>  >  > 

אהבה מאוחרת - א

סיפורו של אבי, ואשר נכתב ע''י גיל בגוף ראשון על הפעם הראשונה שלו שהגיעה קצת באיחור, ומסתבר שאף פעם לא מאוחר מדי מכדי להתחיל...


הסיפור מסופר בגוף ראשון אבל הוא לא קרה לי, אלא למכר שלי ואני מצטט אותו במדוייק למעט שינוי השמות.

שמי אבי, בן 37, נשוי + 2 בנים ואני עובד במוסך בדרום תל אביב כבר מגיל צעיר (אחרי צבא). אני מגדיר עצמי גבר ממוצע, שגרתי, עובד קשה מאוד בא הביתה, רואה דן שילון והולך לישון. הדבר הכי חשוב לי הם שני הבנים שלי (הגדול בן 17 והצעיר 15). התחתנתי בגיל מאוד צעיר 19 ואשתי היתה הראשונה והיחידה שלי מאז.

הכל התחיל כשהבוס שלי במוסך ראה מודעה בעיתון המקומי, שהעירייה נותנת שיעורים והכנה לבגרות בהנחה במתנ''ס לא רחוק מהבית שלי. הוא התחיל לנדנד לי שאני אתחיל ללמוד שם, אבל אני, שלא סיימתי 10 שנות לימוד לא ראיתי חשיבות בלימודים. הוא הציע, שהוא יממן חלק משכר הלימוד בתנאי שאני אזמין אותו למסיבה כשאקבל את תעודת הבגרות. בבית כולם התלהבו מהרעיון והבנים אפילו הציעו שיעזרו לי, והסכמתי.

השיעורים היו במשך יום-יום אחרי הצהריים ובערב. המורים היו מעולים ורבים מהם לימדו בבקרים בבתי ספר המעולים בתל אביב. הרעיון של המתנ''ס היה ללמוד עם המורים ואחר כך לתרגל ולהכין שיעורי בית בספרייה של המתנ''ס עם סטודנטים מתנדבים. כאן הקטש מון פיס.

בהתחלה הכל היה רגיל למדתי והכנתי שיעורים בספרייה, עד שהתברר לי שיש שם סטודנט אחד שלא מפסיק להסתכל עלי. שמו היה נדב, סטודנט למחשבים, בערך 175 ס''מ, שיער חום-בלונד, איך הגוף שלא לא יכולתי לראות רק לנחש שהוא או שמן או רחב כי הוא לבש תמיד חולצות רחבות. בשיעורי העזר הוא הגניב מבטים לעברי ואני התעלמתי. לפעמים שכדרך אגב הבטתי לכיוונו הוא נעץ בי מבט ולפעמים הבריח את העיניים.

המרצה הראשי למתמטיקה, המקצוע החלש שלי, התעקש שנדב יהפוך למורה הפרטי שלי בתחום המתמטיקה. לא יכולתי לסרב למרות שהתנגדתי, ידעתי שהוא לא יפסיק להסתכל עלי. נדב סירב בתקיפות ללמד אותי מהסיבה שהוא מלא בתלמידים. ההתנגדות לא עזרה וכך מצאתי את עצמי יושב לידו ומנסה ללמוד מתמטיקה. הוא התיישב לידי וראיתי שהוא קצת רועד ולהפתעתי שמתי לב שגם אני רועד לידו.

כל פעם שהברכיים שלנו נצמדו בטעות או בכוונה או הידיים נגעו שנינו רעדנו. אף פעם לא הרגשתי ככה וקצת כעסתי על עצמי. התעלמתי מכל העניין. אחרי כמה ימים של עבודה משותפת הרגשתי, שכל פעם שמתקרב שיעור העזר עם נדב כולי מעוניין שהוא יגיע.

ביום חמישי קרה מקרה מאוד מוזר. ישבנו כרגיל ולמדנו יחד ופתאום גרדה לי הרגל והתכופפתי, משכתי את המכנס למעלה וגרדתי. נדב הסמיק וזה היה סימן בשבילי שהוא אכן נדלק עלי. היה לי חשק להחטיף לו מכות ולנשק אותו יחד. קמתי מהמקום, הודיתי לו על העזרה ונסעתי במהירות הביתה.

קצת תאור עלי שתבינו. אני בערך 182 ס''מ, שרירי מאוד בעיקר הידיים והרגליים מהעבודה, אבל לא כל-כך בבטן ובחזה. שיער שחור מכסיף בצדדים ועיניים חומות. אני לא הייתי מגדיר את עצמי נאה או חתיך, כי ברחובות תל אביב אפשר לראות עשרות גברים שנראים בדיוק כך.

כל הערב אחרי ההסמקה של נדב הייתי עצבני ולא הצלחתי להרדם כל הלילה. לא ידעתי מה לעשות זו הפעם הראשונה, שגבר התייחס אלי בצורה כזו. אף פעם לא הכרתי בחור גאה (עד אז התייחסתי לזה בזלזול ופחד).

חשבתי לשבת איתו לשיחה ולהבהיר לו שכלום לא יקרה בינינו, ואז חשבתי שאולי אני לא מבין והוא סתם מתנהג אלי יפה. מצד שני כל-כך הרגשתי נעים שהוא הסמיק בגללי והרגשתי מן רגש חזק כלפיו, שבאותו זמן שערתי שזה רגש אבהי מכיוון שגילו קרוב לגיל של הבנים שלי.

השיעורים המשיכו והרגשתי שאני מנסה להתקרב אליו, להצמיד ברכיים, לטפוח לו על הכתף כשמצליח לי תרגיל וכאלה. אחרי שבועיים של התנהגות כזו קרה הבלתי יאומן.

עשינו בחינת דמה ופתרתי את כולה בזמן ונכון. כל-כך התלהבתי שחיבקתי את נדב חזק ובשמחה והוא החזיר לי חיבוק. היינו חבוקים בערך כמה דקות וזה נראה לי שעה. כשהתיישבנו ראיתי שכולם מסתכלים עלינו. הוא אמר, שהוא צריך לרוץ אחרת הוא יפספס את האוטובוס האחרון. הצעתי לו טרמפ ושבדרך נדבר על הבחינה, כאילו רציתי לראות אם הוא יברח ממני או לא.

בטרמפ הוא ישב בשקט, מניח את התיק שלו על הברכיים. התרגשתי מאוד מהמעמד הזה ובקושי נהגתי. אתם צריכים להבין שלא הבנתי מה אני מרגיש. מצד אחד רציתי להיות עם הבחור הזה כל הזמן, ומצד שני אני בעל ואבא ומה יש לי לעשות איתו.

כשהגענו קרוב לביתו עצרתי את האוטו, הסתובבתי לעברו והוא נרדם. עטפתי אותו בין הזרועות שלי מספר דקות, הצמדתי אותו הכי חזק שאפשר מבלי להכאיב לו או להעיר אותו. לאחר מכן המשכתי לנהוג שהראש שלו מונח על כתפי. הוא התעורר, הסתכל לי חזק בשתי העיניים, נשק לי על השפתיים וברח החוצה.

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...