מיצ מיצ לימונדה. צילום: אייל לנדסמן.

 >  >  > 

עופר בן איילים

והוא כולו גוריות עדינה, חייתיות פרוצה, עופר רך, עופר בן איילים, שלל ציד פלאי ואפל, טהור וללא מום, תמים וזומם.

אתם מכירים את הסיפור. שני אנשים יושבים בבר. אחד גבוה ודברן ואחד מוצק וצחקן. הגבוה מדבר על הלכות הטהרה ותפיסת הטומאה של כת קומראן והצחקן מפריע לו עם שאלות מעצבנות ומדויקות. חוץ מהם יש שם גם ברמן, כמובן, שהוא גם הבעלים והמנהל, ומכיון שכמעט אין לקוחות הוא מרשה לעצמו להשתתף בדיון בדרכו הזדונית, וזוג תיירים מבוגר שהחליט להסתפק בכוס יין אחת ופטפוט סתגרני, וחייל צעיר שמשתלט לאיטו על כוס בלגית ומחלק את תשומת הלב בין הטלפון שלו לדיון שהולך וסוער לידו. הגוף שלו תמציתי ומדויק והוא יפהפה בצורה כמעט בלתי נסבלת, רך וחזק ומפתה כמו גור עופרים מכיר בערך עצמו. כשהגבוה מתלהט ושואג הוא מחייך בשיניים לבנות ומחליף מבטי לגלוג נעימים עם המוצק.

בסוף הגבוה קם להשתין, סוף סוף, והחייל היה יכול להסתכל בחבר שלו המוצק בלי הפרעה ואפילו להחליף איתו כמה מילים. אמר שהחבר שלו עצבני אבל יודע המון, ואיזה כיף שיש מקום כזה, ואם הם מכירים הרבה זמן, ושהחבר שלו בחור ממש יפה. בקיצור החרמנות נשפכה לו מהשפתיים. ויאיר גלגל עיניים, כי הוא כבר רגיל לאי ההבנות האלה, ושאל בכל הישירות, אתה מנסה להתחיל איתי. וכשהחייל אישר, בהתלהבות ורצון, הוא אמר (יאיר) שיופי ונחמד ואתה באמת בחור יפה והכל (והוא חזר ואישר: באמת יפה. ממש. אבל) אבל אני לא נמשך לבנים. אפילו לא אלי, החייל שאל וצחק. לא, יאיר נאנח. אבל החבר שלי כן, הוא מיד הוסיף. מה החבר שלך כן, שאלת, כי בדיוק חזרת מהשירותים. יאיר מסר את תמצית האירועים שאירעו בזמן שהשתנת וסיכם ואמר שהוא, לצערו, אין לו מה לעשות עם הצעיר המקסים הזה, אבל אתה אולי תהיה מעוניין בו. אם הוא מעוניין כמובן, אמר והסתכל על החייל. בטח שהוא מעוניין, סמיון אמר. וגם החייל אמר שבטח, והסתכל עליך בתיאבון וחיוך. ואתה משכת כתפים ואמרת שכן, בשמחה, בטח, למה לא. אבל למה שלא תצטרף גם אתה, החייל אמר והתכוון ליאיר. אתה לא יודע מה אתה מפסיד, סמיון הוסיף והסתכל עליו בעידוד. ואתה הסתכלת עליו בציפייה, וזוג התיירים הסתכלו על כל ההתרחשות בזעזוע מנומס.

אמרתי לכם. אני – לא – אוהב – בנים – יאיר הבהיר. איך אתה יודע, החייל שאל, ניסית. ויאיר גלגל עיניים, וגם אתה (כבר ניהלתם את השיחה הזאת). סמיון אמר שהוא כן ניסה ולצערו הוא לא נהנה. למרות שאף אחד לא שאל אותו. עם שניים זה יותר כיף, החייל המשיך לשדל. מנסיון. ואתה הנהנת בהסכמה. למרות שלך לא היה נסיון. ולמרות שוויתרת מראש, בעצם. אז יאיר הסתכל על החייל שוב, בעייפות ובכעס, וסקר אותו מלמעלה למטה ובחזרה, והסתכל לו ישר בעיניים במין פרצוף של תעשה-לי-טובה, וגם בעיניים שיכורות קצת וחושקות קצת ונבוכות לא מעט ואמר, אתם יודעים מה. אם אתם כל כך רוצים אז בסדר. החייל צהל וסמיון אמר כל הכבוד ואתה נלהבת והתיירים דרשו חשבון.

איכשהו היה ברור שהולכים אליך. אז הובלת. דרך גן הקברות של ממילא, כי זה מגניב, וסיבוב קטן ברחוב המערביים, כי הוא יפה ושקט, ואחר כך דרך גן הפעמון והפריחה המטריפה לגמרי של הוויסטריות ואחר כך הרחובות הקטנים של המושבה הגרמנית וזה כבר כמעט הבית. רק מה, רק שבדרך איבדתם את יאיר. כי הוא התחיל לשאול מה הוא יעשה, כלומר מה אתם תעשו איתו, איך זה מסתדר בשלושה, ואתה אמרת אל תדאג, מסתדרים, לומדים תוך כדי תנועה, ויאיר לא נשמע מרוצה אבל מצד שני לא רצה להיכנס לתיאורים מפורטים מדי ואמר שנראה לו שהוא רק יסתכל, אם זה בסדר, ואתה אמרת ברור, מה שבא לך, אבל, והחייל אמר בטח בטח, רק תסתכל, אה הה, ואז יאיר נעלב והתרגז והחליט שבעצם לא בא לו ואמר שתיהנו והלך. ואתה הצטערת קצת, אבל החייל אמר טוב, הוא לא חייב, אם לא בא לו אז לא. ונמרח עליך וחיבקת לו וחפנת לו ביד אחת וכבר לא היה לך אכפת.

