צלחתו של אודי ומעמיס עליה מהבשר, מתפוחי האדמה, מהשעועית ומהסלט, ולאחר הוא נותן לאודי את הצלחת המלאה בכל טוב. אודי מתכופף ומריח את האוכל על צלחתו. 

    ''מממ... '' הוא אומר, ''זה מריח נפלא!'' הוא מוסיף. 
    ''אני מקווה שזה גם טעים כמו שזה מריח.'' אומר בצניעות רונן בעודו מעמיס על צלחתו מהאוכל. 
    אודי טועם מהאוכל לאט לאט. הוא משמיע קולות של שביעות רצון על כול ביס שהוא נוגס. לבו של רונן קופץ, מעיו מתהפכים, הוא מחכה לשמוע את דעתו של אודי. אודי מבחין בכך והוא מושך את תגובתו עוד ועוד. לבסוף רונן לא יכול להתאפק יותר ושואל: ''נו?'' 

    אודי ממצמץ בעיניו ואז אומר: ''הייתי אומר כי הבשר מבושל אכן במידה המתאימה אך חסר בו קורטוב של חריפות אשר היה מקנה לו את טעמו המדויק ולכן... רונן מתפרץ אל דבריו של אודי, ''אוי סתום כבר!'' הוא קורא בקול כאשר על פניו חיוך גדול וממזרי. אודי מתחיל לצחוק, ''האוכל מטריף את הדעת.'' הוא אומר בין צחוק למשנהו. 
    ''תודה לך,'' עונה רונן. 

    הם אוכלים בתאוותנות ושותים את כל בקבוק היין. 
    ''לפתוח עוד בקבוק?'' שואל אודי בעיניים בורקות. 
    ''כן, למה לא?'' עונה רונן בחיוך מבושם קלות. 
    ''אתה תהייה שיכור.'' קובע אודי בחיוך גדול. בלבו הוא מתפלל כי רונן יהיה מבושם ולא רק קלות. 
    ''אל תדאג לי.'' אומר רונן ומגיש את כוסו הריקה אל אודי. 
    אודי חולץ את הפקק מהבקבוק הנוסף ומוזג מלוא הכוס לרונן. 

    רונן קם להחליף את הדיסק במערכת. עכשיו הוא בוחר את שתי חמישיות כלי הקשת של מוצרט. זו בדו מג'ור וזו בסול מינור. הוא שם את מכשיר הקומפקט, על חזרה תמידית. הוא עוצם את עיניו כאשר הצליל מתפשט בחלל החדר, ואז הוא חוזר ומתיישב ליד השולחן. 
    שניהם שותים מהיין. הם מסיימים לאכול. שניהם מבושמים קלות, שניהם מחייכים בנינוחות, שניהם עליזים. 

    ''ועכשיו קינוח?'' שואל רונן. 
    ''אני מתפוצץ!'' אומר אודי בעודו מלטף את ביטנו. 
    ''רק על תתפוצץ לי כאן בסלון, אין לי כוח לנקות אחריך.'' אומר רונן בחיוך. 
    ''אני אשתדל להתפוצץ בחוץ.'' אומר אודי כאשר הוא מנסה לחכות מבטא גרמני כבד. 
    ''בוא שב לידי.'' טופח רונן עם ידו על השטיח, מזמין את אודי להתיישב לידו. 
    אודי קם ממקומו בכבדות ועוקף את השולחן ומתיישב על יד רונן. רונן מפנה את מבטו אל אודי ולאחר מכן משיב את מבטו אל השולחן. 

    אודי שם לב כי רונן מסמיק. ''כמה הוא מדהים, אלוהים!'' הוא אומר לעצמו. רונן מפנה אליו את מבטו, הוא שולח את ידו השמאלית ונוגע בעדינות ברגלו של אודי. אודי נרעד למגע ידו של רונן. הוא ציפה לכך כל השבוע. רונן מלטף את רגלו של אודי. לאחר כמה שניות הוא מסתובב אל אודי ודוחף אותו. 

    אודי נשכב בגבו, על השטיח. רונן מתיישב על אגן הירכיים של אודי ומתבונן באודי באהבה רבה. אט אט הוא מרכין את ראשו אל עבר אודי כאשר הוא אוחז בידיו של אודי. הוא מקרב את פיו אל פיו של אודי. אודי מפסק את שפתיו. הם מתנשקים ברוך. אודי טועם את לשונו של רונן. תוך כדי נשיקה רונן נשכב על אודי, תוך כדי נשיקה הם שולחים ידיים ומתחבקים. 

