פסטיבל פולסום. צילום: דודי בר-טל.

 >  >  > 

אדון בשלט רחוק - פרק א'

הוא

הי, קוראים לי רן ואני עבד. תמיד הייתי כזה. מהיום שאני זוכר את עצמי עשיתי מה שאמרו לי וכל מי שהיה בסביבה ניצל את זה. בגן, הילדים היו שולחים אותי לסדר את הצעצועים אחריהם. ביסודי, הייתי מסיים שיעורים עד ארבע וכל הכיתה מעתיקה ממני. תמיד חטפתי מכות ולא ברחתי אף פעם. בגיל עשר או אחת עשרה כבר גיליתי את הבליטה במכנסיים שתמיד גדלה עם המכות. בערך באותו זמן הפסקתי להשתמש בתחתונים כי הן לחצו לי כשחטפתי מכות.

עם הזמן גדלה הבליטה עד שהתגלתה על ידי הבריונים שאהבו להכות אותי ולצחוק עליה וגרמה להם להתעלל בי עוד יותר. עוד לא עלתה במודעתי המשמעות המינית של היחסים האלו אך לא סבלתי כלל, להיפך. חיפשתי את קרבתם של הבריונים מתוך משיכה שלא הבנתי ובאופן מוזר נהניתי מהמכות ומההתעמרויות.

בכיתה י' עברתי לבית ספר חדש. הייתי גבוה וצנום עם גוף חלק לגמרי ואיבר ארוך משתלשל בין רגליי. המורה לספורט שם עלי עיין בגלל גובהי והחליט לצרף אותי לקבוצת הכדורסל. לא החזקתי שם מעמד יותר מאימון אחד אבל זה הספיק לארז מיב' לקלוט אותי במלתחות. קח את הזמן שלך, אמר לי כשמבטו גורם לי להשפיל את מבטי, חכה שכולם ילכו.

ארז היה קפטן הנבחרת, חתיך עוצר נשימה וכשהשפלתי את מבטי לא יכולתי שלא להתעכב על האיבר הגברי הגדול שבקע ממפשעתו השעירה. התעכבתי במלתחה חופר בטלפון שלי ואחר כך מתפשט באיטיות. ראיתי שארז גם הוא נשאר ליד הדברים שלו ולא הולך להתקלח אבל הוא היה עסוק בלדבר עם החבר'ה שהחלו לחזור מהמקלחות. עמדתי תחת המים עד שהשתתקו הקולות מהמלתחה הסמוכה. סגרתי את המים אך לא מצאתי את המגבת שתליתי מול הטוש.

יצאתי עירום לכיוון המלתחה כשארז בא לקראתי עם מגבת על מתניו. הוא חסם את דרכי ואמר, על הברכיים. ירדתי על ברכיי בצייתנות למרות שלא הבנתי מה הוא רוצה ממני.
פתח את הפה שלך, אמר. פתחתי.
הוא הרים את שולי המגבת, לקח בידו את זכרותו שנראתה גדולה יותר מקודם והניח אותה בתוך הפה שלי.
תמצוץ, אמר, תחשוב שזו סוכריה שאסור לנשוך.
נגעלתי מזה ברגע הראשון וסגרתי בהיסוס את שפתיי סביב הזין שלו. הנשימה הראשונה מהאף הציפה אותי בריחה של זיעה גברית. טעם הזיעה מילא את פי וגרם לבטני להתכווץ. בנשימה השנייה הריח היה פחות דוחה ואחרי השלישית רציתי יותר ממנו. לא הבנתי מה גורם לי לחתור קדימה ולנסות לטמון את אפי בשיער הערווה הריחני שלו. זה היה חזק ממני. הוא היה חזק ממני. כל פעם שנגעו שיניי בזין שלו הוא הצליף על גופי עם המגבת. המכות הראשונות לא כאבו, יותר הפריע לי שאני לא עומד במשימה. אחר כך זה כבר התחיל לכאוב אבל אהבתי את זה.

