שני גברים מתנשקים (אילוסטרציה)
אילוסטרציה. צילום: Sasha Kargaltsev, Flickr.

 >  >  > 

מתכרבלים

הרגע שבו נצמדו פניי לכתפו לא יישכח לעולם. ברגע השתחררו המתח והחרדה מהיום הגורלי הזה וההליכה אל הלא נודע.

את נועם ראיתי לראשונה ביום הגיוס, כך לפחות חשבתי. ירדנו מהאוטובוס חבורה של נערים די מבוהלים. הוא עמד שם בפינה, נראה שכל מה שקורה סביבו לא ממש מעניין אותו עד שנקרא בשמו. הוא צעד בנונשלנטיות לעבר העמדה הראשונה בתהליך הגיוס ונעלם מעיניי. משהו בו משך את מבטי. זה לא היה יופיו או גובהו או כל נתון אחר שיכולתי להגדיר. כמו שאימא שלי תמיד אומרת על אנשים מסוגו – הייתה לו הילה מיוחדת של בן אדם טוב.

סיימתי את הליך הגיוס מבוהל יותר ממה שהייתי בתחילתו. יצאתי לרחבה מלאה חיילים טריים ישובים על קיטבגים ומחכים לבאות. עיניי איתרו אותו מעצמן, יושב בקצה המגרש ומעשן בנחת. דילגתי מעל המחסומים אל הפינה שלו שהייתה מאוכלסת בדלילות. הנחתי את הקיטבג וקרסתי עליו.

הי חייל, מה קרה? למה אתה נראה מבוהל כל כך? פנה אלי. קח, הציע סיגריה, הייתי מציע לך משהו מרגיע יותר אבל אסור כי עכשיו אנחנו חיילים.
לקחתי את הסיגריה שהציע והודיתי לו
תבוא שוב עוד שלוש שנים, מבטיח משהו טוב יותר.
אם אשרוד את שלוש השנים האלו, מבטיח לבוא, עניתי וגרמתי לו לפרוץ בצחוק.
נעים מאוד, נועם, אמר והושיט יד.
נעים גם לי, עניתי, נאור.
מגע ידו הרגיע אותי ברגע. החזקנו ידיים מעט יותר ממה שצריך שנינו מחייכים זה לזה.

ישבנו בשתיקה. פתאום הוא קם והתרחק. עקבתי אחריו חוצה את המגרש. הוא ניגש לחיל שישב שפוף, ידיו על ראשו ופניו טמונות בין ברכיו. הוא כרע מולו והניח יד על כתפו. אחרי כדקה הוא חיבק את החיל וכשתי דקות לאחר מכן שניהם פרצו בצחוק. הוא נשאר עוד רגע אתו, ידו שוב על כתפו של החיל ואחר כך חזר.
מה קרה? שאלתי אותו
יש כאן עוד כמה מבוהלים, ענה, למה? מקנא? רוצה גם חיבוק?
הוא לא המתין לתשובה, משך אותי אליו וחיבק אותי.

הרגע שבו נצמדו פניי לכתפו לא יישכח לעולם. ברגע השתחררו המתח והחרדה מהיום הגורלי הזה וההליכה אל הלא נודע. עוד לא הבנתי מה גרם לזה אבל פתאום הרגשתי בטוח ומוגן. הוא החזיק אותי ארוכות בידיו וכששחרר אמר – זה סיפור ארוך, אולי נגיע אליו פעם אבל נשבעתי לחבק כל מי שצריך חיבוק בעולם הזה.

כשנרדמתי על כתפו באוטובוס פתאום הבנתי, היה לו ריח של בית. חלומותיי לקחו אותי אל ילדותי, אל הבית, אל השכונה. לקח לי רגע להבין היכן אני כשהוא העיר אותי בעדינות שעמדה בסתירה מוחלטת לכאוס של צעקות המפקדים והחיפזון של כולם בירידה מההסעה.

הפכנו לצמד בלתי נפרד. נוכחותו של נועם התגלתה במהרה לכזו שהופכת הכול לקל יותר. השקט הפנימי שלו הקרין על סביבתו. יכולתו לפתור כל דבר הייתה לעזר לכולם ובפרט לי. למרות שחלקנו אוהל עם עוד עשרה, היה זה נועם שכל בוקר וערב מתח את היריעות, פתח/סגר בהתאם לצורך, דאג שהכול יהיה בדיוק כמו שצריך.

ביציאה הראשונה לשטח התחלקנו לזוגות לאוהלי סיירים. כמובן שנועם ואני חלקנו אוהל. זה היה סוף הסתיו והתחזית הייתה לגשם. בעודי בונה את האוהל, נעלם נועם וחזר עם ערימה גדולה של קש שאסף בשדה חיטה קצור ליד המאהל. הוא ריפד את רצפת האוהל בקש ופרש שמיכה צבאית. אחר כך חפר תעלה עמוקה סביב האוהל שנמשכה לעבר המדרון.

