אילוסטרציה. צילום: Parvin, Flickr.

 >  >  > 

בית האהבה - פרק ג' ואחרון

יום הולדת שמח אהובי

הייתי נחוש בדעתי שלא לחשוב על שום דבר ממה שקרה. אבל החלום היפה הזה בא אלי ממנו והוא עורר את כל התחושות האלה של רווחה בתוכי , איך זה ייתכן?

ככל שחשבתי על כך יותר, כאב הראש גבר. הכנתי לעצמי קפה מתוך כוונה להוציא את המחשבות האלה מהראש ולהתרכז בעבודתי, ככל שניסיתי להתרכז התחושה הייתה גרועה יותר.

תחושה של רווחה שהופיעה אחרי אותו חלום לא עזבה אותי, גופי היה שונה מאותו רגע. אמרתי לעצמי שהייתי צריך לחזור למקלחת להתפרק רק כדי להרגיש לא מרוצה, על אף ההתרוקנות.

בשבוע שלאחר מכן יצאתי מוקדם בבוקר מתוך כוונה לא למצוא אותו במסדרון, הרגשתי נבוך ולא ידעתי איך להגיב אם ניפגש. ידעתי שרון נוגע בי עמוק, ושזה אחד הטעמים המוזרים שקשה לי להבין, חשבתי כי לאחר שאנסה ללכת לקראתו אני יכול להפסיק לחשוב עליו, אבל היה ברור שאני לא הולך לגעת בו, זה לא הדבר הנכון, הוא עדיין קטין אבל ההורמונים אינם מבינים וחוגגים. זה מין טעם מתקתק שנעים להיות שקוע בו ולחשוב עליו כל הזמן.

"אתה צריך להירגע, האמת היא שאני לא מבין אותך."

דני הוא האדם היחיד שהרשיתי לעצמי לספר לו אפילו את הסודות הכי אינטימיים שלי.

"אתה אומר לי שאתה אוהב אותו והוא נמשך אליך, כי הוא הציע את עצמו לך, כי ראית אותו עירום ושהוא נגע בך בזמן שישנת, שהוא משגע אותך ואתה אפילו לא רוצה לראותו."

"כן, מדויק." ועדיין לא אמרתי לו שאני חולם עליו כמעט כל יום.

"אני רואה רק שתי אפשרויות ובשתיהם אתה נופל." הכנות שלו מטרידה אותי לפעמים

"זה בסדר, אני מקשיב לך." אין לי אף אחד אחר שאני יכול לסמוך עליו, אני חייב להתמודד עם המצב.

"אפשרות אחת היא להתעלם ממנו ולעשות מה שאפשר על מנת שמשפחתו תעבור למקום אחר."

"אבל זה אכזרי, משפחתו לא עשתה לי כלום, להיפך הם הדיירים הנחמדים ביותר שלי."

"לכן אני אומר שהאפשרות השנייה טובה יותר, להפוך לידידו הטוב ביותר." החבר החכם שלי באמת משוגע.

"דני, תבין, רון קטין." מובס דפקתי את ראשי על השולחן, "אם אני אתחיל אתו, הביקור הבא שתעשה לי יהיה בכלא עם שומר לידי." הנחתי את זרועותיי על ראשי, אף פעם לא הרגשתי כל כך מתוסכל.

"אני לא אומר לעשות דברים של מבוגרים, אני אומר שאתה יוצא אתו, מטפל בו כמו בנער." כשהוא מדבר ככה אני תמיד שואל את עצמי אם לדני היו בעיות, כי תמיד הוא פותר הכל.

"קח אותו לקולנוע, לארוחת ערב, לך לטייל כמו שאומרים בעיר שלי." אמר בחיוך רחב.

"איך אני מזמין אותו?"

"הבית גדול אבל לא יותר מדי, תיפגשו שוב מתישהו," אמר והלך אל הדלת, "אלי, תירגע, אף פעם לא ראיתי אותך ככה, אני חושב שאתה באמת מאוהב, שיהיה בכיף, ועוד משהו, הרון הזה שלך שווה, הוא חרמן, תראה כמה אתה משועמם, תצא מהמצב הזה ותתבדר, עם הזמן תראה שישתעמם ממך ויחפש מישהו בגילו בינתיים תן לו את האופציה להתבגר בשמחה ובטוב טעם." הוא טפח על כתפי בתמיכה ולפרידה, "אני עוזב אלי, החברה שלי מחכה לי, בהצלחה גם עם זה, מקווה לראות אותך בקרוב."

שבת הוא כמו יום קדוש בשבילי. אני לא קום מהמיטה עד שהגוף שלי דורש ממני ללכת להשתין או עד שאני מרגיש שאני הולך למות מרעב, בכל מקרה אחר אני לא מגיב, אבל הפעם הזו הייתה שונה, רעש נשמע מחוץ לבית שלי, אני מיד חושב על שכנים עם תלונות חדשות ורעות, מתאספים מול דלת ביתי ואני קם, אבל הפעם לא מצאתי שום דבר שכזה, היו אלה הילדים ששיחקו והמבוגרים שפטפטו.

"אלי!" קראה בשמחה מישהי מתוך החבורה, זאת הייתה גברת פרדו, "סליחה שאני מטרידה אותך, רק רציתי להודות לך..."

"אין על מה, אל תדאגי גברת, את יכולה להיפגש באמצע הפטיו ולדבר בלי בעיה."

