>  >  > 

הצעקה - א

הצעקה, אחד הסיפורים היפים ביותר שפורסמו באתר, מובא אלינו בגירסה חדשה, מתוקנת ומשופצת.

''שלום ! אפשר לעזור לך בבקשה?''
זה בקשר למודעה שלכם בעיתון...
''טוב אז ככה, יש לנו יופי של בחורים. יש לנו בחורים חלקים, יש גבריים, יש פסיביים, יש לנו בחור דרוזי חזק ויש לנו אפילו קיבוצניק עם שיער ארוך. מה הטעם שלך? יש לך העדפות?''

קיבוצניק? המממ ...
כן, אותו אני רוצה - את הקיבוצניק !
כמה עולה פגישה ומה אני מקבל?

''זה עולה מאתיים שקל עבור שעה של פינוק עם אחד הבחורים הכי יפים בעיר.''
תספר לי על הקיבוצניק, איך הוא נראה בכלל?
''הוא בחור מאד יפה, יש לו שיער ארוך וגוף חטוב וחלק, כל-כך חלק כמו תחת של תינוק. הוא בחור מדהים והוא מאד מבוקש פה, אז אתה יכול להירגע. מתי אתה רוצה לבוא?''
תראה, אני עכשיו בעבודה, אני בטח אוכל לבוא בשעה שבע, אם הוא נמצא.

''אין בעיה, אני כבר מתקשר אליו להזמין אותו, הוא גר קרוב, לא רחוק מכאן.''
כן, אבל לאן להגיע בכלל?
''תשמע, בשעה שבע תגיע לתחנת הדלק מול האוניברסיטה ותתקשר שוב משם.''
או קי, אז קבענו.
''סבבה, אתה בטח לא תצטער !''

תמיד אלו אותן שיחות בירור, כמו בשוק הכרמל: מי? כמה? איך נראה? פסיבי? אקטיבי? חלק ? מה הוא עושה במיטה ? אני חושב שכבר התפתח לקסיקון מושגים לעניין הזה. תמיד הסוחרים משבחים את הסחורה שלהם וממש תמיד אני נופל על אוסף מכוערים, מחוצ'קנים, נמוכים ומוזנחים. תמיד זה אותה הרגשה של אכזבה ובאותה מידה הרגשה של התרוממות רוח כאילו האני הפנימי שבתוכי אומר לי שהנה לך עוד הוכחה למה לא כדאי להיות הומו. אם תהיה הומו, אלו הטיפוסים שתצטרך לשכב איתם. אלו החיים שאתה רוצה לחיות? אתה לא חושב שמגיע לך יותר מזה? אבל למה זה ככה? איפה כל אותם חתיכים שאני רואה ברחוב?

שלום...
זה שוב אני, התקשרתי בשעה ארבע ואמרת לי להגיע לתחנת הדלק.
''תזכיר לי, איך אמרת שקוראים לך?''
אני זה שביקש את הקיבוצניק, הוא הגיע בכלל?
''כן, הודעתי לו והוא בדרך לכאן, עוד חמש דקות בערך...''

אז לאן אני צריך להגיע עכשיו ?
''תשמע, תחנה את האוטו שלך ותלך לכיוון האחורי של תחנת הדלק. שם כבר תראה שביל עפר שמוביל לקבוצת בניינים דמויי רכבת. אנחנו בבניין השלישי בקומה האחרונה, דלת חומה. וכן, תעשה לי טובה, כשאתה עולה, אל תדליק את האור במדרגות, יש בעיות עם השכנים.''
או קי, אין בעיה אני תוך כמה דקות מגיע.

היי ...
אני זה שהתקשר בקשר לקיבוצניק.
''כן בוא תיכנס. מצטער על החושך, כנס לחדר הזה ותחכה לו, הוא מיד יבוא אליך.''
אוף, בדיוק כמו שחשבתי. סתם דירה מסריחה ומלוכלכת והמיטה כאילו מסודרת. למה באתי לפה בכלל, הבטחתי לעצמי שאני לא אעשה זאת יותר. זה כל-כך מגעיל, ללכת לזונה, לנער ליווי.

לא יודע למה הם חושבים שקירות בשחור זה אין. הכל פה צבוע בשחור עם קשקושים פסיכדליים. איזה יופי, יש פה אפילו מגבת שמקופלת בדיוק כמו בבית מלון, כל הכבוד על היוזמה ...
האור האפלולי כל-כך מפחיד, מה הקטע שלהם? אפשר לחשוב שהם עושים סקס רומנטי...
המארח נראה כמו כל המכוערים שאני תמיד משתדל להתרחק מהם. אני מקווה שהקיבוצניק לא נראה כמוהו. רק זה חסר לי, אם הוא מכוער אני קם והולך.

אני יודע שהבטחתי לעצמי לא ללכת למקומות כאלה, אבל כבר שיבעה חודשים שלא היה לי סקס.
כל-כך הרבה זמן עבר מאז הטיול לתאילנד, שם הספקתי לנקות את הראש ולהבין כמה עלובים הם חיי אדם. יש שם כל-כך הרבה אנשים, כמו זבל. מהו בעצם האדם אם לא איזה ערימה אורגנית שגדלה עם לידתה עד לשלב בו היא מתחילה לקמול ולהסריח ממש כמו ערימת זבל. מה יש בו באדם אם לא סתם אוסף בשר, שיער ועצמות? אבל מה לעשות, לערימת הבשר הזו יש תאוות, יש יצרים חייתים שקשה לשלוט בהם.

מה אני עושה פה בכלל ? מה אני צריך את זה , יכולתי כבר לעשות ביד בבית ולא להיגעל מעצמי.
מה אני צריך להתגפף ולהתחכך עם איזה מישהו זר, מישהו שבטח לא אוכל להביט לו בפנים. אני לא מהמתנשקים, אני בכלל בהלם בדרך כלל כשאני במקומות הללו. אני הולך באי רצון ומחוסר ברירה...

כמה שאני מנסה לשכוח ולהדחיק זה פשוט לא הולך. המחשבות, המחשבות הללו הן שמשגעות אותי. למה אני בכלל חושב על בחורים? מה אני הומו? למה אני הומו? שכבתי עם הרבה נשים ודווקא עמד לי! לא, אני בטח בי - סקסואל או שאולי אני סטרייט עם תסביכים מהילדות העלובה שלו. כוס אמק, נמאס לי לחשוב על זה כבר.

בוא נגמור עם זה ודי . נעשה כמה גיפופים, הוא ימצוץ לי, אני אגמור ויעוף מהחור המסריח הזה בתקווה שזו הפעם האחרונה. אני יודע שאני פה כי אני לא משוגע, אני לא הומו ולא איחשף לכל אותן מודעות היכרות ובטח שלא אלך לשום גן עצמאות של הומואים. רק זה חסר לי, שאיזה מישהו מוכר יתחיל איתי שם או חס וחלילה איזה חבר מהעבודה יראה אותי בצאתי מהגן כשכולי מטונף מהזיון בשיחים...

מה אני אגיד לו? שהשתוללתי עם איזה כלב על הדשא? לא, אני לא פסיכי, אני חי את החיים שלי ומידי פעם הולך לנער ליווי להשביע את היצר, להקריב את הקורבן למפלצת הזו שבתוכי.

מה שהכי מוזר זה שתמיד אני בא עם תערובת של פנטזיות מעורבבות עם פחד מהלא נודע. אני מתלהב מהמסתוריות באותה מידה שאני בז לעצמי על שאני נותן ליצר הזה לשלוט לי בחיים.

דפיקה בדלת...

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...