לונה פארק (אילוסטרציה). צילום: טל איתן.

 >  > 

פרש, סוס ועבד - פרק ה' ואחרון

משאת נפשי

יניב החזיר אותי הפעם לאזור מגורי בתל אביב ולא למקום המפגש שבו אסף אותי. אפילו שקלתי להציע לו לעלות לדירתי אבל ברגע האחרון שיניתי את דעתי וויתרתי על הרעיון.

התקלחתי היטב כי היתה לי הרגשה שדבקו בעורי ריחות האורווה, הקש שעליו ישנתי ושל הסוס אביר.

אז  גם החל הקושי של החיים היום יומיים עם כלוב הפלסטיק השקוף הנועל את הזין שלי ומפריד בינו לבין אשכיי. הרחיצה אינה פשוטה בכלל, שפכתי כמות של סבון נוזלי וניערתי את הסד כדי שהסבון יחדור בין החורים ויסבן  היטב את זין, לבסוף התזתי זרם של מים מהטוש על הכלא בניסיון להסיר את הסבון, הבעיה הבאה היתה ליבש את המפשעה, השתדלתי כמיטב הדמיון ובכל זאת הזין הכלוא נותר רטוב ולח.

הרגשתי מתוסכל בשל המתקן שהולך ללוות את גופי, יניב אמר שאני יכול לגזור את האזיקון בכל רגע אבל אז גם הקשר ביננו יחתך. לא החלטתי אם זה מה שאני רוצה לעשות .

נכנסתי לאתרים באינטרנט אודות מתקנים וסדי זין  דומים,  המבחר די גדול, רובם באתרי מכירות של מוצרי סקס שרק מהללים את מרכולתם, כמה זה עוזר לאדונים לשלוט על הגמירות של העבדים שלהם וכמה העבדים הופכים להיות משועבדים לאדונים, באתרים אחרים מצאתי גם המלצות כיצד לשמור על הגיינה ונקיון המפשעה.

לאחר שסיימתי את הרחצה והשיטוט באתרים, שלחתי ליניב הודעת וואטסאפ: שלום אדון, אני בבית, שוב תודה על האירוח והחוויה. 

לא קיבלתי שום מענה, רק לקראת חצות הגיעה הודעה קצרה: לילה טוב. 

למחרת הלכתי לעבודה, זהו היום הראשון שאני מתייצב עם הסד במקום עבודתי בחברה לניהול נדל"ן מניב. זאת חברה ששולטת על מאות נכסים מניבים שמושכרים למשרדים בכל מיני תחומים ולי יש תפקיד מרכזי ואחראי בחברה. כבר בבוקר התלבטתי איזה בגדים ללבוש, מכנסיים מחוייטים שהם בגיזרה די הדוקה או מכנסיים מהמודלים הקודמים שהם בעלי גיזרה רחבה. בסופו של דבר בחרתי במכנסיים בגיזרה הצמודה אבל תחתונים מסוג סליפ צמודים וקטנים, זה מה שהחזיק את החבילה שלי בשליטה מבלי שבלטה יתר על המידה. כמובן שלא יכולתי להשתמש במשתנות המשרד ונאלצתי לשבת על האסלה ולייבש את המתקן בניירות טואלט. 

גם הנהיגה במכונית יצרה אי נוחות, המתקן והתחתונים הצמודים גרמו לי ללחץ חזק בזין ובאשכים שהיה בו גם סבל אבל גם גירוי מיני מטורף. גם המחשבות שעברו בראשי במשך היום על כך שאני מסתובב במשרד, נפגש עם עמיתי לעבודה, שותה איתם קפה ומתבדח ובעצם אף אחד לא יודע שמתחת למכנסים ולתחתונים הזין שלי כלוא בסד פלסטיק, זה היה מפחיד ומחרמן בעת ובעונה אחת.

בערב שלחתי ליניב הודעה בוואטסאפ: ערב טוב אדון, חזרתי עכשיו מהעבודה, מקווה ששלומך טוב, חשבתי עליך כל היום.

עד חצות לא הגיע שום מענה.

כך זה התנהל גם ביומיים הבאים, שלחתי לו כמה הודעות במשך היום, הבחנתי שהוא קורא אותן, לפי שני סימני ה-וי הכחולים, אבל מתעלם ממני.

ביום שלישי בערב, לא התאפקתי והתקשרתי אליו, לא היה מענה. בהמשך הערב ניסיתי שוב ובפעם השלישית השארתי לו הודעה נואשת שיתקשר איתי:

ערב טוב אדון, למה אתה לא עונה לי? שלחתי לך הרבה הודעות בוואטסאפ והשארתי הודעות , בבקשה, תתקשר אלי, בבקשה.

עלה בי החשש שהוא מסנן אותי ומתנער ממני, אם זה כך אני יכול להסיר את הסד שמפריע לי בחיים, אם הוא לא רוצה אותי יותר, אני לא צריך את הסד יותר.

למרות זאת, לא חתכתי את האזיקון.

יתר על כן, באותו יום נסעתי עם שגיא, חבר  לעבודה, לפגישה בבניין משרדים ליד הבורסה, שם מחזיקה החברה שלנו כמה אלפי מטרים רבועים שמושכרים למשרדי עורכי דין. אני נהגתי ברכב שלי ובמשך כל זמן הנסיעה שגיא היה מרוכז רק בלהביט במפשעה שלי, הוא לא הצליח להתיק את עיניו מהבליטה שיצר צינור הפלסטיק בחזית מכנסיי. למרות כל מאמצי להדק את הסד בסליפ קטנטן, עדיין צינור הפלסטיק בלט בנוקשות מבעד לבד המכנסיים.