אמו של רון תמיד קשובה מאוד, לא ראיתי את בנה בין הקהל. "תודה, אבל לא בגלל זה אני רוצה להודות לך אלא על משהו אחר, הבן שלי רון," הנה באים העניינים עכשיו... "השתפר מאוד בגישה שלו ואנחנו במשפחה מרגישים בכך ורוצים להודות לך, הוא סיפר לי שדברת אתו ושנוצר קשר של ידידות והבנה בינך ובינו. אתה יודע רון הוא ילד מיוחד, גדל בלי אבא, קשה לו להתיידד עם בנים, הוא מסתובב בעיקר בין בנות, אין בזה שום דבר רע, אבל הוא זקוק לידידות ולהשפעה של גבר." היא דיברה בחיוך המאפיין אימהות גאות בילדיהן.

"בבקשה גברת פרדו, לא עשיתי שם דבר מיוחד, רק נתתי לו תשומת לב." השיחה הייתה נעימה ולבבית, אבל משהו אומר לי שאני הולך להיכנס לצרות

"אלי, אתה יכול לקרוא לי חנה, הוא אמר לי שלפני שבוע דיברת אתו וזה עשה לו טוב, הגישה שלו בבית ובבית הספר השתפרה מאוד."

"זה היה רק קצת חמימות, הקשבה ויחס של מבוגר."

"אבל אני גם רוצה לבקש ממך טובה, אני יודעת שכבר עשית הרבה כדי לעזור לי עם רון, אבל אני מקווה שאתה תוכל להמשיך לעזור לו, עם פנים רגועים וכנים כמו שלך נראה שאתה יכול לרכך אפילו את הגזע הנוקשה ביותר."

"אל תגזימי, אני פשוט החלטי, במה אני יכול לעזור לו עוד?"

"הבן שלי זקוק לעזרה בכמה נושאים בלימודים כי הוא בפיגור בחומר, הוא צריך לעבור את בחינות הכניסה לטכניון וחשבתי שהיות ואתה אקדמאי, תוכל לעזור לו להשיג את הפיגור, אני אשלם עבור השיעורים."

"זה לא הכרחי, אבל אני עובד, אני לא יודע כמה אני יכול לעזור." אני מקווה שהטענה שלי תגרום לה לוותר,

"אל תדאג, אתה יכול לקבוע את לוח הזמנים, אני אדאג שהבן שלי יגיע." עם הפנים והעיניים הכנות, והחיוך שמאפיין אימהות אין לי שום דרך לומר לה לא.

"כמובן, טוב... אני אחשוב על זה ואסדיר את לוח הזמנים שלי ובצהריים אני אספר לך, זה בסדר?"

"כן, תודה רבה אלי, תודה לך על הנכונות..." היא הודתה לי כמה פעמים ופרשה שמחה יחד עם המבוגרים האחרים.

אני לא בטוח מה קרה, אבל אני חושב שאני אהיה קרוב יותר לרון ממה שחשבתי ועמוק בפנים שמחתי, למרות שהיו לי ספקות, מה רון סיפר לאמו עלינו? האם הילד היה מודע לבקשת אמו שאתן לו שיעורים פרטיים?

חזרתי הביתה ושכבתי כמה שעות, אבל המחשבות הסתובבו סביב מה שאעשה בשיעורים המאושרים. התהפכתי במיטה עד שהרגשתי שחום גופי עולה כאילו אני חולה, גם בטני כאבה וגרמה לי לקום. בישלתי לי צלחת עם ירקות מבושלים ומילקשייק שוקולד, אני יודע שזה נראה כמו ארוחת בוקר של ילד, אבל הייתי רעב מאוד וזה היה הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו.

בצהריים עמדתי מול דלתה של חנה ומאחר ולא ידעתי מה להגיד כדי להיפטר מהמצב הזה, השלמתי עם הצורך לתת שעורים לרון. למזלו של רון, הוא לא היה בבית באותו זמן, סיכמתי עם אמו שיעורי עזרה שלוש פעמים בשבוע, ביום ראשון, ביום רביעי וביום שישי, אולי יום שישי לא היה היום הכי טוב, כי לפעמים יש עבודה נוספת במשרד, אבל עם התירוץ זה אשמור על גמישות.                          

יום ראשון הגיע והייתי עצבני כל היום, לא ראיתי אותו מאז המצב המביש בביתי, אני לא יודע מה בדיוק אני אגיד, קיוויתי שהוא לא יופיע, שאני לא אצטרך להסביר חומר של בית הספר, וחוץ מזה, אם הוא מרגיש מספיק מבוגר לראות פורנו, הוא צריך להיות מבוגר מספיק כדי ללמוד בלי עזרה.

הגעתי הביתה מותש אחרי העבודה במשרד, אני לא יודע איך דני מתמודד עם זה ותמיד נראה כל כך מגניב. החלפתי בגדים, השעה הייתה חמש וחצי, המשכתי לספור את הדקות עד שהבחור יופיע על סף דלתי.

הדפיקות בדלת בשעה שש הפריעו לי לחשוב והאיצו את הדופק שלי. הבטן שלי התהפכה, תירגע אלי, תירגע! מתנשם ועצבני פתחתי את הדלת ומצאתי את חנה על הסף. "אחר צהריים טובים, גברת פרדו." אמרתי, מנסה להישמע רגוע.

