מעיל עור. צילום: Robert Sheie, Flickr.

 >  >  > 

ברלין 1940-1942 ומה שקדם לכך - פרק ד'

שכחתי כבר עד כמה כאב עלול לכאוב...

מוחו של תומס בער. הניתוק מהאוסף "כאב כקטיעה". ייסוריו ותסכולו פנו כנגד עצמו. הוא גידף את עצמו בקולי-קולות, היכה את ראשו באגרופים, ולא נרגע עד שניפץ לשבבים את השולחן עליו התנהלה כניעתו. הכאב הלך ופחת עם השעות שעברו ופינה מקום לעצב עמוק ושקט; משך הימים הבאים תומס היה כשרוי באבל. "נחמתי היחידה היא שבידי אביו, אוסף השעונים שייך גם לנער..."

8.4.1941: "כניעתי לו לא הייתה מקרית, וחיי לא יחזרו למסלולם הישן: הוא לא יוותר על טרפו, ואני לא אוותר על להיות טרף..." "אני פוחד ממה שיעשה בי, אני מרגיש כאבים בחזה וקשה לי לנשום כשאני חושב על כך, אבל אני מחכה שיחזור..." "אני מחויב על ידי פקודתו לשאת על פרק ידי השמאלי את השעון שהוא החזיר לי, וזה מזכיר לי בכל רגע את נחיתותי..."

"בלגרד הופצצה. יוגוסלביה נכבשה. הכתם האדום-לבן-שחור עם צלב הקרס הולך ומתרחב על מפת אירופה. אנחנו על הדרך הנכונה".

...

ביום חמישי, כשראה את הנער יוצא משער בית הספר, ליבו התרחב:

10.4.1941: "דמותו הזוהרת הזכירה לי שעדיין יש לי את היקר לי מכל. כמו תמיד כשיש משהו על ליבו, בקושי הספיק להיכנס למכונית לפני שהתחיל לדבר במהירות. 'אבא מסכים שתדפוק אותי'. כשהמילים חדרו לתודעתי, לא רק שלא האמנתי למשמע אזני; פתאום לא ידעתי איך מכניסים אויר לריאות. המציאות איבדה את משמעותה וכל מה שסבב אותי נראה בלתי מוכר. לא חשבתי שהנער מכיר את שם הפועל שבו השתמש, ולעולם, גם בדמיונותיי הלוהטים ביותר, לא עלה בדעתי... המחשבה המאורגנת הראשונה שהופיעה בראשי הייתה 'האם האיש הזה מציע לי את בתוליו של בנו בתמורה לאוסף השעונים שגזל ממני?' הבחנתי שהנער מדבר אלי. 'הוא מסכים שתיקח אותי לחתור באגם בשבת, ושאחרי זה נלך אליך הביתה. הוא גם אמר את זה לאימא'. שוב, התייחסותו הטבעית של הנער כמובנת מעליה לנטייתו של אביו לטרוף את הקלפים ולקבוע כראות עיניו חוקי משחק חדשים ונוגדים לכל הנתפס כמקובל וכראוי, גרמה למערבולת בראשי להאט בהדרגה ולהיעצר, באופן שאפשר לי לגמגם: 'למה?'

העיניים הכחולות והשפתיים המלאות חייכו: 'בקשתי ממנו... ובסוף הוא הסכים.' מה שלפני שניות סתר כל מחשבה הגיונית הפך בהרף עין לקביל ותקין. ארוס הוא אכן  ה'אל שאיבד את התבונה'. הנער נראה כנזכר במשהו: "הוא אמר שלא אשכח להגיד לך שתיזהר'.

'ממה?', גמגמתי שוב. הוא היסס רגע, מהורהר. 'ממנו, אני חושב...'

השעות עד בוקר יום שבת מתוארות על ידי תומס כשונות מכל שעות חייו האחרות. הציפיה טענה בעוצמה בלתי מוכרת את מחשבותיו וחושיו, וטלטלה אותו משיא רגשות אחד לאחר, מתאווה, לתוקפנות, לרוך, לפחד, לאופוריה, לכמיהה...  אך כל אירועי בוקר השבת לצידו של הנער; הנסיעה לאגם, החתירה לאורכו ולרוחבו והנסיעה הביתה, התרחשו כאפופים בערפל בו רגש אחד, תאווה, עמעם את כל שאר החושים והתחושות.