כשנכנסנו לישון אחרי יום מפרך, כבר היה ממש קר. פרשתי את שק השינה שלי והתכוונתי להיכנס לתוכו. לא ככה, אמר, אתה תמות מקור. הוא חיבר את שני שקי השינה ולמראה מבטי המשתאה הסביר – ככה נחמם אחד את השני. נכנסתי לשק השינה הכפול ונשכבתי כשגבי אליו, נבוך מעט מלישון צמוד כל כך לגבר למרות ששנינו בלבוש צבאי מלא חוץ מנעליים. הוא נשכב לידי ואחרי רגע חיבק ועטף אותי. אל תדאג, אני לא הומו, לחש, ככה נישן טוב יותר ונהיה מוכנים לכל מה שיפילו עלינו מחר.

היינו חודש בשטח, בגשם, בבוץ, טרטורים, שמירות, אימונים, מסעות, הכול היה אפשרי וקל יותר בידיעה שבלילה נועם יעטוף אותי בחום שלו, בריח הבית, בביטחון ושלווה. לפעמים הייתי זה שעטף אותו, לפעמים ישנו מכורבלים זה בזה. לא היה ביננו שם דבר מיני, לא היה שום מגע אינטימי מעבר לחיבוק. לפעמים שכבנו מחובקים מדברים על החברות שבבית, במיוחד אחרי שבתות בהן יצאנו.
נועם עשה כל מאמץ לעמוד בדיבורו. הוא תמיד היה הראשון לזהות משבר אצל אחרים. תמיד ניגש לחבק ולעודד. תמיד שחרר את החיבוק לקול צחוקו של המדוכא התורן.

שנינו לא היינו דברנים אבל עם הזמן הכרנו זה את חייו של זה. אמו של נועם נפטרה כשהיה בן שלוש. הוא לא זכר אותה. הוא גדל אצל סבתא שלו וכשהיא נפטרה בהיותו בן שתים עשרה עבר לגור אצל דודה שלו. לכל הנשים בחייו לא היה גבר בבית. החיים הקשים, כך אמר, הפכו אותן לקשוחות וקרות. הוא לא זכר חיבוק או נשיקה מאף אחת מהן. כשגילה את המגע החם עם חברתו הראשונה בגיל חמש עשרה, הבין לפתע את החסך הגדול ונשבע לתקן כמה שיכול.

אני גדלתי לאם חד-הורית, אחות במקצועה. גרנו בדירת שיכון קטנה בשכונה שנראתה לי כילד חמה וקהילתית. כשאימא יצאה למשמרות לילה תמיד הייתה איזו שכנה שלקחה אותי תחת חסותה. רק מאוחר יותר הבנתי שזו הייתה שכונת מצוקה קשה ואנשים עזרו אחד לשני כדי לשרוד.

תורי לחבק הגיע כשנה לתוך השירות. נועם חזר מביתו שפוף ומדוכא. חיבקתי אותו בנקודת האיסוף. המשכתי לחבק אותו באוטובוס אבל לא הצלחתי להוציא ממנו מילה. רק בלילה, כשיצאנו ביחד לשמירה הוא נשבר וסיפר בדמעות שהחברה שלו עזבה אותו.

לא הצלחתי להוציא ממנו צחוק אבל כשהסתיימה המשמרת, בדרכנו חזרה למגורים עצר פתאום, הסתכל בעיניי ואמר, יש לך ריח של בית. התחבקנו ארוכות, נושמים זה את צווארו של זה מתענגים על הריח המרגיע. לבסוף היה זה נועם שהתנער והודיע שאנחנו מאחרים לחזרות למסדר. סיימנו מסלול והתכוננו למסדר הסיום שאמור היה להיות באותו ערב. כל הפלוגה הצטופפה במקלחות המשותפות הגדולות של הבסיס. שוב היה זה נועם, שתמיד בחן את הסביבה, שאמר לי בזמן שהתנגבנו – תראה איך חבורת הילדים הזו התבגרה, כולם קיבלו פה גוף של גברים. זו הייתה הפעם הראשונה שממש בחנתי את גופו העירום של נועם. קצת קינאתי, הוא היה הרבה יותר שרירי ממני, הוא גם גבה בשנה מאז שהיכרנו.
תראה איזה גבר נהיית, עניתי לו, איך המטומטמת הזו עזבה אותך?
סוף-סוף הוא צחק.
עוד לא ראית למה יכול זה להתפתח, אמר והחווה אל מפשעתו שכבר הייתה עטופה במגבת.
טוב שכך, עניתי, מצטרף לצחוק.

ביציאה הבאה הזמנתי את נועם לבוא אלי.
אימא יצאה לסוף שבוע של איזו חברת תרופות. היא אמרה שתשאיר לנו אוכל במקרר.
הגענו בשישי לפני הצהרים. כבר כשהתקרבנו לבית נכנס נועם למצב רוח מוזר. האצתי בו להחליף בגדים ויצאנו לפאב השכונתי. נועם התנפל על הבירות כמנסה לברוח ממשהו. חשבתי שהיציאה הראשונה אחרי הפרידה מהחברה קשה לו. הצטרפתי למרוץ השתייה והזמנתי לנו אוכל. ישבנו עד שהמקום נסגר לקראת שבת. את שאר הערב בילינו מכורבלים זה בזה על הספה מול הטלוויזיה ממשיכים עם הבירות והאוכל שאימא השאירה במקרר. ניסיתי לדובב אותו להבין מה עובר עליו. לקח זמן עד שהוא אמר פתאום, הכול פה מרגיש לי מוכר למרות שמעולם לא הייתי בסביבה. הרחוב, הבניין, הדירה, הריח שלה, הריח שלך, האוכל הזה. לא מבין מה קורה לי, לא מבין מאיפה עולים בי כל הרגשות האלו. תוך כדי דיבור הוא התחיל לבכות. חיבקתי אותו והוא התכרבל בזרועותיי טומן את פניו בחזי. ליטפתי את גבו עד שחדל לרעוד. תן לי עוד רגע, ביקש נועם כששאלתי אם רוצה לעשות מקלחת, לך אתה קודם.
יצאתי עם מכנס קצר והשאלתי לו אחד. באותו לילה עטפתי את נועם שהיה מכווץ בתנוחת עובר במיטתי.

