לונה פארק (אילוסטרציה). צילום: טל איתן.

 >  > 

פרש, סוס ועבד - פרק ד'

לא האמנתי על עצמי, איבדתי את כל העכבות והמחסומים, שכבתי מלוא גופי על בטני, נישקתי בטירוף את הנעליים שלו והתחננתי.

התעוררתי מרקיעות הפרסות של אביר, הוא הניע את ראשו והשמיע צהלות, לפתע כופף את ראשו אלי וליקק את ידי. נרתעתי לאחור ככל שהשרשרת התירה לי ואז ראיתי שמתוך הנדן השעיר שבתחתית גופו מתחיל לצוץ הזין שלו, עדיין לא במלוא אורכו. הבטתי בצינור הבשר הזה בסקרנות, כשלפתע נכנס יניב לאורווה.

"אמרתי לך שאתם חברים טובים, אביר חרמן עליך." אמר וצחק.

"מה שעה?" שאלתי, איבדתי את חשבון הזמן.

"שעה לעשות לאבירי אמבטיה, נכון מתוק?" אמר וליטף את ראשו של הסוס בחיבה.

יניב הוציא את הסוס וקשר אותו למעקה העץ כמו אתמול.

"קדימה, עבד, אתה יודע מה לעשות." אמר ושחרר אותי מטבעת הברזל שבקיר.

רחצתי את אביר במברשת ובספוג, כולל בפלג גופו התחתון, בטנו הזין והאשכים שלו. הוא היה נינוח ופחות פחדתי שמא יבעט בי.

כשסיימתי את הרחצה ויניב נתן לי קוביות סוכר לפנק את אביר, ידעתי בודאות 'שהסוכריה האמיתית' שהוא מכין לי זה לאונן לסוס וללקק את הזין האימתני שלו.

"עכשיו לאונן לאבירי ולעשות לו טוב" ציווה עלי בחיוך "נראה לי שהוא מת עליך."

ירדתי על ארבע מתחת לאביר ונגעתי קלות בנדן השעיר, בזמן השטיפה הזין שלו התכווץ, עכשיו הוא פרץ כמעט בבת אחת ונראה לי שהוא היה הרבה יותר ארוך ועבה מההפעם הקודמת.  אוננתי לו בתחילה עם יד אחת ואחר כך עם שתי ידיי, ליקקתי את הצינור העבה מטה ומעלה ויכולתי לחרגיש את פעימות הדם בזין של אביר.

הייתי כל כך שקוע  בכלי הענק של אביר, שבכלל שכחתי שהוא משפריץ די מהר וכעבור  כדקה מרגע שהתחלתי לאונן לו נשפך על פני וראשי זרם אדיר של זרע סוסים, מכסה את  ראשי ועיניי וחודר לפי, הרגשתי את טעמו החמצמץ. כשהצלחתי לפקוח את עיניי אחרי שניגבתי אותן בידי, ראיתי שיניב הנציח את כל האירוע בטלפון הנייד שלו.

"אני יוצא עכשיו לסיבוב קטן עם אביר, הוא צריך לרוץ כל יום, נכון אבירי, אתה אוהב לרוץ?" אמר וליטף את סוסו ולאחר מכן התקין את האוכף על גבו של הסוס.

לפני שיצא לטיול היומי עם אביר, קשר אותי לטבעת ברזל באורווה וציווה  לפנות את הקש המלוכלך, לשטוף את האורווה, לפרוס קש חדש ולהתקלח בעצמי, היטב כולל את החור.

"יש לך שעתיים לבצע את המשימות, כדאי שתבצע אותן הכי טוב."

"אדון, אני יכול לקבל מגבת?" שאלתי בשקט.

"יש יום יפה, השמש זורחת, תתייבש בשמש." צחק ועלה על הסוס בדילוג.

כשחזר לאחר כשעתיים, הכניס אותי סוף סוף לבית והכין לי קפה שחור וצלחת מלאה במאפים, ישבתי על הרצפה בפינת המטבח בעוד הוא יושב  ליד השולחן, אני חושב שעבורו זה  מובן מאליו שמקומו של עבד צריך להיות נחות והוא אמור לשבת ולאכול על הרצפה, עבד קשור בשרשראות ברזל, עבד עונד קולר והזין שלו מופרד מהעולם ונתון לשליטה מוחלטת של אדונו. ראיתי פעם סרט על העבדות באמריקה, ככה זה היה שם.

עבורי זה מצב חדש, מפחיד, מסתורי אבל גם מרתק, אני נשאב לתוך עולם אפל מבלי יכולת לקחת בחזרה את השליטה על חיי. אני נתון בידיו של הגבר הזה שיושב באדנות על הכסא, שותה קפה ומזפזף בטלפון הנייד שלו, בתוך יומיים הוא הפך לאדון ושליט ואני משועבד לגופו המדהים ולזין שלו שאני מיירר כל פעם שאני נזכר בעוצמתו שחדרה לתוכי.

יותר מכל הייתי בחרדה כי יש לו צילום וידאו של הסצינה בה אני מאונן ומלקק את הזין של סוסו אביר. הוא יכול לעשות בו שימוש בכל רגע נתון.

