חטיבת הצנחנים
חטיבת הצנחנים. צילום: סער.

 >  >  > 

הצנחן שלי - פרק ה'

רגילה

עברו כמעט שלושה חודשים.
עברו כמעט שלושה חודשים של שיחות טלפון חטופות, מכתבים, פגישות בסופי שבוע, פגישות בימי ה' כשאתה בדרך הביתה מהצבא.
עברו ימים רבים של געגועים, דאגה, אתה בקו, בלבנון...

אני ממתין לשמוע ממך, אני ממתין לגעת בך ואתה, כשאתה בא, אתה מתנפל עלי ולא עוזב אותי לשניה עד שאתה צריך לנסוע הביתה...
כמה פעמים סיפרת בבית שאתה נוסע לחבר מהצבא לישון אצלו במוצ''ש, כדי להגיע בבוקר מוקדם להסעה.
אותם ערבים היו חגיגה כפולה, זה היה תענוג כפול, גם לראות אותך בחמישי-שישי וגם לגעת בך במוצ''ש.

אותו יום ראשון שהיה לך ''תרבות יום א' '' היה תענוג מיוחד, נשארנו לישון עד מאוחר, היה זיון פראי ואז נסענו ביחד לכיוון ''הבימה'', אתה נכנסת להצגה, הראית את עצמך וברחת החוצה והמשכנו ביחד לים.
האהבה שלנו היתה כל-כך חזקה ותודלקה בקביעות על ידי הפרידות שלנו, כשאתה בצבא.
אני אוהב אותך. אתה אוהב אותי. אנחנו אוהבים...

ואז הגיעה הרגילה.
תכננו מראש שתספר בבית שאתה נוסע עם החברים מהצבא ליומיים לטבריה, להשתולל בכינרת. לחברים מהצבא סיפרת מראש שאתה נוסע לטבריה עם בחורה שהכרת, שהייתה הכיסוי שלך לכל הנסיעות לתל-אביב, לזה שירדת מההסעות בתל-אביב ולא המשכת לירושלים, לזה שהגעת בימי א' בבוקר עייף וסחוט...

הגעת כרגיל ביום ה', היינו אחד עם השני, היינו אחד בשני, היינו בעננים, ביום ב' אנחנו בחופש ביחד ליומיים שלמים!
נסעת הביתה לירושלים, לפני שעזבת אמרת שאתה כבר סופר את הדקות עד לאיחוד שלנו, לא הסכמתי לגלות לך לאן נוסעים, למרות שניסית להוציא את זה ממני בנשיקות, חיבוקי מחץ, דגדוגים ומניעת סקס.
לא שהצלחת לעמוד במשימה, אני לא נכנעתי ואתה כן נכנעת לסקס...

ביום א' בערב הופעת בדלת, היית אמור להגיע מחר בבוקר, לא הסתדר לך בראש האפשרות שאתה בבית ולא איתי, רצית עוד כמה שעות ביחד, רצית להתחיל את החופש ביחד, מוקדם יותר.
כל-כך אהבנו באותו הלילה. הרבה שינה לא היתה באותו הלילה, הרבה מאוד סקס שטוף זימה כן היה.

התחלנו את הנסיעה שלנו מוקדם בבוקר.
נסענו ברכבת עד נהריה, משם מונית למדינת אכזיב, לאלי אביבי.
לא הכרת את המקום, אני כן. הייתי מבלה בו מדי פעם עם החבר הקודם וחברים.
המדינה של אלי אביבי היא מקום מפלט.
מבנה אבן ערבי, עתיק. חלק מכפר ערבי שלא קיים.

אלי אביבי בג'לביה הלבנה והזקן המתנפנף ברוח, בנה שם חדרים, צריפים להשכרה.
מעין פיסת חופש על חוף הים, רחוק מהכל.
הזמנתי מראש את החדר עץ שבנוי בראש המבנה, עם המרפסת שצופה לים.
חדר קסום, כמו צריף מבודד שעומד על ראש צוק המשקיף לחוף, לים, לראש הנקרה.
התמקמנו וירדנו לים.

השתוללנו במפרצון הקטן, על החול ובים.
הסלעים והבריכות הקטנות נתנו לנו מספיק מקומות מסתור קטנים לנשיקה חפוזה ושליחת ידיים חרמניות למקומות אינטימיים אחד בגופו של השני.
כל-כך אהבתי אותך באותם רגעים, רציתי שהזמן יעצור לנצח, שנשאר כך, מבודדים ביחד לתמיד.