עד אותו לילה כשישנו מכורבלים יחד היינו תמיד בלבוש מלא. באותו לילה היה מגע ראשון של עור בעור בלי חציצה. המגע העביר בי רעד לא מוכר, לא ידעתי אם אני נסחף אחרי נועם או שזה נובע מתוכי. הרגשתי את נועם הולך ומפשיר, גופו נרפה ומתיישר. לפתע הוא הסתובב, פנים אלי וחיבק אותי. גופינו נצמדו לכל אורכם, חזה לחזה, בטן לבטן, רגליים נכרכו לפלונטר.
תודה, הוא לחש ורגע לאחר מכן ישן שנת ישרים.

הבוקר היה קצת מביך. התעוררתי כדרך הטבע לצעירים בגילינו, עם זקפת בוקר. יכולתי לחוש את זקפתו של נועם לחוצה אל גופי. מעולם לא נגעתי או הרגשתי זקפתו של גבר אחר. קיוויתי שנועם עוד ישן חזק מספיק וניסיתי לצאת בשקט מהמיטה. ברגע שהתחלתי לזוז הוא כרך יד על הגב התחתון שלי והצמיד אותי חזרה אליו.
לאן אתה הולך?
אני חייב להשתין, עניתי
כן, אני מרגיש, אמר ידו לוחצת על גבי מצמידה את גופינו, כולאת את זקפותינו ביניהם. לך ותחזור, עוד מוקדם, הוא לחש.
אחרי רגע הוא שחרר ואני קמתי לשירותים.
כשחזרתי הוא עמד שם מולי מחכה לתורו, מלוא זקפתו דוחקת במכנסים שהיו צרים מלהכיל. הוא בחן אותי מלמטה למעלה, עיניו מתעכבות רגע על מכנסיי. אברי כבר לא עמד נוקשה אך נותר מלא ודחק את המכנס לפנים.
תראה מה נהיה ממך, אמר, גבר גבר, מי היה מאמין שזה הילד המבוהל שהתגייס לפני שנה.
גם לך לא חסר כלום, עניתי, יאללה, לך לשחרר לפני שאתה קורע את המכנסיים שלי.

חזרתי למיטה ואחרי רגע הוא חזר. הוא חיבק ועטף אותי מאחור ויכולתי להרגיש את אברו המלא נלחץ אל אחוריי.
יש לך מזל שאני לא הומו, אמר, הייתי קורע אותך עכשיו.
בוא לים, אמרתי לו, נמצא לך חברה לפני שאתה עושה שטויות.
גם לך צריך אחת, ענה.
היה לי נעים להרגיש אותו וזה הביך אותי. שכבתי קפוא מחכה שהוא יזוז. באותם ימים עוד לא עלה בדעתי בכלל מה עומד להתפתח מהחברות הזו ולמרות שהיה לי כל כך טוב לחוש אותו על עורי, כל דבר מעבר לכך לא היה בכלל במערך המושגים שלנו.

כבר היה כמעט צהריים כשיצאנו מהמיטה ואת המשך היום בילינו בים בחיזורים נמרצים אחרי חבורת בנות שהתמקמה בקרבתנו.
נועם מצא חברה חדשה כך גם אני. בצבא היינו צמודים אחד לשני, סופי שבוע צמודים איש לחברתו. כמה פעמים יצאנו ברביעייה כשתמיד ביציאות האלו הבנות הרגישו זנוחות והתלוננו. פעם הוא החליף חברה, פעם אני החלפתי. לקח כמעט שנה עד שנשארנו שנינו בלי בנות זוג ושוב הזמנתי אותו אלי.

מהרגע שקיבל את הזמנתי אחזו בי חוסר שקט והתרגשות. גם נועם התנהג כאילו משהו גדול עומד לקרות לו. באוטובוס בדרך הביתה הוא נרדם על כתפי כמו שקרה מיליון פעמים מאז שהכרנו אבל בפעם הראשונה נאבקתי בדחף ללטף אותו. הנחתי יד על ירכו ומיד הוא הניח עליה את ידו. היום אני יודע שזו הייתה התאהבות בשלב מתקדם. אז, לא הבנתי מה קורה לי.