"מתי אתה מתחיל לעבוד מחר בבוקר?" שאל לפתע.

"בשמונה בבוקר, אדון."

"אם כך, כדאי שתחזור כבר הערב לתל אביב, בפקקים של בוקר יום ראשון זה עלול להיות בעיה."

"כן האדון צודק."

"אני אכין משהו לאכול, נשאר לנו אורז עם קטניות וירקות מאתמול נוסיף עוד משהו."

"אדון, אני יכול לעזור?"

"אין צורך, אני מסתדר אבל אם אתה רוצה, אתה יכול  לנסות עוד פעם את מזלך לזכות בזין שלי" אמר וצחק.

"כן, אדון, אני רוצה, בבקשה."

"מה אתה רוצה?"

"אני רוצה את הזין של האדון, בבקשה." התחננתי והבנתי שאני אכן משועבד לו כמעט טוטאלית.

"יש לך שתי דקות להוריד לי את המכנסיים, רק בפה, בלי ידיים." צחק.

התקדמתי במהירות על ארבע וניסית בשיא המהירות לפרום את הכפתור העליון ואת הרוכסן, קצה הרוכסן נשמט מבין שיניי בכל פעם מחדש.

"עברה דקה."

"אדון, שתי דקות זה לא מספיק."

 

"אתה מבזבז את הזמן שלך על דיבורים, דקה וחצי עברה."

ניסיתי נואשות להוריד את הרוכסן העקשן והוא הכריז שזמני עבר, אבל אחרי שהכין את ארוחת הצהריים, יניב גרר אותי לחדר השינה, פרס את הכיסוי על המיטה, מצצתי לו בתשוקה מטורפת ואחר כך הוא זיין אותי כמעט בכל תנוחה אפשרית, שכבתי על בטני והוא חדר לי לחור אחרי שהזרים בנדיבות נוזל סיכוך והחדיר לי אצבע ואחר כך שתיים ושלוש אצבעות כדי להרחיב את החור.  למרות הכל, הכאב היה נורא אבל הבלגתי כי עבד אמור לסבול, אחר כך  הוריד אותי לתנוחת דוגי ותקע את הזין שלו לתוכי תוך שהוא סוטר בידיו על ישבני הקטנטן ולבסוף הפך אותי על גבי, קרב את הישבן שלי לקצה המיטה וזיין אותי בפראות ובכוח, אוחז בסד הכולא את הזין והאשכים שלי ומושך בעוצמה. הרגשתי כאבים בישבן ובזין ובאשכים המעונים שלי, יניב השמיע אנחות של גמירה וחשתי את זרמי הזרע שלו ממלאים את מעיי, הוא שלף לשניות את הזין מהחור שלי ואז תקע אותו שוב ושוב נהנה מהגלישה  החלקה של הזין שלו למערה הרטובה מזרעו.

"אין מה להגיד, אתה זיון טוב." אמר וסטר קלות על לחיי.

"אני רוצה שהאדון יהיה מרוצה ממני." לחשתי.

"אתה בטוח שלא היה לך אדון או אדונים לפניי?"

"אדון, אני נשבע לך בחיי שלא היו לי אדון או אדונים לפניך, אני נשבע." אמרתי והתחלתי לבכות.

"מה אתה בוכה? רק שאלתי, יש כאלה שמספרים שהם בתולות ויש להם קילומטראז' מפה עד אמריקה."

"לי אין נסיון, כל מה שסיפרתי לך זה אמיתי."

"או קיי, מאמין לך."

"תודה, אדון, הכל חדש לי... אני נסחף לזה...אין לי שליטה על מה שקורה לי."

"אני השליט שלך מעכשיו ואתה במקום שבו הנפש שלך רוצה להיות."

כך באמת הרגשתי. זה המקום שעליו לא העזתי מרוב פחד אפילו לפנטז. עכשיו אני שם.

קרה לי דבר מוזר, בפעם הראשונה שהזין שלי לא הגיב לגירויים בזמן הזיון, לא ניסה להזדקר, לא חשתי שום ריגוש מיני בזין, כאילו הזין השלים עם גורלו שהוא מנותק ולא יזכה  יותר בסיפוק  ובהנאה של גמירה, יעודי היחיד והבלעדי זה לספק את האדון.

את ארוחת הצהריים כיאה לעבד אכלתי על הרצפה בפינת המטבח  ולאחריה שלח אותי יניב להתקלח באורווה, הוא נתן לי מגבת.

שעה ארוכה אחרי שסיימתי להתקלח נותרתי לעמוד ליד המקלחת, השרשרת לא איפשרה לי לצאת מהאורווה, אביר נותר בחצר המשק ליד ערימת חציר רענן.

יניב הגיע סוף סוף והחליף את קולר הברזל בקולר רחב עשוי עור שחור אליו הצמיד רצועה של כלב ומשך אותי אחריו. הבחנתי ששתי מכוניות חונות בחצר המשק, ואן קטן ומכונית פרטית כסופה.