12.4.1941: "מהיום הראשון שראיתי אותו לפני חצי שנה הפשטתי אותו בעיני-רוחי כל יום וכל לילה. בדמיוני גיליתי את עורו צעד אחרי צעד, לאט-לאט, ליקקתי ונישקתי כל סנטימטר מאזניו עד קצה כל אחת מאצבעות רגליו... או משכתי את מכנסיו בקוצר רוח וללא התחשבות עד לברכיו, הפרדתי את שני חצאי הכדור, חשפתי את מחוז חלומותיי ונדחפתי פנימה... או קרענו אחד את בגדיו של השני מעליו, חסרי סבלנות, רעבים לגעת, לבדוק, למשש, לחקור, לחבק, להריח ולטעום אחד את גופו של השני... שום דבר מזה לא קרה. הנער התפשט במהירות וביעילות, ותוך שניות נשכב מולי ערום על המיטה שלי על הגב, עם רגליים מכופפות ומפוסקות. נשימתי נעצרה ופי יבש. אף פעם הביטוי "פרפרים בבטן" לא ביטא תחושה כל כך מציאותית. עור ללא פגם בגוון הנכון ביותר של לבן מוזהב כסה פרופורציות מושלמות של משטחים חלקים ותפיחויות מעוגלות של ניצני-שרירים. זין-צעצוע צעיר, חלבי-בהיר עם ראש ורדרד ושמנמן, דמוי פעמון, חשוף מערלה, בלט זקוף במאונך לגופו. שרטוט מטושטש, ראשוני, של פלומה בלונדינית כיתר שק אשכים כדורי, חסר שער, הדוק לפרינאום שלו. צלב זהב קטן, תלוי על שרשרת, נח בין שתי פטמות קטנות, חומות. הפה שלו היה פתוח מעט, העיניים הכחולות היו מעורפלות וחצי סגורות, והוא נשם בכבדות. חשבתי שאני עומד להתעלף.

הצמדתי את השפתיים שלי לשלו והוא שאב את הלשון שלי לפה שלו. הגוף שלו היה גמיש, פראי ורוטט מאנרגיה. משך דקות ארוכות הוא התפתל, התחכך בי, שפשף בכוח זין קטן קשה בזין גדול מתקשה. כיסיתי כל חלק של הגוף הערום שלו בנשיקות קטנות, רעבות, רטובות, חמות. הידיים שלי טרפו את התחת שלו. הוא נשכב על הבטן. הצמדתי אותו למזרון, רכנתי עליו וליקקתי את העורף שלו וכל חוליה בעמוד השדרה, כלפי מטה. כשהתקרבתי אל אזור הצל בין שתי לחיי-התחת שלו, הוא פיסק את הרגליים ככל האפשר בכדי להקל עלי את הגישה ודחף את האגן שלו כנגד פני. הזין שלי כאב מתשוקה. הנחתי כרית מתחת לבטנו, נשכתי קלות כל אחד משני חצאי התחת הקשים, מחצתי אותם בכפות ידיים פתוחות, הרגעתי את עצמי עם כמה נשימות עמוקות ושקטות, והרחבתי את החריץ ביניהם.

אם יש משהו שאני באמת מתמצא בו, זה חורים בתחת. אני לא צריך לראות חור פעור שאפשר להביט דרכו אל החלל אותו הוא אמור לנצור, או רירית משתלשלת החוצה, או סמני חבלה או צלקות, בכדי לדעת שבעל החור אינו בתול. מיד כשהפרדתי בשתי ידי, בלב דופק מהתרגשות, את פלחי התחת העגולים של הנער, פי הטבעת שלו רפרף לשניות, התכווץ והתרפה במהירות לעיני. לעור סביבו ולרירית הפנימית שלו היה גוון יותר אדמדם מוורוד. החדרתי אצבע, לאט ובזהירות. הנער הגיב באנחה ארוכה, והטבעות של החור שלו חבקו אותי, אבל טון השרירים לא היה זה שצפוי אצל מי שעוד לא ידע גבר... הסימנים היו מינימליים, אבל קלטתי אותם בהרף עין ואי אפשר היה לטעות בהם. הידיעה שמישהו כבר זיין את הנער לפני כאבה שנייה או שתיים כמו חתך עמוק בבשר החי, אבל בו בזמן התרומם והציף את מוחי גל ענק של תאווה שדחק כל מחשבה מהכרתי. כל גופי רעד. הפרדתי עוד יותר את הפלחים, דחפתי את הראש שלי ביניהם ועשיתי שם עם הלשון כל מה שגבר עם זקפה שמאיימת להוציא אותו מדעתו יכול לעשות לחור החלק כמשי של תחת של נער שאליו הוא נכסף מזה חדשים וסוף סוף עומד לזיין. שטפתי ברוק את העור סביב החור שלו, בינו ובין בסיס שק האשכים, בצד הפנימי של פלחי התחת, הלשון שלי נכנסה ויצאה מהחור שלו במהירות, עד שדחפתי אותה פנימה, השארתי אותה שם והתחלתי ללקק אותו מבפנים. הוא דחף חזק את התחת שלו כלפי הפנים שלי ונאנח בלי הפסקה. ככל שדחפתי את הלשון עמוק יותר ההרגשה הייתה טובה יותר. אם הייתי יכול הייתי זוחל כולי לתוכו ונשאר שם לתמיד.