    הנשיקה עוברת במהירות מרוך ועדינות, לתאווה אשר אין בה מעצור. שניהם מתנשמים בכבדות. נושפים אוויר בקול, ממצמצים בשפתיים, משמיעים קולות של תאווה, של הנאה. הם נפרדים. רונן מביט על אודי בעיניים רושפות. אודי עוצם את עיניו ומחבק חזק את מותניו של רונן. הם מתנשקים שוב. 

    רונן שולח את ידו ומרים אט אט את חולצתו של אודי. הוא מלטף את העור הרך בעדינות בעודו שוכב על אודי. אט אט ידו נשלחת אל עבר בית החזה של אודי, הוא מלטף העדינות את הפטמה השמאלית בעודו מנשק ומוצץ את צווארו של אודי. אודי משמיע קולות אנחה. רונן לוחך את אוזנו של אודי בעודו מלטף את בית השחי. רונן משמיע קול צחוק קצר. ידו של רונן מדגדגת אותו קלות. רונן מביט על אודי, אודי מביט על רונן, ראשיהם מתקרבים האחד לשני, הם מתנשקים בעדינות רבה. 

    רונן מתרומם מעל גופו של אודי ומרים את אודי למצב של ישיבה, הוא מרים בחיוך את ידיו של אודי למעלה ומרים את חולצתו על מנת להסתיר את פניו. הוא יורד עם שפתיו ומנשק אל אודי על אחת הפטמות. אודי גונח מהתרגשות. רונן מנשק את כל בית החזה ולאט לאט יורד אל עבר הטבור. הוא מחדיר את לשונו ומסובב אותה קלות. אודי מנסה למשוך את החולצה מעל פניו אך רונן עוצר אותו. 

    ''תן לי לענג אותך בבקשה.'' לוחש רונן לאודי. אודי לא עונה אך הוא לא עושה יותר שום תנועה. רונן משכיב את אודי שוב על גבו. הוא מתחיל ללקק את אודי מבית החזה ויורד לאט אל עבר קו המכנסיים. בעודו מלקק את הטבור שוב. הוא פותח את חגורת מכנסיו של אודי ולאחר מכן הוא פורם את הכפתורים אחד אחד, באיטיות. לאחר מכן הוא מנשק את אודי בקו המותניים. 

    הוא מושך את מכנסיו של אודי בעדינות רבה ומוריד אותם עד הקרסוליים. לאחר מכן הוא מביט על תחתוניו של אודי. תחתונים בצבע כחול עם דוגמת משבצות בצבע כתום. הזין של אודי עומד אך רונן מחליט כי כרגע הוא לא רוצה להתעסק עם הזין. 

    הוא מפסק קמעה את רגליו של אודי ומתחיל לנשק אותו מהברכיים ועד המפשעה. אודי גונח ברכות, הוא נושם ארוכות כאשר רונן מלקק בין קו התחתונים לתחילת הרגל. הזין של אודי קופץ. רונן מחייך לעצמו. הוא עולה עם קו התחתונים אל עבר המותניים ואז חוזר בחזרה ויורד עד למטה אל עבר הביצים. 

    דרך הבד הוא מרגיש את הביצים ומנשק אותן. אודי נרעד כולו. הוא חולץ את נעליו של אודי ומוריד את גרביו ולאחר מכן את מכנסיו. ולאחר מכן הוא מרים את רגלו הימנית של אודי באוויר. הוא מלטף את הרגל בידו האחת ולאחר מכן הוא מנשק את הרגל. לאט לאט הוא מכופף אותה עד שהוא מגיע אל הקרסול. 

    הוא מנשק את הקרסול בעדינות רבה, ואז הוא מניח את הרגל על השטיח ומנשק אותה מהקרסול מעלה. הוא מגיע אל המפשעה שוב. הוא נושף אוויר חם על התחתונים. הזין של אודי מותח את הבד בחוזקה. הוא מנשק את אודי בטבור שוב ועולה עם לשונו מעלה מעלה אל עבר בית החזה. 

