מצעד הגאווה בתל-אביב 2014. צילום: ארכיון GoGay.

 >  >  > 

עלאק מאה בבגרות - פרק ג'

מה זה היה היום בצהריים? פשוט קפצת והלכת משם. תסביר, לא אהבת מה שרציתי לעשות? לא התכוונתי לעצבן אותך, אבל באמת לא הבנתי מאיפה הייתה התגובה הזאת."

שבת בבוקר, גשם של דצמבר דופק על החלון וריח של טיגון באוויר. עוד שבועיים אני חוגג יומולדת שבע עשרה, עוד לא התחלתי לתכנן, אבל אני לא דואג, תמיד הייתי מאלה שעושים הכל בדקה התשעים, לעומת אחי הגדול שתמיד מסודר יותר ואחראי יותר כמו שאמא לא מפסיקה להזכיר לי.

אני קם מהמיטה ומתקדם לכיוון המקלחת, פותח את הטוש ומכוון למים רותחים ובזמן שהמים מתחממים אני שם משחת שיניים על המברשת ומצחצח שיניים. הולך למטבח לראות מה אמא הכינה לארוחת בוקר, היא קמה מוקדם יותר כדי להכין לנו ביצים עם נקניק ולחם מטוגן. אמא ואבא כבר יושבים סביב השולחן אוכל ואייל נכנס לחדר שנייה אחרי, כולנו מתיישבים לאכול ומדסקסים על איזה זמר שמגיע לארץ ומחשבותיי כבר נמצאות במקום אחר. בליין אמור להגיע עוד מעט, הבטחתי לו שנשחק בפיפא 2019 אחרי שבפעם הקודמת הברזתי לו כדי ללמוד לתנך.

דפיקה בדלת, "רגע!" קראתי והלכתי לפתוח לו. "מה העניינים אחי?"

"אש מה איתך? רעב?" 

"תמיד." הוא ענה, והצטרף איתנו לשולחן. אמא התקיפה אותו בשאלות על הלימודים, ועל אחיו הגדול, והאם אמא שלו עדיין הולכת לפילאטיס כי היא לא ראתה אותה כבר שבועות... מהצד ראיתי שאייל מנסה ליצור איתו קשר עין אבל בליין נראה מתעמק בשיחה, כאילו זה ממש מעניין אותו.

"תודה היה טעים." אני מכריז ושם את הצלחת בכיור. בליין בא אחרי, אחרי שאמר לאמא שלי תודה והולך מיד לכיוון המסדרון. הוא נכנס לחדר אחרי וסוגר את הדלת. אני מדליק את הקונסולה ומעביר לו את השלט, "תבחר ראשון, חתיך." אני אומר.

הוא מהרהר בקול, "מסי או רונאלדו?"

אני מגיב, "מי מהם היית עושה?" קל, הוא בוחר רונאלדו. אני בוחר קבוצה ואנחנו מתחילים לשחק.

אחרי שעתיים של משחק אנחנו עושים הפסקה, הולכים להביא בירות וחטיפים ומדברים על אחד השחקנים בקבוצה שאנחנו חושדים כמשלנו. בליין שואל אותי אם אני חרמן, ואחרי שתי בירות איך אפשר שלא. הוא מצמצם את המרחק בנינו, ואני מרגיש את הנשימות שלו על השפה שלי עד שהוא מצמיד את שפתינו ומחדיר את לשונו לפי. לשוני מיד נכנסת לחגיגה ועוטפת את לשונו, אני מושך את החולצה שלו ממנו וגם את שלי ומושך אותו עד שהוא שוכב על המיטה שלי וכל הזמן הזה לשוני ממשיכה לחקור את פיו.

בליין שוכב על המיטה שלי ואני מעליו ממזמז כל נקודה בפנים היפות שלו, אני מרפה לרגע כדי להזדקף ולפתוח את הרוכסן שלו, הוא לובש גינס שחורים עם קרעים בברכיים, זאת אומרת, לבש. דפיקה בדלת, כמובן. אני ממהמר לצעוק "רגע לא עכשיו!" והדלת נפתחת, בזמן שאני מכין את עצמי לצעוק על אמא שלי, זה אחי שנכנס ואומר, "אל תדאג שחר אין פה משהו שלא ראיתי."

"אם כבר דפקת בדלת, יכולת לחכות שאתן לך אישור." אמרתי

"כן אבל הסיפוק בלראות את הפרצוף הלחוץ שלך שווה הכל"

"צא מפה, אין לי כוח אליך עכשיו."

"ולזין שלי יש לך כוח?"