אבל זה לא מה שהזין שלי רצה. ניתקתי את עצמי מהחור שלו והזדקפתי על ברכי. הוא הבין שהגיע הרגע, נשכב על הגב, הניף את הרגליים למעלה ואחורה והרים את מותניו כלפי. עיניו נסגרו. כופפתי את רגליו עד שהברכיים שלו נשענו על החזה, מרחתי את הזין שלי ואת החור שלו ברוק, מיקמתי את הזין שלי מול החור המבריק והחלק, ואז הנחתי את הרגליים שלו על הכתפיים שלי, דחפתי את ראש הזין שלי פנימה, השארתי אותו בתוך הטבעת השרירית והתחלתי לסובב את המותניים שלי. הנער כיסה את הפנים שלו עם הידיים, סובב את הראש מצד לצד והשמיע כל מיני נהמות של הנאה. נסוגותי, ומיד דחפתי את כיפת הזין דרך הטבעת, לתוכו. דפנות התעלה שלו התהדקו סביבי לרגע, והתרפו מיד בכדי לאפשר לי לגלוש פנימה. הזין שלי חדר לתוכו כמו כפית לשמנת סמיכה, עד שנעלם כולו. בדחיפה נוספת קברתי אותו בעומקים הכי אינטימיים שלו. ידעתי שהגעתי למקומות הנכונים: טבעת התחת שלו התכווצה סביב בסיס האיבר שלי, והוא גנח ורעד באופן שנראה כבלתי נתון לשליטתו. פנים התחת שלו הרגיש כמו כפפה חמה, חלקה, והדוקה סביב הזין שלי. דפקתי אותו בתריסר דחיפות קצרות ומהירות, עצרתי ונסוגותי, נלחצתי שוב לתוכו לאט, שבר-סנטימטר אחד בכל פעם, והמשכתי לזיין אותו בתנועות מותניים איטיות משך דקות ארוכות. מראה הזין שלי מחליק אל תוך החור ההדוק ונשלף לאט החוצה הגביר את התרגשותי. נעתי בקצב קבוע קדימה ואחורה. הוא דחף את גופו כנגדי בכדי לפגוש כל מכה. העצמה וקצב הדחיפות שלי התגברו; הן נעשו פראיות. הוא נאנח וצעק, אבל תנועות המותניים שלו התאימו עצמן לקצב התובעני שלי. נפלתי עליו בכל כובד גופי והמשכתי לדפוק אותו בכל כוחי עד שהרגשתי שאני קרוב לשיא. נשענתי על זרועותיי, האטתי עד שבקושי הזזתי את הזין בתוכו וחיכיתי שתחושת הדחיפות תיחלש, ואז התחלתי לדפוק אותו שוב בזהירות, להתחלק לתוכו והחוצה בתנועות ארוכות, איטיות וחלקות, עוד כרבע שעה. אבל הסיום היה בלתי נמנע. התחלתי להרגיש את הרטט המוכר, קצר-הרוח, בבסיס הזין שלי ופתאום ראשי נזרק לאחור, התפוצצתי בתוכו, והצפתי אותו מבפנים. מבלי לצאת ממנו התרוממתי על זרועותיי בכדי להביט בו. האנחות והנשימות הכבדות שלו נעשו מהירות יותר, תנועות האגן שלו נעשו חסרות קצב, פיו נפער במאמץ לבלוע אויר, הוא נתפס במותניים שלי, כל גופו התקשה ונמתח לאחור, הוא השמיע קול גרוני נמוך שאף פעם לא שמעתי מפיו, וזרם קצר ועז של נוזל-זרע זינק בין גופינו והתנפץ על החזה שלו כמו טיפות של זכוכית לבנה. אחריו פרץ עוד זרם, חלש יותר, שהכתים את בטנו. מכוסה בנוזל-זרע וזעה, חסר נשימה, נחירי אפו פעורים, הפה סגור בכוח והעיניים זוהרות, הוא היה יפה מתמיד. שחררתי את הזין שלי מתפיסתו, נסוגותי לאחור, התכופפתי מעליו והכנסתי את הזין שלו לפה שלי. הצפתי אותו ברוק, ליטפתי אותו ברכות עם הלשון, ומצצתי אותו בעדינות. הוא דפק לי את הפה בתנועות חלשות. בהדרגה נשימתו נרגעה והאיבר שלו הלך והתרכך. בלעתי את הנוזלים שהצטברו לי בפה, ליקקתי את הזין שלו ושחררתי אותו. הנער נראה קרוב לאבדן ההכרה. ליקקתי-ניקיתי את הגוף שלו ואמרתי לו בראש שלי את כל מה שלא הייתי מסוגל להגיד לו בקול.

