>  >  > 

הסיפור של דניאל

Twigi מביא לנו עוד אחד מסיפוריו, הפעם סיפור קורע לבבות על בחור צעיר ממשפחה עשירה בכסף ועניה ברגש. סיפור אמיתי על בחור אמיתי. התפרסם לראשונה בפורום הגאווה של IOL.

דניאל הוא בחור צעיר שגדל במשפחה מתה. זה קורה כל הזמן ובכל מקום. המוות שורר בכל מיני מקומות שאמורים להיות בהם חיים. לפעמים אפשר להגדיר גם משפחה כמקום מת. קרירות, חוסר תשומת לב, חוסר באהבה, הם דברים מובנים מאליהם במקומות שכאלה. ההורים לא מבינים מה הם עושים לילדים שלהם. הם לא מבינים שהם מגדלים ילדים שהם בני אדם קטנים עם רגשות.


אמא ואבא היקרים,

אני עוד מעט בן 18, רק רציתי להזכיר לכם את זה שלא תשכחו.
רציתי אולי שתבינו שבשבילי זה יום מיוחד, זה היום בו ילדתם אותי.
אז היום אתם בטיול באילת ורציתי לספר לכם שניקיתי את הבית והכנתי ארוחת ערב לאחותי הקטנה כדי שכשהיא תחזור מהטיול השנתי של ביה''ס שלה, היא לפחות תרגיש אחרת ממני.

לא יודע, אבל אני מרגיש שאני רוצה שלפחות אצלה זה יהיה אחרת. אני לא רוצה שהיא תגדל כמוני, לא רוצה שהיא תחכה עם המזוודות ליד האוטובוס כמוני כשחיכיתי לכם מאוחר בלילה כשחזרתי מהטיול ואתם לא באתם לאסוף אותי. כל ההורים של הילדים האחרים באו ורק אתם לא. אתה אבא, אפילו לא טרחת לשאול איך היה בטיול כשנכנסתי לבית עייף ומלוכלך. את גם לא שאלת כלום, רק הגשת לי את ארוחת הערב וזהו. ואני כל-כך רציתי לספר לכם על הטיול...

טוב זה התחיל עוד מזמן, אני לא זוכר מתי נישקתם אותי. טוב, אולי נוריד מהחשבון את כיתה ב' בה הכרחת אותי אמא לנשק אותך כל יום שישי בבוקר לפני שהלכתי לביה''ס. אבל למה דווקא יום שישי אמא? למה רק בשנה ההיא בלבד? למה היה קשה לך לנשק אותי כל יום, כל שבוע, כל השנים?

למה לעזאזל אתם אף פעם לא מתנשקים? למה כשאת באה מהעבודה אז את ישר רצה לספונג'ה ולכביסה ואחרי זה להכין את האוכל ואחרי זה לראות רפי רשף ואחרי זה היפים והאמיצים ואחרי זה איזו טלנובלה ואחרי זה למיטה ולישון? את רואה! אני זוכר במדויק את סדר היום שלך, פשוט כי הוא לא משתנה לעולם.

למה אתה אבא, כשאתה חוזר מאוחר מהעבודה אז אתה אפילו לא אומר שלום לאף אחד, אתה ישר ניגש למטבח לאכול ואחרי זה לטלביזיה הענקית שלך בסלון ואז גם אתה הולך לישון? מתי שמת לב שיש לך ילדים בבית? מתי שמת לב שאני בכלל קיים?

אפילו כשהתעלפתי ברחוב ולקחו אותי באמבולנס לביה''ח, התקשרתי אליך ואמרתי לך כמו בציטוט מהחדשות: ''אבא, התעלפתי ברחוב ואני בבית חולים. בוא לאסוף אותי''. למה לא שאלת מה קרה בכלל? למה לא הבעת דאגה? למה באת לבד לבית חולים, בלי אמא?

למה במקום לבוא אלי ישר לחדר, לחבק אותי, לשאול מה קרה, העדפת לשבת מול הטלביזיה בחדר ההמתנה ולצפות במשחק הכדורגל שהפרעתי לך לראות?
למה הייתי צריך להתעצבן עליך כשביקשת ממני לחכות עוד חצי שעה על הספה בבית חולים עד שמשחק הכדורגל יסתיים? היית חייב לגרום לי לצעוק שתבין שאני חולה לעזאזל ואתה לא באת למשחק כדורגל? אבא למה אתה כזה?

אמא למה לא טרחת בכלל לקום מהמיטה כדי לראות מה קרה לבן שלך? למה לא באת אל בית החולים? היה לך כל-כך קשה? כל שטרחת זה להגיש לי כוס תה בבוקר שלמחרת ולאחל לי שאני אהיה בריא? ככה מתנהגת אמא לעזאזל?

