אילוסטרציה. צילום: Alyssa L. Miller, Flickr.

 >  >  > 

אגדה אורבנית - פרק ה'

בוא אלי

התעוררתי בחמש וחצי בבוקר. רפיון נעים שיתק את אברי ועל פרצופי היה שפוך חיוך גדול. הרגשתי נינוח כאילו אני צף באמבט מים חמימים, לא הייתי צריך למהר לשום מקום, לא היו שום משימות דחופות שצריך למלא. זו הייתה הפעם הראשונה מאז ילדותי שנרדמתי עירום לגמרי. כשאתה ישן עם עוד כמה חבר'ה בחדר אתה מתרגל לישון עם פיג'מה, וכשישנתי עם פאני בטח שלא הייתה לי סיבה לישון עירום. למעשה, היא די נלחצה כשהייתי מתפשט. מספיק שהייתי מוריד חולצה והיא הייתה מאדימה ומסבה את פניה. פאני המסכנה, צריך להתקשר אליה, הרהרתי בעצלות, וחיככתי את ישבני כנגד עור בטנו החלק של ג'קי.
כמעט ששקעתי שוב בשינה כששמעתי מישהו גונח ומשתעל בסלון, ובבת אחת נזכרתי בגזה ובמריבה עם ג'קי, ובי, יושב על המעקה, וכמעט … אלוהים אדירים, באמת רציתי לקפוץ למטה? לא. רק רציתי … מה באמת רציתי? לבדוק איך זה מרגיש למות? לא. אז מה כן? אולי רציתי להשמיד את האדם שאני עכשיו ולהפוך לאדם אחר, אבל לאיזה אדם?
"ג'קי," לחשתי, "לא התכוונתי באמת להתאבד, רציתי רק …"
"רק מה?" שאל ג'קי בקול בוטה, כאילו היה ער כבר זמן רב ורק ארב להתעוררותי.
"רציתי רק לבדוק את האופציות שלי. אני מתכוון … לבחון את הברירות שלי בחיים." ניסיתי להבהיר לו את תחושותיי. אני לא חושב שהצלחתי.
"תעשה לי טובה טל, בפעם הבאה שתבחן את האופציות שלך בחיים, אל תעשה את זה על המרפסת שלי." התיז ג'קי והתיישב.
התהפכתי על גבי והבטתי בו. הוא נראה כאילו לא ישן כל הלילה, עיניו היו אדומות ופיו רטט במתיחות. רציתי לנשק אותו, אבל כשהושטתי אליו את ידי הוא התרחק ממני והפך אלי את גבו. "אתה כבר לא אוהב אותי ג'קי?" התחנפתי וחיבקתי אותו, מצמיד את בטני לגבו, מניח לו לחוש את זקפתי.
"מספיק עם זה טל!" התרגז ג'קי וניסה לקום, אבל אני החזקתי בו בחזקה והוא ויתר.
"מה הבעיה ג'קי? למה אתה כועס?"
"טל," הוא הפנה את ראשו והביט בי במבט אומלל, "אני לא כועס, אבל … אתה זוכר איך דברנו על אהבה ממבט ראשון? אמרת שזה רק מיתוס שטותי, ושצריך להכיר את הבן אדם לפני שמתאהבים בו. צדקת. אתה חייל. אתה בארון. אתה … אתה … " הוא נאנח וברח למקלחת.
אין ספק, ירח הדבש נגמר, ההצהרה שלי שלא יהיה לי אומץ לספר לאבי שאני הומו – הנה אמרתי את זה במפורש והעולם לא קרס – וההצגה שעשיתי אחר כך, ציננו אותו בבת אחת. ומה הפלא? הוא היה רק ילד. מסכן שכמותו, הפלתי עליו תיק כבד מידי.
קמתי והלכתי אחריו למקלחת. הוא עמד והתגלח. השתנתי, צחצחתי שיניים, התגלחתי גם כן, ואחר כך התקלחתי, הכל בשתיקה מוחלטת. ג'קי ששמר גם כן על דממה הביט בי זמן מה במבט מעונה וברח למטבח. התלבשתי בשקט, מציץ לעבר גזה שישן עדיין על הספה, עטוף בשמיכה עד למעלה מראשו, והלכתי למטבח.