שגיא לא אמר כלום, הוא כבר נסע איתי  במכוניתי עשרות פעמים, דבר כזה הוא טרם ראה אצלי, הוא התנועע בחוסר נוחות במושב והבחנתי שהזין שלו זקור לגמרי.  כשיצאנו מהמכונית בחניית הבניין, הוא ניסה איכשהו להצמיד את הזין הסורר לגופו אבל זה עדיין בלט בפראות.

בדרך חזרה הרגשתי ששגיא מתאפק שלא לשאול שאלות, בסופו של דבר אני בכיר ממנו בחברה. 

ביום רביעי השארתי ליניב הודעה נואשת כמעט מידי שעה, התחננתי שיצור איתי קשר ובערב כשחזרתי הביתה שוב התקשרתי אליו, הוא לא השיב ואז השארתי לו הודעה קולית נרגשת, כמעט בבכי: ערב טוב, אדון, אני לא יודע למה אתה לא משיב להודעות שלי. האם אתה לא רוצה בי יותר? עשיתי משהו רע? אני לא יודע מה לחשוב.

בבקשה, אדון, בבקשה, תענה לי, אני אקבל בהכנעה מה שתגיד לי, רק תענה לי, בבקשה

סביב חצות קיבלתי הודעה קצרה מיניב: האם חתכת את האזיקון?

קפצתי משמחה כשקיבלתי את ההודעה ומיד השבתי: תודה, אדון, תודה שהשבת לעבד. לא חתכתי את האזיקון

ההודעה הבאה ממנו כללה מילה אחת בלבד: צילום

במהירות צילמתי שלושה צילומים של הסד ואת האזיקון עם המספר הסידורי.

ההודעה הבאה היתה קצרה גם כן: מחר בשעה שש בערב באותו מקום בו הורדתי אותך.

לא האמנתי שזה אני הוא זה שמתחנן להיות עבדו של יניב, הרי אני יודע מה מצפה לי אצלו ובכל זאת אני נשאב למקום ולמעמד הזה, לנקות את הבית שלו, לאכול על הרצפה כמו כלב, לנקות את האורווה ולאונן לסוסו, אביר.

מה קורה איתי? אני בחור מבית טוב, אינטלגנטי ומלומד, תואר שני במינהל עסקים. איך זה שאני מתמכר לאדון שיצר איתי קשר באתר הכרויות והייתי אצלו רק יומיים בסוף השבוע שעבר ואני מוכן להשתחוות רק בשל הזכות שיעניק לי למצוץ לו, ללטף את גופו ובסוף גם יזיין אותי בכוח אחרי שיעניש אותי על כל טעות שלי?

התשובה היא שאין לי שליטה, יש מי ששולט עלי והוא אדון שלי, יניב.

ביום חמישי בשעה היעודה אסף אותי יניב מביתי. המתנתי לו על המדרכה עם תיק קטן ובו כמה בגדים רזרביים, אם כי ידעתי שאני במילא כל הזמן בעירום.

מיד כשיצאנו לכביש הבינעירוני לכיוון נתניה הורה לי יניב להוריד את המכנסיים וגער בי שאני לובש תחתונים.

"אתה לא צריך תחתונים כשאתה איתי." אמר ושלח יד לבדוק את הסד ואת האזיקון. נותרתי כל הדרך כשפלג גופי התחתון ערום, גם זאת היתה חוויה מחרמנת בטירוף והזין שלי התמלא בדם אבל נותר מדוכא בכלאו.

מי שבאמת שמח לבואי למשק, זה אביר. הוא קיבל את פניי בצהלות רמות והוציא את מלוא ראשו מחלון האורווה.

"תתפשט, מיד." ציווה עלי.

הסרתי את כל בגדי ונותרתי עירום ויחף, הוא משך אותי בזין הכלוא לאורווה והצמיד לצווארי את קולר הברזל.

"תראה איך שהוא שמח לראות אותך, הוא יודע שאתה הולך לאונן לו עכשיו, הבחור לא גמר מיום שבת."

"קדימה, רד על ארבע ותאונן לאביר, הוא חרמן בטירוף, תן לו פינוק" אמר וליטף את ראשו של אביר.

ירדתי כמצוותו על ארבע מתחת לבטנו של הסוס, יניב צדק, אביר היה חרמן ברמות על, הזין הענק שלו נשלח הרחק מהנדן השעיר, רוטט כולו מתשוקה, נגיעות וליטופים קצרים הביאו במהירות את הזירמה השוצפת שלו שנשפכה ויצרה שלולית גדולה על רצפת האורווה.

"וואוו, הבחור באמת היה חרמן, נהנית, אבירי?" אמר יניב בשביעות רצון וליטף את ראשו של הסוס. גם אני לא גמרתי מאז יום רביעי שעבר, רציתי להשיב לו. ומה עלי? האם יש סיכוי שגם לי הוא ירשה לאונן ולגמור? זה לא היה בתוכנית של יניב, הוא ריתק אותי בשרשרת הברזל לטבעת בקיר האורווה ועזב.