הוא לא הפסיק לכנות אותי בכינויים מלוכלכים, במיוחד כשהצליף בי או כשהחזיק את הראש שלי והדף בכוח את הזין הקשה שלו לגרוני. פתאום הזין שלו החל לקפץ בגרוני ומשהו חם יצא ממנו בפעימות חזקות. רק בפעימה השנייה הבנתי שהוא גומר בגרון שלי. למזלי זה היה ממש עמוק וממילא לא יכולתי לעשות כלום כי הוא הצמיד את הראש שלי לגופו אז שחררתי ופתאום הציפה אותי הנאה גדולה מהתחושה שפעימות הזין בפי מהדהדות בכל גופי. כששחרר את ראשי דחף אותי לאחור והורה לי לשכב על הרצפה ולגמור. שכבתי למרגלותיו משפשף את הזין הנוקשה שלי. פתאום הוא התחיל להשתין עלי. בשנייה הראשונה זה הגעיל אותי אך מיד התפוצצה בתוכי אורגזמה אדירה. גמרתי ובעודי מנסה לנשום עמוק הוא כיוון את הזרם לפי.

אחרי יומיים כששלח אותי לחכות לו בשירותים של בית הספר כבר ידעתי בדיוק מה הוא רוצה ואוהל התרומם במכנסיי עוד לפני שהגעתי למקום. הוא גמר בגרוני במהירות ועזב. אחרי שנייה הוא חזר הורה לי לבוא לאולם אחרי האימון ואסר עלי לגמור עד אז. הגעתי חרמן לאולם הספורט אך נאלצתי לחכות שוב עד שכולם עזבו. זה הפך לשגרה. בהפסקות הוא גומר בגרוני בשירותים, אחרי אימון הוא מזיין את גרוני ואחר כך אני מאונן לפניו, שוכב על הרצפה, בזמן שהוא משתין עלי.

אחרי שבועיים הוא צירף את גורי שנשאר אתו כשכל השאר הלכו והודיע לי שמאחר והם שניים, אחד מהם יאלץ להתענג על חור אחר בגופי. אחוריי הבתוליים לא נכנעו במהרה והכאב היה נורא. ארז לא ניסה אפילו להתחיל עם אצבע ולהרחיב אותי. הוא פשוט דחף בכוח את הזין הנוקשה שלו לאחוריי ומשלא הצליח לחדור השתמש בסבון לסיכוך מה שרק החמיר את מצבי. גורי גמר בגרוני והתחננתי לארז שעבור קדימה. נראה שנהנה לראות אותי סובל, או שהיה זה התחת המעונה שלי שהתכווץ על זקפתו. כך או כך הוא גמר די מהר. שניהם סיימו להשתין עלי לפני שגמרתי ופנו להתקלח משאירים אותי לאונן על גבי על רצפת המקלחות, צופים בי מהצד.

לאט לאט הצטרפו כל הבוגרים של הנבחרת לחגיגה על גופי. גם לזיונים בשירותים הוא צירף מדי פעם חבר, מאלץ אותי לכל מני אלתורים על מנת שלא להסתובב עם כתם של זרע על אחורי מכנסיי בשארית היום. נדמה לי שעד חופשת חנוכה כל הבנים בשכבת יב' כבר ביקרו בגופי והם המשיכו לחדור אלי עד סוף השנה.

התייצבתי היכן שאמר, עשיתי מה שאמר, צייתי לכל מי שנשלח על ידו או אמר שנשלח על ידו. ביצעתי עבורו גם שליחויות ומשימות ככל שדרש. כשהתגייס לצבא המשכתי לעמוד לרשותו. בשבתות שיצא הוא לקח אותי אתו לכל מקום שהלך וזיין אותי ללא הפסק כשהוא "מכבד" את החברים שלו בסיבוב עלי. כשנשאר שבתות הייתי נוסע אליו ובהוראתו העמדתי את עצמי לרשות כל חבריו שפרקו עלי את לחציהם. כשהגיע תורי להתגייס הוא הפעיל קשרים ודאג שאגיע לבסיס שלו. רשמית הייתי עובד רס"ר. מעשית הייתי המזרון של הבסיס כשארז סוחר בתחת שלי תמורת טובות הנאה שונות. היחיד שהייתה לו גישה חופשית לגרוני ואחוריי היה הרס"ר ובתמורה העלים עיין ממעשיי.