ג'קי עמד והכין קפה במכונת האספרסו שלו בעוד כמה קרואסונים מתחממים להם לאיטם בתנור, מפיצים ריח נעים. "תראה ג'קי," אמרתי בקול שקט והתיישבתי, "אני מאוד מודה לך על כל מה שעשית למעני ולמען גזה, ואני מבקש סליחה על הבלגן של אתמול, היה לי מין משברון קטן בגלל … "
"בגלל מה?" חתך ג'קי בקרירות את התנצלותי המגומגמת. ברור היה שהוא עדיין כועס עלי, וככל שכעס יותר השתוקקתי אליו יותר.
הוא עמד בגבו אלי, לבוש גופיה ומכנסי התעמלות, והיה עלי לאגרף את כפות ידי כדי לא להתפתות ולגעת בעורפו הלבן. כתפיו היו מרוססות נמשים מתוקים בצבע משמש והמחשבה שיותר לא אוכל לנשק אותן הטריפה אותי. "אתה מוכן בבקשה להסתובב אלי כשאני מדבר אליך? לגב שלך יש אמנם כושר הבעה נפלא, אבל אני מעדיף להסתכל לך בעיניים כשאני נפרד ממך."
הוא זקף את ראשו וכתפיו התקבעו בנוקשות. "ומה אם אני מעדיף שלא תסתכל לי בעיניים כשאתה נפרד ממני?" התריס, מתאמץ לדבר להמשיך ולדבר בקרירות, אבל לקראת סוף ההצהרה החצופה שלו רטט קולו באומללות.
קמתי ונגשתי אליו, מניח את ידי מתחת לשיער האסוף על עורפו, "ג'קי, בבקשה?" התחננתי, בלי לדעת בעצמי מה אני מבקש שיעשה.
הוא הסתובב ונצמד אלי, "סליחה, סליחה, אני מבקש סליחה טל." התייפח לתוך חזי.
"סליחה על מה?" נדהמתי, מגפף אותו, מריח את שערותיו - הריח הכי נהדר בעולם - ומלקק את דמעותיו.
"שדברתי ברשעות, שהייתי גועלי. כמעט התאבדת בגללי." התייפח ג'קי.
"לא, לא, אתה צדקת. כל מילה שאמרת הייתה אמת." הרגעתי אותו, "יותר טוב שאני אסתלק לך מהחיים ג'קי, אני רק עושה לך בלגנים עם השטויות שלי."
"לא, לא," נאחז בי ג'קי בחוזקה, "אל תלך." חפן באגרופיו את חולצתי.
"אבל רק הבוקר … " התחלתי, ג'קי נחפז לסתום את פי בנשיקה וגרר אותי חזרה למיטה. הוא הרים את רגליו על כתפי, מושך אותי אליו, מנשק את פי בכוח בעוד אני חודר לתוכו.
עשינו אהבה בלהיטות זועמת, אוחזים זה בזה בפראות. זה היה מכאיב ומענג בעת ובעונה אחת. מעולם לא ידעתי שהכאב והתענוג כל כך קרובים. כשגמרנו הוא נשך את שפתי והיה עלי לטלטל את כתפיו כדי שיניח לי.
"הכאבת לי." התלונן אחרי ששוב הצלחנו לנשום.
"גם אתה הכאבת לי." ליטפתי אותו בעדינות, "זה היה נהדר. איפה למדת את זה?"
ג'קי התעלם משאלתי והוריד מעלי את הקונדום. הוא היה ממש פדנט בעניין הזה, לא משנה כמה חרמן היה מעולם לא שכח להגן על עצמו.
"ג'קי, אתה יודע שאתה הבחור הראשון שאני … שאיתו אני … אתה לא צריך להקפיד כל כך על קונדום, אני אף פעם לא הייתי ממש עם מישהו ו…" הוא הסתובב וברח למקלחת, השליך את הקונדום המשומש לאסלה והוריד עליו את המים.
הלכתי אחריו, מופתע מתגובתו. "ג'קי, מה קרה? למה אתה לא עונה לי?"
"אני לא רוצה לדבר על מה שקרה לפני שנפגשנו. אל תשאל ממי למדתי, ואיך אני יודע, ולמה אני מקפיד על הגנה. מה שקרה בעבר מת, רק מה שקורה עכשיו חשוב." אמר בנוקשות, והשעין את מצחו על אריח קרמיקה כחול וקריר למראה.
הנחתי יד על כתפו, "אתה רק בן שמונה עשרה, איזה עבר כבר יכול להיות לך?"