הגעתם לדירה ונכנסתם לחדר וסגרת את הדלת ותפסת בו שוב, בכל הגוף, להחזיק ולתפוס ולהתייחד עם הגוף הזה, הצעיר היפהפה הזה, הכוח החייתי הגמיש הגורגורי הזה, ונישקת אותו ולו בהתאוות והשתוקקות וצמאון בפה ובצוואר, בתאוות טריפה ורעב של בשר ודם. והחייל צחק. אז התרחקת והעמדת אותו והסתכלת עליו שוב והתנצלת ואמרת שאתה חייב לשירותים. וכשחזרת הוא לא היה במקום שהשארת אותו. נבהלת וחיפשת והעלית את האור הקטן בדיוק כשהוא אמר, בקול שקט ומוכן, אני כאן. והוא באמת היה שם. על המיטה. עירום ועריה. עור שרירים וקטיפה ופנינים. מונח לו אצילי ויקר, בגוף מדויק, בעור דבשי כמעט, בתוך האור הצהבהב האפלולי הזה. בעיניים שחורות ושיניים צוחקות, בירכיים חזקות וחומקות. והוא כולו גוריות עדינה, חייתיות פרוצה, עופר רך, עופר בן איילים, שלל ציד פלאי ואפל, טהור וללא מום, תמים וזומם. העור שלו קטיפה מבריקה לחה והעיניים פנינים שחורות והשרירים נכונים ומתוחים, כאילו רוטטים, והזין שלו עומד גס ויפה. מה אתה מסתכל, הוא גרגר וחייך, בוא כבר.

ואתה ניסית לחייך גם, אבל לא ממש הצלחת. אתה כל כך יפה, לחשת. כמו, התחלת להגיד, אבל לא היו לך מילים. כל מילה לא תספיק עכשיו, תחמיץ ותבזבז. אז לא אמרת כמו מה. הלילה תדברו עם הגוף, והלשון תעשה דברים שהם לא מילים. וגם הידיים והאצבעות והרגליים והירכיים והבטן גם והצואר והעיניים. העיניים, למשל, יתמלאו בבן האיילים הצעיר הזה, ביופי המחוצף והפלאי שלו, וימלאו את הגוף ואיבריו בדם וכוח. הצואר ינושק ויינשך. הבטן תלוטף ותוחש, כל שריר וכל חיטוב וכל חלקת עור מתמסרת. והירכיים גם הן כמו כן, יתקשחו ויתפתחו ויחשפו ויפתו, והזין שלך יהיה קשה ונחרץ כלפיהן והחייל שלך, העופר הרך הלא-תמים שלך יעצום מולך עיניים בהתענגות תאוותנית ויבקש שתבוא לתוכו, בלי מילים, בגוף ובתנועה. הוא יכרע תחתיך ויתמסר אליך ויכפה אותך עליו ויוביל אותך למקומות ולעמקים ולתהומות שרצית בהם ופחדת מהם, והוא בטוח ומנוסה ויודע והחלטי, מסתכל בך במבט תקיף ורוצה, תובע ממך לטרוף אותו כבר, לעשות אותו הטרף שלך, לכבוש ולמלא אותו ולענג אותו עד קצה התענוג.

ואז, צמוד אליו ומיוזע ומתנשף, השרירים הצעירים טבועים בך, עור דבוק בעור, והוא כולו מעוטף בך ונכבש ונכנע, אז הרגשת איך אתה – איך הזין שלך – בדיוק במקום, הרך והחם בצורה כל כך מיוחדת, ובן האיילים שלך נאנח ונשם בהפתעה וסיפוק בדיוק יחד איתך כשהשחלת אותו וחדרת לתוכו וביתקת אותו, את היפהפיות המושלמת הזאת, פרצת לתוכה ברוך בשרני מלטף וקשה, איכשהו היית בתוכה, כלומר בתוכו, בתוך הגוף היפהפה הזה, בתוך החייל הזה, בתוך הילד הזה, איכשהו פרצת את גבולותיו והוא לא נשבר ולא התמוסס, הוא כאילו הושלם, כאילו מלא יותר עכשיו, כאילו אתם שניכם שלמים יותר עכשיו. דשת בתוכו בתנועות שלמות וקצובות ומתואמות, מתמסר לגוף, לבשר ולדם ולזיעה ולנשימות שהולכות ונחטפות ולתענוג שהולך ומתפרץ ולא שאלת ולא היססת ולא חיכית, הולך ומטפס הולך ומעמיק הולך ומתקרב לשיא למוחלט לשפיכה במסלול ברור, בתנועות הכרחיות, וכשהגעת לשם פשוט ידעת שהגעת לשם והיה ברור שהגעת לשם והיה לך זמן רק לפלוט הו כזה גדול וצרוד ואז פשוט פלטת בתוכו והתענוג מילא אותך מוחלט וכביר והוא התיז על עצמו הרבה וחם וחזק ונאנח בשקט ובהשלמה.

 

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2018 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...