כעבור כשעה נכנס לאורווה והניח לי שקית נייר גדולה.

"זאת ארוחת הערב שלך."

"תודה, אדון." עניתי בשקט.

שמעתי את מנוע המכונית ויכולתי להבין שהוא עזב את חצר המשק.

הצטערתי על ההתקשרות המחודשת עם יניב, לא הבנתי איזה שד אחז בי להתחנן בפניו מידי יום מאז שבת, מה אני צריך את זה? כל השבוע ייחלתי שהוא ישחרר אותי מהסד ויאפשר לי לגמור. אכפת לו יותר שסוסו אביר לא השפריץ מאז יום שבת.

יותר מכל, התאכזבתי שהוא כלל לא התייחס אלי, כל כך רציתי למצוץ לו, שיתן לי את הזכות ללטף את גופו המפוסל. כלום לא קרה, רק אוננתי לסוס שגמר בצהלות שמחה ויניב עזב אותי לעיסוקיו.

הצצתי בשקית הנייר, היו בה שני כריכים עטופים בניירות לבנים ושקיות ניילון שקוף ושני בקבוקי מים מינרליים.

שקעתי במרה שחורה וקיללתי את עצמי על שנכנעתי לדחפים וליצרים ועכשיו אני במצב אומלל, שוכב  ערום לגמרי על ערימות קש, מרותק בשרשרת ברזל לצד סוס חרמן.

כנראה שבשלב מסויים בכל זאת הצלחתי להרדם, אור יום וצהלות של אביר העירו אותי, יניב נכנס לאורווה לבוש מכנסי ג'ינס הדוקים והחבילה שלו גדושה ובולטת בחזית.

פתאום שכחתי את כל המחשבות הנוגות והתהפנטתי מהדבר המופלא הזה, משאת חיי.

"בוקר טוב, עבד." בירך אותי בחיוך.

"בוקר טוב." עניתי.

"מה עם בוקר טוב אדון?"

"בוקר טוב אדון."

"איך עבר עליך הלילה?"

"נורא."

"למה נורא?"

"כי... כי אני... עצוב."

"עצוב? למה עצוב?"

"כל המצב הזה."

"איזה מצב?"

"המצב הזה, שאני קשור באורווה ומאונן לאביר."

"אתה צריך להיות שמח שאתה מאונן לאבירי, הוא לא יכול לאונן לעצמו, אין לו כפות ידיים" אמר וצחק

"אדון, לי יש כפות ידיים ואני לא יכול לאונן לעצמי."

"אז זה מה שעושה אותך עצוב, שאתה לא יכול לאונן?"

"כן, אדון, כבר תשעה ימים שלא אוננתי ולא גמרתי."

"אתה מתחיל לעשות חשבון של ימים? תשעה ימים ועוד כמה כמה שעות?" אמר ופרץ בצחוק.

"לפחות עשר שעות, אדון, אני באמת מתחיל להיות כמו העבד של עוז." אמרתי בצחוק על עצמי.

"היום רק יום ששי, יש לך עוד צ'אנס לאונן ולגמור עד יום שבת בערב, אי אפשר לדעת, תלוי איך תתנהג."

"בבקשה, אדון, בבקשה, אני אהיה עבד טוב." התחננתי.

"עכשיו קום לעבודה, צריך לנקות את האורווה של אבירי, אתה יודע מה לעשות, תיכף אביא לך קפה שיעורר אותך."

"תודה, אדון."

"לא אכלת את ארוחת הערב שלך?" שאל כשראה את שקית האוכל

"לא, אדון." עניתי בשקט.

"למה לא אכלת?"

"כי הייתי בדיכאון, אני מצטער, אדון, קשרת אותי באורווה ועזבת, שמעתי את המכונית שלך."

"אתמול בלילה הייתי בתורנות שמירה, החלפתי חבר אחר שלקח את התינוק שלו לבית חולים, חזרתי הבוקר בשעה חמש בבוקר, הספקתי רק להתקלח ולשתות קפה"

"אני מתנצל, אדון, סליחה, חשבתי שזנחת אותי."

"קום עכשיו ותתחיל לעבוד."

הייתי כבר מיומן בפינוי הקש המשומש, שטיפת האורווה, גריפת המים במגב ופיזור קש חדש, עוד לפני כן, יניב הוציא את אביר והשאיר אותו קשור ליד רחבת הבטון כשערימת חציר טרי ודלי עם תערובת גרעינים לפניו.

יניב הביא לי ספל קפה וצלחת מאפים ודרש שאשטוף את ידי היטב לפני שאני שותה ואוכל. ישבתי על קצה השוקת ושתיתי את הקפה הטעים ואת המאפים הנהדרים 'אני אפיתי אותם' העיד על עצמו יניב בגאווה.

כשסיימתי את עבודות הנקיון באורווה, ציווה עלי יניב להתקלח היטב 'מבחוץ ומבפנים' כהגדרתו. מצאתי במקלחת שבאורווה סבון נוזלי ריחני ושמפו וגם מגבות.

יש שיפור, ציינתי לעצמי.

נאבקתי לייבש את הזין שלי הכלוא בסד, לא ממש הצלחתי.

שלב הנקיונות הבא היה בביתו של יניב, אבק ושאיבה, הפעלת מכונת כביסה, כשלא ראה אותי הסנפתי את התחתונים של יניב, נושם מלוא אפי את ריחותיו.