"תתפלא." אמר ג'קי בקדרות. התפלאתי, אבל לא העזתי לחקור. למרות שהיה צעיר ממני בחמש שנים היה לו הרבה יותר ניסיון מאשר לי, והמחשבה על כל הגברים שהוא הכיר לפני, ומה הם עשו איתו, לא נעמה לי. העדפתי לשתוק.
ג'קי החל להבריש את שערו מול המראה. אחרי כמה הברשות השתפר מצב רוחו הקודר והוא חייך, צבט את ישבני ומשך אותי למטבח. "בוא נראה מה שלום הקרואסונים, אני מקווה שהם לא נשרפו לגמרי."
הם לא נשרפו. גזה הוציא אותם מהתנור ואפילו הצליח להפיק כוס אספרסו מהמכונה המסובכת והמבריקה שעמדה על השיש. הוא לגם מהקפה והעווה את פניו, "איזה קפה זה?" שאל בפליאה ושמח מאוד להחליף אותו בנס קפה פשוט. לי לא היה אכפת איזה קפה קבלתי, הסתפקתי בכך שהוא היה חם ונוזל. "גזה, אנחנו נוסעים לנואיבה. תוכל להישאר אצלי עד שתגמר הרגילה שלך." אמר ג'קי בנדיבות.
"אה, ג'קי, תשמע, אולי כדאי שנחשוב שוב על …" ניסיתי להתערב.
"לא מוכן לשמוע. אני בא אתך!" התפרץ, מצליח שוב לנחש את מחשבותיי.
"אבל ג'קי, תקשיב חמוד, אני ואייל נוסעים לחפש את יעל, לא לבלות, ואתה לא מסתדר אתו כל כך טוב ו…"
"לא נכון. אני מסתדר איתו מצוין. זה הוא שלא סובל אותי, הוא הומופוב. גם אותך הוא לא סובל. הוא שונא הומואים!"
"אייל היה גועלי כלפי גם קודם. הוא תמיד התנהג כאילו מפריע לו שאני חי."
"זה בגלל שאתה דומה ליעל." הסביר ג'קי, "הדמיון בינך לבין החברה שלו מאיים עליו."
"אתה מדבר שטויות ג'קי." צחקתי ופניתי אל גזה, "אז מה התכניות שלך סרגי? אתה רוצה להישאר כאן או לנסוע?"
גזה משך בכתפיו, מביט בחוסר רצון בקרואסון החצי אכול שבצלחתו. "לא חשוב. כל מה שאני רוצה זה לא להיות יותר הומו, ואם זה לא יצליח לי אז אני רוצה למות." אמר בפשטות נוגעת ללב, חזר לספה, נשכב עליה, גבו אלינו ומשך את השמיכה על ראשו.
החלפנו מבטים. "הוא נשמע לי נורא בדיכאון." לחש ג'קי, "אני מודאג בגללו."
"האמת היא שהוא תמיד נשמע ככה." סיפרתי לו, "בבסיס קראו לו גזה העצוב. בגלל זה רציתי שהוא יהיה הנהג שלי, הוא לא היה קשקשן כמו שאר הנהגים. לא ידעתי שהוא … שהוא … אתה יודע?"
"שהוא מה? אוהב אותך? מת על הזין שלך? חולה על התחת שלך?" התפרץ ג'קי.
"שתוק כבר ילד!" צעק גזה והתיישב, "סעו כבר ותנו לי למות בשקט."
"אף אחד לא הולך למות על הספה של סבא שלי ז"ל!" צעק עליו ג'קי חזרה והתיישב לצידו של גזה ששוב היה זקוק לגילוח. "אז אתה הומו, אז מה? זו סיבה למות?"
"אתה לא מבין כלום ילד." פלט גזה בתיעוב, וניסה לחזור לשכב, אבל ג'קי לא הניח לו ומשך אותו למקלחת. "קדימה. תתקלח, תתגלח, תתלבש ומיד תרגיש יותר טוב, ואתה חייב לאכול ארוחת בוקר נורמאלית, בחור גדול כמוך לא יכול להסתפק בקצת קפה ושני ביסים של קרואסון."
