>  >  > 

קולות - ב

שעה עברה, הלילה לא התקרר. עיניו של אסף כבר עייפות, צורבות,
ועפעפיו רצו להעצם. ידע כי אם ישוב לדירתו, מחשבותיו יהתלו בו
ולא יניחו לו להרדם. איך יוכל להשתיק אותן? היה צריך לקנות
כדורים שיעזרו להרגיען ולהניח לגופו לישון...

ראשו כבר כאב, הולם ברקותיו ולוחץ בעורפו, אפשר היה לחשוב
שנפשו דופקת כך כדי לצאת החוצה, לברוח מהאדם הזה שלא נותן
לה מנוח. כי כבר שני לילות שלא ישן.

שני לילות שהוא מוטל כך מול ההתקפה הבלתי פוסקת של זכרונותיו.
מישהו פרץ שם את הבריחים ושחרר את כל מה שקיווה שירקב וימות.

עכשיו הבין שדבר לא נרקב, אף זכרון לא מת, ההיפך הוא הנכון -
הם רק הפכו חיתיים ונקמו באדם שנעל אותם במחשכים. הילד הזה,
שנכלא שנים כה רבות, הטירוף כבש את אישוניו והוא הגיע לייסר
האדם שחפץ להורגו.

נער צעיר התיישב בשולחן הסמוך לו. אסף סקר אותו בעיניו
האדומות.
היה זה אותו הנער שהביט בו מעברו השני של הרחוב. הוא
החזיר לו מבט וניסה לחייך.

המלצר, שישב כל העת משועמם, באחד השולחנות בתוך בית הקפה,
ושיחק בציפורניו, קם ממקומו, לבש חיוך ומיהר אל הנער.

- ''קפה הפוך, בבקשה.'' ביקש הנער. והמלצר קד את קידת ראשו.
הוא היה כבן שבע עשרה. צנום ובהיר. שיערו החלק משוך היה לאחור
וקבוצה קטנה ממנו נפלה על עינו. אצבעות ידיו שלובות זו בזו,
מונחות על ירכו. רגליו מסוכלות. לבוש שחורים.

אסף חש שגופו מגיב למראה הנער וחושק להרגישו. הוא הסיט ממנו
את מבטו ותקע עיניים הזויות ברחוב שהחל להתרוקן.

הנער התרומם ממושבו וניגש אליו מהוסס.
- ''אפשר סיגריה?'' שאל והצביע על חפיסת הסיגריות שהיתה מונחת
על שולחנו של אסף.

- ''אתה לא צעיר מדי?'' חייך אליו אסף ונטל את הקופסא. הוא
הוציא סיגריה והגיש לו. הנער חייך אליו חיוך מבוייש.
- ''אפשר גם אש?'' ביקש ותפס את הסיגריה בשפתיו האדמדמות. אסף
הדליק את המצית והנער קרב אליו את פניו. הוא רצה לאחוז בו
ונלחם ברגשותיו שעמדו להתפרץ. הסיגריה נדלקה, אך הנער נותר
שניות קצרות במקומו, נדמה היה שרצה לומר דבר מה. לפתע התיישר.

- ''תודה.'' מלמל וחייך.
אסף משך בכתפיו.
- ''לשירותך.'' אמר.

הוא נפנה לשבת במקומו. המכנס השחור שלבש היה צמוד והתהדק
באחוריו. אסף נעץ בו מבט ממושך. הנער התיישב וחייך אל אסף,
אוחז בסיגריה בחובבנות. המלצר הגיח, והגיש אל שולחנו קפה הפוך
. הנער הודה לו והלה הלך לדרכו, לשבת משועמם בפינתו ולשחק שוב
בצפורניו.

אסף לא הסיט את עיניו מן הנער. הוא רצה בו. רק זאת ידע.
כל מחשבותיו האחרות נשתתקו.
- ''חם היום...'' הוא שמע עצמו מעיר.
- ''כן.'' הסכים הנער והביט לשמיים השחורים, שבצבצו מבעד
לבניינים, אולי כדי לוודא שוב, בשל החום המעיק, שלא זורחת שמש
מעליהם ''לילות הקיץ החמים...'' חייך.
אסף השיב לו בחיוך.

- ''אפשר לעבור אליך?'' שאל פתאום.
- ''כן, בטח.'' מיהר הנער לענות ועיניו התברקו.
אסף קם ממקומו, נטל את ספל האספרסו והסגריות והעתיק את מושבו
אל שולחנו של הנער.

- ''משעמם לבד...'' חייך. הנער מצץ את הסגריה ומצמץ את עפעפיו.
- ''אלעד.'' הציג עצמו הנער והגיש את ידו. אסף גם הוא אמר את
שמו ולחץ את ידו. צמרמורת אחזה בו כשחש בידו החמה והרכה של
אלעד, הוא לא רצה לעזוב אותה.

- ''אתה גר כאן בסביבה?'' שאל אותו אסף.
- ''בנביאים'' אמר אלעד ''כמה רחובות מפה...''
- ''כן, כן. אני יודע.'' אסף הצית לעצמו סיגריה ''אני גר לא רחוק
משם.''

אלעד שוב חייך. שפתיו הצטיירו בעיני אסף כדבר מה חלומי ופניו
הלבנות בורקות כאילו אור עז נדלק בפנים גולגולתו והוא מזדהר
מבעד לעורו החלק. הוא בלע בעיניו את פניו היפות, חש כיצד
תאוותו מכניעה אותו. הוא לא רצה בה, אך לא היו בו כוחות
להלחם.