שכבנו אחד מול השני. הרגשתי את להט הגוף שלו. הוא החליק אצבע על החזה שלי, ושיחק עם הפטמות שלי. אני נגעתי בו בכל מקום ונשכתי לו את השפה התחתונה. הוא נרדם להרף עין, מרוקן ומלא, אבל תוך זמן קצר המותניים שלו התחילו לזוז כנגדי. תאוותו והתרגשותו חזרו מהר משלי. הוא ליטף את גופי; מצץ, נישק ונשך את צווארי. אספתי אותו בזרועותיי. כל גופו – כל ישותו -  בערה שוב בתשוקה. הזין הקטן שלו היה שוב זקוף, קשה וגאה. הוא חיכך אותו  לאורך הזין המתקשה שלי, מחץ תחתיו את הכיפה הרגישה שלי, וכשהשיג את מבוקשו שם את שתי כפות ידיו על החזה שלי ודחף אותי אחורנית עד שנשכבתי על הגב. הזין שלי הזדקר במאונך כלפי מעלה. מה שראיתי בפניו כשהסתכל עליו, כאילו אין דבר בעולם מלבדו, הגביר את עוצמת הזקפה שלי. הוא כרע על ברכיו, התרומם קצת, העביר רגל אחת לצידו השני של הגוף שלי והתייצב בכריעה מעלי, פנים מול פנים. הזין שלי עמד כתורן מתחתיו; שלו היה צמוד לבטנו. הוא סימן לי לא לזוז, תפס את השמוק שלי באגרוף והתחיל להנמיך את גופו כלפיו. הרגשתי את הראש חודר לחור שלו ללא קושי, ואת דפנות המעי שלו נצמדות, עוטפות ומלטפות את הצינור הקשה שפלש לתוכן, עד שנבלעתי בתוכו לחלוטין. בעיניים סגורות הוא התרומם לאט, מתנדנד קלות מצד לצד, ירד ועלה, שוב, ושוב ושוב. הוא דפק אותי לאט וברכות, הוא דפק אותי חזק ומהר, והוא אהב כל רגע. שרירי פניו נעו בקשת שלמה של הבעות כאילו היו להם חיים משלהם: כל רגש שחלף בו נרשם בהם; מהנאה דמוית חלום, לאקסטזה, לחשיפת שיניים בתאווה חייתית כשהקצב בו דפק את עצמו על הזין שלי הפך לתוקפני. פתאום, ללא התראה מוקדמת, עבר רעד בגבו, הוא הזדקף,  מזיע ואדום, תקע את שיניו העליונות בשפה התחתונה, נראה כמביט למרחק דרך עיניים חצי-סגורות  ושמורות מרפרפות, נעץ את ציפורניו בזרועותיי, כל גופו הזדעזע, הוא צעק בפראות והזין שלו ירה שוב, רק פעם אחת, בקשת שנחתה על השער במרכז החזה שלי. שורה של התכווצויות קלות גרמו לזרם דק, מיימי יותר, להמשיך לנזול מהחור הפעור, כלפי מטה, לאורך הזין הזקוף שלו. כבאופן אוטומטי, כאילו נלחץ כפתור והשתחרר קפיץ, גופי הגיב בשורה של טלטולים וגניחות, ראייתי התערפלה, כוכבים התפוצצו מול עיני, הסכר נפרץ וגמרתי בתוכו. הרגשתי אותו מכווץ את שרירי התחת שלו בכדי לחלוב את הזין שלי עד הטיפה האחרונה.

כששככה הסערה הוצאתי את הזין שלי לאט מהתחת שלו. הזרע הלבן שלי התחיל לנזול מהחור. הוא הגביה את האגן שלו ושנינו הסתכלנו בזרם הסמיך שהחליק החוצה מתוכו. הוא הרים את עיניו כלפי וחייך.

הדרכים אל האושר יכולות להיות מפותלות ומסובכות, אבל מי אמר שאי אפשר לגעת בשמיים?

שכבנו זה ליד זה כבויים, מבלי לזוז, נושמים בכבדות, אפופים בריח שלנו. בהיתי אל התקרה. לא היה לי כל ספק: הנער לא רק לא בתול; הוא מאהב מנוסה. הבטתי בו, שוכב מולי על צידו בעיניים עצומות. ליבי יצא אליו. תהיתי מתי אמצא את הרגע המתאים בכדי לשאול... מבלי לפתוח את העיניים הוא לחש פתאום: 'אבא אמר לי שנתת לו במתנה את השעונים שלך...' לא חשבתי שהעניין יגיע לידיעתו, ולא ציפיתי שאלה תהיינה המילים הראשונות שלו אחרי מה שהתרחש. עשיתי ככל יכולתי בכדי למנוע מההפתעה והתימהון להישמע בקולי. 'זה נכון'.

 'אתה לא מתחרט?'

 'לא, אני שמח שיש לך אבא עשיר'. הוא פקח את עיניו ותלה אותן בי.

 'אז עכשיו הוא עשיר?'

'אם ימכור את האוסף הוא יקבל הרבה כסף.'

'ואתה כבר לא עשיר?'

'פחות, אבל כל מה שיש לי ויהיה לי זה בשבילך.'

'כאילו שיש לי שני אבות?'

'כאילו...'

היד שלו שיחקה עם איבר המין הרך שלי והוא בחן אותו בעניין ילדותי שכבר לא ציפיתי ממנו. גם להערה הבאה שלו לא הייתי מוכן. 'של אבא שלי יותר גדול ויש לו יותר עור. גם הביצים שלו יותר גדולות, והחור שלו כמו חריץ, לא עגול כמו שלך. ויש לו טבעת...'  שאלת השאלות פרצה מפי מבלי שהספקתי לעצור בעצמי. ללא כל מבוכה הוא ענה שאבא מזיין אותו כבר מזמן, מאז חופשת הקיץ כשהיה בן עשר. 'מה שאני הכי אוהב זה שהוא דופק אותי בתחת, גם הוא... אבל אם אי אפשר אני עושה לו את זה עם הלשון ועם היד, ובסוף הוא גומר לי בפה... זה גם טוב... אני גם אוהב שהוא מסתכל איך אני עושה את זה לעצמי...' הפתיחות, הבהירות והטבעיות בהן דיבר הפכו את הבלתי-יאומן לאפשרי ומתקבל על הדעת.