בזמן שעבדתי על נקיון הדירה, יניב טרח להכין  את ארוחות השבת, ריחות נעימים עלו מן המטבח והתפשטו בכל הבית.

"אדון, סיימתי." הכרזתי.

"שב בפינה שלך."

"אדון, אני יכול לבקש משהו?"

"לאונן?" צחק.

"אני מבקש קפה, אדון."

"תחמם מים."

"אדון, את הקפה הטעים שאתה יודע להכין, בבקשה, אדון."

"אני רואה שהתמכרת לחאוויג'." צחק.

"זה טעים מאוד, אדון."

לפני שהגיש לי את הקפה המדהים שלו, הוא העניק לי מתנה נהדרת אחרת, "על ארבע, עבד." ציווה.

"קח בפה את הזין שלי ותעשה לו הכי טוב שאתה יודע, לא תעשה טוב, אין סיכוי שארשה לך לגמור."

נכנסתי לטירוף מוחלט, הזין של האדון שלו זקור במלוא הדרו וגודלו, מול פי. תחילה ליקקתי לו את החריץ שכבר היה לח מעט, קלטתי את כל העטרת והעברתי את לשוני סביבה בתנועות ענוגות, אחר כך ליקקתי את המוט הזקוף שלו מעלה ומטה, לוקח את אשכיו אחד אחד ומלקק אותם בעדינות ומנסה לבלוע את שניהם מבלי להכאיב לו.

לא מיהרתי לשום מקום, נפלה לי הזכות לענג את יניב ורציתי לעשות לו את העונג הכי גדול שאפשר, בשלב מסויים הוא התערב והחדיר לי את הזין עמוק לגרוני, כדי לסמן לי שהזמן מוגבל ועלי למהר.

בעזרת שתי ידיו האוחזות באוזניי הוא כיוון את הזין למעמקי גרוני, פנימה והחוצה, בקצב שהלך והתגבר עד שהרגשתי את זרמי הזרע שלו בתוך גרוני ואת פעימות ורידי הדם בזין שלו הטמון בפי.

לאחר שסיים את הכנת ארוחת שבת, אכלנו סלט עשיר ולחם אותו אפה בעצמו וקינחנו בקפה הטעים. היה עלי להדיח את כל הכלים שהצטברו בכיור, לשטוף היטב את הכיור והרצפה ולטאטא את המרפסת, שם ישב יניב עם מחשב נייד.

"אדון, סיימתי." אמרתי.

"אני מת מעייפות, לא ישנתי כל הלילה." אמר ופיהק.

הוא החזיר אותי לאורווה וציווה עלי להתקלח היטב 'בפנים ובחוץ' ובשעה שבע וחצי ארוחת ערב שבת.

אין לי שעון וגם את הטלפון הנייד השארתי יחד עם כל חפצי האישיים בתיק הקטן. אמדתי את זמן הנקיון האישי שלי כשעתיים, אני לא יודע מה היתה השעה כשיניב בא לאסוף אותי מהאורווה לביתו, הערב כבר ירד והיה חשוך בחוץ, רק  תאורת זרקורים חזקה האירה את חצר המשק וסביבתה.

יניב החליף את קולר הברזל בקולר עור והפעם לא חיבר רצועה, הלכתי אחריו כמו כלב אחרי בעליו.

"אדון, אני יכול לבקש משהו?"

"דבר."

"יש לי בושם בתיק החפצים שלי, האדון מרשה לי לשים קצת לקראת ארוחת השבת?"

ראיתי שיניב מחייך. "השארת את התיק באוטו, אני אביא את המפתחות."

התזתי על עצמי כמות נכבדה של בושם וכשהוא לא הביט בי, התזתי קצת על מבושיי וישבני. ארוחת הערב שהכין יניב היתה מלאכת שף, סלט ירקות שורש וסלט חסה ירוקה עם פלחי אגסים ותפוחי עץ, מקושט בצימוקים ואגוזי מלך עם רוטב תפוזים.

למנה העיקרית הוא הכין תבנית עמוקה ובה פלפלים  בצבעים שונים, אדום, ירוק וצהוב, ממולאים בכל טוב,  באורז עם גזר מגורד, הרבה פטרוזיליה ועוד תחליף בשר שהוא גילה לי את שמו 'סאייטן',  ספוגים ברוטב עגבניות עמוק וחריף. כל הטוב הזה עם קציצות מקטניות מונבטות ואפויות בתנור.

ארוחה עשירה כזאת לא אכלתי בימי, לא האמנתי שניתן להכין ארוחה כל כך משובחת ממרכיבים צמחוניים, אני לא נמנע מאכילת בשר בחיי היום יום, אבל אמירתו של יניב 'שהחיות הן כשמן, נועדו לחיות ולא להיות על הצלחת של בני האדם' חילחלה עמוק לתודעתי.

אבל 'המנה' הכי טובה בארוחה היתה שיניב הרשה לי לשבת על כסא, לא הייתי קשור בשרשראות, רק עם קולר של כלב על צווארי.

כעבד טוב, הדחתי את הכלים וניקיתי את המטבח ובלילה קרה לי דבר שעליו רק יכולתי לחלום, ישנתי בחדר השינה של האדון יניב. אמנם לא על המיטה הזוגית שלו כי אם על שטיח קטן על הרצפה.

