>  >  > 

כנפיים 2

אלה הם חייך, או לפחות היו...
אתם נכנסים למכונית ואני מקפל את הכנפיים ומתגנב למושב האחורי. ''אתה צריך להגיע למקום מיוחד?'' אתה שואל את הקיבוצניק, והוא עונה לך שהוא פנוי ואין לו תוכניות מיוחדות...

ככה זה, אחרי הלוויות, כולם לוקחים יום חופש. אתה מציע לו לקפוץ למסעדה קטנה, ''פה, ממש לא רחוק, עם נוף לים''... הוא צוחק ומספר לך שגם אותו לקחתי לשם. וזה נכון, עוד לפני שלקחתי אותך, ישבתי איתו, הבטנו לים והורדנו בקבוק יין...

תשובתו מביכה אותך ולכן אתה לוחץ בפראות דוושת הגז ונוהג מהר, אני מכיר אותך כל-כך טוב. הוא שואל אותך מה התוכניות שלך, עכשיו כשאני אינני. אתה משיב בהיסוס, שוקל את מילותיך בקפידה, שוקל אם לפתוח את לבך לפניו ולבסוף מספר לו... ש''בזמן האחרון, רבנו די הרבה וכנראה בכל מקרה זה לא היה ממשיך עוד הרבה זמן''.

הקיבוצניק ישר תורם וידוי משלו ומספר לך שעזבתי אותו בגללך ואמרתי שאתה כנראה אהבת חיי. לא ידעת את זה מעולם וההגה בידיך הופך כבד ומסורבל... כמו אהבתך אותי, כבדה ומסורבלת.

אני מחליט לעזוב אתכם לזמן מה ומעופף על גבי הרוח לבית אמי. הבית הומה אורחים ופה שם נשמעים קולות צחוק כשמישהו מספר איזה זיכרון לא מצחיק במיוחד שקשור בי וכולם נורא צוחקים. אני שמח שגם אמי בין הצוחקים לא הייתי רוצה לראות אותה מתבוססת בדמעות. מזל שהיא מאמינה דגולה בגלגולי נשמות והיא בטח מאמינה שהתגלגלתי לעציץ הגרניום שבדיוק היום צימח עלה חדש.

מישהו מוציא איזה אלבום תמונות מימיי ילדותי ואחר-כך נשלפות התמונות מימיי הצבא, ממש חגיגת 'אלה הם חייך' קצת באיחור.

מתי יגיעו תוצאות הנתיחה, מישהו מתעניין בשקט, רק עוד יומיים מישהו אחר עונה לו, חצי בלחישה. ואז דודתי מתחילה להתייפח חרישית ובכיה הולך וגובר והיא ממלמלת בבכי ''כל-כך חבל, למה הלכת, רציתי עוד לרקוד בחתונה שלך! ...

האמת שמעולם לא ראיתי אותה רוקדת בשום הזדמנות רק שוכבת על הספה בסלון ביתה ונאנחת ''חם לי, חם לי'' אבל עכשיו בא לה לרקוד ודווקא בחתונה שלי...
ופתאום אני שומע מהקצה השני של החדר רחב הידיים את קולה של אמי, צלול ורם...

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...