 שאלתי אם בפעם הראשונה, כשהיה עדיין ילד קטן, הכאיב לו כשאבא דפק אותו. 'כמעט ולא. קודם הוא רק הכניס לי את הלשון. חשבתי שאין משהו יותר נעים מזה. אחר כך הוא הכניס לי את האצבע הקטנה והזיז אותה בפנים. אחר כך הוא התחיל לדפוק אותי עם אצבע אחת, ואחר כך עם שתיים... . עד שראיתי זיקוקים לפני העיניים... באמת! זה היה כל כך חזק שנבהלתי...'. ראיתי את האצבעות העבות של האב בעיני רוחי... כשאביו הושיב אותו בזהירות בפעם הראשונה על הזין שלו זה כאב 'רק קצת' וירד לו קצת דם. האב ספג את הדם במטפחת. הוא שומר אותה במגירה. "זה כבר בכלל לא נראה כמו דם, זה נראה כמו סתם מטפחת לבנה עם כתמים, אבל אני זוכר...' לא היה שמץ של גסות במילים הישירות בהן השתמש.

'ואימא לא יודעת?'

'לא. היא אומרת שילדים  בגילי כבר לא צריכים שאבא ישכיב אותם לשון, או יפקח עליהם כשהם מתרחצים... והיא לא אוהבת שאני יושב על הברכיים של אבא, אבל היא לא מבינה... היא אפילו חושבת  שאנחנו לא מסתדרים בלעדיה כשהיא נוסעת לבקר את אימא שלה ואת אחותה, ומתנצלת שפשוט אין לה ברירה... היא לא יודעת שכשהיא נוסעת אני ישן עם אבא במיטה שלהם ואנחנו לא צריכים למהר ולהיזהר.'

'הוא עושה את זה גם עם ילדים אחרים?'

'לא, הוא לא רוצה ילדים אחרים'.

'אבל עם גברים אחרים כן?'

'היה בחור בשנה שעברה שהיה בא הביתה בכל פעם שאימא לא הייתה. הוא היה מסתובב בבית ערום, היה לו תחת כמו כדור וזין שמן. הייתי שומע אותו מילל כשאבא היה מרביץ לו עם חגורה ואחר כך הוא היה צועק עוד! עוד! כשאבא דפק אותו. עד שפעם אחת אבא התרגז עליו באמת, נתן לו אגרוף, הפיל אותו על הרצפה ובעט בו. ירד לו דם מהפה והוא לא חזר. אבא אמר שהוא לא ידע את מקומו... יש גם מישהו בעבודה. הוא אוהב שאבא משתין עליו, ועושה לאבא הרבה טובות בכדי שיסכים לעשות את זה... אבל זה לא אותו דבר. את האחרים הוא לא אוהב...'

'עשית את זה עם עוד אנשים?'

'רק עם ילד אחד... הוא היה שכן שלנו... אבא לא יודע... הוא דפק אותי כמה פעמים אצלו בבית אבל אחר כך אמר לי שלא אבוא יותר כי הוא לא רוצה להיות הומו...'

'ולך לא איכפת להיות הומו?''

'לא'.

'לא יותר טוב להיות כמו כולם? '

'אבא אומר שכולם זה עדר בהמות...'

...

'הוא מזיין את אימא?'

'כן, אני שומע אותם.'

'הוא דופק גם נשים אחרות? '

'הוא אמר לי שכבר לא. שרק כשהיה צעיר ועדיין לא הכיר את אימא. תמורת כסף... '

13.4.1941: "הנער אוהב וחושק בשני גברים שאוהבים אותו וחושקים בו. מי יודע טוב יותר ממנו מה טוב עבורו? "

14.4.1941 לפנות בוקר: "זמן קצר אחרי שנרדמתי הלילה התעוררתי לרעש הבריח האופקי העבה הקבוע בדלת הכניסה לדירתי שהוסט ממקומו על ידי סבוב מפתח מבחוץ. מישהו נכנס והדלת נסגרה בשקט אחריו. לפני שהספקתי להצטלל ולקום על רגלי, עמד ממולי אביו של הנער, לבוש במקטורן צבאי ישן בצבעי הסוואה ומגפי חיילים. התיישבתי בלב הולם על המטה במכנסי פיג'מה  עם רגלי על הרצפה והבטתי בו מלמטה למעלה. הוא התקרב אלי צעד נוסף, זקר את ראשו קדימה והסתכל לי ישר לעיניים. קרבתו הדיפה ריח של זיעה גברית. ידעתי שבביקורו הקודם הוא החזיר אותי, בתוכי, הרבה שנים אחורה וקבע לתמיד את טיב היחסים ביננו: הוא ישלוט ואני אכנע ואתמסר. כך זה צריך להיות וכך נכון שיהיה. השפלתי את מבטי והבחנתי שענד את שעון הפלטינה שהיה שלי.