"שלום אלי," חייכה חיוך רחב, "אני מביאה את הבן שלי לשיעור הראשון, אני רוצה לוודא שהכל בסדר." רון הופיע מאחור, מבטו על הרצפה ותיק על הכתף.

"אין צורך לדאוג, הילד שלך מאוד אחראי, עכשיו נתחיל ללמוד." זזתי הצידה ונתתי לו להיכנס, "ארבעים וחמש דקות לכל מקצוע ולא יותר משלושה ביום, נדמה לי שזה מספיק כדי להשיג את החומר."

"אל תדאג, קחו את הזמן שלכם." אני מרגיש כאילו הילד ניתן לי על ידה והיא רגועה לחלוטין או שרק נדמה לי?

"תודה אם כן ונתראה מאוחר יותר." אמרה שלום והשאירה את רון בביתי, יושב בנוחות על הספה שלי עם מבט אבוד מושפל לקרקע, זה היה מוזר.

"אתה בסדר? אני אכין שוקולד או אם אתה מעדיף שנתחיל לעבוד מיד ונעשה הפסקה באמצע?"

"מצטער..."

"למה אתה מתנצל, עדיין לא עשית שום דבר רע."

"בגלל מה שהיה לפני כמה ימים, אני לא יודע מה קרה לי, מצטער גם בגלל השעורים שאתה נאלץ ללמד אותי, האמת היא שזה היה רעיון של אימא שלי, אני לא רוצה להפריע לך." כל זמן שדיבר עיניו היו מושפלות לרצפה.

"תפסיק, יש לנו דברים לעשות ואתה לא יכול להצטער כל הזמן, חוץ מזה גם אני חייב לך התנצלות על צעקותיי ", ישבתי לידו והתבוננתי בו, פניו היו יפות כתמיד ועיניו היו כנות.

שמתי ידי על כתפו בידידות ואמרתי לו, "יאללה קום, תשכח את העסק הזה, בוא נתחיל בעבודה."                          

לאחר כמה שעות של עבודה על שולחן האוכל התמלאו מחברותיו בהערות  באנגלית, הסברים ותרגילים מתמטיים, ועוד נוסחות כימיות, הראש שלי עומד להתפוצץ, גם הוא נראה עייף.

"אני מכין שוקו וקפה, תנוח לרגע." הייתי מופתע, הוא הגיב יפה, מאד להוט להבין את החומר, תהיתי למה חשבתי שהוא לא מסוגל ללמוד.

"תודה לך," אמר והניח את ראשו על פנקסו.

כשחזרתי עיניו היו עצומות ופיו פתוח, כל הזמן הוא היה מרוכז בחישובים, אבל עכשיו נשימתו הייתה קלה ושפתיו הוורודות הזמינו אותי לחשוב על דברים ארוטיים, מאוד ארוטיים. להירגע אלי, רגוע!

"הנה הקקאו שלך רון." הנחתי את הספל על השולחן וישבתי בקצה השני, מנסה לא להסתכל בפניו המנומנמות, הוא לא אמר כלום, הוא אפילו לא זז,

"אם אתה עייף אתה יכול ללכת הביתה, נגמור את התרגילים בפעם אחרת." מפשעתי החלה לפעום בכל תנועה של שפתיו. לפני שלגם בפעם ראשונה את הקקאו הוא ליקק את שפתיו ברכות. דמיינתי שאני נושך את השפתיים, מוצץ כל אחת מהן ואז מדמיין את הפה שלו במפשעה. לא יכולתי להפסיק להתבונן בו.

"זה לא הכרחי, אנחנו עדיין יכולים להמשיך ללמוד, אחרת נושאים רבים יצטברו לפני הבחינה." מבטו התקבע על כוס הקקאו בזמן שהוא המשיך לדבר,  "אתה לא באמת כועס על הפעם האחרונה?"

"לא, ביקשתי ממך לשכוח את זה." ניסיתי לדבר בטון משכנע.

"לא צחקתי כשאמרתי מה שאמרתי לך, אני באמת מחבב אותך." אצבעותיו שיחקו בקצה הספל, "ואני עדיין מחבב אותך מאוד."

"תודה חמוד, אני מעריך את דבריך אבל תבין רגע... אנחנו לא יכולים..." השתתקתי לרגע, "אני לא יכול להציע שום דבר בזוגיות עד שלפחות תגיע לגיל המתאים."

הוא הפנה אלי את מבטו ברוך ובעדינות, "אבל בינתיים אנחנו יכולים לראות זה את זה, נכון?"

"כן, אנחנו יכולים כמורה וסטודנט, אבל מה באמת אתה רוצה להשיג?" מה לא בסדר, הוא עושה צחוק?

"הרבה זמן לא נוכל לעשות את הדברים האלה שאתה אומר כי זה בלתי אפשרי, אבל בזמן הזה אתה יכול ללמד אותי." השיחה הזאת קיבלה כיוון מוזר.

"ובכן, די לדיבורים יש לפנינו מספיק חומר להספיק." חתכתי.

הוא נעשה צייתן כמו כלבלב, כאילו הוא ילד אחר עכשיו, מה קורה? לפני זה היו לו נימוסים רעים, ועכשיו הוא אומר כן על הכל, זה כאילו נעשה פתאום ילד אחר.

בסיום השיעור קבענו להיפגש בכל פעם בשעות אחר הצהריים המאוחרות, אז השבוע אני צריך להכין את עצמי לשאלות לא נוחות ודברים כאלה, למרות הגישה החדשה שלו.