אימא השאירה פתק שהיא בעבודה ותגיע בערב.
כדאי שנכניס את המדים מיד למכונת הכביסה שיספיקו להתייבש, אמרתי עוד לפני שהגענו להניח את התיקים בחדר שלי. נועם שמט את התיק שלו מכתפו ותוך רגע עמד עירום באמצע הסלון, איפה המכונה? שאל אוחז את הבגדים שלו בידיו.
תוציא גם מה שיש לך בתיק, נעשה הכול יחד, אמרתי מנסה לשמור על קור רוח, נמלט לחדרי. חזרתי לסלון עם מכנס קצר בלבד לגופי. הוא עמד גבו אלי מכופף אל התרמיל שלו התחת המוצק שלו פונה אלי. חום בלתי ברור עלה במפשעתי, התפלאתי, לא היה חם...

הוא התרומם ופנה אלי, מתחת ערימת הבגדים תלתה זכרותו מלאה וכבדה. אחריך אמר מבטו על מכנסיי. כשהתכופפתי להכניס את הבגדים למכונה הוא משך את המכנסיים שלי מאחור. תכניס גם את זה, יש מקום, אמר. הידיים שלי היו תפוסות ולא הצלחתי לתפוס את המכנסיים לפני שהגיעו לרצפה.
יאללה, תזדרז, אמר והיכה על ישבני החשוף.
לך להתקלח, אתה זוכר איפה המגבות? אמרתי לו, מנסה להרחיק אותו שלא יראה שאני כבר זקור לגמרי.
לא זוכר אבל סומך עליך שתביא לי אחת, אמר והלך.
תליתי לו את המגבת ליד הדלת בלי להיכנס. והצלחתי להשתלט על זקפתי.

נועם היה בשירותים כשאימא שלי הגיע.
היא הייתה באמצע לשאול לשלומי כשהוא הופיע והיא קפאה במקום כאילו ראתה רוח רפאים.
היא ניגשה אליו, הניחה את ידיה על כתפיו עוצרת אותו במקומו והסתכלה ארוכות בפניו.
נועם ואני לא הבנו מה קורה לה.
בלי לומר מילה היא ניגשה לאחת המגירות ושלפה תמונה. היא הסתכלה בתמונה ובנועם לסירוגין והחלה למלמל משהו.
נועם נראה נבוך, לא מבין את הסצנה. אני נלחצתי.
אימא, את בסדר? מה קרה לך?

היא התעשתה ופנתה למזוג לעצמה קפה.
אימא, מה קורה פה, את צריכה להסביר, מה זו התמונה שאת מחזיקה, לפחות תראי לנו אותה.
שבו, אמרה והתיישבה ליד השולחן שבמטבח.
ספר לי מאיפה אתה נועם, איך קוראים להורים שלך? מה הם עושים?
אני לא מכיר אותם, ענה נועם. לאימא שלי קראו רחל, היא נפטרה כשהייתי בן שלוש. לא זוכר אותה. גדלתי אצל סבתא מרתה ואחרי שנפטרה עברתי לדודה רבקה.
אימא קיבלה את הידיעה בהלם.
יש לך תמונה של אימא?
לא כאן, יש אחת בבית.
אימא הראתה לו את התמונה שבידה.
זו היא?
נועם הציץ לשנייה בתמונה, החוויר והסתכל על אימא המום בפה פעור.

נולדת פה, בדירה ממול, פתחה אימא. אם עוד לא שמתם לב יש ביניכם שבוע. כל החיים עבדתי משמרות, גם אימא שלך. שתינו לא יכולנו להרשות לעצמנו את המותרות של חופשת לידה. היא חזרה לעבוד שלושה שבועות אחרי הלידה ואני טיפלתי בך כשהיא לא הייתה. לי לקח קצת יותר זמן להתאושש אבל גם אני חזרתי לעבודה. עד גיל שלוש גדלתם יחד, חצי יום פה וחצי יום מעבר למסדרון. תמיד באותה המיטה כי לא היה לנו משהו אחר. תמיד ישנים מכורבלים אחד בשני.

נועם ואני הסתכלנו זה על זה המומים.

כשהיא חלתה וסבתא שלך באה לפה לטפל בך היא המשיכה לעזור לי אבל בלילות שלא עבדתי רצתה שתישאר בבית. זה לא הלך. אחרי חצי לילה של בכי נורא היא באה אתך ומצאה אותי מנסה להרגיע את נאור. ברגע שהשכבנו אתכם יחד במיטה נרדמתם מחובקים. כשאימא שלך נפטרה לא ידענו מה לעשות. סבתא שלך שאלה אם יש לי משהו עם הריח של נאור. נתתי לה דובי וזה עבד.
הרובי הכחול? שאל נועם חרישית
נכון, הוא היה כחול.
נועם פרץ בבכי והלך לכיוון הסלון, רציתי ללכת אחריו אבל אימא סימנה לי להישאר. אחרי רגע הוא חזר דומע עם דובי כחול בידו.
זה איתי תמיד, אמר.

הוא ביקש לשמוע עוד. אימא המשיכה לספר לו על התקופה שהיה תינוק, על אימא שלו והשלימה עם אלבום התמונות שלי.
זה היה קטע מטלטל. תמונה אחרי תמונה אנחנו ביחד מתינוקות בני יומם ישנים מחובקים עד פעוטות משחקים יחד בגינה ונחים מחובקים על שמיכה שעל הדשא. פתאום הכול הסתדר במקום. אומרים שזיכרון של ריח חזק יותר מהכול. נדבקנו אחד לשני בגלל זיכרון ריח בלי שהיה מקושר באופן מודע לזיכרון אחר.

