>  >  > 

על שפת התהום - פרק ב'

כשהייתי קטנה תמיד פחדתי שכשאני אגדל אני לא אדע מה לעשות במיטה. באמת. כשגדלתי גיליתי שאני דווקא כן יודעת מה לעשות, ואפילו עושה את זה טוב (או שקל מאוד לשקר לי. בחרתי להאמין באפשרות הראשונה). אבל עכשיו, פתאום הרגשתי כאילו שאני לא יודעת כלום.

התנשקנו. אני ניסיתי להיות איטית, מתחשבת, רומנטית. היא אחזה בי חזק, מצמידה את ראשי לשלה, קוראת ללשוני לבוא שוב אליה, להכיר כל פינה בפיה. הנשיקה הפכה להיות סוערת יותר ויותר, ואני הרגשתי שעוד רגע אלך לאיבוד בתוכה ('וזה יהיה רע כי...' תהה קול קטן בתוכי). בניסיון לתפוס שוב במציאות הרחקתי את ראשי, ונתתי לשפתיי להחליק במורד גרונה, נעצרת בקשת שבין הגרון לכתף, נוגסת ונושקת לה, הריח העדין של הבושם שלה משכר אותי. הגברתי את המגע בין פיה לעורה, לא חושבת על הסימן שיווצר, לא מסוגלת להתיק את פיה ממנה. גופינו החלו לנוע בקצב משותף, ידיה אוחזות בראשי ומצמידות אותו חזק יותר אליה, אצבעותיה כרוכות בשערי שוב, מתכווצות ומרפות יחד עם שפתיי.

''עינת..'' היא נשמה את שמי שוב, ואני נעצרתי, חוששת שעברתי גבול בלתי מסומן.
''להפסיק?'' שאלתי, מנשמת ומנשפת, לא מאמינה עד כמה גירה אותי פשוט להתנשק איתה.
''לא, לא, אל תפסיקי.. אל תפסיקי...'' היא לחשה, שפתיה תופסות שוב את שלי בנשיקה עוצרת נשימה. היא גלגלה אותנו עד ששכבה מעלי, ואז התיישבה, ירכיה חובקות את בטני, ידיה מונחות לצדי ראשי ושערה, שהשתחרר מהצמה בה היה קלוע השתחרר, יוצר מסך בינינו ובין העולם.

הנחתי את ידי על ירכיה, מעסה ומלטפת, עולה לאט לאט, מחכה לראות כיצד תגיב. ככל שכפות ידי התקרבו אל שדיה נשמותיה נהיו קצרות יותר ומהירות יותר, עד שהפסיקו לחלוטין, בדיוק ברגע בו ידי חפנו את שדיה, מבעד לחולצה. שכבנו בדממה, ידי מעסות את שדיה בעדינות, מחליקות על הפטמות מבעד לחולצתה, נשימותינו והאנחות הקטנות שיצאו מפיה ממלאות את הלילה שמסביבנו.
''טוב?'' שאלתי בלחישה.
היא רכנה לאחור, מהנהנת בשקיקה. החלקתי את ידי למטה, כורכת את ידי סביבה ומושכת את עצמי למעלה, עד שכרכתי את כולי סביבה, ראשי בין שדיה, נושמת אותה עמוק לתוכי.
היא ליטפה את שערותיי, מתירה אותן מהגומייה שהרחיקה אותן מפני.
''את נורא יפה'' היא אמרה בשקט, מלטפת את פניי.
''את יותר'' עניתי, עיני נעוצות בשלה, עד שכל מה שראיתי היה הכחול של עיניה, ואז חושך, כשעצמתי את עיני לקבל את נשיקתה. לשונה נכנסה לפני, חוקרת, בודקת, טובלת ויוצאת החוצה.

ידי החליקו מתחת לחולצתה, מלטפות את גבה, עולות ויורדות, מרגישות את משחק השרירים מתחת לעורה כשהיא שינתה תנוחות. לבסוף, כאשר סבלנותי פקעה, החלקתי את ידי מסביב, עד שהרגשתי את שדיה מחת לעורי, עולצת על כך שהיא השאירה את החזייה בבית ('מעניין למה' תהה אותו קול מעצבן).
היא נאנקה כשהרגישה את ידי עליה, דוחפת את שדיה קדימה, לתוך ידי, ידיה מסביב לפני, לוחצות ומלטפות, מחליקות על שפתיי ועל עיניי העצומות.

