מצעד הגאווה בתל-אביב 2014. צילום: אריאל אריאב.

 >  > 

מצעד האהבה

מפל בלונדיני של שיער חלק ויפהפה נוזל מקרקפתו של דני אל כתפיו, מכסה את כל גבו, גולש על כתפיו קדימה ומשתפל מעבר לחזהו.

דני מושיט בשתיקה את פרק ידו לאחור, בין הצמידים מהעור שעוטים את פרק היד שלו, יש גומייה שחורה מרוטה

"נפל לך מהכיס."

דני סובב את ראשו בעצלתיים לראות למי מדברים. ברעש הזה קשה לשמוע משהו.

"זה שלך?" מושיטה מולו בחורה חייכנית תעודת זהות.

שנייה לפני שסירב באינסטינקט החליט למשמש בכיסו. שיט! זה שלו. מזל שהיא מצאה את זה.

"תודה," הוא מודה ושולח יד לקחת. "דני. נעים מאוד."

היא חופנת את כף ידו בעונג. "רננה."

מבטו נמשך מכף ידה לאורך זרועה עד הכתף החשופה חלקית, מתבונן בפניה לשנייה מעבר לנורמה. היא לבנבנה, בעלת עיניים חומות וחיוך זוהר מעוטר בשתי גומות. אפה החינני מעוטר בכמה נמשים שובבים ומנומסים שהסתדרו בצורה מתוקה. הוא מסתפק אם לקרוא לה "לא רזה" או פשוט להגדיר את העסיסיות החיננית ששוצפת ממנה: מלאה ויפה.

"אז את?"

"לא," היא מחייכת. "אני לא לסבית. באתי לחזק את הצועדים. אני בעד שכל אחד יחיה לפי מה שנוח לו והוא מאמין בו, כל עוד הוא לא פוגע בשני ומפריע לו."

אחרי שנייה היא מהמרת. "גם אתה לא נראה..."

הוא צוחק בקול, הקרח הפשיר: "לא. אני לא. אני צועד איתם בדיוק בשל אותן סיבות שלך."

הוא מיטיב את כובע המצחייה שלו ומציע לה ללכת ביחד. רננה מרחיבה את החיוך שלה, שגם ככה לא יורד משפתיה העדינות. היא מנערת את ראשה ושיערה הארוך בגוון חום בהיר, מקפץ בצורה ישרה על גבה הרחב.

השמש קופחת על פניהם. דני מושיט לה קרם נגד שיזוף, היא מדביקה אותו לפניה ודני מתנדב למרוח אותו על פניה, מרגיש את עורה החלק ולחייה המלאות, את מצחה הרחב שמעיד על חכמתה.

עיניה החומות של רננה תקועות בחולמנות בעיני התכלת של דני, היא לא יודעת להחליט מה יותר תכול, שמי התכלת של תל אביב והים שנשקף למלוא האופק, או עיניו של הבחור המוצק הזה שלמרות גופו המחוטב הוא בעל עור בהיר מאוד, לכן כנראה הצטייד בקרם הגנה לבד מזה שמרח בו בנדיבות את כל פניו. תכל'ס, בהפנינג הזה של האיפור בכל צבעי הקשת מסביב, הוא נראה כמו עוד תחפושת או מסכה לפנים...

בלי לשים לב הם שילבו את אצבעות הידיים אלו באלו וצעדו כמו זוג חמוד. עיניהם סוקרות את שפע הצבעים והקולות, תלבושות מעניינות ובגדים מינימליים, תסרוקות נועזות והברקות מקסימות.

איכשהו מצאו את עצמם בפינה מבודדת ושקטה, האזור היה מנומנם ודני הציע לרננה לעלות אליו לקפה. הוא גר פה ממש מעבר לכיכר.

הסלון שלו היה טיפוסי לדירת רווקים תל אביבית, במדרגות דני סיפר לה שיש לו שני שותפים בדירה. שנייה לפני שרננה הספיקה להרגיש לא בנוח, הוא הוסיף במהירות, אחד בחו"ל ואחד יצא לסופ"ש עם החברה שלו.

הקומקום במטבח החל לשרוק, רננה עומדת בסלון מביטה בחלון הממוצע שהכניס אור ואוויר לדירה הישנה, שומעת את דני פותח את אריזת הקפה ובכפיות (חד פעמי) מוזג מנות קפה וסוכר לכוסות (חד פעמי).

הקפה הגיע. רננה מתה עליו רותח. היא אוהבת ללגום ממנו לגימות מינימליות שצורבות שפתיים בעדינות, מטביעות חום מהדומם הזה בלשון החיה שלה. דני מביט בה משתאה: "למה לסבול בכוח?" הוא צוחק. "חכי רק רגע ותוכלי לשתות כמו בת אדם. קפה חם. לא רותח."

היא נותנת לו כִּיף. צוחקת איתו בקול.

פתאום היא שמה לב: "היי, מה אתה עם הכובע הזה עדיין? תוריד אותו בבית. אין פה שמש." קולה מצטלצל גבוה וצחקני.

דני נותר רציני. "זה מפריע לך?"

"לא", היא עדיין מחייכת. לא חושבת להיות נבוכה לרגע. ברגע הבאה ידה נשלחה במהירות ומסירה את הכובע בלי לשאול.