במרפסת אשר בצד הבית, אותה ניקיתי אתמול, ישבו שני גברים. רק כשעליתי במדרגה לרחבת המרפסת הבחנתי שליד רגליו של אחד הגברים שוכב גבר ערום לגמרי, קולר שחור הדוק על צווארו, סד עשוי מפלסטיק שקוף עם חלקי מתכת מבריקה מחובר לזין שלו ובדומה לסד שלי מפריד בין אשכיו והזין שלו תחוב בצינור הפלסטיק. די מהר הבנתי כי הוא עבד.

"זה העבד החדש שלי, הוא עדיין מועמד." הכריז יניב והציג אותי לחבריו. רציתי לקבור את עצמי מבושה ומבוכה.

שני הגברים הישובים בכסאות הקש סקרו אותי בעניין, הגבר השוכב על הרצפה לא הרים את מבטו.

"הוא מקלון, אין לו בשר לתפוס." אמר האדון שלרגליו שכב בעבד.

"תקשיב עוז, לא חשוב המשקל של העבד, חשוב מה הוא יודע לעשות ואיך לשרת את אדונו."

הבטתי בעוז, נראה כבן ארבעים, שזוף, תספורת מארינס,  גבר שבגברים, שרירי גופו מפוצצים את שרוולי חולצת הטי שלבש, ירכיו טעונות בשרירים ומפגש המפשעה שלו אומר כולו זכרות.

"והוא בסדר?" שאל עוז.

"מוקדם לדעת, הוא פה מיום חמישי בערב."

"ניסית אותו? ממושמע?"

"יש  לי עוד הרבה עבודה עד שיהיה מאולף, הכי חשוב לי שאביר והוא מסתדרים מצויין" אמר וחייך אלי. חרדה תפסה אותי שמא יראה להם את הוידאו מהבוקר בו אני מאונן ומלקק את הזין של הסוס.

"הזבל שלי הגיע אלי אחר שעבר כמה אדונים, היה לו אילוף בסיסי, נכון זבל?" אמר ובעט בעבד השוכב על הרצפה.

"כן, אדון." ענה העבד בלחש.

"דבר שישמעו אותך." אמר ובעט בו שוב.

"כן, אדון, אני עבד מנוסה."

"אתם רואים? הייתי צריך רק להתאים אותו לצרכים שלי."

"ברור, לכל אדון יש את הראש שלו." אמר יניב.

"כמה זמן הוא אצלך?" שאל הגבר השני שעד כה לא התערב בשיחה, נראה די צעיר, אולי קרוב לגילי שלי, עורו בהיר מצבע עורם של עוז ויניב, רזה אבל שרירי, לבוש בחולצת פולו צהובה ומכנסי ברמודה צמודים בצבע חקי.

"כמה זמן אתה אצלי, זבל?" שאל האדון את עבדו.

"שנתיים ותשעה חודשים ושלושה שבועות ושני ימים." ענה העבד בלי להתבלבל.

"מה זה? הוא סופר את הימים?" צחק הגבר.

"תיכף תבין, רון," ענה האדון  ופנה לעבד, "מה המקצוע שלך, זבל?"

"אני חשב ומנהל חשבונות בחברה, אדון."

"הבנת? הוא חשב בחברה ועושה כל היום חשבונות." ענה ושלושתם צחקו.

"בן כמה העבד?" שאל רון.

"בן כמה אתה, זבל?" שאל האדון.

"ארבעים ושמונה שנים וחמישה חודשים ושבועיים וארבעה ימים." ענה העבד וכולם צחקו וגם אני חייכתי. האופן  שהוא ירה את החישוב היה ממש מצחיק.

"הוא לא מבוגר מידי? יש כאלה שמחפשים עבדים צעירים." שאל רון.

"שמע, יש יתרון בעבד בוגר, אין את בלבולי המוח שהוא לא סגור על עצמו, שהוא  הוא סתם התחרמן ולא מתכוון לזה באמת, עבד בוגר יודע בדיוק לאיפה הוא מגיע ולמה."

"גם צעירים יכולים להיות סגורים על עצמם ולהפנים את מעמדם כעבדים." אמר יניב.

"זה נכון, יש מצב שגם צעירים מבינים למה הם באים, מצד שני יש יתרון בעבד בוגר גם מבחינה כלכלית, הזבל עובד כמנהל חשבונות  ראשי וחשב החברה, מביא כל חודש משכורת נטו של 16 אלף, זה יתרון עצום, בנוסף לזה השכרנו את הדירה שלו בתל אביב וזה מביא עוד שמונה אלף כל חודש, הוא לא צריך את הדירה כשהוא אצלי."

"הוא גר אצלך בנתניה?" שאל רון.

"איפה אתה גר, זבל?"

"אני גר בדירה של האדון שלי בתל אביב."

"תספר להם איפה אתה גר בדירה של האדון."

"אני גר בשירותי האורחים או בממ"ד, לפי ההוראות של האדון."

"אתה רואה? יופי של סידור, זה יתרון של עבד בוגר." אמר עוז בסיפוק עצמי.