פתאום היא הזיזה אותי ודחפה אותי למטה, עד ששכבתי שוב והיא נשארה יושבת עלי בתנוחה הקודמת, ירכיה שוב עוטפות אותי, נמוך יותר הפעם, לוחצת על האזור שבער מתחתיה.
הבטתי עליה בשאלה, ידי מונחות על ירכיה, לא דוחפת, מחכה לראות מה תעשה. והיא, בחיוך ממזרי משהו, החליקה את ידיה מירכיה, מלטפת את ידי שהונחו שם, ובתנועה אחת תפסה את שולי החולצה והרימה אותה, זורקת אותה מאחורי גבה הישר על מכסה המנוע.

נשמתי נתפסה, עיני לכודות בעיניה. ואז, באיטיות מחרידה ומענה, נתתי לעיני דרור, והן החליקו למטה אל צווארה המקושת, בו ראיתי את נקודת הדופק שלה עולה ויורדת בפראיות, ונמוך יותר, עד שראיתי שדיים לבנות ופטמות ורודות שהזדקרו, אם מהקור או ממבטי איני יודעת.

''קר לך?'' לחשתי. דנה לא ענתה, אלא תפסה את ידי, מביאה אותן שוב לפיה ונושקת לכל כף בנפרד, ואז, באותה איטיות בה אני עיניתי את עצמי היא עינתה את שתינו, עד שהניחה את כפות ידי על שדיה, לוחצת ומראה לי כיצד לענג אותה.

היא התכופפה שוב, רוכנת מעלי, עוצמת את עיניה מול התענוג שידי גרמו לה, נושמת בכבדות, אצבעותיה מתהדקות על כתפי.
''עוד?'' לחשתי.
''עוד'' היא ענתה.
הושבתי אותנו בעדינות, היא כורכת את רגליה סביב מותני, ואני מתיקה את אצבעותיי מפטמותיה, מחליפה אותן בפי. שמעתי כיצד היא שואפת בהפתעה, ומייד אחר כך תופסת את ראשי, מצמידה אותו אליה, כפות ידי אוחזות בי חזק שלא אברח. הרמתי שוב את ידי, תופסת את הפטמה השניה, צובטת בעדינות ומלטפת אותה, שומעת את נשימותיה הגוברות, את ה''כן...'' שהשתלב בתוכן, וידי השניה מתהדקת סביב מותנה, אוחזת בה חזק ומצמידה אותה אלי.

אחרי כמה דקות בהן שקעתי בעולם חלומות משלי, פתאום היא תפסה את ראשי והרחיקה אותו ממנה, מנשקת אותי בעוצמה שהתיקה את נשמתי ממני.

''עינת, די''. היא לחשה בין הנשיקות. לבי דאב, אבל ידעתי שאני לא אכפה עליה שום דבר שהיא לא תרצה.
''אוקיי'' נישקתי אותה בחזרה, מקווה שלא תרגיש את אכזבתי. הוא הרחיקה את ראשה ובחנה אותי.
''לא, לא הבנת. די עם..'' היא הסמיקה, מורה בידה על שדיה. ''אני לא יכולה לחכות יותר. אני כל כך מגורה עינת, אני לא יודעת מה לעשות עם זה..'' בזמן שדיברה היא ליטפה את פני, ולטיפותיה נעשו יותר מהירות, יותר לוחצות, עד שעזבו את פני ולא עצרו עד שחולצתי והחזייה שלי הצטרפו לחולצתה על הרכב, חום גופינו מתערבב יחד עם לשונותינו.
בתנועה אחת השכבתי אותה, מכסה אותה בגופי, מנשקת אותה עד אובדן חושים, מחליקה עם לשוני למטה, אל צוואה, שדיה שקראו לי לעצור ולכבד אותם, בטנה החלקה והקשה, נעצרת כדי לבקר את הטבור שקרץ לי מתוך החושך, נהנית לשמוע את צחקוקה כאשר נשכתי את צדי בטנה קלות, ונהנית עוד יותר לשמוע את הפתעתה כאשר הנחתי את אצבעותיי על מכנסיה, מושכת אותם למטה.
כאשר הגעתי לקרסוליה חייכתי במבוכה. עיני היו לכודות בעיניה, לא העזתי להוריד אותן למטה, אל המשולש השחור שקרא לי לבוא אליו, לטבול בתוכו.