בלי לחכות לתשובה הוא מתקדם לעברי ומוריד את הטרנינג האפורים שלבש, איברו כבר קצת קשה לפי הבליטה בתחתונים. הוא מושך אותי מהידיים עד שאני קם על הרגליים, והוא נשכב על בליין כמו שאני הייתי לפני רגע. אייל מתחיל למזמז אותו ולהשתפשף על בליין שפשוט שוכב שם ונהנה מהסיטואציה. זה מחרמן לראות את אחיך מתמזמז עם החבר הכי טוב שלך, וגם מוזר, ועכשיו גם קצת מעצבן. אייל ובליין לא מתייחסים אלי, אז אני הולך לכיוון הטוסיק של אייל ומושך לו את התחתונים הלבנות לכיוון הברכיים, מפסק את הלחיים שלו ששעירות במידה הנכונה, אולי קצת יותר אבל ככה אני אוהב.  מלטף את הכניסה לחור עם האגודל ומקרב לשם את הלשון. ברגע שהלשון שלי נוגעת בחור שלו, הוא נרתע וקופץ, ואני מקבל מכה על האף מהמהירות שעשה את זה.

"מה אתה עושה יא מפגר?" אייל כועס

"כולה מנסה להיכנס למשחק, מה ישלך? תנשום אחי."

"שלא תעז לגעת בי, אתה מבין!" אייל צועק בטון מפחיד ואיטי.

"אייל מה קורה איתך? אני מצטער, לא חשבתי שתתנגד."

אבל הוא כבר לקח את המכנסיים שלו, יצא מהחדר וטרק אחריו את הדלת.

בליין התיישב על המיטה ומסתכל עלי במבט מבולבל, גם אני, אני מהנהן אליו. הוא קם מהמיטה ובא לכיווני, מחבק אותי, ושולח את הידיים לתחת שלי ומפסק את הלחיים. הוא מסיט את פניו לאוזני ולוחש לי באוזן "אז מה? מישהו פה זקוק ליותר צומי?" ואני מוריד את ידי אל חלציו ומכניס אותה לבוקסרים הצמודים שלו. אני מרגיש את הרטיבות המוכרת על ראש האיבר ומפזר אותה לאורך כל הכלי, בליין גונח קלות באוזן שלי ומיד לוקח את האחריות לידיו. הוא מוריד את התחתונים לגמרי ומעיף אותה בבעיטה, מצמיד אותי עליו ואת גבי לקיר, הוא מחזיק את ידיי צמודות לקיר ביד אחת, ובידו השנייה חופן לי את האיבר ומיד מסיר ממני את התחתונים. הוא משחרר את ידיי ויורד על ברכיו, הזין של כבר עומד מולו, והוא משחיל את פיו על האיבר העומד שלי, ולא מפסיק עד ששפתיו נוגעות בערווה שלי. "אהה פאק," נפלט לי מהפה. "זה טוב, תמשיך, אתה כל כך טוב."  בליין ממשיך ומושך את פיו קדימה ואחורה, מלקק עם הלשון את הכיפה ומוציא ממני עוד מילים לא מובנות. עם יד אחת שלו הוא משחק לי בביצים ועם השנייה הוא מלטף את החור, הוא עוצר לשנייה, מכניס את האצבע שלו לפה, מרטיב אותה ומיד מוציא ומחזיר לשם את הזין שלי שאדום ורטוב בטירוף. בזמן שהוא ממשיך למצוץ הוא מקרב את האצבע הרטובה מרוק לחור שלי, ואני מרגיש את הלחץ המוכר בכניסה, והאצבע נכנסת פנימה. הוא ממשיך לדחוף אותה פנימה עד שכולה בפנים, ומזיין לי את החור באצבע אחד בלבד. אני מרגיש אותו מקפל בתוכי את האצבע לתנועת 'בוא לפה' כדי לפגוע בנקודת ג'י הרגישה שלי.

הגירוי חזק מידי, ואני מתחיל למלמל, "פאק אני גומר אני לא יכול להחזיק עוד." בליין רק מגביר את הקצב, לא נרתע לרגע, ואני מצמיד את ראשו למפשעה שלי עם שתי ידיי משפד את פיו ומרגיש איך הזין שלי פועם עמוק בגרונו. אני מתחיל להתיז יריות הישר לגרונו, ואחרי הירייה החמישית אני מתנשף ומתחיל להירגע מהאורגזמה שחוויתי. בליין מרים את עניו אלי, ומסתכל לי ישירות בעיניים.

"תודה." אני אומר

"תודה לך." הוא אומר בחיוך, וחושף את שיניו הלבנות.

"אני חייב לך."

"תראה בזה כמתנת טרום יומולדת."

שבת בערב. הבית שקט. ההורים נסעו לאיזו מסיבת שנות השמונים בתל אביב. אני הולך למקפיא ומוציא מגש ריבוע פיצה קפואים, שם אותם בתנור ומעביר את הזמן בגילול באינסטגרם. מהחדר של אחי אני שומע מוזיקת רוק כבד, למרות שבזמן האחרון היה שומע רק פופ אמריקאי, סטייל דה ואמפס. אני מוציא את הפיצה ולוקח שתי לוחות ודופק לאחי על הדלת. הוא לא שמע, הפעם דופק חזק יותר.

"כן." הוא קורא       

אני פותח את הדלת.

"מה?"

"אפשר לדבר איתך?"

"אני עסוק."

"אתה לא."

"אני ארביץ לך."

"קינקי מאוד, אבל לא יעזור לך." נראה לי דמיינתי חיוך בצד.