נדמה לי שהוא איים על רס"ר הבסיס כשבוע לאחר שהשתחרר והביא לשחרורי המידי מהצבא בתואנה של חוסר התאמה.

זמן קצר לאחר שחזרתי לאזרחות הוא מצא חברה תחילה ניסה ליהנות משני העולמות אך תוך זמן קצר הוא מכר אותי לאדון אחר, גבר נשוי שהחזיק אותי בדירת זיונים. הוא מימן לי את הלימודים והחיים ואני פינקתי וטיפלתי בו ובחבריו. כשסיימתי את הלימודים הוא אסר עלי לצאת לחפש עבודה. כמעט שנה הייתי כלוא בדירה ההיא בלי שראיתי אותו וללא רשות לצאת. זרם החברים הלך וגבר עד שגיליתי שאלו לקוחות משלמים. הוא הפך אותי לזונה במשרה מלאה אבל אני לא חיפשתי זיונים, רציתי אדון אז החלטתי לעזוב.

בגיל 24 מצאתי את עצמי בלי אדון. למזלי מצאתי עבודה במהירות וחבר מהצבא שאסף אותי לחדרון פנוי בדירתו, עזב ונשארתי עם הדירה.

לא היה לי מושג איך אשיג לי אדון. כלכלית הייתי עצמאי כך שזה לא היה העניין. יותר מכך, כבר הבנתי שאדון יכול לזרוק אותי כל רגע והעדפתי לא להיות תלוי כלכלית. חרשתי את אזורי הקרוזינג אבל למרות הזרים הרבים שהשאירו DNA בתוכי, אדון לא מצאתי ונשארתי בודד ומתוסכל.

זה היה יום שיגרתי, אחר הצהרים, בקפה השכונתי. בעודי שקוע בקפה שלי, אותו אני אוהב לקבל חם מאוד ולהתבונן בו עד שיהיה פושר, תקפה אותי תחושה מוזרה, מזכירה את התגובה של כמעט כל אדם לריח מאפים טריים אבל לא היה ריח. כמו איזו אנרגיה שונה באוויר. לא יכולתי להגדיר אם זה טוב או רע, זה היה חזק מדי. אחרי כדקה הרמתי את עיני מהקפה בנסיון לגלות מה השתנה סביבי.

הוא ישב בשולחן מרוחק, פונה אלי, מבטו שקוע בנייד שלו. לא יפה, לא מכוער אבל בעל עוצמה גברית אדירה שהקרינה על כל הסביבה. המלצר הצעיר והחרמן התרוצץ סביבו כתרנגולת ללא ראש מנסה לרצות אותו, אך הוא לא רצה כלום. הוא ישב שם עם אספרסו בידו, שקוע בענייניו. לא יכולתי להסיר את מבטי ממנו. הוא מיגנט אותי, ריתק אותי, כבש אותי, עוד לפני שבכלל ידעתי מי הוא.

מדי פעם הוא הרים את עיניו מהנייד אך נראה בוהה באוויר, שקוע במחשבותיו, לא מתחבר לקורה סביבו. אחרי דקות ארוכות שאני בוהה בו, נפגשו מבטינו אך שוב נראה שהוא הסתכל דרכי לא מודע בכלל לקיומי בקו הראייה שלו.

ישבתי שם מהופנט עד שהמלצר החרמן עבר לידי והעיר שכדאי שאסגור את הפה לפני שיתמלא זבובים. קמתי וגררתי את עצמי בכוח החוצה. למחרת ובימים שלאחר מכן שבתי מדי יום לקפה בצפייה אך הוא נעלם.

אחרי שבוע וחצי הוא הופיע שוב. הפעם כבר ראיתי אותו לפני שהתיישב. 175, מוצק, בטן שטוחה, אגן צר שרק הבליט ישבן שרירי ומנגד חבילה מרשימה. הוא חלף על פני והתיישב באותו המקום, ממש מולי. שוב מבטי נתקע, לסתי צנחה, ליבי האיץ והוא מתעלם. זה חזר על עצמו עוד פעמיים בהפרשים של כמה ימים עד אותו יום שבו מבטו ננעץ בעיניי.