בכל זמן השיחה עמדתי ליד האדון שלי שישב על כורסת קש במרפסת והחזיק בי עם רצועת הכלב.

"לך תביא לנו שתייה מהמקרר, יש יין לבן, בירות ומים מינרליים, תביא הכל." אמר ושחרר את הרצועה מקולר.

 

"קום תעזור לו, זבל." הורה אדון עוז לעבדו ובעט בו בנעלו מכוון לסד הכולא את הזין.

כשקם ממקומו הבחנתי שתקוע לו זנב של כלב עשוי פלסטיק, כזה שיניב תקע לי אתמול.

"מה יש לך בישבן?" שאלתי אותו בלחש.

"זה דילדו עם מגעים חשמליים." לחש לי בחזרה.

"מ... מה? מה זאת אומרת מגעים חשמליים?"

"האדון חיבר אותי לאלקטרודות, כאן כאן וכאן." אמר והצביע על הזנב על הסד בזין ועל הקולר מפלסטיק שלצווארו, "הזנב הוא כמו דילדו שבקצה הפנימי יש אלקטרודה ממתכת."

"ובסד הזה?" שאלתי והצבעתי על הזין שלו.

"יש בו כמה אלקטרודות בתוך הפלסטיק." לחש.

"ואיך זה עובד?" שאלתי בלחש ובחנתי במבטי את הסד שלו.

"לאדון יש שלט שהוא יכול להפעיל כשהוא רוצה, בוא נצא מהר, שהוא לא יחשוד." אמר בלחש וניכר עליו שהוא בפחד ויראה עצומה מהאדון שלו.

 כשחזרנו עם השתייה, שלח אותי יניב להביא כוסות וגביעים ליין ואחר כך שוב להביא שקדים, אגוזים  ותמרים שהיו מונחים על השיש.

השלושה המשיכו בשיחה אודות העבדים ועוז אמר שהסידור של עבד 24/7 כל השנה מתאים לו מאוד.

"העבד קם בבוקר וניגש לחדר השינה שלי על ארבע, ככה וככה הוא ערום כל הזמן והולך רק על ארבע, בודק אם אני ער ואם אני צריך משהו, לפעמים בא לי שימצוץ לי על הבוקר או שיבלע את השתן של בוקר, אם אני ישן הוא מתארגן, שותה קפה, אוכל משהו ונוסע לעבודה, המכונית שלו נמצאת ברשותי, הוא נוסע באוטובוס, סידר לעצמו רב-קו, הוא אוכל ארוחת צהריים ליד המשרד וחוזר סביב שש בערב, מנקה את הבית, מסדר, מכבס, עושה כלים מכין ארוחת ערב, אחר כך מנקה את עצמו ומתקלח, אני חוזר בסביבות שמונה, לפעמים נפגש עם חברים וחוזר מאוחר יותר, מגיש לי ארוחת ערב, מקלח אותי אחר כך מוצץ לי או שאני מזיין אותו, סידור מהסרטים, אני קורא לו זבל והוא מבסוט, נכון, זבל?"

"כן, אדון."

"תגיד לי," פנה רון לעוז, "הסד הזה שיש לו על הזין, מה זה עושה לו?"

"העבד לא יכול לגמור, זה מחזיק אותו כל הזמן דרוך ותלוי באדון."

"גם לעבד שלך יש כזה, זה נראה מנירוסטה, מה ההבדל ביניהם?" שאל רון את יניב.

"אותה תוצאה בסופו של דבר, יש כל מיני מודלים, מפלסטיק, מתכת, נירוסטה, כל מיני סוגים, זה גם אמצעי שליטה."

"עוז, כמה זמן העבד שלך לא גמר?"

"זבל, כמה זמן לא גמרת?"שאל עוז את עבדו.

"ארבעה חודשים שלושה שבועות שני ימים ושמונה שעות, אדון." ענה במהירות וכולם פרצו בצחוק.

"תכרע על ארבע שיהיה לי איפה לשים את הרגליים." הורה לעבד וזה ביצע את ההוראה מיד.

"אהה, תראו איזה פטנט חדש יש לי, אני קניתי הזבל שילם." אמר וצחק בהנאה תוך שהוא מוציא מכיסו שלט אפור ועליו כמה לחצנים, "תראו איך זה עובד, תעמוד זבל, שכולם יראו." הורה.

העבד התרומם על רגליו, עכשיו ראיתי שיש לו כרס קטנה, תוצאה של גיל או של חוסר פעילות גופנית או של יתר אכילה או של הכל ביחד.

עוז לחץ על אחד הלחצנים וראשו של העבד התנדנד.

"זה בקולר שעל הצוואר." צחק עוז ולחץ עוד כמה פעמים שזעזעו את ראשו של העבד.

"תסתובב." הורה לעבדו ולחץ על לחצן אחר, ישבנו של העבד רטט מהזעזועים שחוללו האלקטרודות שטמונות בדילדו.

"יש לו ישבן די גדול, תראו איך זה מקפץ לו." אמר רון בהתפעלות.