בזמן שג'קי התעלל בגזה שניסה למחות לשווא שהוא מסוגל להתגלח לבד, צלצל הטלפון. על הקו היה אייל, נרגש ומאושר. "היא התקשרה לפני דקה!" צעק, "היא לא אמרה איפה היא, רק שהיא בסדר, שלא אדאג, שהיא חושבת על החיים ושזה ייקח לה עוד קצת זמן. לפני שהספקתי לשאול אם אני יכול לבקר אותה היא ניתקה. מה דעתך? היא תכעס אם נבוא? היא נשמעה מאוד רגועה, מה אתה אומר?" התייעץ בי, נלהב ומלא מרץ. "נו טל, איפה אתם? קמתם כבר?" האיץ בי בקוצר רוח.
"תשמע אייל, יש כמה התפתחויות, קרו דברים אחרי שעזבנו אותך אתמול. דרך אגב, מה שלומך? איך ישנת?"
"מצוין. כמו תינוק. התעוררתי כל שעתיים ובכיתי." התלוצץ אייל. "מה קרה? החלטת שאתה כבר לא הומו?" שאל בתקווה.
"שתוק כבר דביל. להיות הומו זה לא משהו שמחליטים עליו." התעצבנתי, "מה שקרה זה שחייל שלי מהבסיס הקודם הסתבך בבלגנים עם המשפחה שלו, חטף מכות וזרקו אותו מהבית."
"בחייך?" נדהם אייל. "מה הוא, קווקזי?"
"לא. גרוזיני. בכל אופן הוא ישן כאן, הוא ברגילה ואין לו לאן ללכת. אם הוא יסכים כדאי שניקח אותו כי הוא נהג מעולה וגם מכונאי טוב, וחוץ מזה הוא נורא מדוכא ועדיף לא להשאיר אותו לבד. אז מה דעתך?"
"בסדר. מה שתגיד טל. אתה הקצין אני סתם סמל ראשון." הצטחק אייל. "ותשמע, עשיתי כמה בירורים, הכי טוב שנצא בלילה ונעשה את רוב הדרך בחושך. ככה גם יהיה לי זמן לקפוץ לעבודה לסדר משהו לפני שנצא ולעשות לאוטו טיפול רציני, מה דעתך?"
הסכמתי וסיכמנו שנגיע אליו בארבע בבוקר עם הציוד, ושנלך לישון מוקדם כדי שלא נהיה עייפים. "עם ארבעה נהגים זו לא תהיה בעיה." סיכם אייל. "אני מקווה שיש לילד רישיון?"
"לא יודע." נאלצתי להודות. היו המון דברים שעוד לא ידעתי על ג'קי וחלק מהם, בושה להודות, העדפתי לא לדעת.
גזה יצא מהמקלחת רחוץ, נקי ומגולח. את השריטה במצחו כיסה פלסטר עם ציורים של סמיילי שהיוו ניגוד משונה לפרצופו הקודר. ג'קי החליט, במסגרת שינוי התדמית שעשה לו, לשנות את תסרוקתו והתקין לו פסוקת נאה בצד שמאל כך ששערו השחור והצפוף של גזה נפל בקווצה נחמדה על מצחו.
"אם היינו בבסיס הייתי תוקע לך תלונה על תספורת גזה, אבל באזרחות אני מודה שהתסרוקת הזו מתאימה לך מאוד." ניסיתי לעודד אותו. פתאום שמתי לב שיש לו שיניים לבנות יפות, שפתיים מלאות ועצמות לחיים גבוהות, ובעצם, למרות הפרצוף המדופרס שלו, הוא בחור נאה. מוזר שלא שמתי לב לזה קודם. "עכשיו אני רואה שאתה בעצם בחור יפה, חבל שאתה לא מחייך קצת." חייכתי אליו בחמימות בתקווה שיתעודד וישיב לי חיוך.
הוא נעץ בי מבט לוהט מעיניים שחורות מוקפות ריסים צפופים וכהים, "חבל שלא אמרת את זה קודם." רטן והמשיך לא לחייך.
"אבל גזה," מחיתי, "הרי כל פעם שרק ניסיתי … אתה … זה אתה שלא הסכמת … בקושי דברת איתי."
"נכון." משך גזה בכתפיו בהשלמה, "ועכשיו, כשאני רוצה לדבר אתך כבר יש לך אחד אחר. טיימינג זה הכל בחיים המפקד." הוסיף נוגות.
לא ידעתי מה לענות ולכן חיבקתי אותו, ולתדהמתי הוא הניח את ראשו על חזי. לא ממש מחבק אותי חזרה, אבל מרשה לעצמו להתרכך קצת וכמעט להישען עלי.