ישבתי בוהה בו כשהמלצר החרמן מתרוצץ סביבו וגוער בי כל פעם שעבר לידי. פתאום הוא הרים את מבטו והביט הישר לתוך עיניי. זה היה מבט נוקשה, קר, שהקפיא אותי על מקומי.
הוא מבקש את הטלפון שלך, שמעתי את המלצר, אפשר?
הייתי משותק, ליבי פעם בחוזקה מחיש דם למפשעתי שבמרכזה ניצבה זקפתי נוקשה.
לא הגבתי, המלצר לקח את הטלפון שלי ונתן לו. הוא התעסק עם הטלפון ועם משהו שהיה על הכיסא לידו. את המלצר החרמן הוא הרחיק במבט זועם והמשיך במה שעשה עד שנתן למלצר את הטלפון שיחזיר לי.

הטלפון רטט
תוריד את העיניים שלך, היה כתוב מאיש קשר מזוהה כ'האדון'.
לקח לי שניה להבין...
רטט
מעכשיו אסור לך להסתכל עלי, שמור מבט על הטלפון שלך ותתיצב פה כל יום.

באותו לילה הוא חדר לתוכי בעוצמה, הופך אותי כמו בובת סמרטוטים, חודר מכל כיוון אפשרי ובכל תנוחה אפשרית. נוכחותו, האנרגיה שלו, הכניעו אותי לגמרי, הפכו את גופי לג'ל, השתלטו על מוחי. פעם ראשונה גמרתי כשאברו מרחיב את גרוני ואשכיו מכים על פניי. כשחדר לאחוריי גמרתי שוב ואחרי טחינה ארוכה, כשכבר הרגשתי את אברו מתקשה ומתחיל לפעום בתוכי גמרתי בשלישית...
התעוררתי תוך כדי שאברי יורה מטחי זרע חם ומצאתי את עצמי ומיטתי מרוחים בכמויות אדירות של זרע דביק.

הוא לא הופיע ביומיים הקרובים. בשלישי הוא הופיע אך לא התייחס אלי. ככה זה נמשך ימים רבים. כל יום אני מתייצב בקפה בעוד הוא מגיע אחת לכמה ימים ולא מתייחס אלי כלל. הלילות נהיו מטורפים לגמרי. כל לילה הוא חדר לגופי, השתמש בו כרצונו ואני מתעורר במיטה מלאה זרע. אף פעם לא היו לי חלומות רטובים ופתאום עכשיו לא עבר לילה בלי שאני משפריץ מתוך שינה.

אחרי חמישה שבועות החלטתי שאני חייב לשים לזה סוף ולהשתחרר ממנו. ישבתי בבית כשלפתע הגיע הודעה – למה אתה לא בקפה? קפצתי ורצתי לשם אך הוא לא היה.

למחרת בעודי יושב בקפה הגיע הודעה – השארתי לך חבילה, בקש אותה ותודיע שקיבלת.
פניתי למלצר, הוא הסתכל עלי בחיוך ממזרי ואחרי רגע חזר עם קופסא שעליה כתוב – לעבד שלי.
אז זה מה שאתה? אמר בחיוך שיכול היה להתפרש כזלזול או קנאה.
הוא עמד לידי מחכה לראות מה יש בקופסא. חששתי לפתוח אותה.
שלחתי הודעה – אדוני קיבלתי, תודה אדוני.
תפתח, יש לך חמש דקות למלא את ההוראות. חזרה הודעה.

המלצר המשיך להסתובב סביבי, קול בתוכי אמר לי שלא כדאי לפתוח את זה מולו. נכנסתי לשירותים ופתחתי את הקופסא. הייתה שם מין קופסת פלסטיק 2X3X3 עם רצועות עור קצרות מחוברות לאחת הפאות. שני חוטים יצאו ממנה, האחד בקצהו כמו קרס עם כדור מתכתי בראשו וגומייה רחבה בבסיסו. חוט נוסף עם גומייה רחבה גדולה מעט יותר.
ההוראות אמרו להדק את הרצועות על שק הביצים מעל לאשכים, להשחיל את הגומייה הגדולה על בסיס הזין.  את השנייה עם הקרס מעבר לשוליי כיפת האיבר ואת הקצה הכדורי של הקרס לדחוף לחור שבראשו.
בקופסה היה גם פלאג מגומי עם בסיס אליפטי שממנו יצא מוט מעוגל עם כדור מתכת בקצהו. הכרתי פלאגים אז ניסיתי להחדיר קודם את הפלאג למקומו. לא היה לי חומר סיכה ועם רוק בלבד זה היה קשה אך לבסוף הוא נכנס למקומו המוכר. מה שהיה לי חדש הוא הכדור הזה שלחץ קלות על בסיס שק הביצים שלי מאחור וריגש אותי.

