>  >  > 

חוף הים - שקיעות


מתוך תחרות הסיפורים הראשונה: ''חום יולי אוגוסט'', קיץ 2001 - ציון לשבח

החופש הגדול.
כמה חיכיתי לו. הסתיימו הלימודים והבחינות והעניין המעיק הזה להגיע לבית הספר כל בוקר ולראות את אותם הפרצופים.

כמידי קיץ, כבר מהיום הראשון לחופשה היינו הולכים לים, חבורה של 6-7 בנים.
בתוך תיק העשוי מרשת אדומה שמתי בגדים להחלפה, קרם שיזוף, מחברת ועט. אהבתי לכתוב מול הים והשקיעה. את בגד הים לבשתי כבר בבית. התיק כמו חיכה בשלווה כל החורף, ניצב בדממה על הקולב שבחדר שלי וממתין בסבלנות לרגעי התהילה שלו.

היינו מתכנסים כל יום ב-4 אחה''צ במקום קבוע, תמיד ליד אותה סככה שבחוף. פורשים מגבות על החול החם, משחקים בהתלהבות במטקות ושש-בש ומסתכלים מסביב.
''תראו איזו חתיכה'' אמר גיא. ''הייתי מת לתקוע אותה.''
''תראו איזה חתיך, הייתי מת להיות אתו מחובק כל הלילה'' אמרתי, אבל בלחש, שאף אחד לא ישמע.

גיא היה ביישן ולא העיז להתחיל עם בחורה על חוף הים.
גם אני הייתי ביישן אבל גם פחדן. פחדתי לספר לכולם מה אני מרגיש, איך אני מרגיש ועל מי אני חולם ומפנטז כשאני מאונן בלילה.
זה פחות או יותר היה קבוע. מתאספים, משחקים ,מתרחצים, מרכלים על כל העולם ושוב משחקים ומתרחצים בים.
בשעה 7 התחלנו להתפזר.

אני נשארתי אחרון, שומע את הלגלוג הקל של החברה' .''אתה עוד פעם נשאר לכתוב?''
הם כאילו לגלגו, ידעתי שהחברות הזאת בינינו היא חברות אמת והכל נאמר בבדיחות וסתם ירידות קטנות.
אהבתי את החבורה הזאת, אהבתי להיות לצדם למרות המצ'ואיזים המופגן שלהם, למרות שהייתי שונה מהם מאוד.
להיות אתם זה היה לזרום בתוך חיים קלילים, זה גם לצאת קצת מהקונכייה שלי.
זה לזרום כמו הים שלא אכפת לו מכלום.

כשהיינו כולנו ביחד, היו צחוקים ובלגנים אבל כשנשארנו שניים או שלושה לבד, היינו מדברים גם על עניינים רציניים: פוליטיקה, צבא, סרטים, אהבה, רומנטיקה.
''בטח גם אנחנו נראה ככה עוד כמה שנים.'' אמר שרון למראה זוג הורים המשחקים עם ילדם על החול. אני חשבתי על דבר דומה. זוג ההורים שדמיינתי היה קצת אחר משלו.
נשארתי לבד, מצפה בכיליון עיניים לאחד שיגיע, כל קיץ זה היה מישהו אחר, כל קיץ התאהבתי בבחור חדש.

בקיץ הקודם זה היה יוסי שהיה מגיע ברגל את כל הדרך מהשכונה הרחוקה. הוא היה מגיע רק פעם או פעמיים בשבוע. דיברנו הרבה, כמעט על כל דבר. הפשטתי אותו בדמיוני מבגד הים הזעיר שלו, עברתי במחשבתי ,בקצות אצבעותיי על כל גופו. התאהבתי בו בטרוף המוזר הזה שלי.
הקיץ הסתיים ולא ראיתי אותו יותר, מיותר לציין שלא דיברתי אתו על ''זה'' . ולא עשיתי אתו כלום שמתקרב ל-''זה''.

הוא היה כמו כל בחורי הקיץ שלי. נכנסים לתוך חיי לחודש - חודשיים ונעלמים כלא היו עם תחילת הלימודים.

הקיץ, זה היה אורי, אבל את השם שלו אדע רק בעוד שבוע.
4 ימים לקח לו להגיע, שבר את השיא חייכתי לעצמי כשראיתי אותו לראשונה יורד במדרגות בצעדים בטוחים, הגלשן תחת בית שחיו, הספידו ¾ השחור צמוד, צמוד לגופו, מבליט כל איבר ואיבר. החולצה האדומה העטורה בשמות המותגים העדכניים ביותר השאירה רווח צר בינה לבין בגד הים, מגלה פס שחום של עור חלק, מסתירה את כל היתר.

הוא הניח את החפצים שלו די רחוק ממני והתחיל בטקס הקבוע שלו, מארגן את עצמו לגלישה על הגלים.
הבטתי בו מוקסם, מוקסם מתווי פניו החטובים, מגופו הרזה, מהילוכו הבוטח לים ומהשליטה המוחלטת שלו בגלשן, בגלים ובמחשבותיי.
בלי לדעת נתתי לו להשתלט עלי, לשחק בי כמו בגלים. כאילו אני ונשמתי הם מגרש המשחקים שלו.

