אילוסטרציה. צילום: andrea castelli, flickr.

 >  >  > 

יחסי כוחות

מדוע התחושה טובה כל כך? מדוע אני כל כך חם, כל כך להוט להרגיש את נחת זרועו של אדוני?

אני ממש רוצה להיות בתוכך כרגע. הרבה זמן שאני רוצה. אני מדמיין אותך מעליי, רוכב. אני מושך אותך לנשיקה, החום גובר ככל שאתה מתקרב. כשפיך לבסוף מגיע אליי, אני שואב אותך, צמא למגעך. שואב את השפתיים הרכות שלך, הלשון הטעימה. אני חודר עמוק יותר, מאזין לגניחתך. מרגיש אותך נופל עליי, נתמך, מחבק קרוב יותר. אתה נשען על הכתף שלי, שוכב עליי, בעוד שאני מזיין את התחת הדורש והמחרמן שלך.

אני מחבק אותך ביד אחת ומלטף לך את התחת ביד השנייה. אני מרגיש את רעידותיך על גופי ואנחתך על אוזני מההבדל בין היד העדינה והזיון האגרסיבי. עם ידי הראשונה אני מושך את צווארך לנשיקה נוספת, מאט את קצב אגני. אתה נענה, אך בעודי מביע את אהבתי אליך אתה מחליט להפר את השלווה ולנשוך את שפתי. מופתע, אני לא מצליח לעצור אותך מלנתר על צווארי. אתה משתמש בו ככלי נגינה, וגניחותיי מוזיקה לאוזניך. מבלי שאשים לב, חטפת ממני את שליטתי בך. שלפת אותי ממך, אך אין לי מספיק כוח להראות את כעסי. אתה, בינתיים, ירדת לפטמותיי, שולט בי משם. אני מושיט ידי לראשך, לחזק את אחיזתך, אך אתה תופס לי את היד, ניצוץ כעס ושמחה לאיד בעיניך. אין לי מנוס, המבט אומר. אני שייך לך עד שתחליט אחרת. כמנסה ללמד אותי לקח, אתה סוטר על ישבני חזק, אומר ״כלב חסר שליטה לא יסתכל לאדונו בעיניו״. אתה הופך אותי כך שאני שוכב על בטני, ומכה בי שוב.

אני עושה את הטעות ומסתכל אחורה, לראות מה אדוני החדש מתכוון לעשות לי. אני נענה בסטירה שכוונתה להבהיר לי לא להמרות את פיך שוב. אני מסתכל קדימה, לא יודע מה עונד לקרות לגופי, מופתע מכל תחושה שאדוני גורם לי. פתאום איני רואה כלל. אני מרגיש את נשימתו של אדוני באוזניי, ״אתה תלמד מה זה לציית, כלב״. בבעתה, אני מבין שמשהו נקשר לעיניי.

אך... מדוע התחושה טובה כל כך? מדוע אני כל כך חם, כל כך להוט להרגיש את נחת זרועו של אדוני? אני מרגיש משיכה באגני, כנראה שאדוני העמיד אותי על ארבע. אני מחכה למכה שתגיע. מחכה, מחכה, אך לא קורה כלום. אדוני? האם קרה לך משהו? אני נרעד להרגשת ליטוף במותני, קצות אצבעותיו של אדוני מענגים אותי. צליל רפה נפלט מפי, כתגובה לאהבתו הפיזית של העליון עליי. ״אמרתי שמותר לך לנבוח, כלב?״