לאחר כמה שעות בים, עלינו לחדר שלנו על ראש הגג ועשינו אהבה רכה ועדינה על מיטת העץ הענקית.
אהבנו בעדינות, בנגיעות קטנות, בנשיקות וחיבוקים.
אהבנו במשך שעות.
לאחר מכן ירדנו לחצר למקלחות, מקלחות שהזכירו לך את המקלחות המאולתרות בשטח, בצבא.
התקלחנו ביחד, מסבנים אחד את השני, צוחקים, מאושרים עד אין קץ.
חזרנו לחדר ושכבנו על המיטה לנוח. אני מעורסל בתוך הזרועות השריריות שלך, מרגיש כל-כך בטוח,
כל-כך אוהב, כל-כך נאהב.
כשהראש שלי נח על החזה השרירי שלך, נרדמנו.

אתה הערת אותי בנשיקה, טענת שאני מזניח אותך, שאתה רעב ואי אפשר לחיות רק מסקס, מה שלא הפריע לך להתחיל לחרמן אותי...
ושוב הזדיינו. כנראה שעשינו הרבה רעש מאחר שפתאום שמענו צחוקים מלמטה.
החדר שהיה בנוי מקורות עץ, היה על גבי חדר נוסף, החריצים בין הקורות של הקירות והרצפה לא כל-כך עזרו להפוך את החדר לאטום מבחינה אקוסטית.
בזמן שישנו כנראה שקיבלו את החדר זוג נוסף.
לפי הקולות מדובר בבחורה ובחור.

זחלתי לקצה המיטה, כופפתי את עצמי מעבר למיטה והתבוננתי למטה דרך החריץ...
כן, בחור ובחורה , גם הם במיטה, בתנוחה שאפשר לקרוא לה ''אינטימית''.
הם התבוננו למעלה, אני מתבונן למטה ואתה מנצל את התנוחה שלי ודוחף לשון לישבן שלי.
התחלנו לצחוק, אמרנו שלום דרך החריצים והמשכנו לעשות את מה שהפסקנו.
אנחנו בחדר למעלה, הם בחדר למטה. הם מזדיינים וצוחקים, משמיעים קולות בכוונה ואנחנו מתחרים בהם.

לאחר שגמרנו ביחד, ברעש מופגן, שמענו גם אותם גומרים.
התחלנו למחוא כפיים אחד לשני, הם לנו ואנחנו להם.
התלבשנו וירדנו למקלחת. המדרגות עברו במרפסת שלהם ואז יצא לנו לעשות היכרות.
הם זוג שרק התחתן לא מזמן, גם הם מתל-אביב.
הם אהבו את הרעיון שאנחנו זוג גברים, קטע כזה תל-אביבי, הומואים זה ''קול-כזה בסדר''.
אתה קצת היית נבוך מהחשיפה הפומבית, אבל כמו גבר הבלגת ושיחקת אותה ''קול''.
אומנם היית אדום כמו עגבנייה בהיכרות, אבל שרדת את זה בכבוד.
כשירדנו למקלחת, הערתי לך שהסמקת, ניסת ליחס את זה לשמש...
כן, כמובן, מה שעושה אותך מאושר, מתוק- זו היתה התשובה שלי, שעליה חטפתי חבטה על הישבן.

אחרי מקלחת משותפת-נוספת, עלינו בחזרה לחדר.
התעכבנו שוב עם הזוג, שהפעם כבר היו להם שמות, רונית וברק.
דיברנו איתם והתברר שגם ברק היה בצנחנים.
ישר היה לכם על מה לדבר, היית מאושר עם אור בעיניים כשדיברת על הצבא.
אני ורונית התחלנו לצחוק על המורעלים...
סיכמנו שמאוחר יותר נסע ביחד איתם, ברכב שלהם, לאכול ארוחת ערב בנהריה.

עלינו לחדר, התלבשנו ושמענו גם אותם מתכוננים.
שאלתי אותך בלחש אם ברק מוצא חן בעינייך?
התשובה שלך כמעט גרמה לי לבכות.
התשובה הכי מתוקה בעולם- שבגללי אתה לא רואה גברים אחרים, מהיום שהכרנו.
חיבקתי אותך כל-כך חזק ולא רציתי לעזוב לעולם.
הדבר היחיד שגרם לי לעזוב הייתה הצעקה של ברק מלמטה, שנפסיק כבר ושנתחיל לזוז.

