אילוסטרציה. צילום: State Farm, Flickr.

 >  >  > 

ג'וני אדום

בקרוב אצלך

מיכאלה הביאה את הקינוח הקבוע שלה. בראוניז. עכשיו נכון שבראוניז זה הדבר הכי פשוט בעולם ושאי אפשר ליפול איתם ושלהכין בראוניז זה ללכת על בטוח, בקיצור, בראוניז זה קינוח לעצלנים, אבל במקרה של מיכאלה היה מדובר בבקשה מפורשת וחד משמעית (וקבועה) להביא בראוניז. כי איכשהו בידים שלה זה יצא פשוט מושלם. מה מושלם – אלוהי. פריך מבחוץ, נימוח מבפנים, מתוק בדייקנות מילימטרית ועשיר בשוקולדיות רכה פתיינית שכזאת שפשוט מתענגת לך בפה ומחליקה לך בגרון חתיכה אחרי חתיכה ובסוף לא מבינים לאן נעלם פתאום חצי מגש. והפעם היא גם הטמינה בפנוכו טיפטיפי מרשמלו שיתמסמסו להם ויפנקו את הלשון, אני אומר לכם, למות.

מיקי אני מתה, ענתי אומרת, הרגת אותי, זה כל כך טעים, והיא מרימה עוד חתיכה, אני לא יכולה. ענתי מארחת את החבורה הפחות-או-יותר קבועה השבת והיא שהודיעה למיכאלה – להלן מיקי – שתביא בראוניז. כרגיל. וגם את יהונתן, אם היא רוצה. מיכאלה מחייכת בסיפוק נבוך ומתרפקת על ג'וני שלה ושואלת אם כן, באמת, זה יצא מוצלח, פעם ראשונה שהיא מנסה עם מרשמלו. נהדר, הג'ירף מאשר בפה מלא. מצוין. וגם החבר הכנראה-גיי של ענתי (היא אומרת שהיא בטוחה שכן ושהוא בארון ושהג'ירף ינסה בבקשה להתיידד איתו, הם נראים מתאימים. אבל הג'ירף היה פחות משוכנע, וגם ביישן נורא) והידידה שלו מהנהנים. וגם השותפה (מיכלי, אם אני לא טועה). וגם החבר של ג'וני ואשתו אומרים שזה טוב מאוד. וג'וני אמר, בדרכו העניינית, שזה לא רע. אבל יותר טוב בלי מרשמלו. אתה לא מבין כלום, מיכאלה מתנערת ממנו. מזדקפת, מיישרת את עצמה ופותחת בנימה רשמית ואומרת, אז כמו שחלקכם כבר יודעים (מסתכלת על ענתי) יהונתן – היא אומרת את השם הרשמי בטון עמוק ונמשך ומלא חשיבות – יהונתן ואני התארסנו ביום שלישי. והיא מרימה את יד ימין במחווה דרמטית, שיראו את הטבעת. וג'וני, בפרצוף של מי שהשלים עם גורלו, מראה את שלו.

צווחות הפתעה. איחולים. קריאות מזל טוב. חיבוקים מסורבלים מעל השולחן. רטינות באמת הגיע הזמן. ענתי, שמסתבר ארגנה את הארוחה בדיוק בשביל הרגע הזה, קמה להביא משהו לשתות לציון האירוע. למרות שג'וני הודיע שלא צריך, אבל מיכאלה משתיקה אותו. כאילו שהיה לו סיכוי. וכשהיא חוזרת מהמטבח עם בקבוק של ג'וני אדום וערימת כוסיות חד"פ הג'ירף עושה פרצוף מתנשא, כאילו, זה מה שיש לך להשקות אותנו, ולמרות שהוא מיד מסתיר אותו הוא מוודא שג'וני ראה וקלט אותו, וג'וני מחזיר לו חיוך זעיר והנהון רמוז של זה-מה-יש. ובינתיים ענתי, שלא קלטה שמץ מכל זה, ממלאת כוסות ומעבירה לכולם ובסוף כשלכולם יש מאחלת חיים שמחים ומאושרים ועתיד ורוד ושתזכו להקים בית נאמן בישראל, אמן! והשותפה שלה מוסיפה, שיהיה המון בהצלחה, איזה יופי לכם. והחבר הארוניסט (אולי) של ענתי – קוראים לו אהוד, נזכרתי – מאחל רק אושר ושמחה, והידידה שלו אומרת יופי, מזל טוב, שיהיה לכם טוב ביחד, והחבר הנשוי של ג'וני אומר ברכות, כל הכבוד, רק שהוא לא נשמע מאוד שמח, ואשתו מהנהנת בחיוך קפוץ, ועכשיו כולם מסתכלים על הג'ירף. אבל אין לו מה להגיד. וכשהם ממשיכים להסתכל, והפה של ג'וני מתחיל להתעצב לצורה של נו כאילו-עצבני כזה, הג'ירף מאלץ את עצמו ופולט, שתהיה חתונה יפה. מיכאלה מתפוצצת מצחוק ואומרת, כן, חשוב שתהיה חתונה יפה. וממשיכה לצחקק. החבר הנשוי (איתמר. או יואב. לא בטוח) מגחך. אשתו – שירה – לא נראית מבודחת בכלל. וג'וני תוקע בג'ירף מבט חמור מבחוץ וזדוני מבפנים ואומר, בקרוב אצלך.