''מה קרה?'' היא הרימה את ראשה.
''אה... את מכירה את זה שבסרטים תמיד הסקס מדהים והכל?''
היא כיווצה את גבותיה, מנסה להבין למה בחרתי דווקא את הרגע הזה לדון בפלאי הקולנוע.
''כן...''
''אז זהו, שאיך שהוא הם תמיד עוקפים את כל הקשיים הטכניים בסקס''.
''עינת, על מה את מדברת?''
''אני לא יכולה להוריד לך את המכנסיים עד שתורידי נעליים דנה''.
''נו, אז תורידי.''
''אני לא מצליחה לפתוח את הקשרים.'' היא פרצה בצחוק רועם, מתיישבת ומנשקת אותי קצרות. אחרי כמה שניות נעליה הונחו בצד, ולידם המכנסיים. השכבתי אותה בעדינות, שוכבת לצידה. ידי ליטפו את כל גופה, יחד עם עיני שהתקרבו לאט לאט אל רגליה, עד שבלעתי ברעבתנות את כל כולה, לא יכולה לעצור את עצמי יותר.

שוב התנשקנו, אבל הפעם לא התעכבתי. כף ידי לא עצרה עד שחפנתי אותה בכף ידי, מרגישה את הרטיבות והחום הלוהט מכסים אותה. התחלתי ללטף אותה בעדינות, לא מכניסה את אצבעותיי פנימה, מלטפת את השערות העדינות, עד שהרגשתי את ירכיה מתחילות לזוז, מזמינות אותי פנימה.

החלקתי אצבע אחת לתוך הרטיבות המדהימה, מלטפת את המשי ששכן שם, שפתי מנשקות את שפתיה, מחליקות לצווארה ועולות שוב אל שפתיה. ידיה נכרכו סביבי, מלטפות את גבי, את שערי.

צירפתי עוד אצבע אל חברתה, מוצאת את הנקודה שדרמה לה לקרוא לי, הנקודה שגרמה לנשימתי להיתפס בגרוני למשמע תשוקתה. ירכיה זזו מהר יותר ויותר, עוטפות את ידי, ורעד קל החל בגופה.
''עינת...'' היא לחשה.
''הממ...''
''עינת...'' היא לחשה שוב, כאילו ולא יכלה לדבר וניסתה להכניס הכל למילה אחת.
הרמתי את ראשי והסתכלתי עליה. ראשה מוטל לצד, זז מדי פעם וחוזר לתנוחתו המקורית, שפתיה פסוקות קלות, נשימותיה עולות ויורדות, ושמי יוצא מבין שפתיה.
פתאום היא פקחה את עיניה ועינינו נלכדו אחת בשניה. גל חדש של רטיבות הקיף את ידי, ואני ידעתי שהיא קרובה. ירכיה זזו מהר יותר ויותר, קולות קטנים עטפו אותנו, קולות שיצאו ממנה ולתדהמתי גם ממני, ועיניה נשארו פקוחות כל אותו זמן, חולקות איתי את התחושות שעברו בה, עד שברגע השיא לא יכלה יותר, עצמה את עיניה בחוזקה וקראה בשמי. הצמדתי את שפתי לנקודת הדופק בצוואה, מוצצת ומנשקת עד שתפסה את ידי והרחיקה אותה ממנה, ואני ידעתי שהיא חזרה אלי.

''הי'' לחשתי באוזנה, נוגסת בתנוך.
''המממ...'' היא נאנחה, מחבקת אותי.
''הכל בסדר?'' שאלתי בעדינות, מלטפת את פניה שחייכו אלי חיוך עצל ומאושר.
''הכל.. בסדר גמור עינת'' היא צחקה אלי, עיניה מרקדות בחושך, גורמות ללבי לרקוד איתן. הרגשתי כיצד גופה החם מתנתק מגופי ונעלם לרגע. עצמתי את עיני, וניצלתי את ההזדמנות להיפטר משארית בגדי.

בדיוק כשהתחיל להיות לי ממש קר הרגשתי את שק השינה השני נפרס מעלי, וביני לבין יריעתו השתחל הגוף החם והמתוק שלא רציתי שיעזוב לעולם.

התהפכנו, ואני התכרבלתי סביבה, ראשי מונח על בטנה והיא מלטפת אותי. נשמתי אותה עמוקות לתוכי, עוצמת עיני מול הריח והמתיקות שמילאה את איברי עד כדי כאב. לשוני הושטה החוצה, טועמת את עורה, מחליקה עליה, יורדת למטה, מברכת את הטבור לשלום, ולא נעצרת עד שהריח המתוק והחריף כאחד מילא את נחירי. השמיכה המאולתרת כיסתה אותי בחושך, ועיני נותרו עצומות, ממילא לא היה טעם לפתוח אותן מול החשיכה. אצבעותיי החליקו שוב בתוכה, נשימתי מלטפת אותה ממרחק, ואני המתנתי לראות אם תעצור אותי או שתיתן לי את החופש שכל כך רציתי, החופש לכבול את עצמי אליה לתמיד.