היציאה המתוכננת התבטלה מאליה. כשאימא פרשה לישון נכנסנו לחדר ונפלנו זה בזרועות זה.
יש לי משהו להגיד לך, אמר נועם, אחרי חיבוק ארוך ועוד סבב של דמעות, הפעם של שנינו. בבקשה תהיה פתוח ואל תהרוג אותי. אני חושב על זה מאז הפעם הקודמת שהייתי פה, נדמה לי שגם אתה באותו כיוון אבל אם אני טועה אז רק תגיד ואני לוקח הכול חזרה.

טוב די, דבר כבר, איזו הקדמה בלתי נגמרת.

הוא השפיל את מבטו לרגע ארוך, אחר כך הרים מבט והסתכל ישר בעיניי.
כשאני לידך אני שקט, רגוע, מרגיש בטוח. את מה שהרגשתי כשישנו פה ביחד בפעם הקודמת לא הרגשתי מעולם עם אף אחת מהחברות שלי. המגע של העור שלך מעביר בי גלי חום, ממיס את הגוף שלי. אני לא רוצה יותר אף אחת, אני רוצה רק אותך. לא יודע מה לעשות עם זה, מעולם לא עלה בדעתי שאני יכול להתאהב בגבר אבל מוכן לזרום ולהתנסות בלי לשים תגיות ובלי דעות קדומות. נדמה לי שגם אתה מתבשל בכיוון הזה ולא מעז להגיד דבר.

הקשבתי לו כשכל מילה מעבירה צמרמורת של התרגשות בגבי. הוא השתתק לרגע והתבונן בי כמחכה לתגובה. אינסטינקטיבית הרמתי את ידיי, אחזתי בפניו וקירבתי אותן אלי הוא רכן לעברי ושפתותינו נפגשו לשתי שניות של נשיקה מהוססת. הוא התרחק מעט מבטינו ננעלו זה בעיני זה למה שנראה כנצח, כל אחד מחכה שהשני יזוז, אחרי כמה שניות, בהן האוויר ביננו הפך לסמיך, נצמדנו שוב לנשיקה ארוכה מלווה בידיים מגששות בהיסוס זה את גופו של זה.
כשנפרדה הנשיקה לרגע הוא לחש באוזני, אנחנו כמו שני קיפודים עושים אהבה ומפחדים להידקר. פרצנו שנינו בצחוק קולני ומשחרר.

חיפשתי אותך בכל החברות שלי ולא הבנתי שכבר מצאתי, הוא אמר. תכנתו אותנו שלאהבה צריך להיות זוג שדיים, אף אחד לא אמר להקשיב בפתיחות ללב. אני לא רוצה לעשות שום דבר שעלול להטריד אותך, אמר, אני סבלני ופתוח ללכת בקצב שלך...

די, שתוק, אמרתי לו, לא רק שאתה גונב לי את המחשבות אתה עוד חופר לי איתן במוח. שתוק ותביא נשיקה. באותו לילה התנשקנו ללא הפסקה, נשמנו ושאפנו זה את זה. החולצות הושלכו לרצפה והידיים חקרו ונגעו אך לא ירדו מקו החגורה. נרדמנו חבוקים כשהחלון החל להתבהר.

שוב התעוררתי ראשון, חובק את נועם מאחור. רציתי להרגיש אותו, את כולו. פשטתי את מכנסיי ונצמדתי אליו עירום. הוא התעורר ושלח יד לאחור. לקח לו רגע להבין שידו ממששת את ישבני החשוף. הוא פשט את מכנסיו וחזר למקומו בין זרועותיי. זקפת הבוקר שלי שקעה אל בין פלחי ישבנו. הוא הצמיד את אחוריו למפשעתי ואחרי רגע החל להניע את אגנו בתנועות קטנות. גנחתי בהנאה על אוזנו. איזה כיף להרגיש אותך, לחשתי, והתחלתי לנשק את עורפו. הוא הסתובב אלי וקירב את פניו לפני בהיסוס, נשמתי עמוק את הבל פיו והצמדתי את שפתיי לשפתיו. הוא הצמיד את גופו לגופי זקפותינו מתחככות זו בזו.
ללא כל אזהרה או התראה מוקדמת התפוצצתי. אברי ירה בעוצמה זרעי נמרח ביננו על החזה, הבטן והירכיים. רגע אחרי הוא גמר בגניחות רמות שנבלעו בפי, זרעו נמרח ומתערבב עם זרעי. ריח חזק ומגרה מילא את החדר.

כשנרגענו הפך אותי נועם על גבי והחל ללקק את גופי. עם כל ליקוק השמיע קולות הנאה כאילו מלקק גלידה איטלקית איכותית. שלחתי יד לחזהו, אספתי באצבע מהתערובת והבאתי אותה אל פי. הטעם היה משכר.
לשונו של נועם טיילה על גופי, מעגלים של גלי עונג מתפרצים מכל נקודת מגע ושוטפים את גופי. נאנחתי וגנחתי, חזרתי ואמרתי לו כמה טוב לי, כמה מענגת לשונו, כמה אני אוהב את המגע שלו. רגע לפני שהגיע אל מפשעתי התרוממתי והפכתי אותו על גבו. לשוני נמשכה אל פטמותיו שבלטו זקורות. הוא התפתל וגנח בעונג מהליקוק הארוך. התעכבתי גם על טבורו חופר ומלקק כל שארית זרע שנטמנה בו לקול גניחותיו.

