>  >  > 

הכי הכי

סיפורון קצר של אנרג'י, שכתב כאן לפני כחודש את הסיפור ''לפעמים''. זהו סיפור של אהבה גדולה ואולי אפילו קצת נאיווית, שרק תמשיך באותה עוצמה, אמן.

הוא כל-כך יפה. כל פעם שאני מסתכל עליו, ורואה את המבט האבוד בעינים, אני רוצה לרוץ ולחבק אותו. הוא כל-כך יפה, ועדין, וחמוד. הוא רזה, אבל חטוב. די גבוה. עינים ירוקות, שיער שאטני. הוא מדהים.

הוא הגיע לא מזמן. כל פעם שעינינו נפגשות, אני מסיט אותן במבוכה קלה. אני מקוה שהוא כמוני, אבוד, מחפש אהבה. ויום אחד התיישבנו אחד ליד השני. ''במקרה''. ירכו היתה לחוצה קלות על ירכי, ותגובותי היו צפויות.

כל השיעור הזעתי וחרקתי שיניים, בגלל שלא ידעתי איך הוא יגיב. בסוף השיעור הוא שאל בבישנות מה, אם הוא יכול ללמוד איתי היום, כי הוא לא הבין את החומר. אז הלכנו ביחד לביתי. אמא שלי בדרך כלל לא בבית עד שעות הערב המאוחרות. אז לא היתה שום בעיה.

למדנו ביחד. למותר לציין, שהוא ידע את החומר, אולי יותר טוב ממני. לבסוף, בשלב כלשהוא, עצרנו. עיניו נתקלו בשלי, עינים עצובות, בודדות. לא יכולתי להתאפק יותר. חיבקתי אותו. הוא היה מופתע כמעט, ואז ללא מילים, הוא חיבק אותי חזרה.

ישבנו מחובקים זמן מה, ואז ניתקת את עצמי ממנו, והלכתי לשירותים. כשחזרתי, הוא ישב על המיטה, עם דמעות. במקום לשאול אותו למה הוא בוכה, פשוט חיבקתי אותו עוד פעם, ואז נישקתי אותו בפה. הוא דחף אותי קלות אחורה, ואז, בהיסוס הוא החזיר לי נשיקה. התחבקנו עוד פעם.

נשמתי את ריחו. ריח עדין, עם ניחוח אפטרשייב טוב, אבל לא שתלטתני. הוא המשיך לחבק אותי, ואז ידו ירדה אט אט על כתפי, מלטפת, חוקרת, הוא עבר על השרירים שלי, מענג אותי, ואז ידו ירדה אל מכנסי.

עשינו אהבה עוד פעם ועוד פעם כל אותו אחר הצהרים. הוא היה עדין, נפלא, וחרמן. מה שחלקנו באותו צהרים היה חוויה, שחזרנו אחריה עוד פעם ועוד פעם. ומאז, אנחנו ביחד. שנינו, מחוץ - בתוך הארון.

סוף סוף, מישהו לחלוק איתו את האהבה שמפעמת בי. מישהו לאהוב, לחבק, להיות ביחד. מישהו שאפשר לספר לו הכל, להישען על כתפו, ןלהרגיש את הנוכחות הגברית שלו. מישהו לעבור איתו שעות קשות. מישהו שתומך, שאוהב.

יום אחר יום. להתעורר עם אותו אחד במיטה, ידיו חובקות אותי, שריריו המפוארים פרושים לפני, לא מגרים, מלטפים, מבשרים על נוכחותו העדינה. ריחו בי וריחי בו. בשר אחד. לילותינו מלאים באהבה, ימינו - בחיבה. הוא שלי - אני שלו. ימינו- שגרה אחת גדולה, שגרה של אושר, שגרה של אהבה.

אני אוהב אותו כל-כך! הוא פוקח עינים, מלטף אותי קלות, לוחש אני אוהב אותך, וקם. אני קם, בתחושה של פאניקה קלה וכאב מתוק של פרידה זמנית - עד לערב. הוא בעבודתו ואני בשלי. עד לערב. עד לחגיגה נוספת של אושר וזוגיות. לעולם. לנצח. עד שהמוות יפריד ביננו. 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...