אני שומע קול רם אומר. מיד אני מרגיש משיכת בד בפי, ואת לחץ אותה רצועה באחורי ראשי. ״איני רוצה שתיחנק אז איני שם כלום בפיך, אך צליל אחד נוסף ותגלה שאין אצלי הזדמנות שנייה״, הקול קובע. מכה חזקה נוחתת על אחוריי, כמנסה לגרום לי לקול, אך אני רוצה לציית לאדוני, לגרום לו לגאווה. איני נובח. מכה נוספת מחפשת את כשלוני, חזקה יותר. אני רועד, אך איני נובח. אני מרגיש את רטיבות זיעתי יורדת במורד מצחי. מכה נוספת, החזקה מכל השלוש, נוחתת על גופי, אך לא על אחוריי, אלא על אחורי הביצים. איני יכול לעמוד בנחת זרועו של אדוני ואני נובח, קורא בקול הכאב שנגרם לי. בדממה, אני מרגיש את רצועת הבד מוסרת. חפץ יבש נדחף לתוך פי, ממלא אותו. אולי מטפחת? אולי כפפה קטנה? חלק ממנו נדחף לתוך גרוני, אך אם זה רצון אדוני, אני אציית. העונש מגיע לי. הגוף הזר נלחץ עמוק יותר, ואני מרגיש את רצועת הבד לוחצת שוב את ראשי. הליטוף ממשיך, אך עכשיו לא יוצא ממני קול. הוא מתקדם מהמותן לבטן, משתהה שם. לאחר מכן עולה לחזה. ידיו החמות של אדוני מלטפות את פטמותיי הרטובות, צובטות קלות, צובטות קשות. כמגיעות להחלטה, ידיו של אדוני מטפלות בפטמתי האחת בעדינות, ובשנייה בכוח.

אני מרגיש ליטוף ונעימות באחת, ובו בזמן צביטה, משיכה וסיבוב בשנייה. איני יודע לאיזו מהתחושות להיכנע. זה כל כך כואב, איני מבין מדוע אדוני עושה את זה, אך איני יכול להוציא הגה מחאה. אה, אך הליטוף... ידו העדינה של אדוני עוזבת את גופי, ולאחר מספר שניות מחליפה אותה הלשון. אתה שואב אותי, אוהב אותי עם פיך, ידך השנייה מענגת עכשיו. כן, כן, תמשיך ככה אהובי. לשונך יורדת, ידך נותרת, וידך השנייה, שאיני יודע היכן נמצאת, מזנקת לאחוריי. אני מרגיש סטירה קלה על ישבני ואשכיי, אתה גונח להרגשתם. אני מרגיש אצבע אחת מטיילת באזור האסור, נעה על אשכיי, איברי ואחוריי. ביני ובין עצמי אני מתפלל שתלחץ קצת יותר חזק, בעיקר על האזור שמתחת לדלתי. אצבעך עוזבת, אך לפני שאספיק לתהות לאן נעלמה, חוזרת היא רטובה. כמה הייתי רוצה לגנוח ולנבוח, להשמיע לך את העונג שאתה מסב לי. כרגע, רק אנקה אני מסוגל להוציא, וגם את זאת אני חושש לעשות.

אצבעך מטיילת על הזין שלי, מתעכבת על הכיפה, מרעידה את גופי ומערערת את שפיותי. כמזמינה, אצבעך מוציאה מזכריותי את נוזלי, מעבירה אותו דרך די ארוכה מאשכיי; אך הוא לא נמצא שם הרבה זמן, שכן אני מרגיש לשון ושפתיים חובקות את כיפתי, כמבקשות לקבל את כל המיץ שביכולתי להוציא.

כאשר זה נגמר, לשונך מדלגת לתחתית הזין שלי, לוחצת על צינורי וסוחטת כל טיפה עד שזו תגיע לסוף מסעה. כאשר אני מצפה שרק שפתיך יאספו את השלל שעמלת עליו, אני חווה את כל פיך עוטף את איברי, מוצץ אותו חזק וטוב, בדיוק כמו שאני אוהב. הזין שלי מעמיק לתוך פיך, עוד ועוד, עד שלא נותרה פיסת עור בחוץ.

אני שומע ומרגיש את נשימתך על שיער ערוותי, שואב את ריח זכרותי. כרפלקס, אגני נע קדימה, כמנסה לכבוש את החור החדש שהוא חווה.

נרתע, אתה משחרר את אחיזת פיך מהזין, נושך אותו קלות בכיפה כעונש. ״ניסיתי להיות עדין איתך, להיות אדיב כלפיך, אך אינך יודע להעריך דבר. אתה באמת כלב, חסר כל בינה ודעת. אדע לא לעשות למענך דבר עד שתוכיח שמגיע לך - לא תלמד אחרת״.

המיטה נעה תחתיי כשאתה משנה את תנוחתך, ואני נתקף פחד שכן איני יודע היכן אתה נמצא.

׳אדוני? אדוני! אדוני!׳ מחשבותיי זועקות בפאניקה. אני נאנק ומוציא קולות, אך אין תשובה. אני לבד. נשארתי ללא אדוני.

מדוע עשיתי זאת, מדוע נתתי ליצריי הכלביים לשלוט בי? מגיע לי להישאר לבד.