הג'ירף גיחך לתוך הכוס. היה יכול לתת לזה לעבור בשקט אבל הוא לא רוצה. ומלמל, כאילו בשקט אבל ככה שכולם בעצם שמעו, נו באמת. אתה יודע שאני לא אתחתן. למה לא, מיכאלה שאלה, בהפתעה ודאגה דודתית. כי הוא הומו, ג'וני מסביר. אז מה, ענתי מתנגדת. אני שונא חתונות, הג'ירף מנסה להסביר. ומיכאלה: מה. בהפתעה מזועזעת. פונה אל הג'ירף: אתה – ובחזרה אל ג'וני: מאיפה אתה יודע. ג'וני: שותק. נבוך. אפילו אשם קצת. מיכאלה (ממשיכה): אתה לא יכול ככה סתם להגיד את זה לכולם. ג'וני (מתגונן. יודע מה מחכה לו): חשבתי שכולם יודעים. והג'ירף משך כתפים ואמר שזה לא סוד. נכון שלא כתוב לו הומו על המצח אבל זה לא שהוא מסתיר את זה או משהו. ובכל אופן, הוא מנסה לדלג מעל ההשתתקות שנפלה על כולם, בכל אופן הוא לא אוהב חתונות. ענתי החליטה שזאת סגירה הולמת מספיק, הרימה את הכוס והודיעה בקול רם, לחיים! לחיים, עונים לה מסביב, וסוף סוף שותים. הוא באמת הומו, השותפה שלה שואלת בשקט, וענתי עונה בשקט דומה ומאוכזב שכן, נו, מה אפשר לעשות. הפסד שלהן.

ואם תשאלו, מאיפה ג'וני יודע שהג'ירף הומו? הרי ג'וני חבר – ארוס עכשיו – של מיכאלה, ומיקי היא חברה הכי טובה של ענתי, וענתי הייתה חברה של השותף הקודם של הג'ירף, והם שמרו על הקשר גם אחרי שהיא נפרדה מהטיפוס המוזר והאגואיסט ההוא (שהג'ירף, אגב, חיבב. אבל הוא בהחלט מבין אותה), וככה הוא גם הכיר את מיקי והם נעשו ידידים די טובים אם כי לא קרובים מאוד. ואת ג'וני הוא ראה רק פעמיים-שלוש-ארבע לפני כן, כשמיכאלה הביאה אותו לסעודות שבת אצל ענתי. והוא אף פעם לא דיבר הרבה או היה חברותי במיוחד – מיכאלה עושה את זה יפה מאוד גם בשבילו – והג'ירף חיבב אותו ואת העינים הבהירות החצופות שלו ושיער התלתלים הכבשי שלו והחיוך הקטן המזלזל שלו, אבל זה לא הביא אותו רחוק. אחרי הכל יש לו חברה.

אז איך, תשאלו, איך ג'וני פתאום יודע דבר כזה על הג'ירף? ענתי סיפרה לו? לא ולא. ענתי לא מספרת דברים כאלה, לא בלי סיבה. אם היא הייתה מספרת למישהו זה היה לאהוד, שלמעשה היא ניסתה לרמוז לו אבל הוא לא נרמז. ובכל מקרה, אם ענתי הייתה מספרת למישהו זה קודם כל למיקי, שהיא חברה שלה והיא סומכת עליה.

