>  >  > 

המלאך שלי...

Twigi כותב חדש באתר, בסיפור אהבה ראשון כאן, כתוב נהדר ומומלץ בכל פה.

היום בכיתי לראשונה מאז שהכרתי אותך. אתה מבין את זה, בכיתי!!!
זה היה אחד מהימים הכי קשים אך בו זמנית מהיפים שעברו עלי בחיי.
גם עכשיו תוך כדי כתיבה אני בוכה. מעולם לא הרגשתי תערובת מבולבלת
של אושר וצער שנעים להם כמו כדורי פינג פונג במוחי. מחשבה רודפת
מחשבה, דאגה רודפת שימחה וקשה לי להשתלט על הבלגאן, לא מוצא את
הסדר וההגיון אבל אולי מוטב שכך, כי זה מה שאני מרגיש וכך אני צריך
לעבור את התהליך הזה.

זה נוח לנו לחשוב שאנו מכירים את עצמנו יותר טוב מכולם, תמיד זה ברור
לנו שאנו יודעים מה הכי טוב בשבילנו. הרשה לי לנצל את יתרת שנותיי
עליך ולהגיד לך שנכון, שבד''כ אנו יודעים את האמת על עצמנו, אנו יודעים
מה אנו שווים ולמה אנו מסוגלים. אנו גם יודעים את כל התשובות לכל
השאלות שצצות לנו בחיים. יש דבר שנקרא אינטואיציה והיא קיימת בכולנו,
אך יש גם את הקרניים המסנוורות של החיים שלפעמים הן די מטעות.

נדמה לך שאתה רואה את האור, שאתה רואה את הקשת בענן. הכל נראה
צבעוני ויפה, אך ידוע שהקשת בענן היא רק פיקציה, רק אשליה, דבר לא
ממשי, לא אמיתי. בכל זאת חושינו מטעים אותנו ואנו רואים אותה בכל
יופייה והדרה.
אתה נכנס למרוץ ורוצה לגשת, לגעת, לשאוב אותה לתוכך להתמזג עם
היופי שגילית.

אין כמו חדוות הגילוי, אין כמו האושר שאתה מרגיש כאשר אתה חושב
שמצאת את הפתרון לכל הבעיות, את החלק החסר לפזל של חייך. זה כמו
שהחלטתי לצאת מהתא בו הייתי כלוא זמן כל-כך רב, התא בו כיליתי את
זעמי כלפי העולם, התא בו בזבזתי את שנותיי.

יצאתי והנה השמש האירה לי באור חזק כל כך שלא הייתי מוכן אליו בכלל.
לא חשבתי שזה ייפול עלי אבל זה קרה וזה נפלא עד כדי כך שאני פשוט
רוצה לזעוק עד לב השמיים. אני רוצה לפצוע את עצמי ולהכאיב לגופי
שהעדיף כל השנים לברוח מהאמת ולהתחבא שם בחושך, להתחבא
ולהתענות כאילו זה יעודו בחיים. אני רוצה לכאוב על הבזבוז, לכאוב על
הטעויות, על הכאב המיותר לי ולאנשים הקרובים לי. אני רוצה לשמוח
בשמחתך שלך, הסבל שלך היה אולי עצום, אך קצר יחסית.

אני חייב להיות הגיוני עם כל מה שקורה לי, להיות על הקרקע אך לא נטוע
בתוכה. נמאס לי מכל המקובעות של העבר, לא רוצה לתת יותר למוסכמות
לנהל את חיי, רוצה פעם אחת לחיות למען עצמי. אך אני חייב להתחשב
באנשים הקרובים לי ולא לפגוע בהם, במיוחד לא בך. חייב לנהל את חיי
לפי מה שאני מרגיש, ללא שקרים, ללא הצגות, ללא משחקים, ללא שנאה
כלפי בוראי. אני צריך קודם כל לקבל ולאהוב את עצמי לפני שאני דורש
זאת מהזולת.

חלק מהאנשים הקרובים לי אוהבים אותי בגלל הדמויות שהצגתי כל חיי,
אך בטוח שחלקם אוהבים אותי בגלל מה שאני. הם גם האנשים שיישארו
איתי בהמשך דרכי אל עצמי.

אני אדם מיוחד, יודע לסחוף ולרתק אנשים, אך לעתים השתמשתי בכוחי
כדי להרע , לנקום, להשפיל, כדי לדמות את עצמי חזק יותר ממה שהייתי
בפנים. עשיתי זאת כלפי אנשים חלשים ממני בלשון ובחכמה, עשיתי זאת
מתוך שנאה עצמית כדי להוכיח לעצמי שאני אכן מפלצת.

