מרחבים שמרחיבים
מרחבים שמרחיבים. צילום: גםוגם, צילום עצמי.

 >  >  > 

בדרך למדבר

אם יש גן עדן

אתה נוהג ואני, בהרגל שסיגלנו לעצמנו, רוכן עליך, מתרפק מפנק עצמי ואותך ביניקה מרגיעה ומעוררת של אברך

ואתה נוהג, מרוכז בדרך

ההנאה של גופך ניכרת

סוף סוף מגיעים לכבישים הארוכים, רגועים.

אתה מסיר יד אחת מההגה, מלטף אותי, מחזיר להגה ושוב.

פעם עורף, פעם גב... והפעם, סוף סוף, ידך זוחלת על הגב התחתון.

כל כך אוהב את ההרגשה של כף ידך הגולשת על עורי אל מתחת למכנסיים

(התחתונים נעלמו עוד לפני היציאה מהבית, בהתאם לנוהלי הירידה למדבר שקיבלנו על עצמנו)

ראשי נקי לגמרי ממחשבות ומטרדות היום יום. מרוכז בתענוג הפיסי הגופני והנפשי שבקירבה ביננו.

 

נוהג ברכבך אל פסק הזמן שלנו. לאחר כמה דקות שיחה, אתה רוכן עלי, ממלא פיך באיבר שלי, שעדיין רגוע לגמרי. שניכם ממש מרגישים "בבית", ללא כל בהילות. מוזיקה מרגיעה בוקעת ממכשיר הרדיו. אט אט מתחלפים הנופים של מרכז הארץ בנופי הדרום. פחות בנינים ויותר שטחים פתוחים... אני מתנתק מרעשיי היום יום... השיחה מצטמצמת למעט משפטים בעיקר מצידי, שנענים בהמהומים מכיוונך. איננו צריכים יותר, כל אחד נהנה מהדרך בדרכו הוא...

השמש מאד נמוכה בשמי מערב, ירח מלא עולה במזרח, הכל מואר באור הרך והנעים של דמדומי שקיעה.

נוסעים בשביל המוביל אל חניון הלילה. במהלך שעתיים ויותר של פינוק, פלג גופי התחתון מפתח רצון עצמאי... קפיצות הרכב עקב מהמורות הדרך מחדירות אותי עמוק יותר ויותר לבית הבליעה שלך, ולך - גורמות להשתנק, אך אינך מרפה, וטוב שכך.

השמש גלשה כמעט אל מעבר לאופק ואורה צובע בצבעים מדהימים את הטבע לכל מלוא העין

בשמיים עננים לבנים עם תוספת גוונים אדמדמים שמזכירים מאד את ציורי המלאכים ורוח הקודש מתקופת לאונרדו דה וינצ'י.

כל כך יפה כאן. עוצר לרגע בשולי דרך העפר, מרים את גופך הרכון, מראה לך את השמיים, ומיד מצמידך לחיבוק ונשיקת טעימה – גופי משדר לי חוסר סבלנות. פושט את חולצתך, מחזירך ל"עמדה" וחוזר לנהוג אל החניון.

ככל שמתקרבים, הצבע של השמיים, ושל כנפי המלאכים מתלהט.

כמונו.

מגיעים אל המתחם שבו נתנחל ללילה... מבט מהיר מסביב והחשש הקל מאורחים לא קרואים, התפוגג מיד.

מדמם מנוע הרכב. אנחנו, סביבנו שקט ויופי המדבר פרוש עד האין סוף. אי אפשר שלא להתחבק, ועכשיו עם נשיקה טעימה וארוכה. אוהב לטעום את עצמי מפיך.

עוד נספיק לשבת אל מול האש והגחלים הלוחשות עם כוסות יין ביד, להכנס לאוהל ערומים, להתקרב למגע מלא ואמיתי. ומחר להשכים לטיול בטבע המדהים, לשחות בגבי מיים יפהפיים ולהתחבק ולטעום אחד את השני עוד ועוד.

עכשיו צריך לפרוק הרכב, להקים אוהל, מדורה. אבל עכשיו אני ממש מרגיש את הלהט; ואני רוצה לטרוף את הרגע, לטרוף אותך, לממש פנטזיה ואחר להרגע.