"אני מצטער נורא גזה, אבל אני וג'קי אנחנו …"
"אני יודע המפקד." הוא התרחק ממני ומיהר לשנות נושא, "אתה באמת רוצה שאני אבוא אתכם? אני לא בטוח שלנסוע עד נואיבה עם הג'יפ הצבאי הקטן הזה זה רעיון טוב."
"לא ניסע עם הג'יפ גזה. לאייל יש רכב 4x4, פז'ארו יפני עם הנעה קדמית." בישרתי לו במטרה לעודד אותו. זה עזר וחיוך החל להתפשט על פניו. גזה היה חולה הגה ונורא אהב לנהוג במכוניות חדשות.
"היד שלך בסדר?" שאלתי ונטלתי את זרועו, ממשש אותה. "תניע את האצבעות."
לשמחתי הוא הניע אותן בחופשיות, והיה מסוגל ללחוץ את ידי בכוח, סימן שידו לא נפגעה והוא יוכל לנהוג. למרבה הצער בדיוק ברגע זה בחר ג'קי להיכנס חזרה לחדר ומצא אותנו עומדים יד ביד ומביטים זה בזה. ראיתי את עיניו מתרחבות, ולפני שהספקתי להגיד משהו טיפשי כמו - זה לא מה שאתה חושב - הוא חטף מאפרה כחולה שעמדה לתומה על שולחן עגול ומגולף והטיח אותה בזעם על הרצפה.
"מרד!" צעק ורקע ברגליו כמו ילד מפונק שלקחו לו צעצוע.
"ג'קי בחייך, רק בדקתי את היד שלו." ניסיתי להרגיע את זעמו, וכאייל בשעתו מצאתי את עצמי עף על הקיר.
גזה, שניסה לבוא לעזרתי, חטף גם הוא בעיטה והוטח על הרצפה. הכל קרה כל כך מהר שלא הספקנו אפילו להיבהל. נשארנו יושבים זה לצד זה, מביטים בצעיר הזועם שרקע ברגליו, בעט ברהיטים, ופלט מפיו המתוק שטף זועם של קללות בצרפתית וערבית. לא הבנתי כמעט כלום, אבל זה נשמע לוהט ומטונף מאוד.
"ג'קי, תפסיק עם זה מיד ותירגע!" שאגתי עליו, משתמש בקול המ"כ שלי - קול סמכותי ותקיף שהצליח להטיל מרות על חבורה שלמה של טירונים מפונקים - גם על הפרימדונה הזועמת שלי זה עבד, ג'קי נרגע, סתם את פיו, ופרץ בבכי כמו בת טיפש עשרה מוכת הורמונים.
"בוא גזה." קמתי ומשכתי אותו אחרי. הוא נאנק קצת, אבל הצליח לעמוד על רגליו. "בוא נלך לעשות קניות ונעזוב את הפסיכי הזה שיירגע קצת, ואתה," פניתי אל ג'קי בחומרה, "תפסיק לילל. תאסוף את הברדק שעשית ותיזהר לא להיחתך."
"אני מצטער," התייפח ג'קי בחרטה, עובר במהירות מזעם לבקשת סליחה, "חשבתי שאתם… שאתה והוא …"
"אנחנו לא. פעם היינו קצת, אבל עכשיו אני אתך, אז תפסיק עם ההצגות האלו." המשכתי לשחק אותה קשוח למרות שרציתי נואשת לנחם אותו. ברור היה שהילד זקוק לקצת חינוך ומשמעת.
"בסדר." משך ג'קי באפו והלך להביא מטאטא.
"כל הכבוד המפקד." גיחך גזה כשיצאנו החוצה, "טיפלת בו כמו שצריך."
"גזה, אם אתה רוצה לנסוע איתנו אתה חייב להפסיק לקרוא לי המפקד. תקרא לי טל או יוגב, אבל לא המפקד. הבנת?"
"כן המפקד." כרך גזה את ידו על כתפי ונישק את לחיי, "הבנתי."

כשחזרנו מהקניות מצאנו את ג'קי, רגוע לגמרי, יושב ומשוחח עם גבר מבוגר בעל שיער ושפם לבנים וחיוך נעים. זה היה ויקטור המפורסם שהתגלה כאדם שונה לגמרי מהטיפוס שדמיינתי לי.
הוא לחץ בלבביות את ידינו ומיהר להיפרד מג'קי ומגזה בטענה שעליו למהר לפגישה אחרת. "בוא טל, תלווה אותי החוצה." ציווה עלי בתקיפות חביבה, שילב זרועו בזרועי והוציא אותי לרחוב.
