smoke
smoke. צילום: Dominik Martin, Unsplash.

 >  >  > 

ג'וני שחור

תירגע. אתה רצית להתחתן, זה המחיר

הג'ירף מצא את עצמו בערב פוקר אחרי שנים שהוא מחוץ למשחק. רק כי במקרה גמור הוא ראה את עידו במרכז העיר ועידו ראה אותו וגם הוא היה מופתע ואמר שהוא חשב שעזב מזמן. הוצאת לי את המלים מהפה, הג'ירף אמר באופן די טפשי. אבל אנחנו באמת עזבנו, עידו אמר וחייך. הוא לא הסביר מתי ואיך הוא הפך לאנחנו והג'ירף לא שאל. ממילא הם לא ממש חברים. תגיד, עידו שאל פתאום, מה אתה עושה הערב. ולא חיכה לתשובה ואמר, אנחנו משחקים אצל שוורץ (כלומר עידו שוורץ, חברו הטוב והאנטיפט של עידו כהנא, זה שמדבר עכשיו עם הג'ירף). אתה רוצה לבוא. לג'ירף לקח כמה זמן להבין באיזה משחקים מדובר, והוא התלבט ואמר שלא שיחק מזמן והוא לא יודע אם הוא זוכר איך, אבל עידו גיחך ואמר שהוא אף פעם לא ידע לשחק והעיקר זה החבורה והדיבורים ולמה שלא יבוא, יהיה כיף.

טוב, אז הג'ירף בא. הוא מכיר את כל החבורה ולא קשור או קרוב במיוחד אף לאחד. כשדניאל היה בעיר והיה מארגן את המשחקים, בדרך כלל בדירה שלהם ולפעמים בדירות אחרות, הוא הצטרף בתור השותף של ולאף אחד זה לא הפריע. אבל כשדניאל יצא מהתמונה כבר לא היה מי שיארגן משחקים והיפגשויות ואם היו לא תמיד הזמינו את הג'ירף וגם הוא לא התעניין במיוחד אם משחקים או לא. אולי בגלל זה היתה הרגשה מוזרה קצת כשהוא הגיע בערב, וכששוורץ פתח לו את הדלת היתה בפרצוף שלו הפתעה לא כל כך נעימה. אבל הוא אנטיפט באופן כללי. כהנא כבר היה שם ושמח לקראתו וגם החברה שלו, ליאת מסתבר, גם היא האירה לו פנים, ויובל המגודל נתן לו את הלחיצת יד וחצי חיבוק המגושמים הרגילים שלו וגבריאלה נתנה לו את המבט החמוץ הקבוע ויודית הקטנה אמרה הי, איזו הפתעה, וקמה לתת לו חיבוק מאולץ קצת והתלוננה כרגיל שהוא גבוה מדי ובדיוק כששוורץ אמר שאם כולם כאן אולי אפשר לשבת כבר ולהתחיל (תירגע שוורץ, גבריאלה מצמיתה, תירגע) בדיוק אז יודית הציגה לג'ירף את החבר שלה יהונתן שהחליט להצטרף הערב.

חבר, נו, ג'וני אמר. בואי נגיד מכר. ואמר שהוא והג'ירף כבר מכירים ושלח לו יד ללחיצה ושתי עינים שלא נראו מאוד שמחות. צריך להגיד שהג'ירף קיווה לקבלת פנים לבבית יותר. אבל הוא הסתפק באהלן סטנדרטי ולחיצת יד ולא שאל שאלות והוא התיישב והם התחילו. תוך שני סיבובים זריזים הג'ירף הספיק לגרוף קופה הגונה למדי והרשה לעצמו להיות מרוצה. ג'וני הביע את הערכתו הממורמרת ושוורץ אמר שלא ידאג, תיכף הוא יפסיד הכל. חמישה סיבובים מאוחר יותר התברר שהוא צדק לחלוטין. כהנא הרים שתי גבות בהתפעלות. זה היה זריז אפילו בשבילך, הוא אמר, ושאל אם הוא ייכנס שוב. אבל הג'ירף ויתר. לקח את הבקבוק גולדסטאר שלו ופרש לספה. בעצם לא נשאר לו מה לעשות כאן והוא יכול ללכת כבר עכשיו, אבל לא רצה לעזוב כל כך מוקדם. וחוצמזה הוא הפיק הנאה נבזית מהתבוננות בג'וני והמהלכים חסרי האונים שלו. הוא לא הימר בצורה כל כך חסרת אחריות כמו הג'ירף אבל גם לא השיג שום רווח משמעותי והקופה שלו הלכה ודעכה בעקביות. בסופו של דבר שוורץ נתן לו את מכת החסד ושכנע אותו להמר על כל הקופה, כלומר, כל מה שנשאר לו, שלא היה הרבה, והוא הפסיד במין הבעה של כמעט אנחת רווחה. יודית אמרה שלא ייקח את זה כל כך קשה וכהנא ניסה לעודד ואמר שהוא דווקא שיחק יפה. אבל ג'וני קם בפרצוף חשוך עוד יותר ממה שבא איתו ואמר שתודה על ההזמנה, היה נחמד, ולא, הוא לא ייכנס שוב, אין לו חשק. ולמרות שהג'ירף קיוה מאוד שהוא יבוא וישב לידו הוא דוקא התארגן ליציאה והסביר ליודית, שדוקא רצתה שיישאר, שהוא הולך לפגוש חברים. הג'ירף השתדל להתכנס לתוך עצמו ולהתמקד בהתרחשות שעל השולחן ולחשוב שלא אכפת לו אבל ג'וני, כדי לצאת, היה חייב לעבור בין השולחן ולספה ונדחק במעבר ונשען עליו ואמר בשקט, רוצה לבוא.