לפני כן יניב בעל אותי בכוח, שכבתי על גבי בתנוחה של 'זונה פתוחה' כשרגלי פתוחות ומונפות מעלה והוא כיוון את הזין שלו לחור שלי לאחר ששפך כמות של נוזל סיכוך ומרגע החדירה הכואבת לא הפסיק את תנועות הבוכנה שלו בתוכי, הרגשתי את להט הזין שלו במעמקי מעיי, ידיו היו עסוקות בסחיטת פטמותי או בהדיפת רגליי מעלה מעלה, כדי לחשוף לחלוטין את החור שלי למעשה הבעילה. הגמירה שלו היתה מלווה באנחות רמות של הנאה, הכניס והוציא את הזין בחור הרטוב מזרעו, נהנה מהשניות האחרונות של הבעילה.

"אתה זיון מהסרטים" אמר בסיפוק והזין שלו נשלף מעצמו מהחור שלי לאחר שהתרכך.

"תודה, אדון."

"תישאר פה, אולי יבוא לי עוד פעם לבעול אותך."

יניב קשר אותו לרגל של המיטה סובב את ראשו ונרדם תוך שניות. אני לא הצלחתי להרדם, קודם כל הזין שלי הכלוא בסד כמעט ניפץ את סורגי כלאו, אבל גם אני הייתי נרגש מהערב הנפלא שעבר אלי.

בשעת בוקר, לאחר שתיית הקפה יצאנו לחצר המשק, ראשו של אביר היה כולו מחוץ לחלון ורגליו רקעו והוא השמיע צהלות שמחה.

"בוקר טוב אבירי." בירך יניב את סוסו וליטף את ראשו "כן, מתוק, אמבטיה לאביר."

ברור שמשימת הרחצה של אביר הוטלה עלי, במיומנות רחצתי את גופו במברשת וכשהגעתי לשלב רחיצת פלג גופו התחתון בספוג, הזין הענק שלו כבר החל לבצבץ מתוך הנדן.

"עבד, עכשיו לעשות לאבירי פינוק אמיתי, תאונן לו ותנשק את הזין של אבירי, קדימה, שכב על הגב."

שכבתי על גבי כמצוותו ולהפתעתי יניב הסיר את הסד מהזין שלי שהתשחרר לחופשי לאחר עשרה ימים, כאילו לא יודע מה לעשות עם עצמו לאחר שחרורו.

"תתחיל לאונן לאביר ונשק לו את הזין, אתה יכול לאונן לעצמך" הורה לי יניב

עצמתי את עיניי, אחזתי ביד ימין בזין של אביר וליטפתי אותו מעלה מטה, ביד שמאל ניסיתי לאונן לעצמי.

"תלקק לאבירי את הזין."

עכשיו יד שמאל זנחה את הזין שלי, שתי ידיי היו עסוקות בלאונן לסוס ולשוני ליקקה את המוט הלח מעלה ומטה.

הפעם לקח לאביר יותר משתי דקות להשפריץ את זירמתו, התנוחה על רצפת הבטון היתה קשה, עצמתי את עיניי והמשכתי לאונן לסוס  במרץ ואז הרגשתי את מטחי הזירמה של אביר שוטפים את בטני והמפשעה שלי, ביד שמאל המשכתי להחזיק בזין של אביר ולסחוט ממנו טיפות אחרונות של זירמה ובידי הימנית אוננתי בטירוף לעצמי כשזירמתו החמה של אביר משמשת כנוזל סיכוך לשפשוף הזין שלי, כעבור כשתי דקות הרגשתי שהזרע כבר שוגר מהאשכים שלי ועושה את דרכו מעלה ואז פרץ השפיך שלי כמו לבה רותחת, מכסה את בטני וחזי ומתערבב עם הזירמה של אביר. הייתי בעולם אחר לגמרי, כמו שחוויתי הזייה לא אמיתית.

רק כשפקחתי את עיניי הבנתי שזאת לא היתה הזייה, כל גופי מלא בנוזלי הגמירה של אביר ושלי, הזין של אביר מעלי נכנס באיטיות לנדן השעיר וטיפות אחרונת צונחות עלי, בעודו משמיע קולות צניפה משמחה ואילו יניב מתעד את כל האירוע במצלמת הטלפון שלו.

"זה היה משהו," אמר יניב וצחק "אהבתי."

"תודה, אדון."

"עכשיו לעבודה, לנקות את האורווה ולהחליף קש, להתקלח בפנים ובחוץ, יש לך שעה, קדימה."

כשכל גופי רטוב ודביק, ניקיתי את האורווה, החלפתי קש ולאחר מכן התקלחתי היטב, מסיר מעצמי את שרידי השפיך וריחות האורווה.

יניב יצא עם אביר לדהירה מחוץ לחצר המשק. מסיבה לא ברורה השאיר אותי ללא סד, ללא קשירה, רק עם קולר לצווארי, זאת היתה הפעם הראשונה שהייתי לגמרי חופשי. היה לי מוזר ללא הסד וללא קשירה.  גם הזין הרגיש את החופש, למרות שגמרתי רק לפני שעה, הזין שלי שב והזדקר.

כך מצא אותי יניב, עומד ליד האורווה הריקה עם זין זקור. הוא השאיר את אביר מחוץ לאורווה ליד ערימה של חציר רענן. "סיימת את כל המשימות, עבד?"