"אני אוהב ישבנים גדולים, יש מה לתפוס." אמר ותפס את שני פלחי ישבנו של העבד, לחץ בחוזקה ואחר כך החטיף לו סטירות בישבן שהותירו סימנים אדומים.

"אפשר לגעת?" שאל רון.

"חופשי."

רון מזמז את הישבן הגדול ואחר כך הוסיף כמה סטירות משלו, "תסתובב, זבל, פנים אלי."

העבד הסתובב עם פניו אלינו, לחיצה של עוז על השלט שכוונה לסד, כמעט קיפלה את העבד לשניים.

"ידיים על העורף." הורה עוז כשהעבד ניסה לגעת בסד.

"אני יכול לנסות?" שאל רון.

"קח, אל תהרוס לי את השלט, יש כפתור לוויסות העוצמה."

רון הפעיל את השלט והעבד של עוז התפתל עם כל הפעלה של הזרמים בחלקים השונים של גופו. לסיום הפעיל רון את שלושת הלחצנים ביחד והעבד המלא הזדעזע בכל גופו, צווארו נמתח הישבן שלו רטט וזרמי החשמל בזין שלו גרמו לו לרקד באקסטזה.

"היי, היי, אתה הורס לי את השלט."

"אני מת שיהיה לי גם כן עבד."  אמר רון, הבחנתי שהזין שלו הזדקר במכנסי הברמודה שלבש.

"מה הבעיה?" אמר יניב, "אתה משיג לעצמך עבד בקלי קלות."

"איפה?" שאל רון.

"בכל האתרים, יש מלא." אמר עוז.

"אני לא טוב בזה."

"אני אסדר לך, יש לך מחשב נייד?" שאל עוז.

"בטח."

"אז תבוא אלי, אני מסדר לך את זה בחצי שעה."

"סבבה, אפשר כבר מחר?"

"אפשר, אבל אתה צריך להיות אדון,  אסור לך להיות נכנח." אמר עוז.

"נראה לך שאני נכנח?" רון ממש נעלב.

"לא אמרתי שאתה נכנח, אחי, צריך להיות קשוח."

"אני סופר קשוח." אמר רון.

"טוב מאוד, בשבוע הבא יהיה לך עבד, מילה שלי." אמר עוז וטפח לרון על הכתף.

"תודה, אחי, אני צריך דחוף עבד משלי."

העבד של עוז חזר לשבת כמו כלב ליד אדונו ואילו אני נותרתי לעמוד ליד יניב שישב על כורסת הקש.

"התחת של העבד שלך קטנצ'יק." אמר עוז ליניב.

"אני אוהב ישבנים קטנים." אמר יניב.

"איך החור שלו?"

"צר מאוד, אבל הוא מקבל  בכבוד את הכלי שלי, קצת כואב לו אבל הוא נפתח."

"בוא אלי, עבד." הורה לי עוז. הבטתי ביניב והוא סימן לי שאני רשאי לגשת לעוז.

יש לו שני פלחים של אשכוליות" צחק עוז בעודו חופן את ישבני והמשיך לעבור עם ידיו על גופי הצנום, צבט את פטמותי וטלטל את הסד הכולא את הזין שלי.

"יש לעבד שלך גוף של ילדה בת שש עשרה" אמר "אבל דווקא נראה שיש לי ביצים גדולות ביחס לגוף הציפלוני שלו."

ידיו המשיכו לטייל על גופי מידי פעם צובטות, מאוד כעסתי שיניב מרשה לו לגעת בי ולבחון אותי כמו שבודקים חתיכת בשר.

"מה עם הזין שלו? גדול?"

"לגמרי, ענק ביחס לגוף הרזה."

"אי אפשר לראות כי הוא נעול, אבל לפי המשקל נראה לי שאתה צודק." אמר ואמד את הזין שלי כמו במשקל.

"סמוך עלי." ענה יניב.

"בוא הנה זבל." קרא לעבד שלו שהתרומם ממרבצו.

"תמצוץ את האצבע שלי, תשים הרבה רוק." הורה לו.

העבד עשה כמצוותו. בלא הזהרה מוקדמת החדיר עוז את האצבע הרטובה שלו לחור ישבני, הרגשתי כאב מטורף. "מה אתה עושה? תעזוב אותי, אתה מכאיב לי." צעקתי על עוז ותפסתי מרחק ממנו.

עוז היה המום בתחילה, הוא לא ציפה לתגובה כזאת ממי שמוגדר כעבד.

"אתה שמעת את העבד שלך?" שאל את יניב בכעס.

"שמעתי והוא הולך לשלם על זה."

יניב נכנס לבית וחזר כעבור דקה עם מחבט עור ושוט העשוי מרצועות עור דקות, משך אותי ברצועה הרחק מהמרפסת אל עבר מעקה העץ שברחבה בה שוטפים את אביר, קשר את ידי לאחד מעמודי העץ.

"אתה לא תעליב את החברים שלי בבית שלי. הבנת?" גער בי בקול רם ואחר כך לחש לי באוזן "תעשה הצגה כאילו זה כואב לך רצח."