עקפתי את זקפתו שניצבה באלכסון מעל לבטנו התחתונה וליקקתי סביבה, חושש לגעת בה. התנשקנו ארוכות לפני שחמקנו למקלחת. תוך כדי שהוא מסבן אותי הוא אמר, אני רוצה שניקח את זה לאט, צעד אחרי צעד. אני מפחד לטעות, מפחד להבריח אותך או להיבהל בעצמי. כל זה חדש לי, אני הולך אחרי הלב בלי לדעת את הדרך, בלי לדעת לאן הוא יוביל אותי.

אני לא ממהר לשום מקום, עניתי לו. יש לנו עוד את כל החיים כדי לגלות אחד את השני. אני רוצה ללמוד איך לגרום לך לאושר, אני רוצה להכיר כל תא בגוף שלך, אני רוצה לדעת בדיוק מה עושה לך טוב. שום דבר לא הכין אותי לתשוקה לזין, אמרתי ואחזתי בעדינות בזקפתו. בידיים מסובנות איש על זקפתו הגענו לפורקן עושים צעד נוסף לחיזוק האינטימיות ביננו.

ניגבנו זה את זה ועם המגבות כרוכות על מותנינו יצאנו מהמקלחת.
בואו לאכול, אמרה אימא ברגע שיצאנו.
נועם קפא והסתכל עלי במבוכה וחשש, ברור שהיא יודעת שהיינו יחד במקלחת ובטח גם שמעה אותנו קודם.
מיד אימא, אמרתי, מתלבשים ובאים.
איך שנוח לכם, היא ענתה, רק תזכרו שאני אחות וכבר ראיתי הכול. חוץ מזה החלפתי לכם חיתולים כך שגם את זה כבר ראיתי.
נועם הסתכל עלי מבודח ופנה לעבר המטבח. מקווה שאת לא חושבת שמה שראית אז עדיין בתוקף, התבדח אתה.

שאלוהים יברך אתכם, אמרה אימא כשהתייצבנו מולה שנינו ורק מגבות למותנינו, תראו איזה שני גברים לתפארת יצאו לי פה.
מעולם היא לא השקיע ככה בארוחת בוקר. סלט, חביתות, גבינות, חלה טרייה, מטבלים וממרחים.
שיהיה לך ברור שזה לכבודך, אמרתי לנועם.
זה לכבוד שניכם, לכבוד שמצאתם שוב אחד את השני. היא נעמדה מאחורינו וחיבקה את שנינו. אחר כך הביאה תמונה של אימא של נועם עם שנינו ונתנה לו
יש לי באלבום את כל התמונות האלו, הוא אמר, לא ידעתי לשייך אותן.

התחברנו ברגע שראינו אחד את השני, אמרתי לה, מהיום הראשון הרגשנו יחד תחושה של בית, של משהו מוכר ובטוח אבל לא ידענו להסביר את זה.
אתם מבינים שנכנסתם לדרך לא קלה, היא אמרה בפנים מודאגות, אבל מה שיקרה, אני אתכם, פה יש לשניכם בית, ביחד או לחוד.

תכננו לצאת קצת מהבית אחרי ארוחת הבוקר המאוחרת אבל ברגע שצנחו המגבות כדי להתלבש לא עמדנו בפיתוי. נגיעות, ליטופים, חיבוקים ועוד ליטופים, הכול מלווה בנשיקות מלאות תשוקה שהשתכללו והפכו לחודרניות ככל שקיבלנו ביטחון ביחד. בעבודת ידיים וחיכוכי גוף בגוף הבאנו אחד את השני לאורגזמות חוזרות.

אחרי נשיקה ארוכה, לפני שחזרנו לבסיס, אמרנו אחד לשני – להתראות. בלי לדבר על כך היה ברור לשנינו שאנחנו לא לוקחים לשם את מה שקרה בבית. זה היה חלק מהתהליך שהרגשנו שאנחנו צריכים לעבור. קודם להיות שלמים ובטוחים עם עצמנו, אחר כך לטפל בכל השאר. רק במבט לאחור אני מבין שהתמיכה של אימא הייתה בונוס אדיר בתהליך, אולי אפילו הגורם המכריע שאפשר לכול לקרות בצורה חלקה ורגועה.

בשבת שאחרי הראשונה נסענו קודם לביתו של נועם, הוא רצה להכיר לי את הדודה שלו. הוא ביקש שנמשיך להתנהג "כמו בצבא" עד שנגיע אלי הביתה.
כשנכנסנו הוא ניגש ישר לארון והוציא אלבום תמונות.
דודה, מי זה? שאל אותה מצביע עלי בתמונה מגיל שנה בערך.
זה שכן. בן של השכנה בדירה של אימא שלך.
היית מזהה? שאל והצביע עלי
לא נכון, היא אמרה בפליאה, זה נאור שעליו סיפרת לי? בחיי שלא זכרתי שככה קראו לו, ראיתי אותו כתינוק רק כמה פעמים. תראה את יד הגורל.