למה לעזאזל אני כל-כך מפחד ממך אבא? למה כשאתה קורא לי באינטרקום מהסלון, הביצים שלי יורדות? למה לעזאזל אני צריך לפחד מאבא שלי?
למה לעזאזל גרמתם לי ולאחי ולאחיותיי להיות כל-כך קורקטיים, לא לדבר כשכואב, לא לספר יותר ממה שצריך, לא להרגיש, לא לאהוב? למה אתה לא מבין שכל הכסף שלך לא שווה כלום אם אתה לא יודע לגעת, לחבק, לאהוב? אתה בכלל יודע מה זה? אתה בכלל יודע איך עושים את זה?



ידיד יקר,

אהלן, מה שלומך?
אצלי הכל בסדר גמור, אני סתם יושב לי לבד בחדר וחושב.
אני יודע שאתה אוהב אותי, רציתי להגיד לך ששמחתי לדעת את זה, האמת היא שגם אני אוהב אותך. אני מעלה אותך בדרגה אצלי, מבעל בית אסטרטגי, אתה תהיה ידיד טוב ורע לכל דבר.

רציתי להזכיר לך שבשיחה האחרונה שלנו לא שאלת איך היה במבחן.
נהיית כמו ההורים שלי, אמא שלי נזכרה לשאול באיחור ואז תרצה את זה: ''אני לא שואלת כי אני יודעת שאתה לומד ויהיה מאה.''

אהה כן, ורציתי לספר לך שאני יותר בלי סטוצים בחיים שלי. החלטה שהתקבלה מלפני כמה ימים. סטוץ, במשמעות היבשה זה סקס בלי אהבה, חד פעמי. אני חושב שבטווח הרחוק זה פוגע בי בלי שאני יודע, לא רוצה להיות סטוציונר בלי לב .

ביום שישי הייתה לי שיחה עם חבר והוא דפק לי את משפט המחץ של החיים שלי: ''תצחק עלי ועל חברה שלי כמה שאתה רוצה - אתה לא יודע מה אתה מפסיד''. אולי בגלל שיש לי בית כזה קר ולא קיבלתי אהבה אני לא מסוגל לתת, ולכן הסטוצים האלה עם עומר ואודליה משקפים משהו. אז כצעד התחלתי, שניהם מפוטרים עד להודעה חדשה. טוב אני לא אלאה אותך בזיבולים, אתה הרי הולך לנוח... אבל השורות האחרונות זה החוק האחרון שיצא מבית היוצר שלי במסגרת הרפורמה...

החוק הזה שהתקבל אצלי היה ידוע מראש, הרבה זמן אני חושב על להעיף את הצמד חמד הזה מהחיים שלי. הם אפילו לא מכירים אחד את השני ובשניהם אני רואה את השטן ואשתו. ולגבי העניין שעובר אצלנו, אותו שינוי וחוק חדש לחיים באותו הזמן. ואל תדאג אתה לא כמוהם, אתה ההפך מהשטן, אתה נותן אהבה.

אתה צריך לראות או לשמוע מה זה סטוץ שלי עם עומר כדי להבין למה החוק הזה עבר. לא נשיקות, לא חיבוק, כלום, קור אימים. לא פלא שכל פעם שהוא החזיר אותי, הייתי משתכר למוות בפאב ליד הבית שלי.

העניין שזה לא היה חסר לי עד אותו היום עם הבחור ההוא שסיפרתי לך עליו, ואז הפסקתי לזלזל בזה. והייתה לי את השיחה עם חברי היקר שדפק לי את משפט המחץ ומכאן המניעים לחוק שהתקבל. אני כנראה הבן 18 היחידי בגוש דן שמתנהג כמו כנסת קטנה בתוך המוח...

אני לא יודע למה נישקתי אותו, אבל טוב שזה היה. תמיד זלזלתי בקטע של חבר או חברה ואמרתי שאני תמיד אחיה לבד. כל הקטע של רומנטיקה וכאלה היה מטומטם לטעמי ועם עומר היה לי קטע טכני בלבד וכנ''ל עם גברת אודליה ומכאן מגיע השינוי בגישה. לכן זה לא מדויק שאמרתי שעובר עלינו אותו שינוי כי אתה בעשר השנים האחרונות ידעת לתת אהבה ואפילו מעל עשר שנים.

אני עדיין לא יודע, אבל אני מתחיל לחתור לנקודה. אני עדין מעדיף את החיים לבד עם ארבע קירות ולא רוצה עכשיו קשר, ובטח לא סטוץ שהוא שיא הקור. זה השינוי - שאני כבר לא רוצה את זה יותר.

==== סוף נאום קורע לב ====

הערה : זהו אינו סיפור בדיוני, הבחור הזה קיים וזהו סיפור חייו.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...