אצבע רטובה חודרת לאחוריי בעוצמה. ״אה!״ נשמע צליל ההפתעה והכאב מפי החסום. יד סוטרת על ישבני, מזהירה אותי מלהוציא קולות.

"סליחה מאסטר," שפתיי רוצות להוציא אך אינן יכולות. האצבע נכנסת ויוצאת, נכנסת ויוצאת. הכאב עוצמתי, אך מתחיל להרגיש טוב לאט לאט. בכל פעם שהאצבע יוצאת אני מתגעגע אליה, בכל פעם שהיא נכנסת אני דוחה אותה.

אני פוחד. מאסטר לא יעשה לי דבר כואב, נכון? אצבע נוספת מצטרפת לחברתה, שתיהן מרחיבות את החור שלי יותר. הכאב במערתי מתעצם, לא מרפה.

דמעות נקוות בעיני אך אין מי שיכיר בהן. אני מרים את ידי לעצור אותן, אך אדוני צפה את זה ותפס אותה ללא מאמץ. ״ידעתי שתעשה לי בעיות, כלב, אבל אל תדאג, אתה תהיה מחונך עד שאסיים איתך״.

חבל גס עוטף את מפרק כף ידי וממקם אותו מאחורי גבי. החבל מסתובב ונקשר מתחת לבטני, מקבע את ידי לגבי. עכשיו עליי להתייצב על יד אחת, אך איני בטוח שאוכל להחזיק את עצמי בקצב הזה.

אדוני חוזר להתרכז באצבעותיו, מחדיר שלישית עכשיו. הן נכנסות ויוצאות, פוערות אותי לאוויר החורף הקר הנכנס מהחלון. נכנסות ונשלפות כמו מכונה, ללא הפסק, ללא רחם, ללא חמלה.

אל תפסיק, אדוני, אל תפסיק. כואב, אך כל כך טוב. לפתע, האצבעות לא חוזרות.

אני מרגיש גוף גדול וחם על דלתי, גדול מכל האצבעות יחד. הוא דוחף את דרכו פנימה, מתעלם מהעובדה שאני נקרע.

״אהההה״, צרחה מעומעמת אני שומע, רק לאחר שניות ארוכות מבין שהיא יוצאת מגרוני. מאסטר לא מוותר, דוחף לאט לאט, אך לא עוצר לרגע. אוחז הוא בחלקן העליון של ירכי, לשיפור יציבותו. אני מתנגד בדרך היחידה שיש לי, סוגר את פתחי ככל יכולתי. איזו טעות זו הייתה.

נקלטת באוזניי נהמת זעם, ושברור שנייה אחר כך אני מרגיש את נחת איברו של אדוני עמוק בתוכי. בבת אחת נכנס הזין שלו, עד הסוף. גופי שייך לו, ומטרת קיומי לענגו, בין אם כואב ובין אם לאו.

אך מאסטר, גם בשעת זעמו, מתייחס אליי טוב משמגיע לי. הוא נותן לי להתרגל לעצם הזר שנמצא עמוק בתוכי, משתהה כדקה, ורק לאחר מכן מתחיל לזוז. התזוזה שורפת, אך זה עונשי על שהתנגדתי לבעלים שלי.

תנועותיו גדלות, מהירותו מאיצה, אגנו הולם על ישבני. אדוני בועל אותי, אני חושב באושר. אני כל כך אוהב אותו. הזין שלו... כן, כן, עמוק יותר אדוני... מאסטר, כן, עוד.. עוד, עוד, עוד! עוד!

אני מתחיל להניע את אגני כלפיו, וידי האחת שמחזיקה אותי כושלת.

אדוני, שראה את הייחום שלי, מתחיל להלום בי חזק אף יותר, וצופה מהצד היה חושש לבריאותי, שכן אם אני כלב, אין ספק שאדוני הוא סוס.

אה! אה! כן, כן אדוני, כן מאסטר, הבעלים שלי, כן!

אני מרגיש אותו רוכן מעליי, נשען על זרועי שמאחורי גבי, מרתק אותי למיטה. זה מעולם לא הרגיש כל כך טוב להיות כל כך חסר כוח.

ראשי נמשך לאחור, בעלי מושך אותי בשיער. ידו הראשונה עוזבת את ידי ותופסת את בטני. הוא מרים אותי באוויר, מחזיק אותי מבטני באהבה ומשיערי בכוח.