"היום איחרתי בגלל ישיבה שהתארכה בעבודה, אני מצטער, אתה מחכה הרבה זמן?" שאלתי כשמצאתי אותו יושב על רצפת הפרוזדור מחוץ לדלתי.

"כן, לא היה לי מה לעשות בבית."

"עוד לא אכלתי, תשאיר את הדברים שלך בפנים ונצא לארוחת ערב." הצעתי ופניו אורו מיד.                       

הלכנו למרכז השכונה ונעמדנו לפני מסעדת המבורגרים, "המקום הזה נחמד." הוא אמר,

"זה מוצא חן בעינייך? "אני מניח שכמו כל בחור בגילו הוא רואה הכול ורוד.

"אני יכול להזמין בירה?"

"אימא לא תתנגד?"

"אני בא אתך, אני בהשגחת מבוגר." לא אהבתי את הטון הסרקסטי שלו, אבל נהניתי מחיוכו ומפניו השובבות.

 "בסדר, מותר לך, אבל רק אחת."  כעבור זמן ועוד שלוש בירות בבטנו הפכו פניו אדומים והכל גרם לו לצחוק. ההשתחררות והשמחה שלו היו מדבקות. חגגתי עם רון שהתגלה כבחור קצת שיכור, אבל בריא בנפשו ומושך להפליא.

"עוד אחד!"

"עזוב את זה, אתה נראה כאילו שאתה עומד ליפול בכל רגע."

"עוד אחד, בבקשה... בבקשה..." פעם התחינה החתלתולית בעיניו יכלה להשפיע עלי, אבל כעת זה היה משהו אחר, הוא ניסה להישען עליי וחשבתי לרגע שהוא הולך להירדם.

"היי, אנשים מסתכלים וחושבים שאתה שיכור, בוא נחזור הביתה, ואז תוכל לישון כמה שתרצה." שילמתי על הארוחה וכשהרמתי את פניו מצאתי שהוא כבר ישן.

מתי הוא נרדם? לא הייתה לי ברירה אלא להזמין מונית. הבית לא היה רחוק, אבל נשיאתו על גבי לא הייתה אופציה, הילד היה כבד מידי.

הרגשתי רע מאוד על שנתתי לו לשתות, כשהגענו לדלת הכניסה הרמתי אותו על הכתפיים, פחדתי שאמו תראה אותנו נכנסים, מה היא תגיד? הכנסתי אותו לביתי במהירות האפשרית, השכבתי אותו על הספה והורדתי לו נעלים ובגדים ולמרות שיכולתי לעשות בו במצב כזה כל דבר התאפקתי פחות או יותר.

הסרת המכנסיים אינה בעיה, גם חולצת הסווטשרט לא מהווה בעיה, אבל כשמשכתי את חולצתו וזקפתו למחצה הופיעה מתחת לבוקסר שלו, שפיותי הלכה לעזאזל.

שפתיו השמיעו בין שפתיים קול זערורי כשנשף, זה נראה מפתה מאוד. הלכתי להביא סדינים וכסוי לסדר לו מיטה, אבל הוא שכב לרוחב על הספה והאפשרות היחידה הייתה לקחת אותו למיטה המוכנה שלי.

אל תעשה את זה! אלי, אל תעשה את זה! חוש פנימי ניסה להתריע אבל הקטע הזה של מודעות לא מתאים לי, אני סרבן גמור ולא שם על החוש השישי, ולכן הרמתי את רון בזרועותיי ולקחתי אותו כמו תינוק למיטה שלי.

לא עשיתי שום דבר ממה שהמוח הקינקי שלי חלם, הקדשתי את זמני להתבונן בגופו העירום למחצה, חזהו עולה ויורד בקצב נשימתו, תנועת שפתיו המזמינים נשיקה בכל נשיפה, והשערות המעטות שירדו מהטבור ואבדו בצל הבוקסר. בסופו של דבר ניחמתי את עצמי בחצות בחדר האמבטיה, החברה הייתה מפתה מאוד וגופי התנחם רק על ידי התבוננות בו, היה שווה.

החול הרך מתחת לרגלי והלחות החמה בכל גופי גרמו לי להזיע עוד יותר. האופק הכחול היפה שהים המשתרע לפני התבלבל בו עם השמים, נראה במרחק כאילו אפשר לשחות בשמים או לטוס בים. הכל אפשרי. צוף מתוק של מנגו מילא את פי, כל כך בשל ורך עד שהמיץ נזל מזוויות הפה. מישהו ניקה אותי בליקוק. הגוף שלו צמוד מאוד לשלי, הרגשתי את החמימות הנעימה שלו, ריחו טרי כמו ריח של פרח רחוץ בטל. ידעתי שאני צריך את הרעננות הזאת. האוויר התמלא בניחוח שלו  פיו הציף את גופי, גופו הצל עלי מהשמש העזה, ידיו ניקו את זיעת גופי. אני חפץ בו, אט אט אני שוב עוצם את עיני כדי להניח לעצמי להיסחף לגן העדן שלו.

אני מרגיש את עקצוץ אחת הזרועות שלי המזהירה אותי שאני לא חולם ושבכל רגע היא תתחיל לכאוב, אבל אני לא יכול לזוז, משהו כבד ואהוב שכוב עלי, העיניים שלי נפתחות בפתאומיות, אני ער ומרגיש כאילו משאית דרסה אותי.

