>  >  > 

הצעקה - ה

אוף, אני חושב שאני משתגע...
מה עובר עלי? מה אני מטומטם? מה אני עושה לעזאזל?
אני מתחיל לפתח רגשות כלפיו...
אמנם עבר רק יום מאז שראיתי אותו, אבל בא לי להתקשר אליו, לשאול מה נשמע.
אני מקווה שזה לא יהיה פלצני מידי, מי יודע אולי הוא יהיה נחמד אלי.

''שלום, אפשר לקבל את טל בבקשה?''
''הוא עסוק כרגע, תתקשר עוד חצי שעה, אז הוא יתפנה .''
(מה? הוא מזדיין כרגע עם מישהו?)
''טוב, בסדר אני אתקשר יותר מאוחר.''

איזה אידיוט אני, מה כבר חשבתי? מה אני כועס? זה המקצוע שלו לא? הוא בטח לא שומר לי אמונים, אני סתם עוד קליינט...

''הי, התקשרתי לפני שעה, טל פנוי? ''
''כן, רק רגע בבקשה.''
''מדבר טל, מי מבקש?''
''זה אני, התקשרתי לשאול מה שלומך.''
''א-ה-ל-ן, מה העניינים, מזמן לא שמעתי ממך'' אמר טל בהתלהבות.
''אהה אני בסדר, אני בעבודה וחשבתי לשאול אם הכל בסדר. מה חדש?''

''הכל חראגיל, עובדים. בשעות הצהרים עמוס פה, כל הנשואים באים.''
''אמרו לי שהיית עסוק...''
''כן, היה לי קליינט קבוע, רופא, הוא בא כל יום חמישי בצהרים. הוא דווקא בסדר, משלם לי לא רע, טיפ גבוה!''
''אני לא מתלונן, הוא לא קמצן כמוך'' טל פרץ בצחוק...

''טוב , אני לא רופא, אני סתם בן-אדם רגיל'' אמרתי במבוכה .
''עזוב, צחקתי אתך. אני דווקא נהנה אתך ונותן לך ''.extra time
חייכתי ולא ידעתי איזו שטות עוד הפה שלי יפלוט.
''אגב, יש לי מחר יום הולדת!'' אמר טל.
''יפה, בן כמה הנער?''

''את האמת? או את מה שצריך להגיד לקליינטים?''
''את האמת ורק את האמת!''
''טוב, רק בשבילך! האמת שאני אהיה בן 22 .''

''המממ...''
''חשדתי שאתה לא בן 19, אתה נראה יותר מבוגר. אבל שטויות, קודם כל מזל טוב!''
''תודה תודה, אז מתי רואים אותך שוב?''
''אני מקווה שבקרוב. בכל אופן אני חייב לנתק, יש לי עוד המון עבודה שלא הספקתי.''
''או קי אז יאללה ביי.''

השמוק הקטן הזה, גם עם השם הוא עבד עלי וגם עם הגיל שלו. אבל בכל זאת, הוא לפחות היה הפעם כן איתי וגילה לי את הגיל שלו. אולי פעם הוא יגיד לי את שמו האמיתי...

אוף, אין לי כוח לעבוד יותר היום, אולי אצא להסתובב בסנטר. עזבתי את העבודה בצהריי היום, אמרתי שאני לא מרגיש טוב ונסעתי לכיוון הסנטר בת''א. אולי אם אצא ואסתובב קצת, אוכל לשכוח קצת מהבלגאן בראש.

החניתי את המכונית בחניון. זה היה יום עמוס כרגיל בסנטר, עם ישראל חוגג את עצם קיומו בקניות ובבתי קפה. משום מה אני מתבאס כל פעם מחדש לגלות שרק אני עובד כמו חמור וכולם מתפננים על השמש של הקיץ. הסתובבתי ללא מטרה בין החנויות, מכל עבר אנשים נעו כמו נחיל דבורים. המולה, רעש, צעקות, ילדים רצים, אבל איפה אני... אני מרחף לי.