הקופסה הייתה כבדה יותר ממה שציפיתי ומתחה את הביצים שלי למטה בכוח. השחלתי את אברי דרך הגומייה הגדולה, התקנתי את הקרס על קצה הזין כשהגומייה מקבעת אותו למקומו חובקת את אברי מעבר לשפתי הכיפה. הייתי עם מכנסי ברמודה רחבות כך שלא דאגתי.

כשיצאתי מהשירותים ראיתי שהוא שם, במקומו. הרגשתי דגדוג קצר בקצה האיבר. לא הבנתי תחילה מהיכן הוא בא. אחרי עוד שני צעדים הדגדוג חזר אך כפול בעוצמתו. אברי הגיב בהתקשות מיידית מול כל באי הקפה. מיהרתי להכניס יד לכיס ולהצמידו לירכי, בתקווה שאיש לא ראה. המלצר מיהר לקראתי ושאל מה היה בקופסא. אמרתי שזה לא עניינו. הוא עקב אחרי בעיניו סורק אותי מלמעלה למטה הלוך וחזור עד שהתיישבתי והזמנתי קפה. כשהתיישבתי ננעץ הפלאג עמוק יותר והכדור ממש לחץ על החלק האחורי של שק הביצים שלי.

אחרי רגע נפל לי האסימון, המתקן הזה מזרים חשמל... הקופסא היא בטריה עם איזה מתקן שליטה. בטרם הספקתי לעכל את הרעיון הרגשתי כאילו ברק פגע בקצה אברי. התקפלתי נושך את שפתיי שלא לצעוק. מיד אחרי הברק הרגשתי פולסים של עקצוץ גם באחוריי ובבסיס הביצים שלי שהקשו את זקפתי והעמידו אותה על הסף. נלחצתי מהאפשרות שאני עלול לגמור במכנסיים, בלי תחתונים לא יהיה לי איך להסתיר את הכתם.

המלצר לא הפסיק להסתובב ולבחון אותי, הוא הריח סנסציה רכילותית טובה ולא אחד כמוהו יוותר על הזדמנות כזו.

נשארתי לשבת מסתיר את זקפתי תחת השולחן. כל פעם שהיא התרככה מעט נשלח עקצוץ שגרם לה להתקשות מחדש. הזמנתי עוד קפה ועשיתי את עצמי מתעניין בטלפון שלי למרות שעיקר המאמץ הושקע בלא להרים עיניים אליו. פתאום הרגשתי כמו דגדוג מהטבעת שבבסיס אברי וזקפתי התרככה ברגע. זה בלבל אותי לגמרי אבל לא היה לי זמן להבין. הפלאג שבאחוריי החל לרטוט, תחילה בתנועה כמעט בלתי מורגשת שהלכה והתגברה. נעתי על כיסאי באי נוחות שגברה כשהפלאג החל להתנפח. עכשיו החל אברי להתמלא מהגירוי האנאלי שהתקרב לכאב כשהפלאג מתח את אחוריי קרוב לגבול המתיחה של שפתי החור. הרגשתי כאילו כל אגני מתרחב בלחץ הפלאג.

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, היה לי קשה לשבת על הפלאג שרטט בעוצמה והמשיך להתנפח. אם זה לא הספיק, התחילו עקצוצים באחוריי ובבסיס השק מאחור. אחרי כמה שניות הצטרף ההתקן שעל זקפתי לחגיגה וזרמי החשמל גברו מכל הכיוונים. נשמתי עמוק מנסה לשמור על מראה "נורמאלי" שלא למשוך יותר מדי תשומת לב מהסביבה אבל מבט חטוף סביב גילה מבטים מוזרים מכל כיוון.

