אילוסטרציה. 

 >  >  > 

שש מתנות

אתה הגבר של חייך

הגבר של חייך שוכב לצדך, עוטף אותך בזרועותיו הרחבות, הבטוחות. אתם באוהל, בשק השינה, באמצע המדבר הריק. המקום הכי נכון, הכי טבעי לכם. מבחינתכם אתמול נולד העולם, מחר אולי הוא יסתיים והיום הזה חסר זמן. עוד שעה עוברת, אתם יושבים ומסתכלים בזריחה מראש הצוק, בעולם שכמו נברא בדממה מתוך האור. יש רוח וקר אבל הוא עוצר לך את הרוח בגופו. אתה שוקע בגוף החם והרחב שלו ומודה לבריאה כולה שיש אותו. שברי זיכרונות עולים עכשיו ברוח, רסיסים מעולמות אחרים. פנים אחרות, אנשים אחרים, גברים שהיית איתם פעם ועכשיו כבר אינם עוד.

אל הראשון באת הביתה, ומרגע שהוא פתח לך את הדלת, חשת תחושה עזה של בית. נכנסת אליו, אל ביתו ולא יצאת עוד. הכול היה ראשוני שם. אהבה ראשונה, זוגיות ראשונה, לגור בפעם הראשונה עם מישהו אחר. ולמרות שהוא היה מבוגר ממך בעשור וחצי, הרגשת שלא היו בינכם פערים מנטליים משום סוג, כאילו גדלתם ביחד מגיל אפס. כשהגעת אליו היית כמעט בתול. וכשהוא פתח אותך לראשונה, בכית מרוב כאבים. אף פעם לא הייתה קלה איתו. היה לו איבר ענק והוא פצע אותך בכל פעם מחדש. פחדת מזה ולא וויתרת על זה. הדימום שם הזכיר לך שזה קורה, זה אמיתי. אתה לא לבד יותר, גם לא בגופך. והוא לא שבע ממך, או משום דבר למען האמת. איתו הכול היה נינוח, שקט, ביתי וקצת רפוי. כולל הרגעים הטובים שחלקתם וכולל הבעיות שבהן לא טיפלתם. גם כשכבר רבתם, רציתם רק לסיים, לרוץ ולבכות זה בזרועותיו של זה. ולמרות הכול, למרות הבעיות, למרות הבריחות, למרות התסכולים שלך, למרות הבגידות שלו, הרגשת שהיה לך שם בית.

השני היה אחד האנשים הכי מרתקים שפגשת. הוא הגיע מעולמות שלא באת מהם, הכיר לך מקומות של דמיינת. אדם מאמין, חובש כיפה וגם איש העולם הגדול, היה בכל מקום בחו"ל, הכיר לך את החורים הכי אקזוטיים בעולם, טיפוס הרפתקן. הוא לימד אותך חכמה ומחשבה, אמונה ופילוסופיה. פתח לך את הראש. הוא היה בחור יפה, ולא יכולת להביט לתוך עיניו הכחולות, העמוקות, לתוך מבטו העז, מבט שחייך אליך ביחד עם שפתיו. וכשהעזת להביט, ליבך התחשמל ועיניך החלו לדמוע. איתו לא היו חדירות, הייתה לו בעיה הלכתית עם זה. וקיבלת את זה. הסקס שלכם היה איטי, ומפנק, ואוהב. סרקתם זה את גופו של זה באצבעותיכם, במגע עדין ומענג עד להשתגע. הוא הכיר לך את גופך בדרכים שלא דמיינת, דווקא מבחוץ. ובכל פעם אחרי שהוא גמר, הוא היה מתכרבל בתוכך כמו ילד קטן, ומחייך אליך, ונרדם.