אחרי כן התחילו ההצלפות על ישבני, עשר הצלפות עם מחבט עור 'בכאילו' ועוד עשר הצלפות שוט שהיו די כואבות אבל נסבלות לגמרי.

עשיתי את ההצגה באופן מושלם ואפילו מוגזם, צעקתי ובכיתי וביקשתי סליחה והבטחתי שלא אחזור על זה שנית, אף פעם.

פרץ של רגשות ליניב מילא אותי באותם רגעים, כל כך הערכתי אותו, הבנתי שהוא היה חייב לעשות את ההצגה של העונש כי באמת ביישתי את האורח שלו בביתו, יותר מכך, עשיתי את זה בנוכחות העבד של עוז ובנוכחות רון שרוצה להיות אדון בעצמו, היה זה עוז שקינטר את רון שאסור לו להיות אדון נכנך.

אספתי את הכוסות והצלחות משולחן המרפסת והדחתי את כל הכלים בכיור המטבח, כל זאת מבלי שהורה לי. יניב  נשאר ישוב על כסא הקש והפעיל מחשב נייד.

לאחר מכן, כשיצאתי שוב למרפסת עם מטאטא ביד, ראיתי אותו מכניס את אביר חזרה לאורווה. הבטתי במחזה הנדיר, ראשו של הסוס הציץ כולו מתוך החלון הגדול שבאורווה, מביט בבעלים שלו ומשמיע צהלות שמחה. יניב ניגש אליו וליטף את ראשו ובעיקר את אוזניו הזקופות ונשק למצחו.

איזו אהבה אמיתית יש בין הרוכב והסוס, חשבתי לעצמי.

"על ארבע." ציווה עלי כשנכנס למטבח, אני הייתי ישוב בפינה לאחר שסיימתי את עבודות הניקיון.

"אתה רוצה את הזין שלי?"

"כן, אדון, בבקשה."

"תבקש יפה."

"בבקשה, אדון, תן לי למצוץ את הזין שלך, בבקשה."

"תתחנן."

"בבקשה, אדון, אני מתחנן שתתן לי למצוץ את הזין הנהדר שלך."

"לא מספיק טוב, כדי לזכות בזין שלי אתה צריך לשכב כולך על הרצפה וללקק לי את הנעליים ולהתחנן."

לא הייתי מאמין על עצמי. שאני אשתטח כולי על הרצפה, אנשק את הנעליים של גבר ואתחנן לזכות למצוץ לו את הזין?

אבל עשיתי את זה, לא האמנתי על עצמי, איבדתי את כל העכבות והמחסומים, שכבתי מלוא גופי על בטני, נישקתי בטירוף את הנעליים שלו והתחננתי.

"בבקשה, אדון, אני מתחנן שתתן לי את הזכות למצוץ את הזין של אדוני ושליטי, תן לעבד הנרצע שלך להרגיש את הזין המלכותי בפה העלוב שלי, בבקשה, אני מתחנן..." דמעות מילאו את עיניי ולא האמנתי שאני הוא זה שמתחנן בבכי.

זהו, זאת היתה נקודת השבר. ברגע הזה ממש, לאחר שתי יממות  בלבד הצליח יניב להשתלט באופן מוחלט וסופי על נשמתי וגופי.

"נעשה את זה כמו שצריך." אמר בחיוך ופנה לחדר השינה.

הלכתי אחריו על ארבע, הוא התפשט לגמרי ונשימתי נעתקה כשראיתי את גופו האלילי שלו ואת הזין הזקור שמפגין זכרות ואדנות מונף מול פניי. הוא לא נשכב על המיטה, נשאר לעמוד , היה גם בזה הפגנת עליונותו על העבד המושפל הכורע על ארבע ומביט בו מלמטה.

ללא מילים הוא קירב את פי אל הזין שלו שטיפת פריקאם כבר בצבצה ממנו, מרגע זה הוא הפקיד את הזין שלו לטיפולי ואני עשיתי את הכי טוב שידעתי, אצבעות ידי טיילו על רגליו, ליטפו את ישבנו ואת ירכיו, שיחקו קלות באשכיו המלאים, מידי פעם עלו כפות ידי לבטנו וחזהו וחשו את הקוביות השריריות והנהדרות.

הפה והלשון שלי, עיסו בעדינות את הזין שלו, חשתי את ורידי הדם הפועמים בכלי הנהדר, שפתי חבקו את ראש הזין ולשוני חדרה בעדינות לחריץ הקטן שבקצה, טפטפו ממנו טיפות פריקאם בטעם משכר.

לא רציתי שהדבר המופלא הזה יגמר, המשכתי בשיא העדינות כדי לא לגרום לו לגמור מהר, ככל הנראה שהצלחתי לעכב את הגמירה  לזמן מה, אבל תפיסת הראש שלי בשתי ידיו ופמפום אינטנסיבי הביא אותו לגמירה עוצמתית, יניב ממש צעק כשהגיע השיא ומטחי הזרע שלו פגעו אחד אחרי השני בדופן הפה שלי וירדו הישר לגרוני.

"וואווו, זה היה משהו," אמר וסטר לי קלות על פניי, "שיחקת אותה, עבד."