הוא התיישב על הכורסא ופקד עלי לכרוע בין ברכיו. כמאילהן, ברכי התקפלו ועיני הופנו מעלה, כלפיו. התרגשות עזה, מוזרה, לא בלתי-נעימה, מלאה לי את החזה. הוא תפס את השערות שלי באגרוף ברזל, כופף לי את הראש אחורה ושאל אותי בקול הצרוד שלו ובטון של מי שרגיל שיצייתו לו, מה עוד בנוסף לאוסף השעונים שכבר עבר לרשותו, מוחבא בביתי. אמרתי לו שאיני מסתיר דבר. הוא משך את הראש שלי עוד יותר אחורה וחזר על השאלה. ניסיתי בכל כוחי לשכנע אותו שזאת האמת. הפנים שלו נהיו יותר ויותר קשות והכאב בקרקפת ובצוואר שלי התגבר. לא היה לי אמנם שום חפץ יקר-ערך נוסף בבית, אבל כן 'מגירת צעצועים' מתחת למשטח שולחן הכתיבה שידעתי בברור שעדיף שלא ימצא. ידו זזה כל כך מהר שכמעט לא ראיתי אותה ונשמתי נעצרה בתערובת של הפתעה ואימה כשתפס את אחת הפיטמות שלי. תחושת כאב חד זינקה ממנה מיד כשמחץ אותה בין שתי אצבעות שכאילו נוצרו מראש למטרה זאת: לרסק. התרכזתי במאמץ למנוע מגופי להתפתל מהכאב שהתגבר מרגע לרגע. שכחתי כבר עד כמה כאב עלול לכאוב... הוא שחרר את הפיטמה שלי בכדי לסטור לי בחזקה על הלחי השמאלית. שמעתי את השיניים שלי נוקשות אלה באלה. המשכתי  לשבת בראש מורכן ועברו כמה שניות של שקט וחוסר תנועה, ואז הוא תפס שוב את שערות הראש שלי באגרוף יד ימין, כופף את הצוואר שלי בחזקה לאחור, ובו זמנית סטר לי על הלחי הימנית, כלאיזון. ראשי נפל על חזי כששחרר את קבוצת השער שאחז. הוא דחף אותי אחורה, הפיל אותי על הרצפה, הורה לי לפתוח בפניו כל מגירה, לרוקן את הארון ולשסע את המזרון בסכין, ואמר שאם ימצא משהו שהחבאתי, לא אשכח את הלילה הזה כל חיי. העדפתי לשתף פעולה, הוצאתי את המפתח ממקום המסתור שלו, ופתחתי את המגירה המרכזית בשולחן הכתיבה שלי. הוא התרומם מהכורסא, התנשא מעלי, והצגתי בפניו בכניעה את אוסף מכשירי העינויים שלי. זוויות פיו התעקלו כלפי מעלה, הוא נראה מרוצה, אבל שאל מה עוד אני מסתיר ממנו. הופתעתי לשמוע עד כמה קולי נשמע ילדותי וחסר אונים,  אבל התשובה הכנה שלי שכנעה אותו. הוא ציווה עלי לנעול את המגירה, שם את המפתח בכיסו, טפח לי על הכתף ואמר שהוא אוהב ילדים קטנים שיודעים שאסור להרגיז את אבא, אבל חובתו של אבא להעניש אותם, לטובתם, בכדי שילמדו לא לבזבז את זמנם של אלה שלהם הם חייב לציית.

הוא ציווה עלי לפשוט את מכנסי הפיג'מה ולעמוד מולו. הוא קרא כנראה רמז של היסוס בעיני, ושפתיו התכווצו; מיהרתי להתפשט. עיניו ירדו מראשי לכפות רגלי, אחר כך הפנה שוב את מבטו למעלה, ולבסוף בחן את הזין שלי במבט קר ומנותק. "תסתובב". מכת יד פתוחה נחתה מיד על כל אחד מפלחי התחת שלי, אחר כך הם הופרדו ונלושו בכוח בשתי כפות ידיים גדולות  "לא רע..." לא זזתי. עמדתי רכון ראש מבלי להגיב. הוא הורה לי לפנות שוב כלפיו, פשט את המיקטורן, פתח את קשר העניבה ואת כפתורי החולצה והשתחרר משתיהן בתנועה אחת. הכתפיים שלו, שתי מסות השרירים העגולות בין תחילת עקומת הבסיס הרחב של הצוואר והכדורים של שרירי הזרוע הדו-ראשיים, הם מהמרשימים ביותר שראיתי בחיי. לעומתם, אפילו הדיסקים העבים מכוסי השער של שרירי החזה שלו החווירו. הוא התיישב שוב על הכורסא. קולו הגיע אלי כממרחקים: "שכב!" הוא ציווה, תוך שהצביע על הירכיים שלו. לא היכו אותי על הישבן מזה הרבה שנים. קמתי, התקרבתי אליו, ונשכבתי על רגליו המפוסקות, כאוטומט. כף יד גדולה כאת חפירה נחתה במלוא הכוח על התחת שלי, והמשיכה להמטיר על שני חלקיו מכות באותה עוצמה בהתמדה ובקצב אחיד. תוך שניות, כל מכה שלחה זרמי חשמל בכל הגוף שלי והגבירה את להט האש שבערה על עור התחת שלי. שמעתי את עצמי מייבב ומתחנן שיפסיק. לא בכיתי מאז שהייתי נער. אפילו לא כשקבלתי את ההודעה שאחי נהרג... הוא צחק והמשיך, מכה, ברק-כאב, מכה... עד שעצר. לא העזתי להתרומם ממקומי, חששתי ממה שהרגשתי שעומד לקרות. כאילו קרא את הזכרונות שהציפו את המוח שלי הוא ציווה עלי לשכב על המיטה על הגב והתחיל לפתוח לאט את כפתורי המכנסיים שלו.

