>  >  > 

כולנו ישנים לבד

אתה עומד מולי, בלי לומר מילה. מוריד את הבגדים לאט, מחייך. מנסה לפתות אותי. שטן שכמוך. אתה נוגע בעצמך לאט, מלטף.

לחשוב שעוד אתמול היינו רק החברים הכי טובים.

אבל זה היה אתמול.

האור הכתום הזה מהמנורה החלושה לידך מחמיא לך. אתה נראה כמו איזשהו מלאך, משהו לא מכאן. וזה משהו יפה. אתה מתקרב אלי יותר.

והוא בגד בך, בדיוק כמו שאמרתי, אני הרי ידעתי שהמנוול הזה ממש לא בשבילך. ידעתי שהוא זונה מההתחלה. אבל אתה היית עיוור. נו טוב.

היה - נגמר.

אתה גוהר מעלי, גופך העירום משתפשף דרך החולצה הלבנה הדקיקה שעלי, שקנית לי פעם, ושחשבתי שאני נראה בה יותר מדי זנותי כי היא ממש צמודה. אתה מקלף אותה ממני וממשיך לשפשף את כל גופך מעלי. אתה ממש מחמם אותי - ואתה יודע את זה.

ואותם לילות שגם אני וגם אתה היינו רווקים חופשיים - אתה בטח זוכר איך היינו מפעילים את המערכת שלך בפול ווליום באמצע הלילה ורוקדים צמוד כדי להפיג את הבדידות.

הלשון שלך תרה את הפה שלי, לאט, כאילו שנים חלמת לעשות את זה. ואולי חלמת - זה פשוט אני שלא יודע.

ועכשיו באת אלי - אמצע הלילה, מה אתה עושה כאן? אני צריך לעבוד מחר אתה יודע. אבל אתה רוצה לדבר. נו מילא, מחר אני אבריז. אתה יותר חשוב ודווקא בא לי לדבר אתך.

בסוף אנחנו בכלל לא מדברים.

רק עושים.

אני קצת עצוב, כי החברות היפה שלנו לא תשרוד את הלילה.

שר צדקה.

בסוף כולנו ישנים לבד.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...