פתחתי את פי להראות לו שבלעתי את כל הזרע,  'חלבון מן הטבע' כפי שהוא מכנה אותו.

"תודה, אדון."

"ככה לא אומרים תודה," אמר וצחק, "עבד צריך להשתטח על הרצפה ולנשק את רגלי האדון ולהגיד תודה."

 

מה זה לעומת ההשפלה בתחינה לזכות למצוץ את הזין של האדון? ברור שעשיתי את זה, נשכבתי על בטני, אחזתי בקרסולי רגליו של אדוני  והודיתי לו על הזכות שנתן לי.

יניב נכנס למקלחת לשטיפה קלה ואני נותרתי שכוב על הרצפה.

"עוד מעט נצא להחזיר אותך לתל אביב." אמר כשחזר ומגבת על כתפו.

"אני יכול לנסוע לבד." אמרתי

"אין תחבורה ציבורית מהמושב, זה מסובך."

"תביא אותי לנתניה, אני אסתדר משם."

"הבטחתי להחזיר אותך לתל אביב וזה מה שיקרה." אמר בעודו מתלבש.

לאחר שסיים, הוציא מאחד הארונות קופסת פלסטיק. לא יכולתי לראות ממקומי מה הוא מחפש.

"קום ותעמוד מולי." ציווה והתיישב על קצה המיטה.

מפתח קטן שיחרר את המנעול של הסד הכולא את הזין שלי. כשיצא הזין לחופשי,  נדהמתי ממראה עיניי. הוא דמה יותר למלפפון רקוב ומסמורטט. איפה הזין הגדול שלי שתמיד זקור מחרמנות?

בעזרת צמר גפן ספוג באלכוהול, ניקה יניב את הזין שלי סביב סביב וגם את האשכים, כלום לא התעורר אצלי ממגע ידיו, כמו שהייתי בטיפול רפואי.

לאחר סיום הניקוי, הוא הרכיב לי סד אחר, עשוי כולו מחומר פלסטי קשיח ושקוף.לפתע חשתי התעוררות מינית בזין אבל אז יניב כבר סיים את הרכבת הסד, את מקומו של מנעול הנחושת החליף עכשיו אזיקון מפלסטיק שעל חלקו הרחב מופיע מספר סידורי כלשהו.

יניב שלף את הסמארטפון מכיסו וצילם את הסד החדש ואת התג עם המספר.

"זהו, עבד, שמתי לך סד מחומר פלסטי ובמקום מנעול יש לך אזיקון, תוכל להתנועע איתו בכל מקום וגם לעבור  ללא בעיות כל ביקורת שיש בה גלאי מתכות.  במקרה חירום, ואני מדגיש רק במקרה חירום אתה יכול לגזור את האזיקון ולהסיר את הסד."

"אדון, למה אני צריך את זה?"

"זה התנאי להמשך הקשר ביננו, אתה יכול לוותר כבר עכשיו ואני מסיר את הסד מיידית."

"אני רוצה אותך כאדון שלי."

"אם כך הכל ברור."

יצאנו מהבית והוא הפעיל אזעקה ומצלמות היקפיות, ראשו של אביר הציץ מחלון האורווה.

"אדון, אלך להגיד שלום לאביר" אמרתי וצחקתי "סוף סוף יש לנו היכרות אינטימית."

אביר ליקק את ידיי והפעם זה ממש לא הגעיל אותי. נישקתי את הכתם הלבן שעל מצחו.

"ביי, אביר" נפרדתי ממנו וראיתי כי יניב מחייך באושר.

"הוא אוהב אותך, אולי אלמד אותך לרכב עליו."

הנסיעה לתל אביב היתה מהירה, פרט למעט פקקים בצמתים הקרובים למבואות תל אביב. לא הרבינו לדבר וככל שהתקרבנו למבואות העיר הרהרתי על המשך הקשר עם יניב. האם אני חושב בהגיון או שסתם מכור לסקס עם גבר מדהים כמו יניב.

"אדון, אני רוצה להודות לך על היומיים שאירחת אותי, תודה."

"זה בסדר."

"קשה לי להגיד, קשה לי להתבטא עכשיו, זה הכל טרי."

"אני מעריך שזאת חוויה אינטנסיבית, זה ברור."

"אדון, אני גם רוצה להודות לך על..." אמרתי והפסקתי

"על מה?"

"על הסיפור עם עוז."

"האמת היא שהגיע לך עונש" אמר והביט בי "ככה לא מדברים לאדון בנוכחות העבד שלו ומצד שני לא מקובל עלי שעוז יתקע לך אצבע בחור ועוד עם רוק של העבד שלו, הגוף שלך והחור שלך שייכים לי ורק לי יש זכות להשתמש בך."

"הייתי בהלם מהדרך שבה הוא מתייחס לעבד שלו" אמרתי "קורא לו זבל ובועט בו."