אתה מגיב יפה, עבד, הוא כתב לי.
שים לב: את הפלאג חובה להוציא פעמיים ביום לצורך ניקיון פנימי, שים לב שאם לא תהיה נקי כל הזמן עלולות להיות תאונות ריחניות מהפעולה שלו. התקן הזין  צריך להיות עליך כל הזמן פרט לחמש דקות ביום למקלחת. מותר לך להוציא במהלך היום למשך של עד 2 דקות כל פעם, רק בשביל להשתין. תוודא שאתה מחליף בטריות כל 48 שעות וטוען את הבטריות שהוצאת. הפסקת פעילות ארוכה מחמש דקות תגרור עונש כבד.

סיימתי עוד קפה, חפרתי כמה שיכולתי בטלפון וניסיתי לשחק אך לא הייתי מרוכז והפסדתי כל פעם בתוך שניות. חיפשתי מה הוא עשה בטלפון שלי ומצאתי אפליקציה חדשה. בפתיחה קיבלתי בקשה לסיסמה או פתיחה לצפייה בלבד. לא הייתה לי סיסמא...
במסך הבית הייתה הודעה שהאפליקציה משועבדת ל:אדון.
התקנים מחוברים – 2
משתמשים מחוברים – 1
לחצתי על כפתור סטטוס ואיור של אבריי עלה על המסך עם מקראה:
מצב זקפה 8/10
שוק חשמלי אחרון 3/10 לפני 1 דקה
נפח פלאג 6/10
רטט 7/10
שוק חשמלי אחרון 2/10 לפני 3 דקה

לפתע התחילה להבהב הודעה לסגירה מידית של האפליקציה עם טיימר שספר לאחור ככל שהתקדם גבר הרטט באחוריי ושני מחווני טעינת מתח הופיעו – קדמי ואחורי. הם הגיעו לעוצמה 8/10 כשנותרו שלוש שניות על השעון. מיהרתי לסגור את האפליקציה.

הוא הלך מזמן, לחש לי המלצר אחרי כשעה.
העקצוצים המשיכו להגיע כל כמה דקות, הפלאג התרחב והתכווץ כשהוא רוטט בקצב משתנה. לא ידעתי איך אלך הביתה עם זקפה בולטת. לבסוף הכנסתי יד לכיס אחזתי בזקפתי והצמדתי אותה לגופי.

בעודי צועד הביתה פתאום עלתה בראשי המחשבה, מצאתי אדון. שמחה גדולה הציפה אותי מלווה בתחושת הקלה שהנה אני כבר לא לבד. המחשבה על שליטה מרחוק, על זה שלמרות שלכאורה אני יכול להמשיך בשגרת חיי יש מישהו שמתערב ושולט בי מילאה אותי התרגשות וסקרנות לגבי ההמשך. הגעתי הביתה ודבר ראשון השלתי את מכנסיי, משחרר את זקפתי לאוויר. מאז שאני גר לבד אני תתמיד ערום בבית למרות שכבר ראיתי כמה שכנים מציצים מחלונות סמוכים, שייהנו.

בשעות הערב המאוחרות התחיל לכאוב לי הזין מרוב שעות של זקפה, הרגשתי לחץ וכאב בבסיסו כאילו עומד להתפוצץ. פתאום שוב הרגשתי מעיין דגדוג בבסיס  אברי וזקפתי צנחה כמו בלון שננעצה בו סיכה. אחרי מנוחה קצרה, הורדתי את המתקן מהזין הנפול שלי. שליפת הפלאג לא הייתה קלה כי הוא היה חצי מנופח אך לאחר מאמץ הוא נשלף ונכנסתי להתקלח. ברגע שהשבתי את ההתקנים למקומם חטפתי סדרה של זרמים חזקים וכואבים. אברי התכווץ לרגע מהכאב ומיד הזדקר. נכון, שקעתי במחשבות תחת הטוש ולא שמתי לב שעברתי את מגבלת הזמן.

