>  >  > 

ניחוחות

היה לו ריח כזה של ים.
חיבקתי אותו במבואה, לא נותן לו להתקדם. הוא שמט את התיק על הרצפה וחיבק אותי בחזרה. חיבוק חזק שכזה, מלא אהבה. הרגשתי את המלח והחול על עורו, אבל לא רציתי להתנתק ממנו. הוא שלי. אף אחד לא ייקח אותו ממני. אף פעם.

רק כשהוא התחיל לזוז בחוסר נוחות, לאחר דקות ארוכות, הסכמתי לשחרר אותו שילך להתקלח.

''איך היה?'', שאלתי אותו בעודו מתפשט בחדר השינה.
''נחמד'', הוא השיב. ''חבל שלא באת, היית נהנה.''
''אני לא אוהב את הים'', חזרתי והסברתי לו שוב.
''אני יודע, אבל בכל זאת'', הוא אמר.

הוא נכנס לחדר הרחצה, ואני אספתי את הבגדים המלוכלכים, הולך אחריו כדי לשים אותם בסלסילת הכביסה.

הוא המתין עד שהמים התחממו די לטעמו, ונכנס אל מתחת לזרם.
''אימא שלי הייתה פה כשלא היית'', אמרתי לו, יושב על מכסה האסלה, מביט בצלליתו מבעד לוילון הפרחוני. ''היא הביאה לנו קצת אוכל ועוגה.''

''נחמד'', הוא השיב, והמים ניתכו על גופו ברעש, ממלאים את החדר בענני אדים חמימים.

הוא סגר את הזרם, והמתין מספר רגעים שהמים יינטפו מעל גופו. לבסוף הוא יצא והתנגב. הוא כרך את המגבת מסביב למותניו, ונעמד מול המראה להביט בפניו. כנראה שהחליט שהזיפים עדיין במצב סביר, כי החליט לוותר על הגילוח.

הוא ניגש אלי, הושיט לי את ידו, ותמך בי כשקמתי. הוא חיבק אותי. הפעם בריח של סבון. נעים לא פחות, אבל שונה. לא רציתי להרפות, אבל הנהמות שהבטן שלו השמיעה היו כה רמות, שלא יכולתי להתעלם מהן. הפרדתי אותו מעלי בכוח, וגררתי אותו אחרי למטבח.

הוא הוציא כמה מכלים מהמקרר, בזמן שאני שמתי אוכל להתחמם. ערכנו את השולחן וישבנו לאכול.
''זה היה טעים'', הוא אמר כשסיימנו. ''תמסור לאימא שלך שהיא מתעלה על עצמה כל פעם מחדש.'' חייכתי בשמה.

אחרי שפינינו, סידרנו וניקינו, עברנו לחדר השינה. הוא נשכב על המיטה וקרא ספר, ואני לידו, מביט בטלוויזיה. לאחר זמן מה הוא סגר את הספר, והתכרבל כנגדי. חיבקתי אותו. ניחוח סבון קלוש עוד נותר בו, מעורב בשמץ ריח של אוכל. כך שכבנו מחובקים, צופים בטלוויזיה ביחד.

''אני אוהב אותך'', אמרתי לו.
''גם אני'', הוא אמר, ''גם אני.''


מוקדש עם כל אהבתי ל-ע., שיודע, אבל לא מוכן להאמין בזה.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...