אהבה. צילום: Homo Eяectus, Flickr.

 >  >  > 

מצוות עונה

ועמי הבין שמותר לו והחליט שמותר לו והרשה לעצמו

והרי ידעת שזה מה שיקרה. שאם תדברו על זה אז. על זה ממש. על הגוף והבשר. לא על איסורים ומצוות, לא על דרשות ופירושים, לא על שאלות מאוד חשובות ועקרוניות ואווריריות. ולא על אלכוהול ומוזיקה ועל תרבות וספרות. אלא על זה. על מה עושים, מרגישים, מדמיינים. והיית כל כך מרוצה מעצמך, מעצמכם, שאתם בסך הכל יושבים ומדברים על אלכוהול ומוזיקה וספרים וגם על למה זה אסור ובאיזה אופן ומה זה אומר ואיך נכון לחשוב על זה. וככה היה קל ונעים לדבר על זה, בתור משהו אחר, מין בעיה מסובכת שאפשר להסתכל עליה מכל מיני צדדים ואפילו, אם רוצים, לכתוב עליה איזו עבודת מחקר מעניינת (ויותר מהמה בני היזהר, מנחם התרה בו. והוסיף, אם יהיו כל הימים דיו וכו'). ורק על זה ממש לא דיברתם. על המעשה ממש. על מה שחשבת לעשות לו, על מה שדמיינת שתעשה איתו, על מה שהוא עשה לבנימין. עם בנימין. ידעת שזה מה שיקרה. שתסמיק. שיעמוד לך. שהוא יציע. שלא תתאפק. שלא תרשה לעצמך להתאפק. נכון שהחיוך הדבילי שלו נזל לו מהפנים כמעט מיד, אפילו עוד לפני שהוא הציע לך. אבל הוא בכל זאת הציע. ואתה לא עשית פרצוף ולא ביטלת אותו בגיחוך ולא אמרת לא בטון החלטי מאוד וקמת ויצאת בכעס מוצדק ופגוע. אתה נשארת שם, אתה עדיין שם, יושב שם נבוך ומרוגש ומתוח עד קצה הרגש ושותק כל כך שעוד מעט תיקרע.

סליחה, מנחם אמר. תשכח מזה. כלומר, אל תשכח, אבל בבקשה תסלח לי. אני אדיוט. והפעם נשמע כן מאוד ומתבייש. ועמי עוד לא יכול לדבר וגם לא להסתכל עליו, או בכלל להרים את העינים. אבל הוא כן שלח יד. ונגע בו. ביד שלו. בקצות האצבעות שלו. ליטף לו בהיסוס רופף, קלוש. כמעט לא נגע. אבל נרגש מאוד והרגיש את מנחם נקפץ ונושם בבת אחת והמתח שהיה בו, בהם, ביניהם נספג באיברים ונארג בתנועה, ליטוף, מבט, חיבוק, רצף נמשך של תנועות רכות, איטיות, מסורבלות, מזיעות ובסוף הם היו מחובקים ומושכבים בנשיקה ארוכה ואיטית ועמוקה ומאוד לא נוחה ומנחם אמר, רוצה לעבור למיטה. יותר נוח שם.

אז עברו לחדר השינה. מנחם הדליק את המאוורר ושם אותו בחלון, שיכניס קצת אויר מבחוץ. וכשהסתובב עמי כבר היה מופשט ועירום לחלוטין. מנחם הסתכל בו מופתע ומשתוקק וגם קצת אשם ואמר, חשבתי שאנחנו רק, כלומר, ועמי אמר, מתוך כעס, מתוך בהלה, מתוך בכי כמעט, עמי אמר שלא יזיין את השכל. ואמר, חשבתי שרצית להראות לי את הזין שלך. שאלתי אם אתה רוצה, מנחם אמר, קצת כועס גם הוא. אני רוצה, עמי לא הצליח להגיד. רק השפה רעדה לו. ומנחם תפס לו בסוסון, שהיה מתוח ומרוגש ויפה, יבש וחם ומשהו מחוספס ונענה לו בהתלהבות סוסונית אילמת, ולא אמר כלום ורק נצמד אליו ונישק אותו שוב, ככה עם הזין שלו ביד והיד השנייה מחליקה לו על הגב שלו הצעיר המיוזע המבוהל החושק והצמיד אותו אליו בכוח וגם נשך לו בשפה, ועמי כמעט בכה מפחד ותענוג. אני רוצה, הוא לא אמר, אני רוצה לראות, רוצה לדעת, אם השמים יפלו, אם אמא תכעס, אם אני אשבר, וסוף סוף הוא הצליח לפתוח לו את החגורה ולקלף ממנו את המכנסים ואחר כך גם מהחולצה הם נפטרו.