היום אני לאט לאט לומד לקבל את עצמי, את מהותי. אני לומד לגלות בי
צדדים חדשים שאולי מתו ביום שהחלטתי לקבור את הילד שבתוכי. אני
מחייה מחדש את הגינה ונותן לפרחים לפרוח. אני לא מפלצת יותר, אני
רק ילד שטעה בדרכו ולא היה נאמן לאמת ולעצמו. ההתכחשות הרסה אותי,
הרסה לי את האופי ולכן זעקת הכאב יצאה בצורה הכי הרסנית שאפשר.

הפכתי להיות אדם רגוע, לא עצבני יותר, לא צריך לרדת על אנשים ולהוכיח
להם כמה שאני חכם. לא צריך להוכיח גם לעצמי שום דבר. אני רק אני
וטוב לי עם מה שאני. אין לי שמות בדויים ולא סיפורי חיים עטופים בעטיפת
צלופן זוהרת. יש לי סיפור חיים עצוב אך זה אני, והגיע הזמן לסלוח לעצמי
על כל העוולות שעוללתי וחוויתי. אני צריך להכיר בערך עצמי ולדעת את
מגבלותיי וקצה גבול היכולת שלי.

חבר אחד לימד אותי לא לוותר, שאני מסוגל לכל, אם רק ארצה באמת ואם
אנווט את חיי בצורה הנכונה, אם לא אציב את המכשולים בעצמי. צריך
להכיר בעובדות, בזמן שעבר, בזה שאני לא בן 20 יותר, אני לא פותח את
הדף הראשון בחיי, יש הרבה דפים שכבר נתמלאו להם בשמחות אך גם
בעצב ואפילו ניסיון חיים, אולי קצת מעוות אך מכל דבר למדתי משהו.

התוויתי לי את דרך חיי לא בדיוק בצורה אותה חשבתי שתהיה לי כשהייתי
בגילך. רציתי יותר מהחיים, רציתי להיות הקברניט ולהוביל לחוף מבטחים.
משום מה טעיתי אי שם במהלך חיי ונתתי גם לאחרים לבחוש ולדחוף אותי
לאן שהגעתי. לא מחפש אשמים, אני האשם בלבד, אני הייתי זה שצריך
לקחת אחריות לגבי חיי. אני צריך לקבל את העבר באהבה, לסלוח ולנסות
לבנות עם מה שעוד נשאר לי, עתיד טוב יותר בשבילי. אם אהיה יותר נאמן
לעצמי אוכל לראות את החיים באור הנכון שלהם. לא להיסחף אחרי
אשליות, אך גם לא לעצור את הזרימה המבעבעת ומפכה מתוכי.

אומרים לי שמה שקורה אתך זה מעין שיעור בשבילי ובשבילך, אני מרגיש
שזה הרבה יותר מסתם חוויה. כל חיי התהפכו מאז שאני מכיר אותך.
כנראה שאף פעם לא הייתי מאוהב ונאהב. היו גברים ונשים בחיי שאהבו
אותי, אך תמיד אני הרגשתי שלא אהבו אותי בעצם אלא את מה שרציתי
שיראו.

אתך זה שונה, אתך אני פשוט אני. אני מאושר לשמוע את מילות האהבה
שלך כאילו אף פעם לא הייתי מוערך כמו שאתה מעריך אותי. לדעת שאתה
אוהב את הריח של גופי, שאתה אוהב לשמוע אותי מדבר, שאתה אוהב
אותי עם כל הסיפורים האפלים שלי, שאתה אוהב אותי בלי מסיכות, בלי
רצון למצוא חן, שאתה אוהב א ו ת י.

אני מבין שזו אהבתך הראשונה ובעצם גם שלי. אני מרגיש את כל חיות
נעוריך זורמת לתוכי. אתה עושה אותי מאושר כמו שלא הייתי אף פעם
בחיי. אני רוצה להעניק לך את כל מה שאני יכול לתת. זו לא סתם אהבה,
למרות השוני הרב בינינו, אנו די דומים, גם ממרחק הזמן אנו עושים את
אותם הצעדים ביחד. לא רוצה להיות הקברניט שלך, רוצה לשוט יחד
אתך, רוצה שתבנה את עתידך בעצמך, עם עזרה מצידי. רוצה לצמוח
ולפרוח יחד אתך. אולי נגיע לחוף מבטחים ביחד, אולי החיים יחליטו
אחרת ודרכינו תיפרדנה. אך דבר אחד אני רק רוצה שתדע, אתה היית
ותישאר המלאך של חיי.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...