"כן, אדון."

"זמן להכין ארוחת צהריים."

הלכתי אחריו לביתו.

"שב בפינה שלך." ציווה עלי, מילא צלחות קטנות בסלט, אורז, קציצות קטניות אפויות וחצילים ממולאים בגרעיני חומוס וטחינה, הכל על גבי מגש.

"זה בשביל העבד," אמר והניח את המגש על הריצפה "בתיאבון."

יניב אכל את הארוחה ליד השולחן, מביט בי מידי פעם ומחייך.

"איך האוכל?" שאל.

"טוב מאוד, אדון, האוכל שאתה מכין נפלא."

"חכה למנה האחרונה." צחק.

והמנה האחרונה הייתה הדבר הכי טוב שהיה לי, לאחר הדחת הכלים וניקוי המטבח משך אותי יניב לחדר השינה, פרס את הכיסוי על המיטה הזוגית וזיין אותי בכוח,  כפות ידיו פותחות ומועכות את פלחי ישבני בזמן שהזין שלו מפלח את דרכו למעמקי מעיי, הוא הפך את גופי הקליל מצד לצד, פעם זיין אותי כשאני שוכב על בטני ופעם על גבי כשרגליי מונפות מעלה, בתנוחה הזאת הוא גם גמר בתוכי, האנחות שלו בישרו שהוא קרוב לגמירה ואז כשפרץ הזרע הרותח שלו ומילא את מעיי, קרה לי דבר מדהים, הזין הזקור שלי, חופשי מהסד וללא מגע ידיי,  התחיל להשפריץ זרע וכיסה את בטני וחזי בנוזל הלבן והסמיך.

"העבד גמר?"

"אדון, לא אוננתי... זה... פשוט גמרתי בלי שאוננתי... אני מצטער, אדון, סליחה."

"עכשיו אתה מבין למה העבד צריך סד לזין?"

"זה לא יקרה יותר, אני מצטער."

"ברור שזה לא יקרה יותר, כי אתה חוזר לסד."

אחרי ששטפתי אותו והלכתי לאורווה להתקלח הזין שלי נכלא מחדש בסד הפלסטיק עם האזיקון.

שתינו קפה במטבח, נפרדתי מאביר שהוציא את ראשו מחלון האורווה וליקק את ידי, יניב הפעיל מצלמות ואזעקה ויצאנו לכיוון תל אביב.

שמתי לב שהוא עזב את כביש החוף בצומת שפונה לאזור ל' לכיוון שדה דב, מול אחד הבניינים הגבוהים הוא החנה את הטנדר הגדול שלו.

"אדון, אנחנו לא נוסעים לכיוון הבית שלי?" שאלתי.

"לא, אני צריך לקחת משהו מעוז"

נכנסתי לחרדה, המפגש הקודם עם עוז הסתיים רע.

"שאני אחכה לך במכונית, אדון?"

"לא, אתה עולה איתי."

"אדון, אני יכול לחכות למטה."

"אתה מבין מה שאני אומר לך, עבד?" אמר בטון נוקשה, "אתה עולה איתי, מתפשט לגמרי כשאתה נכנס לדירה של עוז, ברור עד עכשיו?"

"כן, אדון."

"ואחר כך אתה משתחווה לעוז על הרצפה, מבקש ממנו סליחה ומנשק לו את כפות הרגליים, ברור?"

"הוא יכה אותי." אמרתי בשקט.

"אני אכה אותך כי לא פנית כמו שצריך לאדון."

"סליחה, אדון,  אני מתנצל, אני מפחד שהוא יכה אותי, הוא בועט בעבד שלו כל הזמן."

"הוא לא יכה אותך, למרות שמגיע לך, רק לאדון יש זכות להכות את העבד שלו והוא לא האדון שלך."

"מה שאתה אומר, אדון." אמרתי בקול רועד.

יניב צלצל באינטרקום ועוז לחץ על זמזם פתיחת הדלת, עלינו במעלית לקומת הפנטהאוז.

מיד כשנפתחה הדלת ראיתי את העבד של עוז על ארבע, הדבר הכי הזוי היה שכל איזור חלציו היה עטוף בחיתול, כמו של תינוק, אבל מאוד גדול שמספיק להכיל את כל ישבנו הגדול ואת קדמת גופו מהבטן ועד למפסק ירכיו.

"להתפשט, עבד, מיד." הורה לי יניב ונזכרתי שעלי להיות ערום לגמרי כמצוותו. במהירות חלצתי את נעלי והורדתי את חולצתי ומכנסי, לא לבשתי תחתונים והייתי ערום תוך פחות מדקה.

יניב ועוז התחבקו חיבוק של שני גברים כמו בצבא, יניב הנהן לי בראשו, ניגשתי על ארבע לעוז ונישקתי את כפות רגליו היחפות.

"סליחה אדון עוז, אני מבקש את סליחת האדון על ההתנהגות שלי בשבוע שעבר, זה לא יקרה לי שוב, סליחה, אדון עוז."

"אני מקווה שלמדת לקח, יש לך מזל שהאדון שלך התחשב בך וחטפת רק עשרים הצלפות."