משהו מריח ממש טוב? ריח טרי, כמו זה שבחלומי, האם אני עדיין חולם? אבל שוב הכאב בזרועי מתריע שזה לא חלום ואני צריך לזוז בקרוב. הרגליים שלי תקועות, אני מרים את ראשי ורואה את גופו על גבי. מה קורה? לצאת מחלום, להיזכר!

"רון!" אני קורא בקול רם אבל נראה כאילו הוא בתרדמת, "רון."

הוא משנה תנוחתו ונרדם שוב.

"היי, אין לך שיעורים היום?" ואז נזכר איזה יום היום, אני יכול לבוא עם שאלות חכמות מאוד בסוף השבוע.

"מממ?" אני מנסה להבין ברגע שפקח את עיניו וחייך. אני חושב שהוא מרגיש בטוח מאוד שוכב מעלי,

"קום, אימא שלך בטח דואגת לך."

הוא מושך בכתפיו בחוסר אכפתיות "עוד קצת," הוא מבקש וחוזר לשכב בסמוך אלי, כשעננת בושם גופו עוטפת אותי בחרמון שאין לעמוד בפניו.

קרבתו מניעה אותי להניח להיסוסי ובתנועה מהירה אני עולה על גופו לכל אורכו ועוטף אותו בחיבוק ידיים ורגליים. עיניו נפתחות והוא מותח את זרועותיו כדי לקבל אותי. מטביע את פניו בצווארי, מהדק את גופו החם לשלי ומניח עצמו להיסחף בקצב תנודות אגני.

"אז נעשה את זה?" הוא זורק את השאלה ועיניו מבריקות מרוב צפייה, בעוד הוא מציע לי את גופו בכניעה מוחלטת.

"אני מצטער, לרגע הרשיתי לעצמי ללכת רחוק מידי..." אני מנסה לעצור ולקום אבל הוא לא מרשה.

בבקשה, אל תקום, אל תתרגז, אני מסכים ללכת לאט כמה שתחליט, אבל אל תעזוב אותי עכשיו." זרועותיו כלאו אותי ורגליו היו כרוכות סביב מותני, הוא הביט בי בתחינה. ויתרתי על המאמץ להסתלק, וכעבור כמה רגעים חזרנו לחיכוכים האלה, כל כך סוחפים את שנינו ומבטיחים מה יקרה בהמשך.

התנועות האלה, בין ליטופים לנשיקות, הספיקו לנחם במקצת ולספק את הרצון לדעת אחד את השני. רון המאוהב בי לא יכול היה לדעת שאני אוהב אותו עוד יותר ושחוץ מרגש כלפיו יש בי גם  רצון לכבוש את גופו.

אחרי זה לא חזרנו לישון ביחד, אבל התקרבנו יותר, הקדשנו את זמננו להשלמת החומר לבחינות שלו, אבל למדנו בין ליטופים לנגיעות עידוד, ונשיקות גנובות כקינוח, ואני משוכנע שכל רגע אתו היה לא פחות רומנטי כי האהבה פרחה.

יום אחד אחר הצהריים, לפני שהתחיל השיעור, באה חנה אימה של רון לראות אותי, והזמינה אותי למסיבת יום ההולדת של בנה.

יום ההולדת השבע עשרה שלו יהיה מפגש פשוט מאוד בין חברים ובני משפחה, שבו אהיה אורח הכבוד.

"אימא שלך הזמינה אותי למסיבת יום ההולדת שלך." אמרתי לרון בזמן שעבדנו על בעיה בכימיה,

"לא רציתי מסיבה או משהו, אבל כשהיא אמרה שהיא הזמינה אותך מיד הסכמתי." אמר בלי להסיר את עיניו מהמחברת.

"אתה רוצה מתנה מיוחדת? כי אני חלש בקטע הזה ולכן אני מעדיף לשאול."

"אתה יודע, משהו רגיל..."

"מה נחשב רגיל אצלך?"

"מה ששני אנשים שאוהבים עושים כאשר הם נמצאים במערכת יחסים?" ענה רון בחיוך וקריצה.

קפאתי על מקומי בלי לדעת מה לענות, ברור שגם אני רוצה את זה. חלמתי על זה כל הזמן, אבל ללכת עד הסוף? אני עדיין לא בטוח.

בהתקף של חוסר ביטחון שלי קטעתי את השיחה בשאלה אבסורדית על הטבלה המחזורית.

כמנהגי, הולכתי את הספקות שלי לחברי דני, אבל אני חושב שזה היה רעיון גרוע, כי הוא הסכים שהגיע הזמן שאשכב עם רון ואגשים את הרצון שלנו אחד בשני, אני בבלגן.

יום הולדתו הגיע וקניתי לו במתנה ספר שירים יפה על אהבת גבר לאישה, הסופר היה הומו ידוע, אולי זה לא היה מה שהוא ציפה לו, אבל זה לא כמו לעשות את זה בעצמנו.

"אחר צהריים טובים, גברת חנה!"

"תודה שבאת אלי, תודה על המתנה, אני יודעת שהוא יעריך אותה מאד כי היא באה ממך, אני מאושרת שהוא פגש אותך ומקווה שהידידות ביניכם רק תתחזק, אתה יכול להשאיר את המתנה כאן וללכת לשולחנות להתכבד."

אחר הצהריים התמשך ללא תקלות, בין עוגיות, שוקו חם, קפה, מוסיקה, עוגת שוקולד וניל, נרות, חיבוקים ומתנות בכל מקום.

