אילוסטרציה. צילום: Andrea, Flickr.

 >  >  > 

פעם ראשונה

כל ההתחלות

דצמבר 2010

זה היה מתישהו בחודש הזה, אני כמעט בטוח. הלוואי שהייתי זוכר את התאריך המדויק שזה קרה. הפעם הראשונה, ובגיל כזה צעיר... כשאני מספר לאנשים היום שהייתי רק בן שלוש עשרה כשזה קרה הם בהלם, אבל משום מה זה רק מדליק אותם יותר.

יש הרבה פרטים שאני לא זוכר. הייתי בפנימייה, עם הרבה יערות מסביב. היו הרבה "זולות" ו"מחששות" שהיו חבויות מהעין שבהם התלמידים היו מתחבאים ומעשנים. אבל באותה אחת תמיד היה שקט בשעות שאחרי הלימודים ושם זה קרה. הוא היה איתי באותם מגורים למרות שלמד כיתה מתחתי, היה בינינו הפרש של חמישה חודשים אבל למרות שהייתי גדול יותר, הוא היה מפותח ממני. אני לא זוכר על מה דיברנו, הדבר הכי ברור שאני זוכר זה "אין לי בעיה למצוץ לך, אם לא תספר לאף אחד".

עד היום אני לא מבין איך ילד פחדן ומבולבל שאפילו לא סגור על המיניות שלו הוציא את המילים האלה מהפה. ובאותה צלילות אני זוכר את התשובה שלו "למה שאני יספר למישהו, יחשבו שאני הומו." במחשבה לאחור השיח בינינו היה ממש מטומטם (בכל זאת... ילדים) אבל הוא הוציא את הזין שכבר עמד מהמכנס. הוא לבש טרנינג כחול אפור, אני זוכר את התחושה המחוספסת שלו כשהנחתי את הידיים שלי עליו והתכופפתי. הלב שלי דפק כל כך חזק שכבר חשבתי שהוא ישמע. התחלתי לאונן לו ביד רועדת ולאט לאט התחלתי ללקק את הזין, מידי פעם מעיף מבט למעלה, הוא לא הסתכל עליי ישירות. המבט שלו היה תקוע מעבר לראש שלי, כאילו לא שם לב שאני שם למטה, הראשון שאי פעם יוצר איתו אינטראקציה מינית. בשלב מסוים הכנסתי אותו לפה כמובן שלא את כולו, לא יכולתי, אני בטוח שהזין שלו לא עלה על ארבע עשרה סנטימטרים באותה תקופה. כלי מכובד בשביל ילד בן שלוש עשרה, אבל גדול מידי בשבילי באותה תקופה. פחדתי שיגמור לי בפה, אני זוכר שפחדתי שהוא ישפריץ הרבה ושאני איחנק מהזרע שלו או שהשפיך ייזל לי מהפה ויתלכלכו לי הבגדים, אז הוא גמר בחוץ.

פה הסתיים השיח בנושא, בפעמים שאחרי זה פשוט הצעתי לו שנלך "לעשות סיבוב" והיינו הולכים. מדברים על דברים סתמיים ורגילים, חברים לכל דבר. בלי להגיד היינו מתקדמים לאותו מקום וכשישבנו שם תמיד נפלה עלינו שתיקה מביכה שבמהלכה הבליטה במכנס שלו הייתה תופחת וגם שלי הגיבה בהתאם. ככה בכל פעם ישבנו ושתקנו עד שהייתי שואל "רוצה מציצה", הוא היה מוציא את הזין ואני הייתי יורד על הברכיים ומתחיל במלאכה. לאט לאט השתפרתי, הייתי מוצץ יותר ויותר עמוק ומשחק בכיפה עם הלשון תוך כדי. בפעם הראשונה שהוא גמר לי בפה ירקתי את זה מהר. לא הייתי מוכן לזה. בפעם שאחריה כבר בלעתי, ובשלב מסוים הוא התחיל להשתחרר והתחיל לרדת לי גם הוא, הוא היה מגשם ולא המשיך בפעולה לאורך זמן. תמיד בשלב מסוים הוא היה מפסיק ומוריד אותי שוב על הברכיים. בערך באותו הזמן התחלתי להתחכך לו בזין עם התחת, סקרן אבל מפחד באמת לנסות. הפעם הראשונה שהוא זיין אותי הייתה אחרי כמה חודשים של מציצות. תכננתי את זה מראש, הבאתי איתי קצת סבון כחומר סיכה (כבר אמרתי ילדים טיפשים?) ולקחתי אותו למקום יותר מרוחק. לא הייתי בטוח למה לצפות, מההשכלה שצברתי עד אז מהפורנו פחדתי שזה יכאב מאוד ושאני אצרח או משהו. אני זוכר את הכאב. הוא חדר בעדינות בהתחלה אבל הגביר את הקצב דיי מהר (אני מניח שאני לא היחיד שביצע "מחקר" לפני). במשך כל הזמן רק רציתי שיגמור כבר, למרות הכאב הזין שלי עמד קשה כמו אבן והוא זיין אותי בדוגי אז לא יכולתי לגעת בעצמי כדי לא לאבד שיווי משקל. הוא גמר בתוכי ויצא ואני לא איחרתי לגמור שניות אחריו. אני חושב שזאת הייתה הפעם הראשונה שהשפרצתי, לפני זה בכל פעם שגמרתי, הזרע רק נזל החוצה.