מצד אחד היה קשה לחכות לשבתות בבית, ביחד אבל כל כך לחוד. מצד שני זה נתן לנו זמן הסתגלות, הרבה זמן לגעגוע אחד לשני, זמן לשיחות ארוכות. לחברה בפלוגה שהרגישו שמשהו קורה ביננו רק סיפרנו את העבר המשותף. הפכנו לאטרקציה של החבר'ה למשך כמה ימים, שוב ושוב נאלצנו לספר ולהראות תמונות עד שכולם נרגעו.

בשבת החמישית או השישית שלנו ביחד, כשלושה חודשים אחרי שהפכנו לזוג, הובילה אותי התשוקה לקחת את זקפתו של נועם לפי. בהתחלה הוא שכב דומם כפסל. אחרי כדקה חשבתי שאולי הוא לא מוכן לזה עדיין והפסקתי.
תמשיך, הוא לחש
הפעם הראשונה הייתה מגומגמת אך למרות זאת לא לקח לו זמן עד שהדף את ראשי וירה את זרעו לכל עבר. עם הזמן למדתי, חקרתי עם לשוני ושפתי את סודות זקפתו קשוב לתגובותיו שהלכו ונהיו קולניות בעוד גופו השתחרר ולימד אותי מה הוא אוהב. שלוש או ארבע פעמים הנחתי לו לירות לאוויר מרגיש תחושת החמצה עד שהחלטתי לא לוותר. הוא ניסה להיאבק אך הכנעתי אותו. כשרצה שאזוז העמקתי את אחיזתי וקלטתי את מיצי האהבה שלו הישר לגרוני.

תמיד הוא גמל לי בעבודת יד מענגת אותה פיתח לאומנות של ממש. אוחז, משפשף, נוגע קלות עם ידו, מרפרף עם קצות אצבעותיו, הוא שיחק עם זקפתי משנה את מקום המגע ואופיו מביא אותי לשיאים שלא הצלחתי להגיע בעצמי. ביום שבלעתי את זרעו לקח את אברי לפיו ומהפעם הראשונה הפליא במלאכתו.

זמן קצר לאחר מכן הצטבר הפז"ם ועמו השתפרו היציאות. את כל השבתות בילינו יחד אצלי משפרים את יכולותינו האוראליות, מגלים את העינוג ההדדי בתנוחת 69 מה שהוביל את לשונותינו לעבר הביצים ומעבר להן. ימים שלמים לחכו לשונותינו זה את זה ללא שובע. כבר היכרנו כל נקודה בגופו של האחר כשהגיע לשונו של נועם אל תוככי החור שלי. בפעם הראשונה היית מעט מסויג כי לא נראה לי הגיוני שאעמוד בלעשות אתו דבר לחור שלו. הוא הרגיש את ההתנגדות שלי ולא התעקש.

ברגע שעזב את אחוריי נרגעה ההתנגדות ונותר רק זיכרון התחושה המדהימה שגרם לי. כשעה לאחר מכן שוב טיילה לשונו בסביבה אך הוא נמנע מלמקד את המגע בחור אלא עבר מעליו ברפרוף מספר פעמים. מאוחר יותר, אחרי מקלחת, מצאתי עצמי מלקק את החור שלו לשוני חודרת לתוכו הכי עמוק שיכלה. מרוב ליקוק הדדי גמרנו שנינו ללא מגע בזקפותינו פרט לחיכוך אקראי.

בעוד שבקטע האורלי היוזמה הייתה בידי עתה היוזמה הייתה כולה שלו. כשהרגיש שאני מוכן החליפה אצבע את הלשון בעוד פיו התפנה לענג את זקפתי. גמרתי באורגזמה אדירה אך במקום להניח לי להתאושש הוא הוסיף אצבע והמשיך לינוק את זקפתי הרגישה. בתוך כמה משגלים כבר נעו ארבע מאצבעותיו בחופשיות באחוריי. כשהפך אותי על בטני והרים אותי לארבע ידעתי שהוא מתכוון לעלות שלב וחיכיתי לאצבע החמישית. הוא המשיך להניע את ארבע אצבעותיו בתוכי מספר דקות ואז הוציא אותן ומשהו נוקשה חדר לתוכי. הוא עצר בעומק האצבעות והמתין. לקח לי רגע ארוך מדי להבין שזקפתו נעוצה בישבני. התחושה באחוריי הייתה מהממת ויותר מכך הידיעה שהוא בתוכי, שגופו מתאחד עם גופי, הטריפה אותי. השתוקקתי ליותר ממנו, רציתי אותו עמוק יותר והתחלתי להניע בזהירות את ישבני לאחור. זה היה הסימן לו חיכה. הוא אחז במותניי ובעל אותי כשהוא מכתיב את קצב תנועת אגני לעומת מפשעתו. כל ניסיונותיי לרסן את הקולות שבקעו מגרוני נכשלו. התכווצויות הגמירה האדירה שלי סחטו את זקפתו והחמימות שמילאה את מעיי כמעט הביאה עלי אורגזמה נוספת. שבוע מאוחר יותר הושלם המבוא להכרת גופינו כשהוא התיישב על זקפתי.