פסענו לאיטנו בשדרות רוטשילד כשויקטור, במסווה של התעניינות אבהית, מתחקר אותי - מאיפה אני, מה עושה משפחתי, מה אני עושה בצבא וכיוצא בזה. עניתי תשובות קצרות משתדל להישאר מנומס וסבלני למרות שהחקירה הזו לא הייתה לרוחי. אחרי כמה דקות הוא שכח שהוא ממהר והתיישב על ספסל, מרמז לי לשבת לצידו. התיישבתי בצייתנות, סקרן לדעת מה יקרה עכשיו. "אני בטוח שלסבא שלך לא קראו יוגב." הצטחק, "זה שם יפה, אבל סינתטי כזה. אי אפשר לדעת מהשם הזה שום דבר עליך. מאיפה באו הוריך טל?"
הסמקתי מעט. המוצא שלי היווה מאז ומתמיד מקור למבוכה, למרות שבעצם, מה הבושה בזה שנולדתי ברומניה? "כשהורי עלו לארץ מרומניה הם עברתו את השם שלהם ליוגב." הסברתי. "אני אמנם נולדתי שם, אבל הייתי רק בן חצי שנה כשעלינו ככה שאני בעצם צבר."
"אהה! הרגשתי אצלך שמץ של מבטא." חגג ויקטור שדיבר במבטא בריטי חזק.
"אני לא בטוח שזה מבטא רומני," מחיתי. "בהתחלה גרנו כמה שנים בקיבוץ. למטפלות בבית הילדים היה מבטא הונגרי וצ'כי אז אולי בגלל זה …"
"מסכן קטן. כבר בגיל חצי שנה שמו אותך בבית ילדים." ליטף ויקטור את ברכי באהדה וחייך חיוך אבהי, "בטח היה לך קשה להיפרד מאימא בגיל כל כך צעיר. אולי זה יעזור לך להבין את ג'קי. מגיל די צעיר הוא לבד. גם כשהסבא היה חי הוא לא כל כך תפקד, וההורים שלו, נו טוב …" הוא משך בכתפיו, "הם אנשים מכובדים וקצת מסורתיים וילד כמו ג'קי … זה ברור שהם מעדיפים לאהוב אותו מרחוק. אתה מבין למה אני מתכוון?" חקר, בוחן את פני כמו אב מודאג המנסה לתהות על קנקנו של מחזר מפוקפק.
כשאמרתי לו את זה הוא פרץ בצחוק. "כן, יש בזה משהו. ג'קי הוא רק ילד. ילד נבון, אבל עדיין ילד. היו לו כמה רעיונות מטורפים בשנה שנתיים האחרונות, אבל אתה … הוא סיפר לי עליך דברים שקצת הדאיגו אותי. פתאום הוא חושב להתגייס. אני לא רואה אותו הולך לצבא, הוא לא … אתה מבין שבחור כמוהו …" סתם ולא פירש, כאילו ציפה שאבין לבד שג'קי, שהופך בלילות לג'קלין, לא מתאים להיות חייל בצה"ל.
"לדעתי הוא כן יכול להתגייס." מחיתי, "זה יועיל לו להשתלב בארץ. הוא יכול להיות חובש או טבח, או אפילו פקיד. לא כל החיילים מתרוצצים עם נשק ביד."
"אבל אתה כן." בחן אותי ויקטור בדאגה, "וגם הבחור הרוסי, שווילי משהו? נכון?"
משכתי בכתפי. "כל אחד שיכול צריך לתרום למדינה." התעקשתי.
ויקטור הבין עם מי יש לו עסק ושינה נושא. "אז מה הסיפור עם הטיול הזה לנואבה?" זקר לעומתי גבות לבנות ועבותות שהצלו על עיניים כחולות בהירות.
"הצעתי לו להישאר בבית." הצטדקתי, "אבל הוא עקשן. אני חושב שהוא קצת מקנא בגלל גזשווילי."
"הוא מאוד מקנא." חידד ויקטור את דברי בקול רציני. "הוא בחור רגיש מאוד," הוסיף באנחה. "קצת רגיש מידי." הוסיף בשקט, כמדבר לנפשו.