׳אין אדון טוב ממנו לכלב כמוני׳, המחשבה עוברת בראשי כאיברו הפולח בישבני.

אני רוצה אותו בפי. כמה הייתי רוצה שהזין שלו יחסום את נשימתי במקום הבד הזה! אדוני נשלף ממני החוצה, ואני תוהה האם יכול להיות ששמע את מחשבותיי. הוא משחרר את ידי אך לא את מחסומי הפנים שלי. יד הופכת אותי, ואני מרגיש חסר אונים בעודי שוכב בחושך, איברי הזקור מרגיש את נשימות הרוח הקרה. ידו של אדוני חוזרת ומושכת אותי מהזין, כמשתמש ברצועה. אני קם בכאב אך בצייתנות, רק כדי שידחוף אותי למיטה שוב לקול צחוקו. אין לי אלא להעריץ את חינוכו של אדוני אותי, גם אם אני לא מבין את גדולתו. הוא מרים את רגליי, וללא התמהמהות דוחף את זקפתו אל אחוריי. כואב ככל שיהיה, אין הרגשה טובה מאשר כשאנו מאוחדים.

רגליי מונחות על כתפיו, ידיו עוטפות אותן ומחבקות את גבי. לפתע איני מרגיש את מיטתי יותר, אדוני אוחז בי. משטח קר ולא נוח נצמד לגבי, אני מבין שאדוני מזיין אותי על הקיר. פוחד ליפול, אני מסתמך על הגנתו של העליון עליי, ונצמד לחבק אותו. צווארו בין ידי, זכריותו בין ישבניי, הוא בועל אותי ומראה לי את גדלותו עליי. את בעלותו עליי. את אהבתו כלפיי. מחסום עיניי נופל ובעוד שאני מצפה לראות את מבט זועם, אני נתקל בעיניו האוהבות. הוא משחרר את מחסום פי ואני מתנפל עליו בנשיקה. נשיקתי מתבררת כיותר ממה שאתה יכול להתמודד איתו, ואתה לוקח אותנו חזרה למיטתי. אתה יושב בזהירות, אני עדיין עוטף אותך, ואני דוחף את גופך לשכיבה.

תורי עכשיו לקחת אותך, גם אם זה עדיין יהיה אתה שחודר אליי. הזין שלך פועם באחורי, אני רוכב עליו ודורש אותו בקצב שלי. אני קופץ, מסתובב, זז, הכל בשביל לחרפן אותו ואותך. אני מכווץ אותו ומשחרר, מכווץ ומשחרר, רוכב ללא תנועה, מוצץ ללא צורך בלשון. אני יושב בהתחלה, אך גניחותיך החרישיות לא מספקות אותי, ואני שב לתנועה, לא מפסיק את סחיטת המטה שלך. אתה תופס את ראשי ומוריד אותי אליך, מזיין אותי כשאני שוכב על החזה הרחב והבטוח שלך.

לחישה באוזני, ״אני אוהב אותך״. אני מנשק אותך, ומרגיש שרעידותיך מתחזקות. אני קם ותופס את הזין שבתוכי חזק ככל שאני יכול באמצעות ישבני. בעודי רוכב אני מרגיש מטחים של קליעים חמים בתוכי. רעידותיך מביאות גם אותי לקצה, הכלי הגדול שלי יורה מטחים עזים שפוגעים בפניך, בפיך, ועל כל החזה והבטן שלך. אני מתכופף, איברך עדיין בתוכי, ומלקק את הנוזל הלבן שעוטף אותך. כאשר אני מסיים לאסוף את כולו, אני רוכן לנשק אותך, נותן את כל הנוזל שאספתי לבעליו החוקיים. ״ממזר״, נשמעת מילה מבין שפתיך המחייכות, אך איני עוצר לשמוע אותה כשאני מנשק אותך ומעביר את ידי לחבקך. הנשיקה מסתיימת אך החיבוק נשאר, וכאילו נצח אנחנו שוהים, עוטפים זה את זה. אנו משנים תנוחה אחר תנוחה, מתכרבלים.

כאשר אנו מגיעים לתנוחה שבה אני הכפית הגדולה, אני שואל בלחישה: ״מוכן לסיבוב שני?״ 

תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2019 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...