ידה הונחה על ראשי, דוחפת אותו בעדינות למטה, לבי הולם ומחפש את הפתח ממנו יוכל לקפוץ מתוכי, ואני תהיתי בפיזור נפש אם היא יכולה לשמוע אותו מלמעלה.
התגלגלתי אל בין רגליה, מפסקת אותן בעדינות, ושבתי ללטף אותה, מקרבת את פי אל פתחה, הריח המתוק והחריף אופף אותי ומשכר אותי. בשניה בה פי נגע בה היא הרימה את השמיכה, חושפת את שתינו לאוויר הלילה הקר, מעוררות בי את התחושה המוזרה של צינה ולהט בו זמנית. כשלשוני טבלה בתוכה, מסתחררת וטועמת היא הנחתה את ראשי, הראתה לי היכן לטעום, היכן ללחוץ, מובילה אותי אל האור.

מתוך ערפול החושים שעטף אותי וסחרר את חושי הרמתי את ראשי, אצבעותיי מחליפות לרגע את פי. רציתי לראות שוב איך היא נראית בשיא תאוותה, כשהתשוקה ממלאת את כולה.

ידיה המשיכו לאחוז בי כבעוגן הצלה, דוחפות את ראשי למטה, מתחננות ללא מילים שלא אפסיק. שפתיה היו מקופלות, שיניה נוגסות בשפה התחתונה עד כמעט זוב דם, כך היה לי נדמה. קולות חנוקים עלו מבין שפתיה, מלווים את הרעד הבלתי נשלט ששטף את גופה.
''דנה.. דנה'' קראתי לה בעדינות, מתיישבת על ברכי, מלטפת את פניה ביד אחת, אבל לא מנתקת את ידי השניה מתוכה. היא פתחה עיניים מעורפלות, שחורות מתשוקה. התכופפתי עד ששפתי כמעט נגעו בשפתיה.
''אין כאן אף אחד.. את לא צריכה לעצור את עצמך''. חוסר הבנה כיסה את פניה, מוחלף שניות אחר כך על ידי הבנה, וחיוך קטן ובלתי נראה חלף על שפתיה.

נשקתי ללחייה, מכסה שוב את גופה בנשיקות, נוגסת בצד השד, מלקקת את הפטמה, ושוב לא עוצרת עד שלשוני טבלה שוב בתוכה, הפעם מלווה בצלילים מתוקים מלמעלה. היא קראה בשמי, התחננה שלא אפסיק. פתאום השתתקה ומלבד התחככות גופינו בשקי השינה לא נשמע כל צליל. הרעד באיבריה הפך בלתי נשלט ואני הושטתי ידי, צובטת את פטמתה.
''עינת.. אני...'' שמעתי אותה לוחשת בפליאה, ואותו גל רטיבות מוכר שטף את שתינו, כל גופי מתענג בענגו אותה.

הסערה שככה לבסוף, והיא משכה אותי אליה, מתכרבלת בזרועותיי. שכבנו כך, בשקט, מכורבלות, מאזינות לנשימותינו עד שחזרו לסידרן.

''נזכרתי בשיר'', עלה לחש מלמטה.
''את הולכת לשיר לי?'' חבטה בידי, אחר כך התכרבלה שוב.
''לא, זה לא שיר כזה. זה שיר של לאה גולדברג. תקשיבי ותהיי בשקט''.
ובדממת המדבר קולה מילא אותי.

''אולי כאן נגמרת דרכי
על הסף השלו.
נוטפים כוכבים ירוקים
לאט כהולם הלב.
מה מוזר שביקשתי אותך
בדרכים לרוב,
עד שבאתי על סף ביתך
והוא כה קרוב.''

''השמטת בית'' לחשתי לה.
''נו אז מה, לקחתי קצת חופש אומנותי. חוץ מזה אני לא רואה כאן שום חורשה, ואת בטוח לא גבר.''
''אה, בדקת?'' חייכתי אל שערותיה. החיוך נעלם תוך שניה, כשהרגשתי את אצבעותיה סוגרות על פטמתי.
''נראה לי שכן...'' היא לחשה, מכסה את הפטמה בידה. נשמתי עמוקות, והידקתי את אחיזתי בה.
''לא?'' היא שאלה.
''אני קצת עייפה'' הודיתי. ''אפשר לתאם אתך למחר?'' ראשה התרומם מחיקי והיא נישקה אותי, כורכת את השמיכה סביבנו ומניחה שוב את ראשה.
''קבענו''.

ואז ישנו, מוקפות בלילה מדברי.

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...