נסענו לנהריה.
אכלנו אצל ''אורי בורי'' בטיילת.
הייתה ארוחה מלאת צחוקים.
החיבור עם רונית וברק היה מושלם.
הם היו זוג פתוח ומקסים, שהתייחסו לזוגיות שלנו באופן טבעי לחלוטין.
ראיתי שאופן הקבלה שלהם מוסיף לך בטחון להיות ''אתה''. אתה נפתחת והתחלת לצחוק ולספר סיפורים קטנים על הצבא, על איך אתה צריך תמיד לזכור לדבר עלי בלשון נקבה, כשאתה מספר לחברים מה עשית בשבת, על איך זה להיות הומו בקרבי.

הייתי כל-כך גאה בך.
שלחת יד מתחת לשולחן וליטפת לי את הרגל.
ברק צחק עליך ואמר שאתה יכול להוציא את היד וללטף אותי בגלוי.
אתה הסמקת ומשכת את היד. אני תפסתי לך את היד ורק החזקתי אותה, עד שהסומק עבר לך מהפנים.

אחרי הקפה חזרנו למדינת אכזיב.
נפרדנו מהם וירדנו לחוף, לטייל.
מצאנו לנו פינה חשוכה והתנשקנו.
כל-כך אהבנו, כל-כך הרבה אהבה לחשת לי באוזן באותו ערב. אני לא יכולתי לענות, הייתי בעולם אחר.

בלילה שוב שמענו את רונית וברק והם שמעו אותנו.
בבוקר שתינו ביחד קפה על המרפסת שלהם.
ירדנו ביחד לים.
היינו רביעייה מאושרת, הרגשנו שאנחנו מכירים מזמן.

אחר-הצהרים הם חזרו לתל-אביב. החלפנו טלפונים וסיכמנו שנשמור על קשר.
נשארנו רק אתה ואני.
היה לנו כל-כך טוב ביחד.
היתה לנו אהבה, ישבנו וצפינו בשקיעה, יד ביד, מהמרפסת של החדר שלנו.
בילינו עוד ערב ביחד, על החוף, בחדר, במיטה, רק אתה ואני.
שכחנו מהעולם מסביב, מזה שצריך מחר בבוקר לחזור, מזה שאתה חוזר ביום ה' לצבא.
אהבנו והעולם מסביב עצר.

בבוקר למחרת חזרנו לתל-אביב.
הגענו לדירה שלי בשעות הצהרים, בילינו עוד שעה ביחד ואז היית צריך לחזור לירושלים.
לא רצית שאסע אתך לתחנה מרכזית, רצית שנפרד בדירה, אמרת שיותר מדי רגשות יש בפרידה הזו.
לפני שיצאת התחבקנו וראיתי דימעה זולגת לך מהעין, התחלתי גם אני לבכות.
כל-כך לא רצינו להיפרד. לא רצית לנסוע. לא רציתי שתלך.
התחבקנו עד שלא יכולתי יותר וביקשתי שתלך.

טלפנת להגיד שאתה אוהב מהתחנה המרכזית בתל-אביב.
טלפנת להגיד שאתה אוהב מהתחנה המרכזית בירושלים.
טלפנת להגיד שהגעת שנכנסת הביתה ואז חזרת לדבר אלי בלשון נקבה, לשם הסוואה.
כששמעתי אותך חוזר ללשון נקבה, נשבר לי משהו בלב.
לאחר שניתקת פרצתי בבכי.

היחידה שיכולתי לחשוב לדבר אתה הייתה רונית.
התקשרתי וכל כך שמחתי שזו היתה היא שענתה ולא ברק.
היא שמעה את הקול שלי וישר הבינה.
היא עודדה אותי, הבינה והקשיבה.
ברק ביקש לדבר איתי, גם הוא ניסה לעודד.
לאחר השיחה איתם הרגשתי יותר טוב, ירד לי הרבה עול מהלב.

בלילה התקשרת שוב, מטלפון ציבורי, אמרת להורים שאתה יוצא לרוץ, לשמור על כושר והתקשרת.
התנצלת על זה ששוב חזרת לדבר בלשון נקבה, אמרתי שזה בסדר, אתה ידעת שזה כאב, הרגעתי.
נפרדת ממני לשלום, אמרת שאתה לא יודע עדין מתי אתה יוצא שוב, שתודיע לי מיד כשתדע.
אמרת שאתה אוהב אותי ושהייתה לך ''רגילה'' מהסרטים.
אמרת שתחשוב עליי ועל החופש שלנו בשמירות ובלילות הארוכים שאתה רחוק ממני,שזה נתן לך כח להמשיך.
צחקת ואמרת שאני אשמור על הידיים ולא אתבלבל בין ברק לבינך.

אמרתי שאני אוהב אותך.
אמרתי שאני מחכה לך.
אמרתי לך שמהרגע שהכרתי אותך, אני לא רואה יותר גברים...

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...