נו, אז איך? הג'ירף סיפר לו? גם לא. או בעצם, לא בדיוק. אבל כאן נחוצות כמה הבהרות. באופן טבעי אין שום סיבה שג'וני והג'ירף ייפגשו, כי הג'ירף דוקטורנט וג'וני מדריך טיולים (בין השאר). אבל לפני שבועיים הג'ירף פתאום קלט פרצוף מוכר באולם קריאה יהדות, ובניגוד להרגלו ניגש ישר אליו וטפח לו על הכתף ואמר הי ג'וני, מה קורה, מה אתה עושה פה. כותב עבודה, ג'וני אמר בייאוש. זה לא כל כך נורא, הג'ירף ניסה לנחם אותו, אבל ג'וני לא התעודד והסטודנטית בדלפק הורתה לו לשמור על השקט. נדבר אחר כך, ג'וני לחשש.

אחר כך התברר שג'וני אמנם מדריך טיולים כבר לא מעט זמן אבל תעודה אין לו, ומן הראוי שתהיה לו, ולכן הוא עושה קורס מורי דרך ובמסגרת הקורס מחויב לכתוב עבודה ברמה אקדמית וזה מוציא לו את המיץ. חוצמזה שלומו טוב. הם היו בדרך החוצה מהספריה וג'וני שאל לאן הוא הולך. הביתה, הג'ירף אמר, ברגל, זה לא רחוק. וואללה, ג'וני נשמע כאילו סקרני. הג'ירף לא הציע אבל איכשהו יצא שהם המשיכו ביחד וג'וני סיפר על הקורס ועל התיירים ועל השחיתות מעוררת הפלצות במנהרות הכותל, איפה שהוא עבד קודם. ומה אתה עושה, הוא שאל כשהם כבר חצו את עמק המצלבה. כותב דוקטורט, הג'ירף אמר. או לפחות מנסה לכתוב. והסביר שהיום, למשל, הוא בילה יום שלם בספריה ועבר על אולי עשרים פריטים ביבליוגרפיים וכל זה הסתכם לעת עתה בהערת שוליים באורך של חצי עמוד שרוב הסיכויים כנראה בכלל לא תיכנס לדוקטורט. וואללה, ג'וני אמר. נראה מה המנחה שלי יגיד, הג'ירף אמר, כאילו מתנצל, כשהם טיפסו ועלו לכיוון רחביה. ועל מה הייתה ההערת שוליים הזאת, ג'וני שאל. הג'ירף לא הבין אם הוא באמת מתכוון ורוצה לדעת או שהוא סתם נגרר בלי חשק, אבל ענה בכל זאת ואמר שמדובר ביחסים בין המלאכים לבין האל, האם הם ישויות נפרדות לחלוטין או שהם (המלאכים כלומר) מתמזגים בו באיזשהו אופן. באיזה אופן, ג'וני שאל. זה נשמע מאוד פילוסופי. כן, הג'ירף אמר, זה קצת מסובך. יש כל מיני שיטות. אבל הוא לא המשיך לפתח את הנושא כי ג'וני כבר לא הקשיב לו אלא בחן את המטבח ואחר כך הסלון ובסוף נעצר בהתפעלות מול מדף האלכוהול הצנוע שלו. מרשים, הוא אמר. הג'ירף משך כתפים. זה סתם, אספתי מכאן ומשם. אני לא באמת מבין. יש גם עראק בפריזר, הוא מיד הוסיף. אבל ג'וני לא רצה עראק. הג'ירף שאל אם הוא ירצה משהו. בדרך כלל אני לא שותה בצהרים, ג'וני אמר, או בכלל. אבל אתה יודע מה, דוקא יתאים לי עכשיו. אז מה אתה רוצה, הג'ירף שאל, ולא הצליח למנוע מאיזשהי תקווה וגם משהו תחינה לחלחל פנימה. אני לא יודע, ג'וני אמר. אולי וויסקי.