    הוא נשכב על אודי שוב ומנשק את אודי בצוואר. הוא מושך את עצמו מעלה ולאט מוריד את חולצתו של אודי מעל פניו. הוא מגלה את הפנים. העיניים עצומות, הפה מחייך ברכות, הפנים מביעות עונג בעל יתואר. רונן מנשק את אודי וזה מפסק את שפתיו לנשיקה סוערת. הם מתחבקים בתאווה, בכוח רב. מבקשים הם להיטמע האחד בשני. ידיהם מלטפות בחוזקה. 

    רגליו של אודי מעל רגליו של רונן לוחצות חזק. רונן מניע את גופו מעלה ומטה, מרגיש את הזין של אודי נלחץ אל מפשעתו. בחוץ סערה. רוח חזקה נושבת. הם שומעים את קול המיתה. הגשם דופק חזק על תריסי החלון הגדול בסלון. אור ברק מפלח מדי פעם את השמיים, ולאחריו קול רעם מתגלגל, מרעיד את זכוכיות החלונות בבית. 

    הם מתהפכים. אודי שוכב על רונן. אין לו זמן לחכות, הוא סוער, הוא נרגש, הוא חם, הוא לוהט. הוא מרים את חולצתו של רונן עד הצוואר ומנשק בלהט את גופו השעיר. הוא מנשק את רונן בצווארו. לאחר מכן הוא מוצץ את הפטמות אחת אחת. ידיו נשלחות ברעד אל מכנסיו של רונן. הוא פורם את הכפתורים במהירות, מברך על כך כי רונן לא חגר חגורה. 

    הוא מחזיק את הזין של רונן הלחוץ בתוך התחתונים ולרגע הוא נבהל. הוא ממשש את הזין ומגלה כי הזין של רונן עבה מאד. הוא מחדיר את ידו אל תוך תחתוניו של רונן ועוטף את הזין באצבעותיו הארוכות. רונן משמיע קול אנחה גדול כאשר אודי מלטף את הזין מהבסיס ועד סופו, עד העטרה הגדולה והבשרנית. 

    אודי מתרומם מעל רונן וניגש אל נעליו. הוא חולץ אותן במהירות, ולאחר מכן בתנועה מהירה הוא מושך את מכנסיו של רונן מטה. הוא מוריד לרונן את התחתונים לאט לאט. הזין של רונן עומד במלוא הדרו. הוא מפסק את רגליו של רונן וצולל אל הזין. 

    הוא מכניס את הזין אל פיו. רונן אוחז בראשו ודוחף אותו עוד ועוד קדימה. אודי מוצץ לרונן בתאווה. הוא נזכר כי ראה הוא את הזין של רונן כאשר רונן התקלח, אבל הוא לא חשב שהזין אשר הוא ראה יכול להגיע לממדים כאלו. הוא מפסיק למצוץ ונשכב על רונן. שניהם מלטפים אחד את השני בתאווה הולכת וגוברת. הם מתנשקים בלהט ומתהפכים שוב. 

    רונן מוריד לאודי את תחתוניו, מגלה את איברו של אודי עומד ומתוח כולו. הוא מנשק את העטרה ברכות. ולאחר מכן הוא מכניס את הזין אל פיו. הוא שמח כי הזין של רונן ארוך דיו, אבל לא עבה מדי. הוא מלטף לאודי את הביצים באצבעותיו בעדינות. הוא מוציא את הזין מפיו ויורד על מנת ללקק את הביצים. לאט לאט הוא מלקק אותן בעדינות רבה. 

    אודי מעליו, מפסק את רגליו. רונן נשכב על אודי. הם מלטפים האחד את השני. מוצצים האחד לשני. חוקרים בלשונם כל פינה נסתרת בגוף. הם מלקקים את הגוף בתאווה. הם נצמדים ברכות האחד לשני. הם נצמדים בכוח האחד לשני. הם מתחככים האחד בשני בתאווה. הם מביטים האחד בשני במבט אוהב, במבט חם ומלטף, במבט חושני, במבט מחייך. הם צוחקים, הם נאנחים, הם נושפים בקול. הם מתגלגלים על השטיח צמודים ואוהבים. רונן שוכב על אודי מנשק את צווארו. 

    ''אני רוצה שתחדור אלי.'' אומר אודי ברכות לרונן. 
    רונן מרים את ראשו ומתבונן על אודי באהבה רבה. ''זה לא יכאב לך?'' הוא שואל בעדינות. 
    אודי מניד את ראשו מצד אל צד ''לא!'' הוא אומר בלחש. 

