>  >  > 

אהבה בקמפוס

גיל, בסגנונו המיוחד, מביא לנו סיפור על מפגש בקמפוס האוניברסיטה.

את רועי ראיתי בפעם הראשונה באוניברסיטה בקפיטריה. הוא עמד עטוף במעיל דובון. הוא נראה לי כמו איזה מושבניק עם שיער צרוב משמש, ג'ינס שכבר ראה ימים טובים יותר ודובון גדול. צחקתי בתוכי ושאלתי את עצמי מה לכל הרוחות גורם לבחור צעיר להופיע בבגדים כאלה למעוז הפוליטיקלי קורקט כמו הקמפוס.

הוא לא התייחס אלי למרות שניסיתי למשוך את תשומת ליבו על ידי זריקת מבטים וחיוכים, אבל הוא התעלם ממני לא בהפגנתיות, אלא כאילו לא הייתי קיים. אחרי מספר דקות הצטרפו החברה' שלי לשולחן וכבר איבדתי את העניין ברועי. לא הצלחתי להוציא אותי מהראש שלי כל אותו יום. חיפשתי אותי בקפיטריה ובמסדרונות מספר פעמים, אבל לא הצלחתי לאתר אותו.

בסוף יום הלימודים צעדתי כמו כל יום לתחנת האוטובוס. חיכיתי שם בערך חצי שעה וכבר התייאשתי. כל אותו זמן אני חושב על רועי ואיזה מין טיפוס מעניין הוא בטח. שתבינו הדבר היחידי שראיתי זה בחור במעיל דובון.

פתאום נעצרה מכונית ליד התחנה וראשו של רועי הציץ מתוכה. ''רוצה טרמפ'' ובטח שמייד נכנסתי למכונית. מכירים את השיר ''the power of goodbye'' של מדונה? אז הוא התנגן בחלל המכונית. זה שיר מאוד רומנטי וכואב. בעיניו של רועי עמדו דמעות. לא העזתי לשאול אותו למה הוא בוכה? והכי חשוב איך אני יכול לנחם אותו.

בשלב מסויים שהייתה רק הנעימה של השיר הוא פשוט עצר את האוטו ובכה. מין בכי חזק וכואב שרק גברים יכולים להוציא. כאילו זה היה עצור בתוכו שנים. הלב קפץ לי מחוץ לגוף ותפסתי את הראש שלו בידיים והצמדתי אותו לחזה שלי. זה לקח בערך 10 דקות עד שהוא נרגע. הוא משך את הראש שלו ממני, ניגב את הדמעות וביד השנייה ניגב את הדמעות שהיו על פני.

הוא התחיל לספר לי על אהבה גדולה שהייתה ונגמרה, על בגידה ועצב ועל בדידות. העולם שלי שהיה עד אז מורכב ממסיבות, מועדונים והתאהבויות קצרות נראה טיפשי מול המורכבות שצייר רועי. מול עייני עלתה האהבה שהוא הרגיש, הרצון להיות יחד כל הזמן וההנאה בכך שיש משהו שאתה בשבילו האחד והוא כך בשבילך. רגשות אלה היו זרים לי, אך היו חלק מהשאיפות שלי.

ביקשתי מרועי שייתן לי לנהוג או יעצור באיזה מקום ולא לנהוג עם עיניים נפוחות מדמעות. הוא ביקש ממני להשאר איתו קצת, כי כבר יותר מחצי שנה הוא לא היה עם משהו. הבדידות שגעה אותו. הצעתי לו ללכת לשבת בבית קפה קטן שאני מכיר והוא הסכים.

הוא פשט את המעיל ובפעם הראשונה בחיים שלי לא הסתכלתי ובחנתי איך הגוף שלו נראה. השתוקקתי לשמוע מה יש לו לספר, לנחם אותו ואולי לאהוב אותו. ישבנו עד שסגרו בבית הקפה ודיברנו על הכל לימודים, משפחה, חברים והכל. הוא אמר, כשהסתכלתי עליו באוניברסיטה זה היה כאילו הוא עוד פעם מרגיש נחשק וזה הפחיד אותו.

הימים עברו והפכו לשבועות אני ורועי נפגשנו מדי פעם באוניברסיטה, נקודות אור באפילה. הוא לא הציע שניפגש מעבר לכך וגם אני לא. באחד מימי חמישי קיבלתי הזמנות לאחת המסיבות הכי גדולות שנערכו בקהילה בזמן האחרון, ורציתי שרועי יילך איתי. הצעתי לו להצטרף אלי למסיבה, אבל הוא סירב הוא אמר שהוא אינו אוהב את כל שוק הבשר שמסתובב שם. הוא סולד מכל סצנת המסיבות ומעדיף להיות לבד.

לא תאמינו לי, אבל ההצהרה הבומבסטית הזו גירתה אותי בהיסטריה. לא פגשתי אף פעם משהו שיצא כנגד והעדיף את הבדידות. הצעתי לו מייד את ידידותי לעד. הוא צחק ואמר שאני מתנהג כמו ילד ולמרות ששנינו בני אותו גיל אנחנו שונים מאוד וזה לא יילך בינינו.

רועי היה הבחור הראשון שלא נעתר לי. אבל לא יקום ולא יהיה. כדי שאבין יותר טוב הוא הציע שאסע איתו לבית הוריו בחיפה. נסענו באליו ביום שישי בערב, במקום למסיבה. הדרך לחיפה נראתה ארוכה ביותר. הוא כמעט ולא דיבר ואילו אני קשקשתי על האוניברסיטה. כשנכנסנו לחיפה הוא פתאום השתנה כל הגוף שלו התכווץ והוא נראה כאילו הוא עומד להלחם.

הגענו לדירה של ההורים שלו. אבא שלו פתח את הדלת וצעק לחלל האוויר ''מלכה ההומו שלך הגיע והביא איזה צפוני מלוקק איתו''. רועי חייך אלי ולחש שלא אתייחס. הוא דחף אותי לתוך הדירה מתעלם מאביו. נכנסנו למטבח שם ישבה אמא שלו וקילפה משהו. הם התנשקו ואמא שלו מייד התחילה לדבר על איזה בחור בשם אדם, כנראה האהבה הגדולה. היא פגשה אותו בקניון והם ישבו בבית קפה והוא אמר לה שהוא רוצה לחזור לרועי. רועי שמע את הדברים האלה וכאילו הוא קיבל מכה בבטן, הוא לקח לי את היד ורץ אל מחוץ לדלת.

רצנו כמו מטורפים לכיוון המכונית, כשהוא אוחז בידי. רצנו כרבע שעה אוחזים אחד בשני. עד שהגענו למין גינה קטנה. הוא דחף אותי על הדשא, נשכב לצידי ולחש ''אני אוהב אותך''. אתה יודע עלי יותר מכל אדם אחר ואני מרגיש אליך רגשות שלא חשבתי שארגיש.


אני מקווה שתאהבו את הסיפור ותמשיכו להאמין באהבה. אני יכול לכתוב עליה, אבל לא נראה לי שארגיש יותר.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...