הג'ירף נאנח והכריז, את חטאי אני מזכיר היום. יש לי רק ג'וני אדום (סליחה על החרוז). מה רע בג'וני אדום, תמה ג'וני. והג'ירף אמר שזה חרא וויסקי. נכון, יש גרועים ממנו, אבל עדיין. אם כבר ג'וני אז שיהיה לפחות שחור. האדום זה, באמת, בלתי ראוי. אבל הי, הוא קיבל אותו במתנה אז הוא לא מתלונן. בקיצור אתה סתם פלצן, ג'וני אמר. הג'ירף הסכים והוציא שתי כוסות ומזג לשניהם והם השיקו אותן לחיים ושתו. בתיאום מושלם כמעט. ותוך שהוא שותה, קצת מהר מדי, ומניח לענבר הנוזלי לחרוך לו בגרון ולמלא את האף, הוא מסתכל בג'וני עושה את אותו הדבר ממש ומסתכל בו ישר בעינים, הבהירות שלו הכחולות המצטחקות, והפה שלו נמתח לחיוך משועשע. הג'ירף השתנק פתאום והשתעל, כרגיל כשהוא שותה. התנצל מבויש וג'וני משך כתפים ואמר, על מה, והסתכל בו ישר.

אז היה ביניהם מתוח ותובע. הג'ירף היה מוכן להמשיך לעמוד ככה במתיחות המתוקה המבטיחה והנואשת הזאת, בתחום המהודק שהוגבל סביבם ולא הייתה בו שום ממשות שהיא חוץ משניהם והמתיחות שביניהם. או ככה לפחות היה נדמה לו. וגם אם רק נדמה לו הוא לא רצה שזה ייגמר, לפחות לא בזמן הקרוב. למרות שזה מסוכן, כי ג'וני עלול לשים לב ואז מה הוא יעשה.

ובכן זה מה שהוא עשה: לקח צעד קדימה וכיסה את הארבעים סנטים או משהו שהיו בינו לג'ירף ונישק אותו. ככה, פשוט, בלי מבוכה ובלי התנצלות ובכנות גמורה ושוקקת, נישק אותו על הפה והשפתיים. ייאמר לזכותו של הג'ירף שהוא לא נבהל ואפילו נישק לו בחזרה, עם הלשון, ליקק לו מבפנים וטעם את הוויסקי והמסטיק. ובאותו זמן מצא מקום להניח את הכוס וחיבק אותו וליטף אותו והידק אותו אליו, את הגוף שלו של ג'וני הצעיר והגמיש והעור שלו המחוספס ויבש והשרירים שלו מאומנים ונענים. והיה פשוט וטבעי מאוד למצוא את עצמם במיטה, עירומים מאוד ובלי בגדים, הג'ירף על הגב וג'וני מעליו והוא גמר את הוויסקי שלו בלגימה אחת ושאל בהתנשמות אם יש לג'ירף קונדום. ואמר, אם אתה רוצה בכלל. והיה פשוט והגיוני מאוד שהג'ירף יגיד שכן ויביא קונדום וג'ל וייתן לו להיכנס אליו, וזה היה מהודק כמובן אבל לא לחוץ, חודר ולא קורע, וג'וני נכנס לתוכו בסבלנות איטית ומעשית, מתחשב בהתנגדות הטבעית של הבשר והשריר ומניח לו להוליך אותו פנימה, למקום החם והחושק והחשוך, והג'ירף קיבל אותו שם בהפתעה ואהבה והתענגות על הגוף הזה החכם והחזק הזה שנע בו כמה מבפנים ומחזיק בו מבחוץ והוא יפה ומדויק מביט בו בכחול הבהיר הנוקב שלו מבעד לתלתלים הכבשיים החומים שלו שנשמטים לו על הפרצוף, וזה מצחיק קצת ונוגע ללב. וג'וני עצם עיניים ונשא את פניו לשמים, למרות שהתקרה הסתירה אותם, והתמסר לתענוג החושקני שלו והתמזג בו ונשפך בו והתפרק.

אחר כך הוא אסף את עצמו, שטף את עצמו והתנגב והתלבש. הג'ירף ניגב את עצמו והתלבש גם ושאל אם מיכאלה יודעת. במבוכה ואשמה. לא, ג'וני אמר מיד. והוסיף, אנחנו מתארסים בעוד שבוע בערך. וכשהג'ירף הסתכל עליו בשאלה, שהייתה יכולה להתפרש גם כהאשמה (למרות שהוא באמת לא התכוון), ג'וני אמר שזה עניינו. אני אוהב אותה, הוא אמר, אני רוצה לחיות איתה. אני רוצה שנהיה לאחדים. מה שהגוף שלי צריך, או רוצה, ואיך אני מספק אותו – זה ענייני. זה לא יהיה גם עניינה, הג'ירף לא התאפק. ג'וני לא ענה אבל השתיק אותו במבט שבכל זאת הייתה בו תהייה.

לפרק הקודם
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2018 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...