השלישי היה אחד האנשים הכי מרשימים שהכרת. מבוגר ממך, חזק ממך, יפה ממך, בטוח בעצמו הרבה יותר, יודע יותר על העולם הזה. והוא רצה אותך לעצמו מיד כשנפגשתם, ואתה רצית אותו באותה עוצמה. והכול היה איתו יותר, יותר צבעוני, יותר עשיר, יותר טעים, יותר אוהב, יותר כואב, יותר ריבים, יותר כעס, יותר בכי, יותר תשוקה, ונחמה. אתה היית הפנטזיה שלו. הוא זיין אותך שעות, כאילו חייו תלויים בזה. הגוף שלך היה בשבילו כמו סם. אהבת לחוש את השרירים הגדולים שלו עוטפים אותך, את עורו השחום והחלק על העור הבהיר שלך. ואחרי שהוא היה גומר לך בפנים, הוא היה נשאר בתוכך ונרדם שם, איברו הולך ומתרפה. היית חש דביקות חמימה בין רגליך, ומחייך. ובכל פעם שהוא נתן לך לחדור אליו, הוא נפתח אליך לגמרי, ללא סייגים, נתן לך לבעול אותו עד הסוף, ותמיד היית מופתע מזה. הוא היה עושה לך רימינג במשך שעות ולא שבע מהחור המתוק שלך, לדבריו. הוא היה נושך לך את הפטמות, חזק, מנסה לינוק ממך, כמעט מגיר ממך דם. ואתה היית שוכב בשקט על הגב, נושם נשימות קטנות ומנסה לא לצרוח. הוא היה מפליק לך חזק בישבן לפני שזיין אותך, מפליק ואומר לך שאתה הילד היקר שלו. הוא היה יותר גבר ממך ויותר אישה ממך, בו זמנית. מכור לדרמה. האהבה שלו הייתה בגדול, בענק, וכך גם הכעס והריבים. הוא אהב אותך יותר משאהבת אותו, וגם שנא אותך באותה המידה. הייתה לכם זוגיות מלאה, מופלאה ודפוקה. בסוף נמלטת מן העריצות שלו, ולא הפסקת לכעוס ולהתגעגע, אפילו לא לשנייה.

הרביעי לימד אותך להתנשק. לא שלא נישקת קודם, אבל לא ככה. הוא היה הבחור הכי חיובי שהכרת. הוא לא הפסיק לחייך, ולנשק אותך. הוא היה מנשק אותך באמצע הרחוב, באמצע היום, וזה לא היה בתל אביב. הוא לימד אותך להפסיק לפחד, להפסיק להתבייש, להתעלם ממה יגידו אחרים. הוא תמיד היה אומר שנשיקה היא המגע הכי אינטימי שאפשר להגיע אליו עם גבר. ולא שלא עשיתם דברים אחרים. זיינתם אחד את השני שעות, בתורות, בשמחה. הסקס איתו היה הכי שמח שיש. ואיך אהבת להסתכל עליו גומר, מפתל את הגוף וצורח, בזמן שהבאת לו ביד. הוא היה גבוה ובהיר, רזה עם פנים ארוכות ועיניים מחייכות, כמוהו. ועשיתם דברים ביחד, דברים של כיף, של חגיגה. דברים כמו פיקניקים מושקעים בפארק, כמו לרוץ ולרקוד ערומים בגשם באמצע הלילה, כמו לצייר זה על זה בצבעי גוף, רגע לפני זיון ארוך ומלוכלך. ואהבת אותו, כמה אהבת. הוא היה האושר שלך. הרגעים איתו היו אלה שחיכית להם כל היום. לעזאזל, לא ראית אותו כבר שנים, ולא הפסקת לאהוב אותו עד היום, אפילו לא לשנייה. 