אמו שוב באה אלי כדי לגלות לי, "הבן שלי אמר לי שאתה הזמנת אותו לצאת הערב לכבוד יום הולדתו."

"אני לא בטוח, למה הוא מתכוון?"

"לצאת לריקודים, או להופעה, הוא אמר אבל לא פירט, נתתי לו רשות לבלות אתך וללון אצלך אם תחזרו מאוחר, אם הוא אתך אני רגועה, אני יודעת שאתה בחור טוב ושהוא ילמד ממך הרבה."

"טוב, זה לא בדיוק יציאה." הייתי צריך להמציא משהו, אבל הייתי מופתע מידי. הנהנתי בראשי, קרוב לוודאי שהיא הבינה עניין, ששוחחה עם בנה על מה שקורה בינו לביני ולא התנגדה כי הכירה את אופיו של רון.

עצרתי את רון באחד מפינות הבית ושאלתי אותו מה סיפר לאמו? הוא אמר לי שאחר כך נדבר. אני איטי מאוד בפענוח רמזים. כשהאורחים עזבו, רון ביקש ממני לחכות לו, הוציא מתחת לשולחן את ילקוט בית הספר שלו ומזוודונת ונפרד לשלום מהמשפחה. כשהגענו לביתי התחלתי לדובב אותו.

מסתבר שהוא בילף לאמו כדי לבלות איתי את הלילה. זה היה ברור לשנינו, אבל כמו שאמרתי, אני מאוד קשה הבנה לפעמים. תחשוב אלי! תחשוב!

"מה אתה מביא במזוודה?"

"צעצועים."

"מתנות יום ההולדת שלך?"

"לא צעצועים כאלה." והוא הוציא קופסה מהמזוודונת שלו, "צעצועים כאלה." כשפתחתי אותה ראיתי כמה דילדו בגדלים שונים, בקבוק של חומר סיכה, רצועה של קונדומים, ויברטור ועוד כמה דברים שלא יכולתי לראות היטב כי הפנים שלי החלו לבעור.

"מאיפה השגת את כל זה?"

"קניתי אותם."

"אתה מצפה שנשתמש בכולם?"

"אולי לא כולם היום, אבל כמה מהם." הוא הפנה אלי את מבטו להבחין בתגובתי וכשראה את הבעת פני ונרתע,

"אתה לא רוצה אותם, נכון? "השאלה שלו גרמה לי לחשוב על המעשה כמחווה שהוא עושה לי.

"אתה עדיין קטין ואנחנו לא צריכים את זה כדי לקיים יחסים מהנים." לקחתי אוויר בניסיון לעשות סדר במחשבות שלי, "כמובן שאני אוהב להשתמש בהם, אבל זכור שאני יכול להיכנס לבעיות רבות."

"אבל כבר חקרתי את הנושא ואם זה נעשה בהסכמת שנינו, בגיל שבע עשרה שום דבר לא יקרה."

"אתה יודע, לפעמים אתה לא נראה כמו ילד." נישקתי לו בגלל תמימותו, בעדינות אבל בתשוקה.

"כי אני לא ילד, כמה פעמים אני אצטרך להגיד לך את זה." פלט בכעס לאחר שהחזיר לעצמו את נשימתו והתיישב מתנשף על הספה, רגליו וזרועותיו שלובות.

אף על פי שמעולם לא התכוונתי לגרום לו לכעוס או להקטין אותו כאדם, כשהוא כועס הוא עוד יותר חמוד, אבל זו המציאות והיא מטרידה גם אותי. אני תלוי ברגשות שלי.

ישבתי לידו ושמרתי את הצעצועים, כרכתי את זרועי סביב כתפיו ומשכתי אותו לעברי, ראשו על חזי.

"אני אוהב אותך, באמת..." אמרתי לו ברוך, "אבל אם נזרז את העניינים יש סיכוי שנאבד אחד את השני וזה מפחיד אותי, בבקשה תנסה להבין, היחסים ביננו יהיו איטיים, לפחות עד שאתה תגדל ותהפוך לגבר." הוא מתח את זרועותיו להקיף אותי וגילה לי את סודו.

"גם אני אוהב אותך." אמר כשהוא כובש את פניו בצווארי, "נמשכתי לגברים מאז שהייתי ילד, בבית הספר הבנים דחו אותי כי לא הייתי מספיק אלים כראוי לגבר, גם כשנעשיתי מתבגר התרחקתי מהם והעדפתי את קירבת הבנות כי פחדתי שיגלו בי חולשה כלפיהם. כשהכרתי אותך ופתחת את לבך אלי הרגשתי שאתה מיוחד, יפה, צעיר, יש בך טוב, רוך ואמינות, ואתה משלי, אוהב גם גברים, לכן החלטתי שאתה תהיה הראשון והיחידי שלי." הוא התיישב עלי, רגל אחת בכל צד, ראשו על כתפי וגופו מונח על שלי מתמסר לזרועותיי שחיבקו ולוטפו אותו מכל עבר.

"אני מאד דיסקרטי, אף פעם לא אגלה דבר מהיחסים בינינו, הם יישארו כחוויה רק בינינו, ואם יקרה משהו אני אעיד לטובתך, אני מבטיח,  אבל שום דבר לא יקרה." אמר ונתן לי נשיקה רכה מאוד וארוכה ואני לא יכולתי להילחם בזה יותר, כי הוא החולשה שלי.