מאז הוא זיין אותי רק פעמיים נוספות, בשאר הפעמים הייתי מוצץ לו והוא ניסה לשכנע אותי לנסות לקבל שוב אבל בכל פעם נרתעתי מהכאב שבתחילת החדירה וחזרתי למצוץ. מדי פעם הייתי מנסה לנשק אותו אבל הוא אף פעם לא רצה.

מיותר לציין שבמהלך כל התקופה הזאת היינו עדיין חברים טובים מעבר לסקס ואחרי תקופה הבנתי שאני מאוהב בו. במבט לאחור אני מצטער שלא אמרתי לו כלום, שפחדתי לספר לו איך אני מרגיש. פחדתי שיגיד שאני הומו, מחשבה מטופשת כנראה אחרי כל מה שעשינו באותם חודשים. אבל הכי גרוע פחדתי שזה חד צדדי, שזה ירתיע אותו. שהוא יתרחק ממני ושמה שיש לנו יגמר.

שנת הלימודים נגמרה ובשנה שאחריה עליתי לקבוצת גיל נפרדת ממנו, הריחוק שנוצר היה מהיר מאוד, מלבד פעמיים או שלוש שעשינו את זה כמעט ולא דיברנו.

מרץ 2014

הייתי בכיתה יא' בפעם הבאה שזה קרה, איכשהו התחלנו לדבר ולהתקרב בצורה הכי תמימה שיש ונהניתי מזה להיות בקרבתו, זה הציף רגשות ישנים והתחלתי לחשוב שאולי נחזור למה שהיה. ערב אחד באותו חודש ישבנו שוב במחששה, הוא עישן סיגריה ואני ישבתי איתו. היה חשוך והוא סיים לעשן, ואז שתיקה. שתיקה מאוד ארוכה שנמשכה ונמשכה עד שבסופו של דבר אזרתי את האומץ לשאול שוב "רוצה מציצה?" והוא שאל בטון מלגלג "מה חזרנו לגיל ארבע עשרה?" ושנינו שתקנו.

שלחתי יד לעברו והזין שלו כבר היה קשה כמו אבן והיה מחוץ למכנס, בחושך לא שמתי לב שהוא הוציא אותו בכלל. אבל זה היה האישור שחיכיתי לו. ירדתי על הברכיים ומצצתי לו, למרות שעברו שלוש שנים מאז הפעם האחרונה שעשיתי את זה רציתי שזאת תהיה המציצה הכי טובה שנתתי לו. המטחים לא איחרו להגיע והפה שלי התמלא בזרע חם, בלעתי את הכל מהר. אחרי זה לא דיברנו עוד, חזרנו למגורים ונפרדנו כל אחד לאזור שלו.

אני זוכר שבאותו לילה שכבתי במיטה עם חיוך מטופש שמרוח לי על הפנים.

שם זה נגמר. בשבוע שאחרי זה, לא יצא לי להיות איתו בלי אנשים אחרים ומהר מאוד שמעתי שיש לו חברה חדשה. אני חושב שמה שהרגשתי באותו רגע זה קנאה מהולה בכאב, הרגשות שהיו לי לא נעלמו עם הזמן. נחלשו אולי, אבל עדיין היו שם. כמובן שכמו כל נער בארון, את מה שחשבתי והרגשתי שמרתי לעצמי ודחקתי את זה הצידה. והצלחתי בזה לא רע עד שפגשתי אותו לפני כמה חודשים.

אוגוסט 2017

כבר חייל, במקרה נתקלתי, בו כששהיתי למשך תקופה קצרה בבסיס שאינו הבסיס הרגיל שלי. בהתחלה ראיתי אותו בשק"ם, אבל מיהרתי להסיט מבט. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, חשבתי שיהיה מביך אז פשוט ברחתי משם. במשך הימים הבאים חיפשתי אותו מרחוק בכל מקום שעברתי אבל לא ראיתי אותו.

באותו ערב הוא ראה אותי קרא לי וניגש אליי בחיוך, התחבקנו וישבנו, עם עוד אנשים מסביב ודיברנו על התקופה שהייתה (לא על הסקס כמובן) וצחקנו, והוא הזכיר פה ושם את החברה שלו.. ואחרי כשעה נפרדנו כל אחד לדרכו. הרגשתי שמשהו מכביד עליי במשך כל הזמן הזה, רציתי לשאול אותו על מה שהיה בינינו ומה זה היה בשבילו, אבל לא יכולתי. למרות שבשלב הזה כבר לא הייתי ממש בארון (עובדה שכמובן לא ציינתי בפניו) פשוט לא יכולתי. הרגשתי כאילו אני שוב בן שלוש עשרה ומפחד מהתגובה שתבוא.

במשך הרבה זמן הרגשתי שמשהו יושב עליי ובגלל זה אני כותב את זה, בגלל הצורך לפרוק. היום אני כבר בן עשרים ואחת ועד היום אני יכול להגיד שהייתי מאוהב רק פעם אחת והדרך שבה זה נגמר תוקעת אותי. אז החלק הבא מכוון אליך אני יודע שהסיכויים שתראה את זה קלושים או שואפים לאפס, אבל אם אתה קורא את זה אתה יודע שזה כתוב עליך. והייתי רוצה לדעת מה אתה חושב על הכל. יכול להיות שזאת הייתה סתם דרך להגיע לפורקן בשבילך אבל בכל זאת הייתי רוצה לדעת כי אף פעם לא באמת דיברנו על זה והתחושה של הפספוס לא עוזבת אותי.

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2018 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...