התמזגות
התמזגות. צילום: גםוגם, צילום עצמי.

 >  >  > 

זר לא יבין

מעביר אצבעות על גופך, מרגיש כמו אמן, פסל המתווה את קוי המתאר של יצירתו

על מפתן ביתך... מהרהר

שבועיים חלפו, או אולי קצת יותר

אלפי קילומטרים אחד מהשני

היינו שם ברקע, אחד לשני

אך ביום יום החיים נמשכו כרגיל

 

"יבוא"

הדלת לא נעולה

"שלום", סוגר אחריי את הדלת

מבט

חיבוק חברי

נוגעים

 

הפשרת הקרחונים

תזוזת היבשות

אט אט מתקרבים יותר ויותר

כמעט מיידית נצמדים

ואני... פשוט משתדל לנשום

כאילו כלום.

מרגיש מעורפל.

 

לפתע מוצאים עצמנו במיטתך

לפתע נעלמים הבגדים

לפתע נעלם העולם שמסביב

 

הגבריות הלא מוחצנת שלך.

גופך, ירכיך.

האיבר הרפוי עדיין נח כאלמנט עיצובי מקסים במרכז הערווה

כל כך יפה, שלפעמים חבל לקלקל בריגוש הצפוי...

אבל כשהריגוש מפעפע ועולה...

איני עומד בכך

אתה חייב להפסיק עם כל הנ"ל

 

מעביר אצבעות על גופך

מרגיש כמו אמן, פסל

המתווה את קוי המתאר של יצירתו

ככל שמתבונן בה יותר, מסופק יותר ממה שרואה

ממשש, בוחן, בודק אם מזהה את טביעות פי בערפך, בפניך, בגווך, בישבניך ובמה שבינהם

ומשלא מוצא – זו עילה לרענן אותן

מתחיל בשאיפת ריחך לתוכי, ממשיך בליקוק. 

מרפרף בשפתיי, טועם בלשוני.

מנשק, מוצץ, נושך - מסמן אותך. ומטביע אות לקשר ביננו.

רגע קצת נסחף ומכאיב – ואז מרפה ומרגיע, מלקק שוב,

וחוזר חלילה.

ואז,

מביים אותך כמעט ללא מילים:

אתה כורע על המזרן

חזה נמוך, אגן גבוה.

מלטף את כל גופך בכפות ידי, בעזרת עור החזה שיער גופי, האיבר שמרים ראשו

מלטף את הראש, הכתפיים, הפטמות, לאורך עמוד השדרה, את הישבן והירכיים

וגם מנשק, בעיקר את הישבן וגם את האזניים

מתמלא הערצה ליצירת המופת שמוצגת לפני.

ואתה, מרגיש שמוחמא, משויץ בישבנך, מבליטו מגביהו

ללא כל בושה מציג מול עיניי את פלחי הישבן המוצק ואת הנקב היפה, הסימטרי, המזמין שבמרכז...

אני מגיש את אברי אל פניך, מלטפך איתו,

אתה מפנה ראשך אלי, מרחרח, שואף את ריחי, שולח לשון מלקק כמה שיכול

ביד אחת מצמיד ראשך למפסעתי, בשניה מלטף פלג גופך התחתון. מרטיב אצבעי ברוקי, מחדיר אותה לצנצנת הדבש שלך, בעזרתה מקבע את גופך כששוגל את פניך ופיך.

אתה משמיע המהום, יבבה מאשרת מהפה המלא.

ואני מתענג עד שלא עומד בפיתוי, 

חוזר אל אחוריך, מתנה איתם אהבה, מעניק בלשוני טיפול לאשכיך התלויים בכבדות, לאיבר המתנדנד בינהם. ובעיקר מתנשק עם הפה הקטן המצפה לי שממוקם במרכז, אתה נאנק בהנאה, אני שולח לשון, מציפו ברוק. 

ממקד בו, בך מבט מצועף, חושק.

מכוון, 

מפסק ישבניך בידיי

ואתה ממתין בסבלנות, סומך עלי

אני מטיב הכיוון, לוחץ קלות עם ראש האיבר

בעדינות אך ברציפות

אט אט (ככל שמצליח לשלוט בעצמי) פולש

מבקיע את השער שנסגר, אבל בברור מצפה לי

מעמיק לחדור

אל תוככי גן העדן

עד להתחברות מלאה.

ואז

הרגשה של מילוי.

הדדי.

מחבקך מאחור.

ללא תזוזה

בדממה

נושמים אחד את השני

מעכלים את הרגע.

מושלם.

זר לא יבין. 

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2018 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...