"אין לו שום סיבה לקנא." הצהרתי בתוקף, "אני לא טיפוס שמתפרפר. והוא לא רגיש כמו שנדמה לך. אתה יודע שהוא הכניס לי מכות כי בדקתי לגזה את היד והמשוגע הזה … " לא יכולתי שלא לצחוק כשנזכרתי בהתקף הכעס הדרמטי של ג'קי.
"כן. הוא סיפר לי והוא באמת מצטער. הוא צעיר מאוד." התנצל ויקטור והסתיר חיוך מתחת לשפמו. "תראה, אני אוהב אותו כמו בן ואני שמח שהוא יוצא לחופש לכמה ימים, אבל הוא התחייב להופיע במסיבה פרטית הערב, ואם אתם יוצאים רק לפנות בוקר אז אולי הוא יכול בכל זאת … "
"אין בעיה. רק שיגמור עד ארבע בבוקר."
ויקטור חייך בהקלה ומיהר להציע לי לבוא למסיבה עם גזה כשומר ראשו של ג'קי. "תביא גם את החבר של אחותך." הוסיף, "אני אוהב אנשים צעירים שעושים שמח."
"תודה. אני אציע לו לבוא, אבל בשביל מה ג'קי צריך שומרי ראש?"
"טוב, אחרי שהוא שר כג'קלין הוא … " ויקטור הציץ בשעונו, "אתה כבר תראה." ניסה לחמוק באלגנטיות מתשובה, "אני חייב לרוץ אני מאחר." התרומם ממושבו ופנה ללכת.
קמתי וחסמתי את דרכו. "הוא מה? מה הוא עושה אחרי שהוא מופיע כג'קלין?"
"הוא עושה מופע חשפנות קטן ו… טוב, זה תלוי בנסיבות, זו מסיבה פרטית, בגלל זה הוא צריך שומרי ראש. לפעמים יש כאלו שקצת מתלהבים יותר מידי." עקף אותי ויקטור בזריזות וחמק לרחוב. "בילוי נעים!" פלט מעבר לכתפו, חייך בנעימות ונעלם.
חזרתי מודאג לדירתו של ג'קי. רכב השטח הכסוף והמבריק של אייל חנה לצד הג'יפ הצבאי המאובק שלי, מגמד אותו בגודלו.

מצאתי את השלושה מסבים לארוחת צהרים מוקדמת. זוללים צ'יפס עם עוף זהבהב שהדיף ריח נעים. צלחת נקייה עם סכו"ם חיכו גם לי, וברגע שנכנסתי מיהר ג'קי להגיש לי אוכל ומזג לי מים קרים. אייל הסביר שנמאס לו להיות לבד בדירה שלו וחייך בשמחה כששאלתי אותו מה דעתו לבוא למסיבה. לפליאתי הוא הסתדר יפה מאוד עם גזה ששוחח איתו על רכבי שטח ונהיגה במדבר, ואחר כך על ספורט בכלל, וכדורגל בפרט. העובדה ששניהם היו אוהדים של אותה קבוצה שימחה אותם מאוד. גזה התאים להיות הגיס של אייל הרבה יותר ממני. מעניין אם אייל היה ממשיך לחבב כל כך את גזה אם היה יודע עליו את האמת שאלתי את עצמי, והחלטתי שממני הוא לא ידע כלום. היו לו כבר מספיק זעזועים ביממה האחרונה.
כולם קבלו בברכה את הרעיון שניסע להרצליה, שם תהיה המסיבה, ברכב של אייל, ומשם נצא מיד לטיול. את הזמן שנותר עד ליציאה החלטנו לנצל למנוחה.
אחרי האוכל התנחלו גזה ואייל על הספה כדי לצפות במשחק כדורגל בערוץ הספורט. אני ויתרתי על התענוג – הספורט שלי הוא כדור סל - ועזרתי לג'קי עם הכלים, מתלבט איך לברר מה מצפה לי הערב. אני שונא לעשות סצנות, אבל הדברים שויקטור אמר הדאיגו אותי.
"אז מה דעתך על ויקטור?" שאל ג'קי, מכניס למקרר את שאריות האוכל.
"הוא התנהג כמו אבא שלך. הוא חקר אותי ובדק אם אני מתאים לך. אני מקווה שעברתי את המבחן."
ג'קי חיבק אותי. "עברת את המבחן שלי, זה מספיק. אתה עוד כועס עלי?"
