>  >  > 

הצעקה - ד

יצאתי מהדירה כולי מבואס וגם זועם.
איך הוא יכול להגיד דבר כזה עלי? אני בזוי? אני אחד שראוי לרחמים?
אולי הוא בעצם צודק? הרי אני בסך הכל משלם כדי שהוא ישכב איתי ולא תעזור כל פרשנות.

עברו כמה ימים והוא עדיין לא יוצא מהראש שלי, הוא באופן מאד מוזר, חסר לי!
חסר לי המגע, חסרה לי תשומת הלב, חסר לי החום האמיתי או המזויף שקיבלתי ממנו.
אני יודע מה הוא חושב עלי, אבל הוא גם אמר לי שאני שונה מכל השאר, במה אני שונה לעזאזל?
אני לא יכול לעצור בעד עצמי, אני חייב לפגוש אותו שוב!

''הי, אני מחפש את יריב או טל.''
''הי, מה שלומך? זה אני טל!''
''אתה מזהה אותי? '' שאלתי בפליאה.
''בוודאי, קול כמו שלך לא שוכחים מהר.'' אמר טל עם בת צחוק בקולו.

''אני יכול לראות אותך היום?'' שאלתי בהיסוס.
''לא, אנחנו קצת בבעיה, השכנים עושים צרות ואנחנו עוברים לדירה חדשה. כבר מצאנו אחת
ואנחנו כרגע בשיפוצים וצבע, כולם משתתפים בעבודה. תנסה ליצור קשר בעוד שבוע בסדר?''
''אהה טוב, אין בעיה, עוד שבוע, אז ביי בינתיים.'' אמרתי כשכולי מאוכזב.

''רגע, רגע, אבל מה הטלפון של הדירה החדשה? איך אשיג אותך?'' מיהרתי לפני שינתק.
''אל תדאג, יש כבר טלפון חדש ואני כבר נותן לו אותו...'' הוא אמר בקול שבע רצון מעצמו.
''מצוין, רשמתי לי את המספר, אז אני אתקשר בעוד שבוע.''
''ביי. ''

אוף, הימים חולפים והדמות שלו תופסת ממדים דמוניים בראשי. מי הוא בעצם טל? למה לעזאזל הוא עזב קיבוץ כדי להיות נער ליווי? אני מה זה מת להכניס אגרוף לאותו ''בוס'' סרסור שדרדר אותו לכך. הוא אמנם נראה שלם עם עצמו ושהוא עושה שם חיים, אבל הוא בטח מאד מסכן. מעניין מה עם המשפחה שלו? למה הם לא דואגים לו? בטח הוא כזה לבד בעיר הזו. טוב, מה איכפת לי בעצם? מה אני עובד סוציאלי? הוא שם כי טוב לו שם.

הימים חלפו לאט ואני כולי בלחץ, מתי להתקשר? האם הם גמרו את השיפוצים?
לקחתי הימור והתקשרתי ביום האמצעי של השבוע.

''היי, את טל בבקשה'' אמרתי בקול מהוסס.
''רק רגע!'' בקע הקול מהטלפון .
צעקות עם אקו של חלל ריק נשמעו ברקע, מישהו קורא בשמו של טל.
''כן, מי זה?'' שמעתי את קולו המוכר.

''היי, מה שלומך טל? זה אני!'' אמרתי כאילו אני מכר ותיק.
''אהלן, מה קורה? כבר חשבתי שלא תתקשר יותר'' אמר טל בנימת זלזול.
'' אני? למה?'' שאלתי והופתעתי מהזלזול.

''אני יודע, חשבתי שתלך למכון אחר, שלא תהיה לך סבלנות.''
''מה פתאום, עד שמצאתי אותך? אחד שמתאים לי מינית ונראה טוב?''
''היי, איזה מחמאות? מה קורה לך?'' אמר טל בצחוק, בלעג או לך תדע...