החמישי היה צעיר ממך. הוא היה חייל שעמד להשתחרר כשהכרת אותו, בן עשרים ואחת שנראה כמו בן שש עשרה ויום. בינך לבין עצמך קראת לו "הילד". הוא היה בחור קטן בגוף קומפקטי. נמוך, רזה, שעיר במידה מפתיעה ואפילו קצת מכוער. אבל הוא היה הדבר הכי מתוק שראית בחייך, הכי חמוד, הכי סקווישי. עם בייבי פייס עגולות ועיניים גדולות ומלאות הבעה, הבעה קצת תמימה, קצת ממזרית. ואהבתם. לא יאמן כמה מהר התאהבתם, וכמה חזק, עד שזה כמעט כאב. הוא היה רץ אליך, נצמד אליך חזק, נאבד בתוך החיבוק שלך, עוצם עיניים ונושם אותך. הוא הגיע אליך בתול. אתה הכרת לו את גופו, העברת עליו אצבעות ולשון במקומות שהכניסו אותו לטראנס, גרמת לו לגמור ברגעים לא צפויים, בלי שהוא ראה את זה מגיע. אתה לימדת אותו הכול. וזה לקח זמן, אבל אתה הראשון שפתח אותו, לאט ובסבלנות. וחיבקת אותו כשכאב לו, ונישקת, ואמרת לו לנשום, להרפות, ולסמוך עליך. והוא הקשיב לך. הוא בטח בך בעיניים עצומות. לא שבעת ממנו, מהזמן איתו, מהמתיקות שהוא פיזר בחייך. הוא היה חמוד, ומצחיק, ותיאטרלי. הוא היה מחקה דיבור של ילד קטן בקול צפצפה ויודע שזה מדליק אותך. שזה מצחיק אותך. שזה גורם לך לחבק ולנשק כאילו אין מחר. הוא ידע להלהיט אותך. לחרמן אותך. הוא לא שבע מהסקס איתך מעולם. אהבת לזיין אותו כשהוא שוכב על הבטן ואתה עליו, אוחז בראשו בין שתי זרועותיך, אחת מעל עורפו ואחת מתחת לצווארו. היית מנשק אותו בעורף, לוחש לו באוזנו ודופק אותו חזק, פותח לשניים את גופו הקטן. לפעמים לא התאפקת והפלקת לו בתחת הקטן והעגול שלו. הוא מעולם לא התלונן. וכמה הוא אהב למצוץ לך. הוא התאהב בזין שלך מהשנייה שראה אותו, העריץ אותו, לא עזב אותו לרגע. הוא היה מתפעל בקול רם מהאורך, מהעובי, מהגודל של האשכים. הוא היה לוקח את הזין שלך ויונק אותו בשקיקה עד שגמרת לו בפה. הוא תמיד בלע, בלע הכול, לא החסיר אפילו לא טיפה. הוא היה בחור מתוק אבל חסר מנוחה. הוא היה יוזם ואסרטיבי בצורה מפתיעה, אבל גם מבולבל, ונתון למצבי רוח. יום אחד הוא היה שמח וצוהל עד השמיים, למחרת היה שקט ומלנכולי ורק רצה שתחבק אותו. בלי לדבר. וכמה שהיה לעיתים נודניק, ביקורתי וחצוף, תמיד סלחת לו על הכול. אהבת אותו יותר מידי.

הגבר של חייך יושב מאחוריך ומחבק אותך. ראשך נשען על חזהו החשוף, הרחב והשעיר, ואין בינכם דבר מלבד השקט. אף פעם לא הייתם צריכים לדבר הרבה. אין כמעט שיחות חולין. אין מילים סתם. כל שיחה היא שיחת נפש, כל מילה שוקעת בתוך הנשמה. ביום יום אתם מבינים זה את זה עם מעט מאוד מילים. משתפים פעולה בצורה מיומנת כאילו תרגלתם את זה מלידה. אתם קוראים זה את מחשבותיו של זה, מבינים מה כל אחד רוצה עוד לפני שהוא מספיק לומר אותו. מילים יכולות לפעמים סתם להפריע. ואהבה, אהבה היא מילה קטנה מכדי לתאר את מה שאתם חולקים ביחד. אולי חיים משותפים, אולי קיום, אולי מהות. ולמרות שהסקס בניכם הוא לא הטוב ביותר שהיה לך, הוא העמוק ביותר, הנכון ביותר. לראשונה בחייך, הייתם לבשר אחד. אתם קמים ומפרקים את האוהל, אוכלים ארוחת בוקר קלה, מעמיסים הכול על התרמילים ומתחילים ללכת. השמש עולה, החום גובר, התרמילים כבדים ואתם הולכים בלי מילים, מתנשפים ומזיעים, כל אחד מכם שואב נחמה וביטחון מנוכחות האחר. אתה יודע שהוא ישמור עליך. אתה יודע שאיתו אתה בטוח. אתה יודע שאתה יכול להפקיד את חייך בידיו. המדבר נפתח בפניכם, ריק, עצום ועוצר נשימה. אתם שתי נקודות זעירות תחת השמיים הבוהקים. פלשתם ממלכת החיים אל ממלכת הנצח. מצדך, שלעולם לא תחזרו. ואז, בערב, כשאתם באוטו והוא עוצר לך ליד הבית, הוא אומר לך שדי. שהנצח נגמר והחיים שוב התחילו. רגע לפני שהוא נעלם, אתה אומר לו, "אבל אתה הגבר של חיי".

"לא" הוא אומר לך. "אתה הגבר של חייך". ולראשונה בשלושים ומשהו שנותיך, אתה מבין שהגבר של חייך הוא הגבר שתמיד רצית להיות.

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2018 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...