הוא היה יוצא מהים קצת לפני השקיעה, גופו ניצב ביני לבין השמש השוקעת, דמותו כאילו יצאה והתקרבה אלי מתוך הכדור הכתום שנעלם לאיטו מאחורי הספינות הרחוקות.
הוא בכלל לא שם לב שהייתי שם, הייתי כמו אויר בשבילו. ליוויתי אותו במבטים עורגים עד שהגיע לערמת החפצים שלו.

למחרת הוא איחר ועד שבא לא יכולתי להירגע. כולם כבר עזבו מזמן, ניצלתי את זה כדי להזיז את עצמי למקום המשוער בו יניח את חפציו.
והוא לא אכזב, הוא התמקם כ-10 מטר ממני. החוף היה כמעט ריק לגמרי, נשארה רק חצי שעה עד השקיעה. הוא הסתכל ימינה ושמאלה הביט לעברי ושאל ''אתה נשאר עוד הרבה זמן?''
''כן'' עניתי .''שים עין על החפצים שלי, טוב.''
''אין בעיה'' הודיתי לו .
כשחזר מתנשף ורטוב כולו הודה לי.
''תודה, אני הרוס, היום כמעט ולא הספקתי להגיע.'' הוא נשכב על המגבת שפרש קרוב אלי לאחר שניגב בה את המים מראשו, מתלתליו. דמיינתי אותי מחכה לו עם המגבת ומנגב את המים ממנו בחושניות.

''אתה לא גולש?'' הוא שאל אותי, נשימותיו חזרו לקצב נורמלי, שלי החלו להאיץ.
''אף פעם לא ניסיתי.''
''כדאי לך, זה כייף אמיתי.''
הוא התרומם והוריד את החולצה ממנו, סוחט אותה על החול הרך.
מגלה לי את פלג גופו העליון. החסרתי פעימה. זה היה מעל ציפיותיי. ידי כמעט והושטה לגעת ביופי שנגלה לי, למולל את הפטמות הזקורות ולגעת ברכות בעור החלק.

''נעים מאוד, אני אורי.'' הושיט לי את ידו השרירית.
''ואני יוחאי'' גמגמתי.
''אתה בא כל יום? ראיתי אותך גם אתמול.''
''כן, אני אוהב את השקיעה.'' שמחתי שהבחין בי אתמול.
''אתה כותב? ראיתי שבאת עם פנקס ועט.'' שאל אותי.
השפלתי מבט.

בלילה, לבד במיטה הרחבה שתפסה כמעט את כל החדר הצר ראיתי אותנו מחובקים, נצמדים בנשיקה אחד לשני, הזכרתי לעצמי להביט מחר בשפתותיו. ראיתי אותנו מסירים אחד מהשני את מעט הבגדים, מצמידים את גופנו אחד לשני ונשארים לישון כך מחובקים כל הלילה.
התזתי בהנאה את תאוותי על הסדין המוכתם.

פגשתי אותו כל ערב, כתבתי לו שירים כשגלש בים, שירים בנאליים, סתמיים, כאלה שאהבתי לשנוא אח''כ.

אתה שולט בגלים.
ואני כאן על החוף.
מחכה לך אהובי.
מחכה שתשלוט בי, בנשמתי.

כשהתקרב ,סגרתי את המחברת והכנסתי אותה לתיק הרשת. מכין את עצמי לשיחות הנעימות שהעברנו.
זכרתי לחקור את שפתיו הבשרניות, את הפס הלבן של שיניו כשחייך. הם סיפקו לי נשיקות דמיוניות באותו לילה.
חקרתי את פניו, עורפו, אחוריו, פלג גופו העליון והתחתון, את כולו.

אורי שלט בי , שלט במחשבותיי. כל יום שעבר סגר עוד ועוד את הרווח ביני לבינו עד שנשאר רק סדק קטן, הסדק בו טמון הסוד שלי.

בסוף השבוע נסעתי עם ההורים לדודים שלי ברמת הגולן, אהבתי להיות אצלם עוד מקטנותי, אהבתי את חברתם של בני דודי הצעירים ממני אך במעט. זאת הייתה הזדמנות פז להירגע מאהבתי.

ביום ראשון חזרתי לים, לחוף, לאורי, לאהובי.
''אני הולך מפה ישר למסעדה, אתה יודע, ארוחה עם ההורים. אתה יכול לעזור לי עם המגבת?'' שאל אותי אורי.

כרכתי את המגבת סביב מותניו, משאיר רווח צר על מנת שיוכל להחליף את בגד הים בתחתונים ומכנסיים, משאיר רווח צר לדמיונות.

למחרת שאל אותי ''יש לך מים? שכחתי להביא.'' שלפתי את בקבוק המים מתיק הרשת, מגיש לו אותו אגב נגיעה בלתי מורגשת באצבעותיו. בלילה ביליתי שעות בלהעביר את שפתי הבקבוק על שפתותיי.

