אילוסטרציה. צילום: Phil Whitehouse, Flickr.

 >  >  > 

סוף הדרך

מיני סיפור לפני השינה

הוא השליך הצדה את הסדינים והלך עירום אל חדר האמבטיה, משאיר את האיש שנחר בפה פעור על המיטה.

פתח את הברזים במקלחת וסיבן את עצמו שוב ושוב במקום שבו הגבר דחף את זכרותו . המים החמים שטפו את עדויות המשגל מעל גופו. התנגב ואחר כך ניגב את המראה הערפילית והביט בעיניו. עורו החלק ופניו, פני תינוק שאינן חושפות את שלושים שנותיו. הוא פסע כמה צעדים לאחור והצליח לראות את פלג גופו העליון. למרות ההכרה בשלמותו, התמלא, כמו תמיד, חוסר ביטחון.

אף פעם לא הספיק לו המבט מלא התשוקה של גברים ונשים שחצו את דרכו, או לחוש את ההערצה גדושת הקנאה של חברתו מהילדות. הוא לא העלה בדעתו דרך אחרת להעלות את ערכו העצמי, מאשר להתמסר לזרים.

ועכשיו, כאשר הלילה הגיע לקצו, הגיעו גם רגשות האשמה, התחושה שהוא זול, הידיעה הבלתי נסבלת כמה קל להשיג אותו, וההבטחה לעצמו שהוא לא ייפול עוד לעולם, בידיעה שהוא משקר שוב, ואז הגיע הדכדוך המתמשך שהפך לדיכאון, שאפשר להימנע ממנו רק בגלולות.

הוא ייבש את עצמו והתעטף במגבת. הגבר על מיטתו עדיין ישן. רק שערו האפור הציץ מבעד לשמיכה.

הוא דמיין שלמחרת הגבר יצחק עם חבריו, ויספר על לילה של הוללות פרועה ויספר להם קטעים על איך הצליח בלילה קריר לתפוס זיון בבר המלון, ילד צעיר ומדליק כדי לקרוע אותו במיטה. ילד חמוד כמו השקיעה, ולוהט כמו קמין.

הוא הרגיש דחייה מסוימת ממראה האיש בן החמישים ישן בשלווה, אבל בעוד כמה שעות הוא יעזוב חשב, ואז יחליף את הסדינים, והזיכרון של פני המאהב המנוצח יתפוגג.

הוא בטח הוא יטריד אותו במסרונים, ויפנטז לחזור על הלילה שהיה, אבל הוא יגלה שאי אפשר לקחת אותו למיטה בפעם השנייה.

האיש הסתובב ופקח את עיניו המנומנמות, "המגבת נראית  עליך טוב מאד, תתקרב, אני אקח אותה ממך."

"אני כבר לא רוצה שום דבר, אני הולך לישון על הספה. אל תעיר אותי כשתעזוב יוסף..."  

"שמי גבריאל!" מחה האיש. "גבריאל." חזר ואמר.

הוא הלך אל הסלון בחושך, השתרע על הספה וחשב על אבא שלו. הוא יכעס מאוד כשיגלה שהוא היה מוכרח למכור את המכונית כדי לשלם לבנק. אבל מה אכפת לו? זו לא הייתה אשמתו, הוא רק הפגין את חיבתו באמצעות כסף.

עצם את עיניו אבל נוכחותו הדוממת של גבריאל הטרידה אותו, האיש נראה אלים. הוא היה מעדיף שיגיב לבוז שלו בעלבון, אבל הוא דאג רק לכך שיזכור את שמו. הוא חשב על כל השמות שכבר נשכחו, ושוב על אבא, ועל שתיקתו המטרידה של גבריאל. חשב שהאיש יכול להיות אביו. שער אפור משך אותו. האיש צריך לדעת משהו שאני לא יודע, חשב, משהו שיכול ללמד אותי על החיים, חוץ מכל כך הרבה תנוחות מיניות, סגר עיניים וניסה לשון, חש איך גופו הלח נעשה קל כמו נוצה.

אור חדר המגורים נדלק בפתאומיות. כשפקח את עיניו, גבריאל כבר כרע על ברכיו, ופניהם היו באותו גובה, קרובים מאוד.

"אז אתה אחד מאותן שרמוטות?" לחש לו. שיניו נקמצו, ידו נקפצה לאגרוף, והוורידים שעל זרועותיו בלטו. "אז אתה אחד מאותן זונות..." חזר על דבריו.

ואז הבין - זה היה סוף הדרך, די להרס העצמי, לצורך הנצחי בקבלה, לחיפוש הבלתי נלאה אחר דמות אב. שם הכול הגיע לשיאו. זה יהיה הלילה האחרון שלו.

אצבעותיו העבות והגסות של גבריאל נסגרו על צווארו. עיני המוות זרחו והן היו בצבע ירוק זוהר. היה לו קשה לנשום. עיניו דמעו. לא חשב שאביו יבוא להציל אותו. שמישהו יגן עליו מעצמו.

אבל הוא לא הגן על עצמו, ויתר על היכולת לנשום, מוכן להיות מספר נוסף בסטטיסטיקה של הנרצחים,

ואז שמע קול רם של דלת נסגרת בפראות והתעורר. הריח החמוץ של גבריאל עדיין עמד באוויר החדר, מעורב בריח המין שלו.

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2019 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...