יניב ועוז ישבו על כורסאות בפינת הישיבות, אני נשארתי לשבת על הרצפה ליד רגליו של יניב.  העבד של עוז שהיה עד לבקשת הסליחה,  נעלם במטבח אולם כעבור דקות אחדות,  חזר לסלון כשהוא רתום לעגלת עץ על גלגלים שעליה מונחים דברי תקרובת, בקבוקי בירה, יין, כוסות וכל מיני פיצוחים. הוא נראה כמו סוס שמחובר לעגלת משא  אותה  הוא מושך ברצועות עור שמחוברות לגופו ולרסן שבפיו.

המראה היה מצד אחד מצחיק מאוד אבל מצד שני מכמיר רחמים.  איש לא כל כך צעיר, על ארבע,  רתום לעגלה, עטוף בחיתול למבוגרים, מושפל עד עומק עצמותיו, מוזג את המשקאות לפי בחירתם ומגיש שלהם את הכוסות לאחר שנישק את רגלי האדונים.

כל כך ריחמתי עליו, אבל נזכרתי בדברי יניב שזה הפטיש שלו להיות מושפל בפומבי וכמה שיותר.

"מה פתאום שמת לו חיתול?" שאל יניב

"זבל, תספר לאדון יניב למה אתה בחיתולים."

"אדון, אני בחיתולים כי ברח לי פיפי ביום חמישי."

"מה זה ברח?" שאל יניב.

"אדון, הייתי בדרך מהעבודה הביתה ולא יכולתי לעשות פיפי, אני חייב אסלה, כמו אישה, ברח לי פיפי וחזרתי עם תחתונים רטובים וגם המכנסיים נרטבו לי."

"אז שמת אותו על חיתולים?" שאל יניב וצחק.

"ברור," ענה עוז, "הוא לא שולט על הצרכים שלו לכן הוא משתמש בחיתולים."

"גם בעבודה?"

"כל הזמן, נכון זבל?"

"כן אדון, אני לא שולט בצרכים כמו תינוק, האדון החליט שאני אהיה בחיתולים."

"מי מחליף לו את החיתולים?" שאל יניב בחיוך.

"הוא מחליף לעצמו, נכון, זבל?"

"כן אדון."

"אתה רטוב עכשיו, זבל?" שאל עוז.

"לא, אדון, אני יבש."

"בוא תראה לנו שאתה יבש" ציווה עליו עוז.

העבד נשכב על הרצפה כמו תינוק והסיר את החיתול. מתחת לחיתול התגלה הזין שלו כלוא בסד פלסטיק שקוף  שבו אלקטרודות הניתנות לחישמול.

"תתהפך תראה לאדון יניב שלא עשית 'משהו גדול' בטעות." צחק עוז.

העבד התהפך על בטנו ופער את שני פלחי ישבנו הגדול כדי להראות שהוא יבש ונקי.

"שים עכשיו חיתול נקי, זבל."

העבד עזב לכמה דקות וחזר עם מגבת גדולה, חיתול נקי באריזה, בקבוק אלכוהול ומיכל פלסטיק של טלק. פרש את המגבת, ניקה את כל המפשעה והישבן בצמר גפן ספוג באלכוהול, פיזר טלק ונשכב במיומנות על החיתול הנקי והידק את הקצוות. את כל זה ביצע לעיניי כולנו.

"סיימתי, אדון."

"בוא הנה, זבל."

העבד ניגש  לאדונו בזחילה ובפחד, "מה עושים לעבד זבל שבורח לו פיפי מסריח?"

"העבד מקבל עונש."

"יפה, זבל, איזה עונש אתה רוצה לקבל?"

"מה שהאדון מחליט."

"בינתיים תקבל כמה מכות חשמל בזין" עוז הוציא מכיסו את השלט ונתן כמה מכות חשמל הישר לזין של העבד, העבד התקפל מהזעזועים החשמליים ואחר כך נישק את רגלי אדונו והודה לו על העונש.

יניב החזיר אותי לביתי והצעתי לו לעלות לדירתי. אני בעלים של דירה בת שלושה חדרים גדולים  באחד הרחובות  הסמוכים לרחוב וייצמן בתל אביב, די קרוב לבית חולים איכילוב. הבעיה העיקרית במיקום הנהדר, היא חניה, לי יש  בנוסף לחניה בבנין גם תו איזורי והצעתי ליניב להחנות את  את הרכב הגדול שלו בחניה  בביתי ואני אחפש חניה בסביבה. הוא פסל מיד את ההצעה ונכנס לחניון מול איכילוב.

"אז זאת הדירה של העבד?" שאל בחיוך כשנכנסנו לדירתי.

"כן, אדון, זאת הדירה שלי."

"בשכירות?"

"לא, אדון, אני הבעלים."

"יפה מאוד, בגילך דירה כזאת בתל אביב."

"קיבלתי אותה מירושה מדודה שלי." עניתי ולא רציתי לספר לו שהירושה המכובדת ניתנה לי רק בשל שמי האמצעי שהורי 'העניקו' לי עם לידתי כשם בעלה המנוח של אותה דודה, שם מצחיק למדי, אלימלך.

זהו, שמי בתעודת הזהות הוא 'גיא אלימלך'. זה הספיק שהדודה תוריש לי עם פטירתה את הדירה הנהדרת.

"אתה בחמש דקות מהדירה שלך בחדר מיון." צחק כשיצא למרפסת.

"כן, אדון, זה מאוד קרוב."

"אתה עוד עם בגדים עבד?"