"איך אני יכול לכעוס על בחור מתוק כמוך?" חיבקתי אותו חזרה, מנשק את צווארו, כתפיו, שערו, מרגיש שאני שוב רוצה בו והוא בי. הלכנו למיטה, משאירים את שני החברים החדשים להתענג על בירות מול הטלוויזיה. "אני מת לראות את הפרצוף של אייל כשהוא יגלה מה עוד גזה אוהב לעשות חוץ ממכוניות וכדור רגל." העיר ג'קי בחיוך ממזרי.
"אבל גזה באמת אוהב כל מה שאייל אוהב. גם הוא עושה כושר ומרים משקלות והוא ממש חולה הגה. חוץ מהעסק עם נשים הוא הגרסא הגרוזינית של אייל. אז למה שיפריע לאייל שגזה מעדיף זין ולא כוס? אני לא מבין את כל אלו שחוטפים קריזה בגלל הומואים. למה זה מציק להם כל כך? מה אכפת להם בעצם?" שאלתי, מתחיל לחשוב בפעם הראשונה בחיי ברצינות על הבעיה ההומואית. "לא ראיתי אותם מתרגזים ככה בגלל דברים שבאמת מזיקים, כמו שחיתות של פוליטיקאים, או תאונות דרכים, אבל תראה להם הומואים וכולם מתחממים. למה? מה מרגיז אותם כל כך?"
ג'קי משך כתפיים, "לא יודע. אולי זה מפחיד אותם או מאיים עליהם? גם אני לא מבין, ככה זה ודי. בוא נישן קצת." התרפק עלי.
"בסדר. אבל … אני רוצה לדעת מה בדיוק כוללת ההופעה שלך הערב."
"אה, שטויות." הרגיע אותי ג'קי. "בבית פרטי אפשר להיות קצת יותר נועז, זה הכל. אני מוריד את השמלה ומענטז קצת בתחתונים. הכל בצחוק כזה, אל תדאג, אני לא משתתף בחגיגה האמיתית שבאה אחרי ההופעה, לא שלא הייתי רוצה לפעמים, אבל ויקטור …"
"החגיגה האמיתית? אתה מתכוון לאורגיה?" נרעשתי.
לרגע ג'קי נראה נבוך מעט ואז שב וחייך בביטול, "תראה, זה לא … אל תהיה כבד טל, זה לא ממש אורגיה, רוב האורחים הם די מבוגרים ו… טוב, זה תלוי בנסיבות." הסמיק וצחקק.
הדם עלה לי לראש. "ג'קי, שיהיה ברור, התחייבת להופיע אז בסדר, תופיע, אבל זו הפעם האחרונה שלך. אין יותר הופעות סטריפטיז, ואם מישהו נוגע בך אני גומר עליו. הבנת?"
הוא הביט בי נבוך, "אבל טל, הכסף הגדול הוא במסיבות הפרטיות. אני מקבל המון טיפים, שמים לי אותם בחוטיני ו…"
המחשבה על ג'קי, מענטז בחוטיני וידיים זרות ממששות את גופו, הרתיחה אותי. אחזתי בכוח בכתפיו, מנער אותו בגסות, ואמרתי לו שלדעתי סטריפטיז זה ממש כמו זנות, ואם זה מה שהוא עושה כיום מה יהיה בעתיד? הוא ימצוץ לזרים בשירותים ציבוריים? ואולי ימכור את התחת שלו בשביל כמה שקלים בחוף תל ברוך ובגנים ציבוריים?
דמעות עלו בעיניו הכחולות לשמע דברי הבוטים. "לא יפה מצדך לדבר ככה. הם נחמדים והם מתנהגים אלי יפה. כולם אוהבים אותי, אני נהנה לרקוד ואני אוהב שכולם מסתכלים עלי ומתחרמנים ממני." אמר בתמימות, "מה רע בזה? אני אוהב רק אותך." ניסה ללטף את כתפי.
הדחף הראשוני שלי היה לדחוף אותו מעלי ולשאול כמה אני חייב לו, או משהו מטופש מעין זה, אבל הוא נראה כל כך מבוהל מתגובתי עד שלא יכולתי לכעוס יותר. סתמתי את הפה וחיבקתי אותו.
"אתה לא צריך לקנא טל." נמס ג'קי בזרועותיי, "בבקשה תגיד שלא תקנא." הפציר בי.
"אני לא יכול להבטיח, אבל אני אשתדל, ועכשיו תפסיק לדבר כל כך הרבה ובוא אלי."

 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...