>  >  > 

פרחים

סיפורון קצר שמביא לנו ידידנו ''מזל דגים'', המוכיח שלא תמיד האהבה מנצחת.

אני אהבתי אותך כשהבאת לי פרחים.
אני זוכר את המבט המרגש בעיניים שלך כשפתחתי את הדלת ועמדת חצי מוסתר על ידי הזר.
אתה עמדת שם, מבויש קצת, מובך אולי קצת יותר, אמרת שאתה חושב שפרחים יפייסו.
אני הסתכלתי לך בעיניים, עמוק לתוך העיניים שלך וראיתי שאתה מצטער.

נכנסת פנימה, עמדת משתהה ליד הדלת, חיכית שאני אומר משהו, הבטתי בך, אתה עדיין קצת מבויש, חייכתי ובקשתי שתרגיש בנוח.
אחר כך התיישבנו על הספה בסלון, קצת שותקים, מודה שגם אני הייתי נבוך, הבטתי בך וראיתי את האהבה בעיניים שלך.
השפלתי מבט, רציתי להגיד שאני כל-כך מתגעגע אליך, למגע שלך, לשפתיים שלך, לקול שלך ולא הצלחתי להגיד כלום.

אחר-כך המים רתחו ובקשת קפה, נס, חזק, אני חייכתי וניגשתי למטבח להכין את זה ממש כמו שאתה אוהב.
ואז אמרתי שאני מרגיש שאולי טעינו, אולי היינו צריכים לשמור על האהבה שהייתה לנו למרות הכל.

אמרתי לך שאני מתגעגע ואתה הסמקת, אמרת שגם אתה, אני התקרבתי אליך, רציתי להריח אותך שוב, הריח הזה שכל-כך אני אוהב, נשקתי לך על השפתיים, אתה נשקת לי בחזרה, התלטפנו בעדינות, אחר-כך העדינות נעלמה, התשוקה תפסה מקום במגע שלנו.
קצת נבהלנו, אבל אתה ביקשת שנשאר קרובים, צמודים, מחזיקים אחד בשני, אני רציתי להרגיש אותך קרוב, אתה ביקשת לעבור לחדר השינה.

עבר זמן, הרבה זמן, שעות, כשהתעוררנו עדיין היינו חבוקים, לילה מלא כוכבים נשקף מהחלון, הבית היה חשוך לגמרי, הירח המלא העיר באור כסוף את פנים הבית, הכל היה כל כך קסום, מרגש, מלא באהבה.

התקלחנו, והתיישבנו קרוב לחלון בוהים בלילה, בירח, שותקים, מרוגשים.

אמרת שאתה חייב ללכת, צריך לקום בבוקר מוקדם, עבודה וכאלה ועוד... אני ידעתי שזה לא ממש, הבנתי שרק רצית לבקש סליחה, לבקש את המחילה ולהעלם שוב, אבל הבנתי גם שזה כל מה שאתה יכול כרגע, אתה יודע שסלחתי, אתה יודע שאהבתי אותך בערב ההוא כפי שלא אהבתי אותך מעולם, אני יודע שגם אתה.

כל-כך אהבתי אותך כשהבאת לי פרחים.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...