ניסיתי לשחזר את השיחה עם טל, ניסיתי לעבד כל משפט, ניסיתי לחפש משמעויות נסתרות למה שנאמר. אז הוא מחבב אותי השמוק הקטן! הוא מחבב אותי, יש לי יחס מיוחד אצלו, אבל שוב מה אני בעצם? האם אני רק קליינט? האם אני מישהו מיוחד עבורו?

במקרה חלפתי ליד חנות תכשיטי כסף ופתאום נזכרתי, יש לטל יום הולדת! אולי אקנה לו מתנה? ראיתי שהוא חובב כל מיני שרשראות מכסף ולכן נכנסתי לחנות אחת והסתכלתי בכל הקשקושים והשרשראות שהיו בתצוגה.

''אפשר לעזור לך אדוני?'' שאלה המוכרת.
''כן, אני צריך לקנות איזה תליון עם שרשרת, משהו שהצעירים לובשים היום.''
''זה בשביל החברה שלך אדוני ?'' שאלה המוכרת.
המממ... לא, זה בשביל חבר צעיר שיש לי בעבודה, יש לו מחר יום הולדת.

המוכרת הראתה לי מדף עם תליונים ואני התעקשתי לחפש שם תליון של שמש, ממש כמו הקעקוע שיש לטל על הכתף, אולי זה ימצא חן בעיניו. המוכרת מצאה לי משהו ועטפה זאת כמתנה עם כל הקישוטים הנלווים.

נסעתי הביתה שמח וטוב לב, עשיתי משהו היום, עשיתי משהו בשבילו!
כשהגעתי הביתה החלטתי שזה לא מספיק, זה בטח לא ירשים אותו . אני חייב משהו ייחודי, משהו שהוא ממש ממני, אז ישבתי וכתבתי לו שיר. כן כל-כך אינפנטילי, אבל ככה הרגשתי אז, רציתי לספר לו מה אני מרגיש. רציתי לומר לו שהוא מיוחד, רציתי לספר לו מה עובר עלי בחודש האחרון.

ישבתי ושרבטתי איזה אלף סקיצות בערך, הייתי צריך למצוא את השילוב בין איחולים ליום הולדת לבין כתיבת שיר אהבה...
כן, אני מודה באשמה! רבאק, אני מאוהב! אני מאוהב! אני מאוהב!
הכנסתי את השיר למעטפה יפה שהייתה לי במגירה למקרי חירום וקישטתי.
הרגשתי כמו בזמן התיכון, כמו איזה נער מאוהב .
''השמיים יפים, השמש זורחת, הציפורים עפות, ואני מרחף לי בינות לגינות הפרחים שבגן'' .

רגע, שוב ההגיון צף ונותן לי סטירה בפרצוף !
מה אתה עושה? מה אתה חולם? הוא נער ליווי! הוא אפילו סרסור!
מה קורה לך? מה הפנטזיות האלה? אתה רק קליינט! תירגע ומהר!

לא איכפת לי, פשוט לא איכפת לי ! אני מרגיש ! סוף סוף אני מרגיש!
אני לא יודע איך הוא יגיב, לא איכפת לי, אני רק רוצה להגיד שאני אוהב!
אני אפילו מוכן לצאת מהארון בשבילו, אני מוכן לצאת מהארון ! ! !

אני רוצה לאהוב אותו, אני רוצה שיאהב אותי. אני רוצה להציל אותו, אני רוצה לעזור לו, אני רוצה להוציא אותו מהעולם המלוכלך הזה. אני מוכן לשכור לנו דירה בת''א ולחיות איתו לעולמים. אני רוצה לצאת אל האור ולקחת אותו איתי במסע אל האושר.

מה לעשות, הרגש גבר על ההגיון בנוקאוט מדהים והפיל אותו לקרשים.

למחרת, ביום ההולדת של טל, נסעתי שוב לת''א בשעות הצהרים. ניגשתי לטלפון ציבורי והתקשרתי למכון.

''שלום, אפשר לדבר עם טל?''
''הוא לא נמצא כרגע, הוא יהיה יותר מאוחר.''
''אתה רוצה לבוא? יש לנו עוד בחורים אחרים.''
''לא, מה פתאום. רק תגיד לו שהתקשרתי וחיפשתי אותו.''
''תגיד לו שהשארתי לו משהו בתיבת הדואר שלכם...''

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...