לא הרמתי את המבט שלי מעל הכתפיים האדירות, ההתקמרות המודגשת של החזה מתחת לצוואר והגבעות של שרירי החזה, אבל ידעתי שהוא מסתכל עלי בלגלוג. שמעתי את המכנסיים שלו נופלים על הרצפה והיה שקט. הוא לא זז ולא דבר, הוא חיכה. מבלי לרצות הנמכתי את מבטי. שני עמודי-ירכיים מפוסקים תחמו  שק אשכים שעיר שניכרו בו שתי ביצי-פר גדולות וכבדות.

ממדי הזין שלי הם בחלק העליון של טווח הפיזור הסטטיסטי ותמיד הרגשתי את עצמי בר מזל בתחום הזה. הוא דמוי צינור כהה, בעל קוטר קבוע ששולי הראש דמוי הקסדה המאורכת כמעט לא חורגים ממנו, ושומר את צורתו גם כשמזדקף. הוא לא ענקי, אבל הוא מאד עבה. הוא אף  פעם לא בייש אותי: כשהיה מדובר בלהשוות  או בלהתחרות תמיד הייתי בין המצוידים היטב, והוא לא אכזב אותי כשעדיין היה אכפת לי, והייתי בודק בעיניים של אלה שעמדתי לזיין אותם מה הם חושבים על הכלי שיש לי בכדי לעשות זאת. אבל הנחש החצי-רך, הנפוח והכבד שהשתלשל בקשת קלה מכתם השער האדמוני הכהה והצפוף בתחתית הבטן שלו, כלפי מטה, בין הרגליים המפוסקות, והתנדנד הרבה מתחת לשק האשכים; לבן, ארוך, שמן, ומכוסה בקפלי ערלה עד מחצית הראש הבולבוסי, היה שייך לקטגוריה אחרת. טבעת זהב פתוחה, עבה, עם שני חרוזים בקצותיה, הוחדרה לצינור השופכה ויצאה דרך חור בקצה ראש הזין. פתח השופכה דרכו הושחלה הטבעת היה ארוך וצר. הנער צדק, ודייק בפרטים...

הזין שלו התנדנד מצד לצד כשהתקרב אלי עד שנעמד מולי סמוך למיטה. הבטתי מהופנט באיבר שהתארך והתעבה עד שבלט מגופו כקרן של קרנף. אפילו הגוף הטיטני שלו היה בקושי מסגרת מתאימה למה שהשתלח ממנו. עור הערלה נסוג וחשף את ראש הזין. החריץ במרכזו נפער. רשת וורידים מסובכת כסתה את המוט. טבעת הזהב לא הייתה קישוט, היא הייתה איום. הוא הורה לי להסתובב, לשכב על הבטן ולפסק את הרגליים. הלגלוג שנמנעתי מלראות בפניו נשמע בקולו. צייתי, וחיכיתי שיעשה בי מה שעושים מאז ומעולם גברים עם זין זקוף לזכרים הנשכבים על הבטן חשופי תחת ומפוסקי רגליים לפניהם. המחשבה שהוא עומד לדחוף לתוכי את הזין שפתח את הנער כשהיה בן עשר ודופק אותו מאז, גירתה אותי...הרגשתי איך הזין שלי מתקשה מתחת לגוף שלי.

חום חייתי אפף אותי ברגע שכיסה את הגוף שלי בשלו. גופי הכיר מיד בזכותו של המנצח לעשות כרצונו במנוצח ולא עשה דבר כדי למנוע ממנו להשתמש בי. עברו הרבה שנים מאז שזיינו אותי בתחת בפעם האחרונה. צעקתי מכאב, אבל להפתעתי גם גנחתי במין נהמות שלא זיהיתי כשלי, והתחת שלי התכווץ סביב הזין שלו כבאקסטזה. הוא זיין אותי בדחיפות מאונכות, ארוכות וחזקות בקצב אחיד מהרגע שתקע בי את הזין שלו עד שצעק פתאום, המשיך לדפוק אותי עוד כמה שניות בתנועות מותניים קצרות ומהירות, ונפל עלי. האגרופים סביב שורשי כפות הידיים שלי הקלו את לחצם. אני גמרתי לפניו.