עכשיו ההרגשה אחרת. לא רק בגלל האויר הקריר (יחסית) שנושב על הגב, על העור החשוף, מקרר אותו וזה נעים. בגלל שההרגשה של עור בעור אחרת. גוף בגוף. גם קודם הם נגעו, כן. אבל עכשיו זה אחרת. איכשהו עמוק יותר ומרגיש ומקיף ואמיתי יותר, שלם יותר, כאילו המגע הזה מהרגליים והירכיים עד לכתף ולשפתיים ושל החזה והבטן והזין והידים שנוגעות ומלטפות ותופסות, כאילו המגע הזה הוא בעצמו אהבה. זה כמובן לא נכון, עמי יודע, זאת תשוקה. אבל למי אכפת עכשיו מהגדרות. מה שזה לא יהיה הוא מלא בזה וזה מנחם וחם ומבהיל ונכון. אגב מנחם, הוא מושך אותו עכשיו למיטה ונשכב עליה על הגב ומושך אותו עליו שישכב עליו שיתחבק אליו צמוד צמוד מנושק מנושק והוא הרגיש שהוא טובע בתוכו, טובע ממש, ולא רק בגלל הזיעה. והוא רוצה בזה. רוצה בו. רוצה בטביעה הזאת, בחשיקה זאת, במגע הזה שמגיע לתוך תוכי הנפש והבשר ו-

כן. גם בזה הוא רוצה. טוב שלא צריך להגיד כלום, רק להסתכל, לכל היותר לעשות כן עם הראש, אבל בעיקר להסתכל ישר בעינים, להודות שכן, אתה רוצה, אתה יודע שזה אסור וגם מסוכן וגם, דרך אגב, בטח כבר די מאוחר, אבל אתה רוצה. ולא צריך להגיד כלום, לא צריך לאשר ולוודא. צריך רק להחליק לו בין הרגליים שהוא פותח בשבילך, וזה קל בסך הכל בגלל הזיעה והכל, להחליק לשם ולהתייצב ולתת לו שיכוון אותו שם וישים עליו את החומר – קרירות שמנונית מפתיעה פתאום – ובסוף הוא בכל זאת שואל, כן, זה בסדר, אבל בקושי מחכה לתשובה, ואומר שבבקשה תזהר ותהיה סבלני, בדרך כלל הוא לא מקבל ואתה, ברוך השם, יש לך זין יפה מאוד ולא קטן בכלל והוא מכוון אותו ואת עצמו ואתה שם ואתה נכנס וזה דווקא קל מאוד וחם ומהודק לגמרי וחובק ומענג כל כך שאפשר לשכוח הכל, ממש הכל, רק התענוג הזה המהודק החלקלק נשאר, השואב התהומי ההחלטי. והוא – מנחם כלומר – הוא דווקא מקבל את זה ממש יפה. זאת בטח לא הפעם הראשונה שלו.

מנחם משך אותו אליו, כופף אותו ונישק אותו כמעט באלימות, ועמי טחן אותו ודש בתוכו והכל בתוכו מעורבב, העונג והאשם והפחד והזיעה והרצון להמשיך עוד ועוד בתוכו וההשתוקקות בלי נשימה לגמור בתוכו להתפרץ להגיע לשיא לטעום אותו סוף סוף ולחזור הביתה (בטח כבר ממש מאוחר) ומנחם שאל, והוא בקושי הצליח להבין בגלל הנשימות והקול הנמוך שלו וההתרגשות, הוא שאל, אתה קרוב, ועמי בקושי הצליח להגיד כן כן ומנחם אמר גם אני ועמי הבין שמותר לו והחליט שמותר לו והרשה לעצמו ונתקע בתוכו והשתחרר ונתן לו בתוכו, נשפך בו, זיהם אותו, מילא אותו, כמו שהוא מילא את בנימין, כמו שהוא טימא ולכלך אותו בזרע שלו, עכשיו הוא נשפך בתוכו, בכוח והשתפכות מוחצת ומסנוורת ומנחם קרא ונאנח כאילו הקולות נבעטו מתוכו והזרע נורה מתוכו עליו ועל בנימין ועל המיטה.

אחר כך, כששניהם נרגעו קצת, כשעמי שכב עליו ונשם בשקט, אחר כך מנחם אמר, הייתי שמח אם היית יכול להישאר. אבל בטח כבר מאוחר. עמי הוציא מן הממ כזה. אחר כך שאל מה השעה באמת. ואחר כך קם ובדק את השעה והאמת קצת נבהל. אמר שלא, הוא לא רוצה להתקלח, רק לנגב את עצמו, והתנגב והתלבש והסתכל על מנחם ולא הצליח להבין מה הוא מרגיש. לא אכזבה. וגם לא אשם. כן מין ריקנות אבל של הגוף, נעימה כזאת וקלילה וקרירה. וצער כלשהו שזה נגמר ככה ושצריך ללכת ושיותר הוא כבר לא יוכל לחלום. וגם שמחה, כן, יש גם משהו שמחה, שהוא עשה את זה, שהשמים לא נפלו, שהוא לא נשבר ושזה טוב, כל כך טוב, ושהוא יכול להסתכל על מנחם – שלא הראה שום כוונה להתלבש בינתיים וגם המבט שלו לא ברור אבל נראה משום מה די אומלל – שהוא יכול להסתכל על מנחם ולא לכעוס ולא לשנוא ולא לבוז וכנראה גם לא לאהוב אבל כן, כן לרצות ולחשוק ולהיות יקר לו. אני חייב ללכת, עמי אמר, כבר לבוש ועם הסנדלים עליו, אם שושי לא מתה מדאגה היא כנראה כבר קראה למשטרה. הכל בסדר, מנחם אמר. וקם מהמיטה, עדיין בלי בגדים כאמור, והתקרב אליו אבל היסס, ועמי נתן לו יד ומשך אותו וחיבק אותו והם התחבקו ארוך, ארוך, ומנחם נישק אותו על הצואר ועל הלחי ועל העינים ועל הפה ועמי גם והוא לא רצה לעזוב אבל היה חייב. שושי בטח דואגת נורא.

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2018 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...