"אוי, כמה שאתה נאיבי, אתה עוד לא מבין שזה הפטיש של העבד שלו? הוא רוצה שככה יתייחסו אליו, הוא זקוק להשפלות כמו אוויר לנשימה, אני מכיר את עוז מילדות, למדנו ביחד וגדלנו ביחד, שירתנו יחד בצבא, עוז הוא בחור מקסים וחכם, הוא היה סגן אלוף בצבא, לוחם מהולל והיום תופס עמדה בכירה בחברה."

"אדון, גם אתה היית סגן אלוף?"

"השתחררי בדרגת סרן."

"אדון, לא רצית להתקדם  בצבא כמו עוז?"

"רציתי לחזור למשק, אני חקלאי בנשמתי, אוהב את הטבע, את הפריחות, את הריחות של האדמה, מה שכן, אני עדיין עושה מילואים וגם משתתף שני לילות בשבוע בשמירה על המטעים והמושב, יש לנו מכת גניבות מטורפת ולאף אחד לא אכפת, אנחנו נאלצים לשמור בעצמנו על הרכוש שלנו, גייסתי גם את עוז לשמירות."

 

"אדון, אתה... אתה אדם... אתה מיוחד." לא ממש מצאתי את המילים.

"שום מיוחד, אני מה שאני."

"אדון, עם הכל, נראה לי שעוז מתנהג באכזריות כלפי העבד שלו, משפיל אותו ומצמיד לו אלקטרודות לזין ולתחת, זה בלתי נתפס."

"אתה עוד תלמד שליחסים כאלה יש שני קטבים, עוז מגשים לעבד את הפנטזיות שלו, העבד רוצה להיות מושפל,  הוא משתוקק שעוז יקרא לו זבל,  בעיקר בנוכחות אנשים זרים, הוא רוצה להיות במקום ובמעמד הזה, אין פה שום כפייה."

"עוז אמר שהאוטו של העבד הועבר לרשותו והעבד נוסע באוטובוס."

"שטויות, לעוז יש מכונית חברה, הוא לא צריך את המכונית של העבד, שוב,  זאת אמירה שנועדה להנמיך את ערך העבד  בפני אנשים זרים וזה מה שהעבד רוצה" 

"אדון, אבל עוז אמר שהוא קנה את השלט עם האלקטרודות והעבד שילם, הוא כאילו לעג לעבד שהוא סאקר שלו."

"להיפך, המשכורת וההכנסות מהדירה של העבד מופקדים בחשבון הבנק שרשום על שמו של העבד, כל ההוצאות על העבד משולמות על ידי עוז, הוא לא מאפשר לעבד לבזבז כספים על שטויות.  הכל קשור להגשמת הפנטזיה של העבד, הוא רוצה שעוז יציג אותו כמנוצל,  אתה עוד לא מבין שזה המקום שבו העבד רוצה להיות?"

"ובאיזה מקום אתה חושב שאני רוצה להיות?" שאלתי

"שוב שכחת לפנות כמו שצריך."

"סליחה, אדון."

"עוד לא שמתי אותך במשבצת הסופית."

"מה זאת אומרת, אדון?"

"נדבר במפגש או במפגשים הבאים אם יהיה או יהיו."

"האדון חושב שלא נפגש יותר?" אמרתי וחשתי עקצוץ בלב.

"אני אמור לאסוף אותך מאותו מקום ובאותה שעה ביום חמישי הקרוב. שמתי לך סד, מותקן בו אזיקון מפלסטיק, אתה יכול לחתוך אותו בכל רגע, אם החלטת לעשות את זה, תודיע לי, כי גם הקשר ביננו יחתך."

"אני לא חושב שזה יקרה, אדון."

"למה אתה חושב כך?"

"אדון, כי אני אתגעגע לאביר." צחקתי.

יניב צחק גם הוא ולקח את כף ידי והניח אותה על החבילה שלו, חשתי את הזין שלו מתקשה.

"ולזה לא תתגעגע, עבד?" שאל בחושניות.

"אוי, אני לא יכול יותר, אני רוצה את הזין של האדון, בבקשה." והרגשתי שהזין שלי חזר לחיים, קיבל מנת דם וניסה להזדקר בסד החדש.

"אולי תוכל ליהנות ממנו בסוף השבוע הבא"

"אדון, האם גורלי יהיה כמו זה של העבד של עוז? אני אשתגע... אני לא אוכל להחזיק מעמד... ארבעה חודשים שלושה שבועות שמונה ימים ועשר שעות... החשב של עוז עשה חשבון של דקות... אני לא אחזיק מעמד,  אם אני לא גומר כל יום אני מתחיל לטפס על הקירות, בבקשה, אדון, תתחשב בי."

"עד יום חמישי הבא, אתה תחזיק מעמד."

"והאדון ייתן לי לגמור ביום חמישי?"

"אולי, נראה."

"בבקשה, אדון, עד יום חמישי זה חמישה לילות ויותר מארבעה ימים, אני אשתגע עד אז, אני אתחיל לספור את השעות והדקות כמו העבד הזבל של עוז." אמרתי והתחלתי לצחוק על עצמי.

"אתה משעשע אותי." אמר ופרץ בצחוק "אתה יודע מה? אני אתייעץ עם אבירי."

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...