ביום שלישי ביקש ממני למרוח לו קרם שיזוף על הגב. ''מספיק'' הוא צחק. ''בקשתי שתמרח לא בקשתי שתעשה לי עיסוי.'' הסמקתי. כשהלך לגלוש חייכתי, למה צריך קרם שיזוף כשהשמש שוקעת? התחלתי להבין.

פירות, אני אציע לו פרי. עמדתי שעה מול דוכן הפירות בסופרמרקט לבחור את הפרי המתאים. החבאתי את אשכול הענבים מחברי וכשחזר מהים אמרתי לו, ''רוצה ענבים? אחד מהחברה' השאיר.'' הוא כבר ידע עלהם הכל. כשאכל בהנאה דמיינתי את אצבעותיי מגישות לפיו ענב אחר ענב, משהה אותם לרגע בתוך פיו. אין ספק שבחרתי את הפרי המתאים.

את פלחי האבטיח שהבאתי למחרת היה קשה להסתיר מהחברה' ''עברת לפירות? זהו, אין יותר סנדביצים עם פסטרמה?'' שמעתי אותם בשניה בו ראיתי אותו יורד במדרגות כמעט שעה מוקדם מהרגיל.

דפיקות הלב שלי עברו לספרינט . שמחתי למראהו אבל חששתי לבואו. במדרגה האחרונה נעצר, מביט ימינה ושמאלה מרים את ידו הפנויה ומנפנף לעברי בתנועה סמויה. האבן שהתיישבה על הלב נעלמה כשהלך לכיוון השני. גם במרחק הזה יכולתי להבחין בחיוכו אלי.

''לא רציתי להפריע לכם.'' אמר לי כשהגשתי לו את פלח האבטיח שהצלחתי בכל זאת להציל.
''אה, טעים. בדיוק מה שרציתי.'' אמר כשסיים ונשכב על החול הנעים. מחשבותיי כאילו הניעו את כפות ידי לנגב את כתמי האבטיח שנשארו על לחייו .ליקקתי בהנאה את ידי הספוגות בריח פניו. ''אתה יכול לנגב לי את הפנים? הידיים שלי מלאות חול.'' הקול שלו קטע את המחשבות הדמיונות. לקחתי את המגבת והעברתי אותה במהירות על פניו.

זה קרה ביום שישי, השמש כבר שקעה , החוף היה ריק מאדם. אורי שכב על הגב קרוב אלי. שכבתי על צידי מולו , מספר לו על סרט טוב שאני רוצה לראות.

''נכון שאתה הומו!'' קטע אותי, המילים שלו נחתו לי על הפרצוף כמו בלון מנופח ומלא מים.
''אל תדאג, גם אני. שמתי עליך עין מהיום הראשון'' המשיך. הבלון פגע בי ברכות והתפוצץ על החול. מלותיו סגרו באחת את הסדק היחיד שנשאר.

נשכבתי ברפיון על הגב, עוצם עיניים. מרגיש את הבל נשימתו קרב אלי, חש בשפתותיו הנוגעות בשלי. נענה ללשונו החופרת בפי.
הוא הניח כף יד ענוגה על צלעותיי, חש בהלמות הלב הפועם בחזקה.
נרגעתי בתוך ידיו החובקות אותי.
''אני אוהב אותך אורי'' מלמלתי.
''אני אוהב אותך יוחאי'' שמעתי אותו מבעד לערפל החושים.
עוד באותו לילה התמלאה מיטתי באורי, באהובי.

בקיץ הזה למדתי לגלוש .(''אתם שם עם הגלשן זוזו ימינה'')
בקיץ הזה הפסקתי לכתוב שירים. (אנחת רווחה)
בקיץ הזה הפסקתי לפחד וסיפרתי לכולם .(''ידענו כל הזמן, חשבת שאתה יכול להסתיר את המבטים האלה שלך?'', אורי כבר היה מגיע שעתיים מוקדם יותר.)
את לילות הקיץ הזה וגם את אלה שבחורף, אורי ואני העברנו מחובקים אחד בזרועות השני. מגלים את האהבה, התשוקה ותענוגות הגוף. צורכים אחד את השני בכמויות הולכות וגדלות.

שכחתי לספר .
אני בן 27 ,מורה לספרות בבית ספר תיכון בנהריה. אבל מה זה חשוב אני יכול להיות בן 15 או 20 או בן 60 זה כמעט אותו דבר.

''יוחאי קום, אתה עוד תאחר לבית הספר.'' היד השרירית ניערה אותי מהחלומות המתוקים.
''אורי, שכב קצת לידי'' אחזתי את ידו והעברתי אותה על בטני, הוא צחק.
''גם היום קמת עם אותם חלומות, אתה מתוק! אני רוצה לשמוע.''
אהבתי לספר לו והוא אהב לשמוע. על ארוחת הערב עם המשפחה שלו, הפיקניק עם המשפחה שלי ושלו ביחד, החתונה הרומנטית וירח הדבש ביוון. ועל עומרי שמשחק בים בחול, ''אבא, תבנו לי ארמון גדול.''

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...