באותו שבוע, ישבנו בבסיס לילה אחד עם חבורת הפז"מניקים שהולכת אתנו מיום הגיוס. השיחה נסבה כרגיל על בנות, חברות, פרידות, כיבושים. פתאום פנה אלינו ירון, הדוס היחיד בחבורה. כל פעם שמדברים על זוגיות אני חושב עליכם, אמר, לתדהמתנו והשתאותם של השאר. ההרמוניה ביניכם היא מה שכל זוג מחפש, אי אפשר שלא לראות אהבה כשאתם מסתכלים אחד על השני, אי אפשר להתעלם מהנדיבות שגולשת מהזוגיות שלכם ומציפה את הסביבה. אני יודע שכאדם דתי אני אמור לגנות את הקשר הזה אבל זה נראה לי לא נכון ולא הוגן לגנות משהו שרק מוסיף טוב ליקום ובפרט כשאתם שומרים על דיסקרטיות ומכבדים את הסובבים אתכם.

היה שקט ארוך.
הסתכלתי על נועם והוא עליי שואלים זה את זה במבטים אם הגיע הזמן.
מה עשית אותם לזוג? התרעם פתאום קובי והאחרים הצטרפו אליו.
תגידו, ענה ירון בקול סרקסטי, מה שלא אומרים לכם לא קיים? אין לכם עיניים? אתם לא יודעים לראות מצב? איזה מין לוחמים אתם? כולכם תמותו במטח האש הראשון כי אף אחד לא יגיד לכם מתי ומאיפה הוא יגיע?
כולם הפנו מבטים שואלים אלינו.
נועם אישר בניד עפעפיו.
הוא צודק, אמרתי לחבורה ההמומה. מהרגע שנולדנו נועדנו זה לזה, אפילו האימהות שלנו הבינו את זה.
עופר, ירון, אתם מכירים את הדובי הכחול שלי, הוסיף נועם, זה היה דובי של נאור שאימא שלו נתנה לסבתא שלי כשהופרדנו כדי שהריח שלו ירגיע אותי. נקשרנו בבקו"ם כשחיבקתי את נאור והריח שהיה שמור בזיכרון הלא מודע קשר אותנו יחד. לקח לנו זמן להבין, לעכל ולקבל את הייעוד הזה.
גם אותי חיבקת באותו ערב אמר אברי
נכון, אבל אין לך את הריח של נאור, ענה נועם וכולם פרצו בצחוק משחרר לסיום הדרמה.
כולכם יכולים להירגע, אמר נועם, אני לא אוהב גברים, אני אוהב את נאור בלבד.

אברי, הלך לך החדר לבד, אמר ירון שהיה השלישי בחדר שלנו, אני עובר אליך, מגיע להם את הפרטיות שלהם במיוחד אחרי האיפוק המדהים שלהם בחודשים האחרונים.

נועם קם וניגש לירון. תודה חבר, אמר לו תוך כדי חיבוק, תודה שראית, קיבלת ופרגנת.

בימים שלפני רשתות חברתיות, סלולר ואינטרנט ועוד לפני שהמונח "לצאת מהארון" הוצא מהארון זה כלל לא היה ברור או מקובל ולעיתים אף לא ניסבל.

את הלילה הבא והלילות עד השחרור העברנו יחד. המשכנו לשמור על איפוק למרות הכול. לא רצינו להביך אף אחד וכך במשך השבוע שמרנו על ריחוק מסוים ביננו בפרהסיה ואף מאחורי דלת סגורה לא הרשינו לעצמנו את החופש להזדיין. זה עבד מצוין כי הגענו לסופי השבוע חרמנים ומלאי געגועים.

הידיעה הברורה כל כך לשנינו שנועדנו זה לזה ושהזוגיות שלנו היא נתון מוחלט אפשרה לנו להמשיך ולחקור בלי שום חשש את עולם ההנאות המשותפות. הרגשנו זה את זה וידענו בלי לדבר מה עובד ומה יישאר כניסיון חד פעמי. לפעמים זה לקח קצת זמן כמו הקטע שהפכתי אותו לעבד מין שלי. בהתחלה הוא התרגש והיה גומר כל רגע, אחר כך זה נמאס לו, הוא לא היה צריך להגיד, הרגשתי. שנינו התלהבנו בהתחלה מקשירות אך הן עברו לקטגוריה של פעם בכמה זמן. כאב בסקס הופיע מדי פעם אחד מאתנו היה צריך לתת פורקן לכעסים אז השני נכנע למין כואב ואלים, על סף אונס. דבר אחד לא עלה מעולם, למרות שהיו הצעות מבחוץ, זה לצרף שלישי אלינו. באופן מוזר, לשנינו היה ברור שאם אנחנו לא יחד אז האלטרנטיבה היא דווקא במין השני.

נועם התעקש שנישאר לגור בדירה של אימא שלי. מבחינתו זה היה הבית היחיד בעולם, פרט לאחד נוסף. סיימנו לימודים והתחלנו בבניית קריירה כשהדירה ממול הועמדה למכירה. קנינו אותה יחד ומשימת החזרת נועם לביתו הושלמה. מאז אנחנו גרים בבית שנועם סירב לשנות את מבנהו וחלוקתו גם כשעשינו שיפוץ כללי.

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2019 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...