הוא המשיך לנשק אותי עד שהבגדים התחילו להפריע. זרועותיו פעלו בזריזות להסיר את בגדי, אבל אני לקחתי את הזמן שלי והסרתי את בגדיו בשלווה כדי ליהנות מהגוף היפה שלו. אותו גוף חטוב, דק ורך, עם ריח רענן ומתוק שעליו חלמתי בחודשים האחרונים.

כששנינו נשארנו בתחתונים מתוחים, לקחתי אותו בידי ומשכתי אותו לחדר השינה. נשכבנו על המיטה ובין נשיקות ושפשופים, בעודי מלטף את גבו והוא מנשק את צווארי, יכולתי לראות איך זוג עיניים בורקות מרוב התרגשות מחפשות את עיניי. ליטפתי כל סנטימטר בגופו, שפתיו, צווארו, חזהו, מכרסם את פטמותיו עד שהן האדימו, אחר כך ירדתי לאורך בטנו עד הטבור, זאת הייתה נקודתו הרגישה ביותר. בעדינות הפרדתי בין רגליו וקברתי את פניי במפשעתו, מריח ומלקק את הבד המתוח על זקפתו הבולטת. השארתי סימני מציצה בפי על ירכיו וחזרתי למפשעתו כשהוא מסבך את אצבעותיו בשערי, ודוחף בעדינות את ראשי אל איברו המבקש פינוק.

זו הייתה הרגשה יפה, כמו בחלומות שלי. הסרנו את הבגדים היחידים שהיו בדרכנו, הבאתי את ידיו לאיברי והוא החל לעסות אותו. ואז, בהיסוס כלשהו, ​​הניח אותו בפיו.

"לאט, אל תאיץ בעצמך." הוריתי לו כשהחזקתי את פניו כדי להנחות אותו.

מתחתי את ידי אל שולחן הלילה והוצאתי את חומר הסיכה, ובאותה עת התמקמתי מחדש בהיפוך כשהזין והביצים שלי תלויים מעל פניו כפרי בשל למציצה, ואני עצמי נשען מעליו ומוצץ לו בזמן שאני מורח את התחת העגול והרך שלו ביד אחת, ידי השנייה החזיקה את הזין שלו ואפשרה לו למצוץ לי בחושניות כפי שאני אוהב שימצצו לי. בחדר השקט עובדים בהנאה רבה, מרוכזים כל אחד בתחושות עינוג משלו למעט רעשי היניקה המעורבים בגניחות של שני נפשות רעבות למגע.

רון הרגיש את ידי מפרידה בין פלגי העכוז ואצבעותיי משחקות בחור שלו וקפץ.

"תהיה רגוע רון אהובי, אני רק מכין אותך..."

"ממממממ..." הוא ניסה לומר משהו עם הזקפה שלי בפיו.

בעדינות המשכתי בתנועת ידי על עכוזו עד שהרגשתי את גופו נרגע. לחצתי באיטיות עם האצבע על הפתח עד שהייתה בפנים והתחלתי לנער אותה מבפנים החוצה, מצד לצד.

אנחות העונג הקטנות שלו עוררו אותי עוד יותר ואני ניסיתי לבטא את התחושה שלי בבואי במגע עם אבריו הבתוליים. לפעמים הפסיק למצוץ את הזין שלי כדי לנשום ולהתרכז, והשמיע גניחות חזקות של הנאה כתגובה לחדירות שלי. תקעתי אצבע שנייה פנימה וגנחתי בקול רם עוד יותר.

"רון אהובי בוא, תתהפך על הבטן."

הוא עשה כבקשתי והשאיר חשוף את התחת והמרכז העגול, השעין את פניו על הכרית, ביקשתי ממנו להפריד בין פלחי העכוז שלו, הוא עשה זאת בזריזות ויכולתי לראות את הכניסה שלו משומנת היטב מאצבעותיי. הכנסתי את לשוני בין הישבנים וליקקתי את הכניסה לחור שלו, הוא אימץ את שריריו וגופו התחיל לרעוד. בלשוני גרמתי לו להשתחרר ובאיטיות חדרתי כל פעם עמוק יותר. שיחקתי עם לשוני ועם אצבעותיי וקולות ההנאה שלו התגברו. הוא התנדנד קדימה ואחורה וביקש עוד.

"בבקשה, תיכנס עכשיו..." התחנן בקול שנשבר באקסטזה.

לבשתי קונדום, הפכתי אותו כך שיהיה מולי, הרמתי את רגליו על כתפיי, עמדתי לתת לו את השיעור הראשון בסקס בחייו ורציתי שהוא יחוש עונג שלא ישכח לעולם ושתמיד יזכור אותי.

"אני אכאיב לך בפעם הראשונה, אבל אם ברגע מסוים תרצה שאפסיק תגיד לי." שמתי את שפתיי על שפתיו לנשק לו באהבה והנחתי את איברי בכניסה שלו.

חדרתי אט אט מתבונן בפניו, בהתחלה פניו נשארו רגועים, אבל ככל שהפין העמיק יותר הוא ביקש לעצור, יכולתי להרגיש אותו נושם בכבדות ובולע רוק, מחפש מעט אוויר שיאפשר לו להירגע. אט אט הרגשתי את תנועת האגן שלו מנסה לחדש את החדירה ולהתנגש עם שלי.