היא חזקה ממנו. כאילו הפעילה אותו בניגוד לרצונו, כפתה עצמה
עליו, התשוקה הזו, ושלחה את רגלו להתחכך בירכו של אלעד. מבעד
למכנסיו הוא חש בחומו זורם אליו. אלעד לא נרתע. רק הוסיף
לחייך ולנעוץ מבט מסוהר בעיניו הרעבתניות של זה.

אסף נתמלא ברעב הזה. רגשותיו הובילו אותו. כמו מריונטה היה
רפוי
למשחקן.
התנגדותו נפלה חסרת אונים ודעכה חרש מול עוצמתם האדירה של
דחפיו.

- ''תרצה לבוא אליי?'' שאל.
אלעד נראה כאילו המתין להזמנה הזו ולא הופתע ממנה כלל. הוא
לגם מכוסו באיטיות מבלי להסיר עיניו מאסף.
- ''יש לך אוסף בולים שאתה רוצה להראות לי?'' צחק והניח את ספלו
על השולחן.
- ''גם.'' צחק אסף וזרק מבט חפוז במלצר המשועמם, שקיפצץ לעצמו
ליד הדלפק לקול שירתה המרקיד של בריטני שהתנגנה ברקע. - ''
שאזמין חשבון?'' שאל.
- ''כן...'' אמר אלעד.

אסף התעקש לשלם את החשבון ושניהם קמו ממקומם ופנו לדירתו. הם
צעדו זה לצד זה בדממה. מדי פעם שלח אלעד מבט מחוייך אל אסף,
אך פניו שלו כבר התאבנו. עיניו לא הביטו בנער ההולך לידו. וכל
כולו התרכז להשתיק ולחסל את הרהורי החטא, שכבר החלו דוקרים
בראשו.

הם נכנסו לדירה בשתיקה. אלעד הביט סביב בסקרנות.
- ''אני מבין שאתה לא מזמן פה...'' אמר.
- ''בוא.'' התעלם אסף מהערתו, סגר את הדלת והוביל אותו פנימה.

הם עמדו במרכז החדר זה מול זה. זוג עיניים צעירות מביטות אל
זוג אישונים מיוסרים. אלעד החל לחוש במבוכה המתעצמת ונראה
כאילו מחפש לומר דבר מה, אך אסף הקדים אותו והצמיד אותו אליו
במשיכה חזקה. אלעד ניסה להחזיק בחיוך ששמר עליו מרתיעה. אסף
כבר לא הבחין בו. הנער הצעיר, שהרטיט את עצמותיו בבית הקפה,
הפך גוף. נעשה לבשר נטול רוח שהובא כקורבן ליצריו.

אסף החל ללטף את גופו הצעיר ולהפשיט אותו מבגדיו. ידיו של
אלעד היו זרוקות בצידי גופו. הוא לא הספיק עדיין להבין.

הבלבול הסתחרר בו ושיתק אותו. אסף לא איבד זמן. הוא הפשיל את
מכנסיו עד ברכיו, הפך את הנער עם גבו אליו והשעינו על הארון
הרעוע. אלעד תפס בארון ולפתע כאב עז היכה בו ופילח את גופו.

הוא השמיע אנקה קטנה. חרישית. שהגיעה, בתולית, לאוזניו של אסף,
אך הושתקה שם על ידי מפלצות גדולות של יצרים.

הוא חדר אליו בלי הפוגה. הצמיד את בטנו לגבו של אלעד. הארון
התנועע והשמיע חריקות חזקות. פניו של הנער היו מופנות לרצפה.
הוא בהה במרצפת אחת מלוכלכת ושתק. הוא לא ידע כמה זמן עבר. אך
לבסוף תפס אסף בשיערו החלק, משך אותו בכוח רב, שכמעט תלש אותו
ממקומו וגנח גניחה עמוקה ומרוחקת. אסף חש בכל שריריו נרפים
ונותנים לו מנוח. ראשו כאילו מת והתרוקן ממחשבות. אסף יצא
ממנו והטיל עצמו על גבו אל המיטה.

הנער כבר לא חש בכאב. הוא התרומם, נתמך בדלת הארון. והביט
שותק בעיניו של אסף המתבוננות בו בצער, בתיעוב. טיפה של
מליחות קטנה בצבצה מתחת לעינו של הנער. הוא לבש את מכנסיו.
נטל את חולצתו מהרצפה ונסוג משם.

אסף נעץ עיניים בתקרה. איזה עכביש טווה שם את קוריו. בפינה.
הדלת נטרקה. השינה גאלה את אסף מייסוריו. היא חטפה אותו בהינף
אחד.

בחלומו ראה את הראל. עומד בגן ונושא את עיניו אל הבניין ממול.
אל הקומה הרביעית. אל חלונו. הוא לא חייך אליו. גם לא ניסה
לצעוק אליו דבר. אסף ישן סוף-סוף. ישן כמו תינוק במיטתו.
מכנסיו עדיין מופשלים אל ברכיו וריח זרע בחלל החדר.

וכמה רחובות משם ישב נער צעיר על ספסל, באיזה גן ציבורי עזוב,
ולא הצליח לעצור את בכיו. אולי גם הוא כבר לא ירגיש יותר דבר.
אולי גם בליבו מת הרצון לחיבוק.

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...