החבר של ג'וני גר במרחק שני רחובות וחמש פניות ועד שהגיעו אליו הג'ירף הספיק להסביר, בקיצור, איך הוא קשור (או לא) לחבורת הפוקר ואיך הוא התגלגל למשחק הערב, שכל כך ברור שלא היה שייך אליו. למרות שאם חושבים על זה ג'וני שייך עוד פחות, לא? הגעתי בגלל יודית, ג'וני הספיק להגיד כשעלו מהרחוב להכניסה, ולא המשיך כי בדיוק הגיעו לדלת והוא פשוט פתח בלי לדפוק והם נכנסו ישר לתוך הסלון שישבו בו שני חבר'ה צעירים שבדיוק גלגלו ג'וינט. אחד אמר, יהונתן, בהדגשה רשמית ונוזפת. ואמר, תסגור כבר את הדלת. וחזר לעסק הזהיר והקפדני של הגלגול ואמר תוך כדי עבודת אצבעות מדויקת, אני יקיר וזה – סימן עם הראש – יואב. מי אתה. עד שהג'ירף הבין ששואלים אותו ג'וני ענה ואמר, חבר שלי. והג'ירף אמר שהוא ג'ירף. ולמה אתם עדיין עומדים, יקיר המשיך בקול הנוזף הרשמי שלו ולא הרים את העיניים מהגלגול. שבו. וזז קצת לפנות מקום לג'וני, סליחה יהונתן, ויואב עשה מקום לג'ירף, שמשום מה היה נראה לו הגיוני להתמקם לידו בהסיבת שמאל ולהתמרח עליו כאילו הוא (הג'ירף) חתול. יואב אמר, תשתה יין. הג'ירף חשב שבהתחשב בתנוחה הנוכחית שלו זה רעיון מצוין, ויואב מזג לו והוא שתה ויואב ליטף לו בשיער, כאילו הוא חתול.

יקיר גמר לגלגל והדביק עם הלשון וחיפש את המצית ושאל את יהונתן מה הוא כזה מבואס. הוא הפסיד בפוקר, הג'ירף קפץ וענה. יואב שאל ממתי הוא משחק פוקר. אבל אף אחד לא שם לב. ג'וני תקע בו מבט פגום ואמר, מצחיק מאוד. באמת. ונשף לאט ואמר, סתם. שטויות. רבנו קצת קודם. יקיר הדליק את הג'וינט ושאף וג'וני אמר, הכל בגלל החתונה הזאת. יקיר הציע לו לעשן והוא לא רצה והג'וינט עבר ליואב. כל ההתעסקות הזאת, ג'וני אמר, כל הפרטים הקטנים המעיקים האלה. והכל כל כך יקר. בשביל מה זה טוב. היא צריכה נעלים לבנות, הוא מתפרץ. הג'ירף החליט לנסות בכל זאת, למרות שהוא לא יודע לעשן, ויואב החזיק לו את הסיגריה בין שתי אצבעות והוא שאף מביניהן. ויש לה נעלים לבנות, ג'וני אמר, והן נראות בסדר גמור, אבל לא. היא צריכה נעלים חדשות. וזה פאקינג חמש מאות ש"ח. מרוב תסכול הוא מזג לעצמו ממה שהיה על השולחן ויקיר פרע לו בשיער ולא התרגש. אל תתרגש יהונתן, הוא אומר, זה בסך הכל נעליים. ויהונתן: אבל למה הן צריכות לעלות פאקינג – ויקיר: תירגע. אתה רצית להתחתן, זה המחיר. חוצמזה אתם לא הולכים לשבור את הכלים בגלל זוג נעליים. זה לא רק הנעליים, ג'וני אמר, והתרצה לקחת שאכטה בכל זאת. יקיר שם לב שהכוס של הג'ירף ריקה ושאל אם הוא ירצה לעבור למשהו חזק יותר, כי היין נגמר, ומזג לו כוס מהג'וני השחור שעמד שם. הג'ירף היה די מרוצה אבל יואב אמר שלא בשבילו. ואחרי שהג'וינט עשה עוד סיבוב שלם והג'ירף כמעט גמר את הוויסקי שלו וכולם שתקו, והיה די מעיק וקצת מביך וגם משהו מוזר, ג'וני הסתכל איכשהו על יקיר ויקיר הביט ביואב ויואב משך שאיפה אחרונה והציע לג'ירף שיעברו למרפסת, יש שם אויר נעים ונוף יפה.