אני לא יודע כמה זמן היינו במצב הזה של תזוזות קטנות וזהירות, הזין שלי מילא את החור שלו לחלוטין, נהניתי מהחיבור שלנו, לא זזתי כדי לנסות להאריך את הרגע וחיכיתי עד שהוא זז קודם, הוא הוריד את ראשי אליו ברוך ונישק את פני וצווארי. בעוד אני מרגיש את קצב נשימתו. התנועות של האגן שלי התגברו, גניחותיו עלו אף הן, אהבתי לשמוע את קולו נשבר בהנאה.

בחדר נשמעו רק גניחות, נשיפות, וההתנגשות והחלקה של גופנו ככל שהתגבר רצוננו להתמזג אחד בתוך השני, ציפורניו ננעצות בגבי והידיים שלו צבטו את פטמותיי, מפי עלה חוט דק של רוק, הוא הניח שתי אצבעות בפיו ומצץ אותן כאילו זו הייתה הזקפה שלי, ליקק ומצץ כאילו חייו תלויים בכך.

כמה טיפות זיעה נטפו ממני. תוך שניות שינינו את עמדתנו הוא התיישב עליי, מפריד בידיו את עכוזו לפנות דרך לזין המתוח שלי, תוכו היה חם מאוד ולא הייתי מוכן לעזוב לעולם...

עיניו הסגורות למחצה והפה הפעור שלו, שואף אוויר ריגשו אותי עוד יותר, כשהוא עלה וירד מעל אגני ונתן דרור לתחושות העונג שהלכו והתעוררו בו.

"בוא..." הושטתי את זרועותיי והוא נפל על חזי, ירכיו נעו מצד לצד בזמן שליקקתי את הזיעה מצווארו,

ליטפתי את בטנו וחזהו ביד אחת, ואחזתי בשנייה במפשעה שלו. בכל פעם שמעתי אותו נאנח יותר נואשות. הוא התנתק ממני והמשיך לנוע במעגלים כשהזין שלי מהווה עבורו ציר ואני מחזיק באיברו.

"אני לא יכול יותר." אמר תוך כדי שידי מאוננת לו, לא חלפה דקה וחשתי את שריר פי הטבעת שלו  מתכווץ וזרימה פועמת ממלאת את ידי, ריח חריף של זרע צעיר התפזר באוויר.

בעדינות הפכתי את רון על הבטן ושוב חדרתי לתוכו בקלות, חיבקתי אותו בתשוקה סוערת והתחלתי לנוע מעליו תוך רצף של נשיקות ונשיכות עדינות באוזן שהדליקו אותו שוב. שלטתי בו שליטה מלאה וכל החרמנות האגורה בתוכי התעוררה והתמקדה בכל נקודת מגע עם גופו החושני והמתמסר. תנועת האגן שלי עקבו אחרי עקומת הישבן והגב שלו. הרגליים שלי לכדו את שלו בתנוחת מספריים המעניקה תחושה של שליטה. מדי פעם האגן שלי עשה סיבוב מעליו כדי לחוש כל חלק ממנו במגע עם האיבר, ידי חדרו מלעטה ונתמכו מהכתף כדי שהחדירות יהיו עמוקות יותר, באמצע  משגל הרמתי את גופו כך שיישאר מכופף על פרקיו וחדרתי בו במצב של כמעט ישיבה, הביצים שלי הכו בעכוז והרעשים הזכירו פעמונים ובינתיים הזיין שלי פילח את חור התחת שלו, הזעה הייתה מרובה ותרמה למגע החלק, לפתע הרגשתי דחף לפליטה ושיטפון של זרע לא איחר להגיע בשאגה של הזדווגות וכיבוש.

היינו שנינו באמת מותשים ומרוצים, עבורו זו הייתה החוויה הראשונה וגופו למד להכיר תחושות והנאות אצלו ואצלי. מבחינתי חשתי אהבה ענקית לרון, זו הייתה הפעם ראשונה שמישהו ריגש אותי כל כך וגיליתי שאני מאוהב בו עד האוזניים.

נשימתנו הלכה ונרגעה, החלה להיווצר הרמוניה יפה של אנחות אטיות, בין ליטופים רכים, חיבוקים, דגדוגים ונשיקות החלפנו חוויות.

"אני מצטער, זה שום דבר, זה הירך שלי..." הודה לראשונה.

"אני אביא לך משכך כאבים." אמרתי לו.

התיישבתי והורדתי את הקונדום, ידיו חיבקו אותי מאחור. "אתה צריך עוד משהו ילד שלי?" התבוננתי בו ברוך, עיניו כמעט עצומות מעייפות הביט בי בשמחה, עם בעיניים בורקות.

"אותך..."  אמר לאט, באנחה.

כשחזרתי עם משכך הכאבים הוא נמנם, אני חושב שבשביל הפעם הראשונה הוא קיבל שיעור מעולה, אני לא רוצה לדמיין איך זה היה נגמר אילו היינו משתמשים בכל הצעצועים שלו. האמת היא שגם אני עייף מאוד, אבל אני באמת מאושר.

שכבתי לידו וחיבקתי אותו, הרגשתי את גופו מתכרבל בזרועותיי, נצמד אלי, מניח את פניו על צווארי

"יום הולדת שמח, אהובי." נישקתי לו על המצח וקיוויתי שהחלומות היפים שבהם הוא הופיע יעטפו אותנו תמיד.

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2019 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...