    רונן מנשק את פיו של אודי קלות ולאחר מכן הוא קם מאודי והולך אל חדר השינה שלו ומביא קנדום וקרם מיוחד. הוא מתיישב על אודי על בית החזה שלו. הוא קורע את העטיפה בשיניו ומוציא את הקנדום. הוא לוקח מהקרם ומורח על איברו ולאחר מכן שם עליו את הקנדום ואת הקנדום הוא מורח בקרם. 

    אודי מלטף ברכות את צדי גופו של רונן. רונן מחליק על גופו של אודי מטה. הוא מרים את רגליו של אודי ולאט מאד הוא חודר אליו. אודי משמיע אנחה. רונן נעצר, ''כואב לך?'' הוא שואל בקול חלש אך דואג. 

    אודי מניד בראשו כי לאו ורונן ממשיך לחדור. הוא מסתכל על פניו של אודי ורואה כי אודי מחייך. לאט לאט מתחיל רונן להניע את אגנו. קדימה ואחורה. הוא נעמד על ברכיו ומחזיק את רגליו של אודי בידיו. הוא מסתכל איך הזין חודר ויוצא. הוא מרגיש את פי הטבעת של אודי נלחץ על איברו. הוא מתרגש. הוא נשכב על אודי ומנשק אותו בצווארו. הוא עולה מעלה אל פניו ומנשק את פיו. 

    רגליו של אודי נכרכות מסביב למותניו של רונן. הם מתנשקים בלהט. הם מתחבקים בעצמה. תנועותיו של רונן נעשות מהירות מרגע לרגע. הוא נושף את האוויר בכוח החוצה. עיניו עצומות, פניו אל מול פניו של אודי. אודי רואה את תחושת העונג הרבה מתפשטת על פניו של רונן. הוא מחייך לעצמו. הוא נע תחת גופו של רונן ביחד עימו. 

    ''אתה רוצה שאני אגמור?'' שואל רונן בלחש. הוא חושש כי הוא מכאיב לאודי. הוא חושש כי הוא זמן רב מדי נמצא בתוך אודי. 
    ''לא!'' עונה אודי בלחש אך בחדות. 

    רונן נשכב על אודי שוב ומניח את ראשו על כתפו. אודי מלטף את ראשו בעדינות. 
    רונן מתרומם. הוא לוקח את הזין של אודי בידו ומתחיל לאונן. 
    ''אני רוצה שתגמור ביחד איתי,'' הוא אומר לאודי ברכות. 
    אודי מזיז את ידו של רונן בעדינות ומתחיל לאונן לעצמו. רונן מחזיק את רגליו ודוחף את גופו בכוח קדימה ואז החוצה. הם מתנשמים בכבדות, גופם נוצץ מזיעה, השרירים כואבים מהמאמץ. 

    ''אני הולך לגמור,'' לוחש אודי. 
    ''חכה לי.'' מתנשף בכוח רונן. 
    ''אודי משמיע קול צעקה חנוק, ''אני גומר,'' הוא אומר בקול רם ועוצם את עיניו. הוא משמיע קולות רמים בעוד רונן זורק את ראשו לאחור ומשמיע קול אנחה ארוך וחזק. 

    לאחר כמה רגעים רונן מפסיק את תנועתו, הוא משיב את מבטו אל אודי ורואה כי הבטן שלו מלאה בזרע לבן וסמיך. הוא מוריד את רגליו של אודי אל הרצפה ומוציא את איברו מתוך אודי. הוא לוקח את ידו ומורח את הזרע על גופו של אודי בעדינות, בתנועות סיבוביות בעודו מסיר את הקנדום מאיברו. 

    הוא מחייך אל אודי ואודי משיב לו בחיוך רחב. רונן נשכב על אודי. הם נצמדים. רונן מרגיש איך הזרע מרטיב את עורו. הריח משכר. ריח זיעה ונוזלי גוף. שניהם נוטפים זיעה. הם מתחבקים בחוזקה. הם מתנשקים בתאווה, ברכות, בעדינות. הם מלטפים את הפנים ברכות, מלטפים את שערות הראש. הם מרוגשים. הם אוהבים. 

    כך הם שוכבים דקות ארוכות מאפשרים לנשימה לחזור לקצבה הרגיל, מאפשרים ללב לחזור לפעימותיו הרגילות. מחובקים הם מקשיבים לרעש הגשם הדולף ללא הפסק, לרעש הרוח המנשבת בחוזקה. 