משך דקות גופו הרפוי מחץ אותי תחתיו. הרגשתי את הזרע שלו מרטיב את הצד הפנימי של הירכיים שלי. הוא שכב עלי בלי לזוז עד שנשימתו נעשתה סדירה ושקטה, ואז הורה לי לכווץ ולהרפות את שרירי התחת. עשיתי כפי שצוויתי. הוא התחיל להרים ולהוריד את המותניים שלו בתנועות איטיות. נוכחותו בתוכי נעשתה שוב מוחשית ותנועותיו נעשו יותר ויותר נמרצות, ותוך דקות ספורות הוא דפק אותי שוב, נדחף לתוכי בכוח ונסוג עד לשולי ראש הזין שלו בקצב קבוע. התחת שלי התרומם מעצמו מהמיטה בכדי לפגוש בכוח כל דחיפה שלו. שוב גמרתי כמה שניות לפני שצעקה וסדרה קצרה של דחיפות מותניים קדחתניות בישרה שגם הוא סיים. הפעם הוא לא התמהמה. הוא שחרר את גופו מגופי, ירד מהמיטה, והלך לחדר האמבטיה; גדול, מוצק, שרירי וגברי, אבל גמיש וזריז. הזין והביצים שלו קפצו עם כל צעד.

שכבתי על המיטה ערום ודביק, בלתי מסוגל לזוז או לחשוב. לפני שעזב הוא הסתכל עלי רגע מלמעלה למטה, הרים את צווארון המקטורן שלו והבטיח: 'בפעם הבאה זה יהיה יותר גרוע, אבל אתה תתרגל...'״

14.4.1941 בערב: "אני לא זוכר מתי נרדמתי סוף סוף. זכרון הלילה הכה בי ברגע שפתחתי את עיני לפנות בוקר. לא הרגשתי מרירות, חרטה או זעם; הודיתי בפני עצמי שתמיד ידעתי שאשלים את המעגל ואחזור לנקודת המוצא. כשיצאתי מהבית התפלאתי לרגע להיווכח שחיי אמנם השתנו מקצה לקצה, אבל סביבי עולם כמנהגו נוהג...

כשכתבתי הבוקר שמזה זמן רב לא זיינו אותי, לא התכוונתי להתכחש לעובדה  שהיו בשנים האחרונות מתבגרים שאחרי שגמרתי לתת להם להרגיש עד מח העצמות שלהם שהם לא יותר מכלי-כיבול ומכשיר לספוק צרכיו של גבר, גרמתי להם לדפוק אותי. שייזין אותך נער מתבגר שרק עכשיו דפקת זה משהו אחר. אתה לא המפסיד כי הוא אפילו לא מתחרה. אתה המנצח, ואתה פשוט מרשה לעצמך להשתמש גם בזין הקצר והדק שלו. אבל עד עכשיו, עד שאביו של הנער פתח אותי שוב, שום זין של גבר במלוא מובן המילה לא התקרב אל חישוק השרירים בפתח פי הטבעת שלי מזה הרבה שנים."

 26 שנים למען הדיוק לפי חישובי, בהסתמך על המשך סיפורו.

"כשנפגשתי אחר הצהרים עם הנער אחרי הביקור הלילי של אביו בביתי, ברגע שהיינו במכונית, הוא אמר: 'אבא אמר לי שהרביץ לך ודפק אותך בתחת'. כמעט לא הופתעתי.  אני יודע כבר שהמושגים של אביו, לא רק על מה שנכון לעשות, ולהרשות לאחרים לעשות, לבנו בן השתיים-עשרה, אלא גם על מה שמהווה חומר שיחה נאות איתו,  לא תואמים את אלה המקובלים. לשמוע מפי הנער במילים חד- משמעיות את מה שאביו עשה בי גרם לי להרגיש מושפל ומוקטן, אבל טון קולו היה רך, עיניו נצצו בעניין והוא שאל בדאגה: 'כאב לך?' הרגעתי אותו. 'הוא אמר שהוא נהנה להשפיל אותך, לנצל אותך ולהכאיב לך כי הוא לא אוהב אנשים שלא יודעים את מקומם'. לא ידעתי איך לקטוע את השיחה, והוא המשיך: 'מישהו דפק אותך בתחת לפני אבא שלי?' שיקרתי ואמרתי: 'לא'.

'גם לא רצית?'

 'לא'.

'ועם אבא שלי רצית? '

'אני לא בטוח, אבל נתתי לו'.

 'אהבת את זה? '

משך השעות האחרונות שאלתי את עצמי אין ספור פעמים אם העובדה שהנחתי לו לזיין אותי מבלי להתנגד אומרת שנהניתי מזה. אחרי הכל, גמרתי פעמיים... איך להסביר לנער שאיני יודע אם הזין שלו מהנה אותי או אני נהנה מכך שהוא משתמש בי להנאתו. 'אני כנראה צריך את זה.'

'יש אנשים אחרים שאתה רוצה שידפקו אותך?'

'לא'

' אתה אוהב לעשות רק מה שאתה עושה לי?'

"כן."

'ואתה עושה את זה עם הרבה אנשים?'

 'כן'.

שנינו שתקנו, ואז הוא אמר: ' אז אבא שלי הוא גם קצת אבא שלך?'

'אולי קצת... במובנים מסוימים...' 

'הוא אמר לי שאף פעם לא מספיק לו חור אחד... אולי אם יש לו את של שנינו זה יספיק לו...'

'אולי...'

 

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...