"סליחה, אדון." עניתי והתפשטתי במהירות כורע על ארבע מולו.

"מי מטפל בדירה?"

"אדון, אני מטפל, מנקה ומסדר הכל בעצמי."

"יפה, עבד."

"אדון, אני יכול להגיד משהו?"

"דבר."

"אני עדיין חושב על העבד של עוז... הייתי בשוק כשראיתי אותו היום."

"למה היית בשוק?"

"אדון, כי... לראות אותו בחיתול... ואחר כך רתום לעגלת כיבוד... ומראה לכולם שהוא לא רטוב בחיתול ומחליף לעצמו חיתול... הייתי מזועזע."

"אתה עדיין לא הפנמת את מה שאמרתי לך, אתה רואה את הכל שטוח בלי להעמיק. העבד של עוז, אגב שמו יפתח, זאת  היא בדיוק הפנטזיה שלו, זה מה שהנפש שלו הכי רוצה, להיות מושפל."

"אדון, אבל איך עוז עושה לו את זה? אין לו רחמים על העבד שלו? אני ממש ריחמתי עליו היום."

"שוב, אתה לא מבין את מערכת היחסים שלהם, עוז הציל את יפתח."

"אדון, עוז הציל אותו? אני באמת לא מבין, ככה הוא הציל אותו? ממה?"

"הוא הציל אותו מעצמו."

"אדון, לא הבנתי."

"יפתח הוא טרף קל, כשהוא חשף את הפנטזיות שלו הוא הפך לקורבן ולניצול של אדונים או כאלה שזיהו את החולשות שלו וקראו לעצמם אדונים כדי לנצל אותו, יפתח היה קורבן לסחיטות ואיומים"

"ואדון עוז הציל אותו, אדון?"

"בדיוק כך, עוז לקח אותו תחת חסותו, הוא מספק לו מצד אחד הגנה מניצול וסחיטות ומצד שני מגשים לו את הפנטזיה והצורך  הנפשי להיות מושפל וכביכול מנוצל, יפתח מוגן אצל עוז."

"אדון, לא הייתי יכול לחשוב על אופציה כזאת."

"היית יכול להיות במקום של יפתח ולהיות מושפל כמוהו?"

"לא, אדון, זאת לא הפנטזיה שלי."

"ואם הייתי מכריח אותך?"

"אדון, אני לא יודע" אמרתי לאחר שתיקה והתחלתי לבכות "רק אל תעזוב אותי,  בבקשה, אני אעשה מה שתגיד לי, אדון."

"תפסיק לבכות, גם אני לא במקום הזה." אמר.

הרמתי את עיניי והבטתי בו בדמעות וראיתי שהוא מחייך.

"אז לא תקרא לי זבל ותשים לי חיתול?"

"תחטוף עונש כי פנית אלי בלי המילה אדון, אבל לא, לא אקרא לך זבל ולא אשים לך חיתולים."

"סליחה, אדון, תודה אדון." אמרתי בהקלה והשתטחתי על הריצפה מחבק את קרסולי של יניב.

יניב הפליק לי עשר סטירות כואבות על ישבני הקטן.

"זה עונש על חשבון הזלזול שלך."

"אדון, אני יכול לשאול משהו?"

"דבר."

"איך האדון... זאת אומרת, איך האדון רואה את הקשר ביננו?"

"שלחתי לך למייל את התנאים, תקרא אותם היטב, אבל אני אגיד לך עכשיו בקצרה, אחד: אתה עבד בלעדי שלי, שניים: אתה ממשיך לעבוד כרגיל  במקום העבודה שלך במשך ימות השבוע, שלוש: אתה נמצא אצלי מיום חמישי בערב ועד מוצאי שבת מידי שבוע ובמועדים אחרים לפי הוראות שלי, ארבע: אתה משרת את הצרכים של אביר בזמן שאתה במשק וחמש: אתה כל הזמן בסד האהוב עליך, אלו התנאים, פשוטים וברורים, עכשיו תחליט כן או לא."

"כן, אדון, כן, כן, כן!" קראתי בשמחה וחיבקתי את קרסוליו.

"יפה, עבד, בחרת נכון."

"האדון לא צריך עבד בשאר ימות השבוע?" 

"אם אצטרך, אתה תבוא, אבל במשך השבוע אני עובד במשק,  משגיח על הפועלים, שומר בלילות וגם עושה השתלמות בפקולטה לחקלאות ברחובות."

"לאדון יש תואר אקדמאי?"

"כן, תואר ראשון בפאקולטה לחקלאות ברחובות."

"אדון, אם כך אני בר מזל שיש לי אדון כל כך נאור וחכם."

"מקווה שתדע לשמור על מה שיש לך."

"אדון... ברור שאני אשמור... האם האדון ירשה לעבד שלו לאונן ולגמור?"

"תתחיל לספור את הימים." 

"ימים זה בסדר, אדון."

"והשבועות." הוסיף וחייך.

"שבועות, אדון?"

"והחודשים." אמר ופרץ בצחוק.

"לא, אדון, בבקשה, אני לא אחזיק מעמד, אני לא העבד הזבל של עוז, בבקשה, בבקשה, אני אהיה עבד טוב שלך ושל אביר, בבקשה, רק ימים, רק ימים, לא שבועות ולא חודשים, בבקשה."

לפרק הקודם
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...