הנוף היפה היה רחוב נחלאותי רגיל למדי ודי שומם וחשוך. אבל בין הבתים אפשר לראות או לנחש את העצים של גן סאקר והשמים בסגול בדיוני מעליהם. מוזר, הם כמעט בגובה הרחוב ובכל זאת הדברים נראים משונים מכאן, כאילו מרוחקים ונפרדים, כאילו תפאורה או מודל. יואב הניח את עצמו על הפוף והג'ירף התכרבל עליו, בזהירות, עדיין עם הכוס ביד, ולמרות שהם היו כמעט בגובה הרחוב ובמרחק הושטת אצבע מהכביש לא היה אכפת לו. כאילו הם במקום אחר ומופרד ומוגן. וחוצמזה אף אחד לא מסתובב כאן בשעות כאלה. מאיפה אתם מכירים, יואב שאל וליטף לו לאורך הגוף. הג'ירף אמר שהוא חבר של חברה של מיכאלה. יואב הגיע עם האצבע בחזרה לסנטר של הג'ירף, תפס בו בעדינות והיטה אותו אליו והג'ירף נענה לו והתמסר והתנשק.

בלי מחשבה ובלי רצון. בלי תאווה אפילו. רק בוויתור והתמסרות והשלמה. הערב הזה, המשחק הסתמי והחבורה הלא שייכת והפנים החשוכות של ג'וני, הכל השאיר בו טעם רע ותיפלות. וכאן, אצל יואב ויקיר, הכל כל כך קל ומתמשך בפשטות מוזרה כזאת, במין רצף חלומי מובן מתוך עצמו אבל נטול הגיון. הוא לא הבין מה היחסים ביניהם לבין עצמם לבין ג'וני, סליחה יהונתן, ומה הסיפור עם יואב הזה שמנשק לו ומרגיש בו כל כך נעים ופשוט ומובן מאליו, ומה הסיפור איתו, עם הג'ירף, שעכשיו נעים לו וטוב לו ובכל זאת הוא רוצה למות. ויואב אמר, אתה עצוב. למה. אני לא יודע, הג'ירף אמר, וכמעט רצה לבכות ולא היה יכול. והתכרבל שוב לתוך יואב. וכל מה שרצה עכשיו, אם רצה משהו, היה להשאר ככה, עצוב בלי סיבה ומחובק.

הם כיבו את האור, יואב אמר. הג'ירף המהם סימן שאלה. נלך לראות מה איתם, יואב שאל והתמודד וקם. הג'ירף שפשף עיניים והלך אחריו. הסלון באמת חשוך. המאפרה נשארה שם עם בדל לא גמור וכוס חצי שתויה ובקבוק חצי ריק. יואב רוקן אותה בהיסח דעת ושאל אם הג'ירף ירצה עוד, לא, הוא אמר, אבל בכל זאת לקח קצת והלך אחריו למסדרון הקצר, גם הוא חשוך, ולתוך החדר שלו, או שלהם, שהדלת שלו חצי סגורה ודולק שם אור קטן וחם והוא מאיר שני קירות ותמונה וכוננית ספרים ואת המיטה ושני גופים שעליה, העירומים, המעורים זה בזה, היפים וצעירים וחשוקים ומדובקים ושותקים בחיבוק מהודק וסגור. תעשו מקום, יואב אמר בשקט מחייך. ג'וני הרים אליו עיניים מבולבלות רחוקות ויקיר פשוט החליק יחד איתו לצד המיטה ונתן מקום ליואב, וגם לג'ירף, שכבר הספיק להתפשט בינתיים. באור השקט הזה העיניים של ג'וני מבריקות. ואולי רק נדמה לו. יואב מלחך לו בצואר והג'ירף חיבק אותו וליטף לו ותפס בו ורצה לחדור בו ורצה להזדווג בו ורצה שזה לא ייגמר ורצה לברוח. שקט, יואב לוחש לו לאוזן. הכל טוב. וגלש מתחתיו ונתן לו להיכנס אליו והג'ירף פשוט היה שם, בתוכו ומעליו, כמעט בלי להרגיש את הגוף ומזווג בו במין שכחה וכניעה רכה ועוטפת כל. יואב מתחתיו עצם עינים מרוב התענוג ורק עכשיו הג'ירף רואה כמה הוא יפה, באור הרך הזה בפנים הישרות האלה בגוף המפוסל הבהיר והשיער הכהה מאוד שמשורטט בו בקוים מעטים וחזקים מהטבור למטה לשיח הצפוף העדין של הערווה, הוא מדגדג לו בטבור ומתחתיו וג'וני ציחקק בפנים שקטות, מנוחמות, וחיבק אליו את יקיר כפיות ונשם יחד איתו לאט, לאט.

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2019 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...