''אני רציני, באמת אתה היחידי שכיף לי מאד להיות איתו!'' אמרתי בהחלטתיות.
''טוב, בסדר, אני כבר מוחמא ממך מספיק!'' אמר טל מתוך מבוכה.
''אז נו, גמרתם עם השיפוצים? אפשר לראות אותך היום? '' שאלתי.
''כן, גמרנו את הרוב, אתה יכול להגיע בשעה הקבועה שלך.'' אמר טל כאילו סגר עיסקה.
''אז קבענו!''

קיבלתי ממנו את הכתובת לדירה החדשה עם הסבר מדויק איך להגיע. הדירה החדשה הייתה הפעם על רחוב די ראשי בת''א, ממש מקום סואן. לא הייתה חניה ונאלצתי להחנות את האוטו הגדול שלי על המדרכה, כמובן במרחק מה. ניגשתי בצעדי חתול אל הבניין ועליתי במדרגות כולי נרגש מעצם החוויה המחודשת. כולי נרגש לקראתו...

דפקתי על הדלת והוא פתח כרגיל חריץ קטן כדי להציץ בי. ''אהלן, בוא תיכנס!'' אמר טל.
הבטתי ניכוחה על הדירה החדשה, היא הייתה שונה אבל בעצם באותה מתכונת כמו הקודמת.
גם פה הסלון היה חסום עם וילון כבד, גם פה הייתה המולה, צחוקים ורעש של טלביזיה דלוקה.
טל לקח אותי לעבר החדר הרחוק במסדרון, '' כאן יהיה לנו שקט'' הוא אמר.

נכנסנו פנימה ושוב אותו צבע כהה על הקירות וגם ארון קיר ענק מהסוג שסותם לך את החדר.
וילון שחור חסם את החלון היחידי דרכו אפשר להציץ אל השכנים בבניין הסמוך שצמוד במרחק יריקה. על הרצפה היה שטיח מקיר לקיר שידע ימים יותר טובים וכמובן במרכז החדר היה מזרן ענק מצופה באותה שמיכה עבה. אם לא הייתי יודע איפה אני, הייתי חושב שזהו חדר של איזה סטודנט תל אביבי תפרן. אך לא, אני נמצא במכון ליווי, שוב פעם...

''נו איך הדירה, נכון שהיא מקסימה? השקענו המון בצבע ובעיצוב'' אמר טל.
''מה זאת אומרת בעיצוב?'' שאלתי בתמימות.
''מה אתה לא רואה שצבענו עם קישוטים מיוחדים על הקירות, אתה לא רואה את בחירת הצבע?
יש לנו קליינט שהוא מעצב פנים והוא עזר לנו לעצב את הדירה!''

בתוך תוכי גיחכתי לי לגבי אותו מעצב ואותו עיצוב ביזארי שנתגלה לעיני. טל היה כל-כך נלהב ולקח אותי לחדר השני בדירה. ''פה זה החדר המיוחד שלנו'' הוא אמר. הוא הכניס אותי לחדר אפלולי עם נורה צהובה מונחת על הרצפה ועם צבעים פסיכדליים בקירות משהו לא רחוק מדיסקוטק פרוע.

אבל, המיוחד בחדר זה כל אותם אביזרי סאדו שהתנוססו על הקירות בתליה מרושלת על מסמרים. היו גם פוסטרים שהעידו בדיוק לגבי מטרת החדר הזה. ניסיתי להיראות מופתע ונדהם כביכול מ ''היופי'' שנגלה לעיני והבעתי מילות התפעלות. טל נורא שמח והתלהב כמו איזה ילד שמראה את הצעצוע החדש שלו. כבר לא הייתי בטוח אם זה אותו בחור מסכן ששבוי בטירה המכושפת או שמא הוא המכשף עצמו. ביקשתי מטל לחזור אל החדר הנורמאלי,
''חשוך פה וזה לא הקטע שלי'' אמרתי לו.

נכנסו אל החדר השני וטל שלף מתחת למזרן שני ג'וינטים. ''אני כבר זוכר מה אתה אוהב'' הוא אמר עם חיוך ממזרי על פניו. חייכתי לעברו והרגשתי קרוב אליו מאי פעם, הוא ממש מכיר אותי!