מחלץ עצמי מהחיבוק, מרמז לך להשאר ברכב ולהחלץ מהמכנסיים. אני חומק מהרכב, מקיפו ופותח את הדלת שלך. עכשיו גופי מחוץ לרכב הגבוה, גופך פונה אלי, רגליך בחוץ אתה חצי עומד חצי יושב, על מושבך. כל כך נעים לי ללטף אותך את שערות גופך הנעימות את החזה הגברי. דוחף אותך לישיבה, רוצה שיהיה לך נוח.  הפעם אני מתכופף מעט ומתמקם ברכינת טעימות. אברך התמלא מיד והיה לו (וכמובן שגם לי) כל כך נעים וטוב, אבל... מבלי שהתכוונתי, הגיע קצת יותר מידי עמוק, התענג קצת יותר מדי... התרגשותך ונהמת הגמירה המעולה המחישה שנסחפת, נסחפנו, מהר משהתכוונתי לשיא הראשון. כדרכנו ולמזלנו הטוב, הגמירה שלך רק העלתה את רמת החרמנות שלי. ממקם אותך על ברכיך על הכיסא, בגבך אלי. אתה רוכן ברכב, פניך לכיוון דלת הנהג הפתוחה, צופה לנוף.

גבך ובעיקר ישבנך מופנה אלי. אני מלטף, מחבק, מצמיד פני ושפתי אל מה שלפניי. את הישבנים המתוחים, את האשכים המתנדנדים מתחת לנקב היפה והמפתה. שולח יד להחזיקם, ואת האיבר הנעים כל כך, הקשוי למחצה. מלקק ומנשק את הפרח היפה המואר באור הירח, מחדיר לשון רטובה לתוך הנקב ההדוק, ובידי מלטף מאונן לך בעדינות, מפיק ממך המהומי עונג.

כששולי הפתח שלך מספיק רטובים ומעט מרוככים, אני עומד על מדרגת הכניסה לרכב, ממקם את ראש האיבר שלי בעמדת החדרה, מפסק את ישבניך בידי מתרכז בלהבקיע בנחישות ובעדינות את הסוגר. אתה שולח ידים לאחור לשפר מיקום, זויות ובעיקר פישוק הישבנים; מה שמשחרר את הידיים שלי, אני אוחז במתניך וכך משתמש בך לאזן את משקל גופי שמחוץ לרכב, להצמיד אותך אלי ולשלוט בקצב ההחדרה, עד להתחברות מלאה.

אתה הדוק, אך לאחר ההבקעה הראשונית – איבר המין השני שלך, עדיין הדוק אבל פחות, מתגלה כרטוב ונעים בפנים. ואני מחליק החוצה ופנימה וחוזר חלילה,מענג אותו, אותך, אותי...

 

כורע על בירכי המקופלות צמודות לבטן, בתחילה כאב, אך אט אט הכאב הפך נעים, וברגע שחדרת לגמרי נעלם הכאב לגמרי והתחלף בתשוקה שתמלאני... בתנוחה זו ישבני בולט לאחור, חשוף לגמרי,  מאפשר לך להצמד ולחדור לעמקים חדשים.  גג הרכב מונע קשר עין ביננו, אך אני רואה את מרכז גופך מאחורי, ואת הנוף המדהים פרוש לפני ומוחי משלים את התמונה השלמה בפרטים שאני מכיר כל כך טוב. למול עיניי האור אחרון של השמש מתחלף לאיטו באור הלבן של הירח.... עכשיו אתה מחליק החוצה ופנימה, מדי פעם במהירות ולרוב באיטיות...בדיוק כמו שאני אוהב... ובכל פעם מצליח להכנס עוד קצת לתוכי. עכשיו גם האיבר שלי חוזר לחיים ומתנדנד לפני. אני שולח יד לאונן לעצמי, ואתה כנראה מרגיש, מחליף את ידי בידך ומפנה את ידי אל בין רגליך. אני שולח כף יד לאחוז באשכיך, נעים לי למשש אותם, כמו שיודע שנעים לך, ונעזר בהם לרמוז לך לא להתרחק מידי.

אתה מאונן לי, כנראה שמת רוק בכף ידך כי האיבר שלי מחליק בתוך כף ידך בדיוק בקצב שהאיבר שלך מחליק בתוכי... והתחושה משגעת. לא רוצה שיגמר.

 

מעלינו כנפי מלאכים בשמיים, מכל עברינו נוף המדבר. הכל כל כך יפה, החיבור אליך כל כך מענג ומדהים.

אם יש גן עדן, זו ממש טעימה ממנו!

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2018 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...