"נו מה אתה רוצה?"

"שתדבר איתי. מה זה היה היום בצהריים? פשוט קפצת והלכת משם. תסביר, לא אהבת מה שרציתי לעשות? לא התכוונתי לעצבן אותך, אבל באמת לא הבנתי מאיפה הייתה התגובה הזאת."

"אני לא יכול להסביר."

"למה?"

"ככה."

"אוקי."

"אוקי."

"רוצה לשים סרט?"

"טוב."

בחרתי סרט שנראה לי נחמד, בעיקר כי הדמות הראשית הייתה ז'אק אפרון. שנינו ישבנו על השטיח וגבינו לדופן המיטה, אוכלים פיצה ומדברים על כמה כסף יש לז'אק אפרון. הסרט נגמר, ואחרי כמה דקות של שתיקה אייל פותח את פיו.

"אממ...זה קרה לפני שנה וקצת, היית קצת יותר גדול ממך עכשיו, הייתי סקרן, וחרמן, ומבולבל. הורדתי גריינדר, דיברתי שם עם גברים, אבל לא נפגשתי עם אף אחד. פחדתי. מתישהו מישו חמוד התחיל לדבר איתי שם, דיברנו הרבה. הוא היה חתיך, והיה לו ביטחון עצמי וסמכות, שזה כל מה שלא היה לי באותה התקופה. אחרי כמה זמן הוא שכנע אותי להיפגש איתו ובסוף הסכמתי. הייתי בתול, לא סגור על עצמו, מחפש תשובות אתה יודע..."

הוא חיפש את העיניים שלי אז הסתכלתי עליו והנהנתי, להראות שאני מקשיב. הוא ממשיך.

"אז נפגשנו באיזה פארק ובהתחלה סתם טיילנו, הוא היה חמוד, בחור נחמד, גברי. הוא נעצר מתחת למנורת רחוב, אמר לי להתקרב אליו, ונישק אותי. זו הייתה הנשיקה הראשונה שלי, עם בחור זר. אחרי זה הוא לקח אותי לאיזה רחוב ליד, חשוך יותר וריק, התקרב אלי ומשך לי את המכנסיים למטה, אני ניסיתי להתנגד, לא הרגשתי מוכן, אבל קפאתי במקום. הוא סובב אותי, שהישבן שלי יהיה לכיוונו, ובלי לשאול שאלות החדיר אלי אצבע רטובה, במכה אחת. אני נבהלתי, צעקתי, זה כל כך כאב לי שחר באמת, הזעתי בכל הגוף, הרגשתי תחושה רעה כזו משתלטת עלי. הוא הכניס עוד אצבע, ודחף אותן עמוק. התחלתי לדמוע שחר, רעדתי, ולא היה איש באיזור. הוא סובב אותי ושאל אם אני מוכן ליומי האחרון כבתול, ייבבתי שלא, וזה לא הזיז לו. הוא שחרר אותי לרגע והוריד לעצמו את המכנסיים, לא חשבתי באותו רגע, הכל הסתובב אצלי בראש במהירות אדירה, כאילו אתה על סמים ממריצים והדבר היחיד שרציתי הוא להיות במיטה שלי ולראות מרתון בובספוג של אחרי חצות בניקולודיאון, הכל היה כל כך מהר ופשוט עם כל העוצמה שלי העפתי אותו לקרקע, דפקתי לו בעיטה בצלעות ובזמן שהוא קילל הרמתי את המכנסיים ודפקתי ספרינט סביב השכונה לוודא שהוא לא אחרי ורצתי הביתה. נכנסתי למקלחת והתחלתי לקרצף את עצמי, כל כך חזק שהעור שלי נהיה אדום. התרחצתי באותו היום בערך חמש פעמים וכל כך נגעלתי מעצמי, ולא היה לי עם מי לדבר על זה."

אייל בוכה, משפיל את מבטו כאילו זה מסוכן שאראה אותו בוכה.

"אייל. סליחה. לא ידעתי. הלוואי שהייתי יודע לפני. הלוואי שזה לא היה קורה לך. הלוואי שהאיש הזה היה מת מסרטן במוח. אני כל כך מצטער, באמת."

הוא מסתכל אלי בעיניים רטובות, "זה בסדר, לא היית שם."

כל כך הרבה מתחבר לי בראש עכשיו, בגלל זה הוא תמיד צריך להיות עם היד על העליונה, לשלוט בכל מצב, להיות מסודר והחלטי. פאק, בגלל זה הוא היה בדיכאון לתקופה, למרות שאמא טענה שזה סתם חלק מגיל ההתבגרות וזה יעבור לו.

עליתי על המיטה, ומשכתי אותו לקום, שמתי ביוטיוב פלייליסט של רד הוט צ'ילי פפרס וחיברתי לרמקול של החדר בפול ווליום, נשכבתי והוא נשכב לידי, הנחתי על חזהו את ראשי ולפני שעצמתי עיניים זמזמתי עם מילות השיר "Give it away give it away give it away now." 

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...