החדר היה חם מאד כיאה לחדר תל אביבי באוגוסט, על הרצפה היה מונח מאוורר גדול חדש למדי. כן, אפשר להגיד שהשקיעו פה באביזרים טאקטיים. טל ואני עישנו את הג'וינטים והוא סיפר לי כמה קשה עבדו כולם כדי לשפץ את הדירה, ממש קומונה של אחווה התהוותה פה.

הוא גם סיפר לי על השכנים החדשים שלו, אחת מהן היא אשת טלביזיה מפורסמת שהוא דואג להגיד לה שלום כל בוקר! ''אז רגע, תן לי להבין משהו, אתה עכשיו גר פה בדירה?'' שאלתי.
''כן'', הוא ענה עם עיניים מושפלות. ''בעצם גם בדירה הקודמת אני גרתי, רק התביישתי להגיד לך.'' אוה, יש לבחור הזה מצפון מסתבר, יש לו עדיין את רגש הבושה לגבי מה שהוא עושה!

''אז איך אתם מסתדרים כולכם פה אני לא מבין, הרי יש פה פעילות סביב השעון לא?''
''מסתדרים, תמיד יש שעות מתות ובטח השעון הביולוגי שלי די מבולבל לגבי השעות בהן אני עובד או ישן או סתם יוצא עם החברים לבלות.''

''אז תגיד, מה עם הבוס שלכם? למה אני אף פעם לא רואה אותו או שומע ממנו?'' שאלתי.
''בוא אני אגלה לך סוד קטן'' אמר טל עם חיוך ענק על פניו, ''אין בוס בכלל, אף פעם לא היה''
''אני ממש לא מבין, אתה סיפרת לי שיש איזה מישהו שמארגן את כל העניינים לא? מישהו מבוגר...'' שאלתי בתימהון .

טל צחק וסיפר שכך היה בעבר במכון אחר שם הוא התחיל את דרכו, אבל הוא עזב ומשך אחריו את כל הנערים שעבדו שם. הם פשוט עשו מרד פועלים וטל הפך להיות מנהיג החבורה...

מצד אחד הרגשתי הערצה אליו ומצד שני הרגשתי תיעוב, הרי הוא בעצם הסרסור של כולם פה!
ואני חשבתי לפני כן כמה הוא מסכן, כמה הוא לכוד ברשת ממנה קשה לו לצאת, כמה הוא משועבד, והרי אין פה שום כפייה , הבחור בחר בדרך הזו והפך להיות המנהיג של הזונות...

לעזאזל, איזה תמים הייתי, איזה אידיוט, למה חשבתי עליו דברים טובים כל-כך? אבל רגע, זה בעצם דבר יפה לא? זאת חבורת צעירים נטושים שדואגת לעצמה על מנת לשרוד. מה אני בא בביקורת, אין פה איזה מניאק מפלצתי להאשים, הם בסך הכל מנסים לחיות כמו כולם. למה אני ביקורתי? למה זה בכלל איכפת לי מי הבוס פה? אולי כי איכפת לי ממנו?

לא נתתי דרור למחשבותיי ולאחר העישון, עשינו אהבה ואפשר להגיד שמעשה האהבה משתפר יותר ויותר. אין מעצורים, נתנו לעצמנו חופש במעשה האהבה, חופש בחיבוקים, חופש בנשיקות, חופש בליטופים, חופש לחום ששרר שם ביננו. יצאתי מרוגש ושמח מהדירה כאילו הייתי מעורב בעשייה של אותה חבורה, כאילו אני שותף.

רק כשהגעתי לאוטו, הבנתי ששכחתי לשלם ובעצם גם טל שכח לדרוש את האתנן...
עליתי בחזרה כולי מלא גאווה ומבוכה בו זמנית, דפקתי על הדלת וכשהוא יצא, הושטתי לו את הכסף עם חיוך מבויש על פניי. הוא צחק ואיחל לי נסיעה טובה.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...