    ''בוא נלך להתקלח.'' אומר רונן בלחש כאשר אין הוא מרים את ראשו מחזהו של אודי. 
    ''לא עכשיו,'' אומר אודי בקול מתפנק, ''אני רוצה עוד קצת אותך עלי,'' הוא לוחש לרונן ומחבק אותו יותר חזק. 

    רונן לא עונה. הוא מרחף אי שם בעולם מופלא. בעולמו זה אין מלחמות, אין כאב ואין צער. בעולמו זה מתקיימת שמחה תמידית, מתקיים אושר תמידי. בעולמו זה מקבלים בברכה קשר בין שני גברים. העולם הזה צבוע בכל קשת הגוונים. בעולם הזה השמש מחייכת. בעולם הזה נעים לו להיות. עיניו עצומות, פיו מחייך חיוך קטן, ידו הימנית תחובה מתחת לראשו של אודי וידו השמאלית מחבקת את כתפו הימנית של אודי. הוא מריח את ריח גופו של אודי. בעיניו הריח משכר, הריח ממסטל אותו לחלוטין. 

    אודי מלטף את גבו של רונן, מעגלים קטנים, אצבעות ידיו הארוכות נוגעות בעדינות בעור, מלטפות, מציירות. שער ראשו של רונן מול פניו והוא מריח את ריח השיער. הוא עוצם את עיניו. ''כמה זה היה טוב!'' הוא אומר לעצמו. הוא רוצה להישאר כך לתמיד. הוא רוצה כי רונן לא יקום מעליו, הוא רוצה להרגיש את גופו של רונן צמוד אליו. הוא מרגיש את נשימתו של רונן. הבטן עולה ויורדת. התחושה כה נעימה, כה מרגשת אותו. 

    אט אט רונן נרדם. אודי מרגיש בכך ולא אכפת לו. רק כאשר מתחיל להיות לו קר, הוא מעיר את רונן בעדינות רבה. רונן ממלמל מילים לא מובנות, אודי מלטף אותו ולוחש לו כי הגיעה העת לקום וללכת להתקלח. רונן מתעורר. הוא מרים את ראשו מחזהו של אודי ומחייך אליו ''נרדמתי,'' הוא אומר בקול ישנוני. 
    ''אני יודע,'' עונה אודי בחיוך רחב. 

    ''נלך למקלחת?'' שואל רונן כאשר הוא ממצמץ בעיניו. 
    ''כן,'' אומר אודי ומניד בראשו כהסכמה אילמת. 
    רונן קם מעל אודי בכבדות, הוא מושיט את ידו אל אודי ועוזר לו לקום, ויחד הם פוסעים למקלחת. 
    המים זורמים בשצף, הם ממתינים עד אשר המים החמים מתערבבים במים הקרים ויוצרים חמימות נעימה. שניהם נעמדים תחת זרם המים הנעים, מאפשרים למים לזרום על גופם, מאפשרים למים לנקות את אהבתם אשר דבקה בהם. הם מתבוננים האחד בשני, אין הם אומרים דבר. הם מתחבקים תחת המים הזורמים. הם מתנשקים, הם רוחצים האחד את השני, מסבנים את הגוף שלמולם בעדינות, נוגעים קלות בכול חלקי הגוף השונים. 

    החוויה משכרת בעבורם, החוויה מרטיטה את לבותיהם. הם מתנקים ולאחר מנגבים את האהוב, את כל גופו, כל איבר זוכה לטיפול מסור, ניגוב עדין ומלטף. הם הולכים לחדר השינה. המיטה מזמינה אותם להיכנס לתוכה. היא רכה, היא מלטפת. לרגע קר להם ואז הם נצמדים, גוף אל גוף, מכסים את עצמם בשמיכה הגדולה, משלבים את רגליהם, ידיהם חובקות את הגוף, הם מתבוננים אל תוך העיניים, הם מוצאים רכות, אהדה, חיבה, קבלה, נינוחות, שובבות, תשוקות, חושניות, הם מוצאים במבט העיניים... אהבה. 
    הם נרדמים חבוקים. 

    לילה, גשם, סערה. אך בלב יש אהבה אשר יכולה להאיר את כול העולם בעוצמתה העזה! 

    סיפור אהבה – חלק רביעי (עדיין לא הסוף). 

    ➲ לפרק הקודם לפרק הבא 
    כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...