נאלצתי לשוב ולהתקלח בבוקר כדי להסיר את כמויות הזרע שדבקו לגופי במהלך הלילה. זה היה לילה רצוף חלומות בהם הוא לא רק חדר לגופי אלא השתמש בו לצרכיו כאילו הייתי חפץ בביתו.

ניסיתי ללבוש את אחד ממכנסי הג'ינס הצמוד איתם נהגתי ללכת לעבודה אבל הקופסא שעל הביצים מעכה אותן והכאיבה לי. החלפתי למכנס מעט רפוי יותר. אהבתי את מראה החבילה שלי שבלטה בקדמתן והיה מקום לזין, שנדחף קדימה על ידי הקופסא, להתמלא בלי לבלוט יותר מדי.

המתקנים היו שקטים כל היום, הוא הניח לי עבוד אך לא כך מחשבותיי וזקפתי. הציפייה המהולה בחששות מפעולת הפלאג או מזרם הישיר לתוך אברי גרם לו להתקשות מספר פעמים במהלך היום אך למזלי רק כשלא היו אנשים סביבי שהסיחו את דעתי מהמחשבות. הפלאג לחץ על נקודות רגישות באחוריי ולמרות שלא היה פעיל, גירה אותי כל פעם שזזתי.

העקצוץ הראשון הגיע מיד כשנכנסתי לדירתי ואחריו החל הפלאג לרטוט עוד בטרם הספקתי להשיל את בגדיי. זקפתי זינקה מיידית ונותרה נוקשה. החלפתי כהרגלי לברמודה כדי ללכת לקפה אך הדמות שניבטה מהמראה שליד דלת ביתי עצרה אותי מלצאת. קווי המתאר של הזקפה שגלשה במורד ירכי נכרו במכנסיי ולא ידעתי מה לעשות. לא רציתי להמרות את ההוראה להתייצב בקפה. לבסוף, הכנסתי יד לכיס והסתרתי אותה עד שהגעתי ליעד. הוא לא הגיע לקפה אך האותות שבו והורגשו בגופי.

שבוע שלם עבר והוא לא נראה. כל השבוע הניחה לי האפליקציה בשעות העבודה והחזיקה אותי זקור וחרמן בשאר היום והלילה פרט להפסקות קצרות בהן נשלחו הדגדוגים שגרמו לאברי להתרוקן ולנוח. הכאב לא שב.

בשבוע השני, לאחר שכנראה מיפה את תנועותיי הוא החל להזקיר את אברי גם בשעות היום בעבודה, כל פעם למספר דקות, כשישבתי במקומי. בעיקר פעל הפלאג שלא פסק מלרטוט בעדינות, להתרחב ולהתכווץ בקצב משתנה. לאחר מכן החלו להופיע הזרמים באופן אקראי בכל שעות היום, מה שהחזיק אותי במתח קבוע תרתי משמע.

לשמחתי, כל הפעילות הזו בחלציי ובאחוריי לא הפריע לי כלל בעבודה. כן, שכחתי לציין את הפרעות הקשב שלי. אני צריך שלושה גירויים כדי להיות יכול להתרכז באחד מהם. תמיד אני עם מוזיקה, סרט או סידרה ברקע ומסך עבודה או ספר לפניי. המתקנים שפועלים עצמאית במכנסיי והידיעה שיש לי אדון והוא איתי כל הזמן, החליפו את הגירוי השני שתמיד היה חסר לי במשרד וכך יכולתי להתרכז במה שאני עושה ופתאום משימות הסתיימו בחצי הזמן. כן, הייתי צריך להתחשב במצב זקפתי לפני שקמתי משולחני אבל זה היה מחיר הוגן לחלוטין.

כך עברו מספר שבועות כשכל יום אני מתייצב בקפה למרות שרק לעיתי נדירות פגשתי אותו שם. היה לי אדון מסוג חדש, אדון בשלט רחוק ששולט בגופי כרצונו. בתחילה הייתי מרוצה שמצאתי אדון מתוך תקווה שזה יתפתח ויתקדם למשהו קרוב יותר למה שהכרתי. ככל שכבר הזמן ודבר לא השתנה, התחלתי לפתח תסכול ואפילו חשבתי לנתק את המתקנים ולהסירם. 

לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...