מפל בלונדיני של שיער חלק ויפהפה נוזל מקרקפתו של דני אל כתפיו, מכסה את כל גבו, גולש על כתפיו קדימה ומשתפל מעבר לחזהו. רננה משתנקת. נס שהקפה לא ביד שלה, כי השיער האלוהי הזה יכל להיות הרגע מוכתם ורטוב עם סוכר דביק.

"זה אמיתי?" מצייצת רננה כאילו בלעה צפצפה של ברווז.

"מוזמנת לגעת." פולט דני בנשיפה. עדיין המום מהתעוזה של הטבעית הזו. היא פשוט זורמת.

רננה לא מחכה להזמנה נוספת. היא נעמדת מאחוריו, ידיה חופנות את כל השיער הארוך והרך הזה לאחור, נותנות לו ליפול על הגב בצורה מסודרת. היא מלטפת אותו קלות מלמעלה למטה, כאילו נותנת לו להתרגל לידיים של הזרה ששזפה אותו ברגע.

היא משלבת בו אצבעות, מעבירה אותן בעדינות לכל אורך המחלפות הנהדרות הללו, לפליאתה כמעט לא נוצרים קשרים בדרך למטה. "אתה יודע שיש לך שיער שבחורות מוכנות להרוג בשביל אחד כזה לעצמן?" היא מבררת עם דני בר המזל.

"לא. סתם נמנעתי מתספורת בשנים האחרונות כי רבתי עם הספר." הוא משיב בציניות גאוותנית. הוא יודע שהשיער שלו באמת מציאה נדירה ולמרות שהוא כמעט לא דורש טיפוח הוא נדיר. אבל הוא גם לא רצה שבחורות יבחרו בו בשל השיער. הוא חיפש את האחת שתיגע לו בלב. השיער היה ידוע לבני המשפחה ולאחדים ממכריו. בחוץ השיער היה נאסף מתחת לכובע המצחייה הרחב.

"גומיות, יש לך מאמי?" שואלת רננה כשידיה מלאות בקווצות בהירות צהבהבות, היא לא מוכנה לשמוט ממנה את הרוך הזה.

דני מושיט בשתיקה את פרק ידו לאחור, בין הצמידים מהעור שעוטים את פרק היד שלו, יש גומייה שחורה מרוטה. גם אם יהיה לו שיער עד הברכיים הוא יישאר גבר. גומייה קונים בצבע שחור ומחליפים רק כשהיא נקרעת...

"אני צריכה כמה." מודיעה רננה בקול רם.

דני קם לעבר חדר השינה והיא נשרכת צמודה לגבו. לא מרפה לרגע מהקסם.

חבילת הגומיות מושטת לאחור. רננה תוקעת כמה מהן בשפתיה העבות, הרכות. הצריבה של הקפה הוחלפה ברוך נעים של בד.

היא אוספת את המפל בקוקו גבוה. דני מנסה להסתובב לכיוון המראה, אבל זרועותיה המלאות מחזיקות אותו על מקומו. "לא סיימנו מאמי שלי." היא מנכסת אותו לעצמה בלי לבקש רשות. הנועזות שלה מזקירה בג'ינס שלו רכוּת שהמון זמן לא הייתה חזקה כל כך...    

אצבעותיה החלקות והבהירות של רננה קולעות בזריזות צמה עבה ומהממת משערותיו. היא מתענגת על המגע, ממצה אותו עד תום.

הגומייה שנכרכת בקצה הצמה מבהירה לדני בלי מילים שהוא יכול להסתובב.

הוא עוטף את רננה בחיבוק חם. אם היא לא מבקשת רשות, אין מקום לנימוסים.

שפתיו נדבקות לשפתיים שלה בחום. את צבעי העיניים שלהם לא רואים מבעד לעפעפיים הסגורות ברפיון.

האצבעות של דני גולשות על האגן של רננה, היא מצמידה רגליים ופותחת אותן חליפות. האגן המלא שלה מתנועע ומסמן לו שהיא רוצה אותו כאן ועכשיו.

הוא מרים את שולי חולצתה בעדינות ובתנופה מחלץ אותה דרך הראש. היא מנערת את ראשה ושערה מתנופף לכל עבר, חום וחינני, מלא חיות וצועק תשוקה.

מתחת לחולצה מתגלה חזה בינוני ומוצק, לבן ויפהפה בצורה מושלמת, ארוז בחזייה סקסית בצבע טורקיז עדין עם עיטורי תחרה עדינים. דני מציץ ברננה, למרות שלה אין נימוסים וידיה כבר ממששות את החבילה שלו מבחוץ, הוא עדיין מבקש בלי מילים. היא מחייכת עם שתי הגומות ופותחת לו את הרוכסן.

החזייה יורדת, המכנסיים נושרים. החולצה שלו שנשלפת מסתבכת עם הצמה העבה ושניהם מתגלגלים למיטה וצוחקים בקול.

הסופ"ש הזה ייגמר מקסים הרבה יותר ממה שהוא התחיל. בסימן המצעד: ליקוקי פטמות, זקפה ואשכים, שיער וגומיות, אגנים וחזה גברי. הכל מתערבב להם ביחד והם שוקעים לשעות ארוכות של מצעד זוגי מקסים - מצעד האהבה.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...